הקבינט של גרמניה

הממשלה הפדרלית
Bundesregierung
	סמליל הממשלה הפדרלית של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
	העיט הפדרלי של הממשלה הפדרלית
מידע כללי
מדינה	גרמניה
תחום שיפוט	גרמניה
תאריך הקמה	15 בספטמבר 1949
חוק	חוקת גרמניה
מטה מרכזי	ברלין
	bundesregierung.de

ערך זה עוסק ברשות המבצעת של גרמניה. אם התכוונתם לקבינט המכהן, ראו הקבינט של שולץ.

הקבינט הפדרלי או הממשלה הפדרלית (בגרמנית: Bundeskabinett, או Bundesregierung, בקיצור: BReg, השם המלא בגרמנית: Die Bundesregierung der Bundesrepublik Deutschland, השם המלא בעברית: הממשלה הפדרלית של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה) הוא הרשות המבצעת של גרמניה. הקבינט מורכב מהקנצלר (ראש הממשלה) ושרים שונים. נוהלי הקבינט מושתתים על סעיפים 62 עד 69 בחוקת גרמניה.

בניגוד לשיטת הממשל ברפובליקת ויימאר, הבונדסטאג רשאי רק לפטר את הקנצלר בהצבעת אי אמון קונסטרוקטיבית (תוך בחירת קנצלר חדש במקביל ליצירת ממשלה חדשה) ואינו יכול לפטר שרים בודדים. נהלים ומנגנונים אלו נקבעו בחוקה, הן כדי למנוע דיקטטורה מחד, והן כדי להבטיח שלא יישאר ואקום פוליטי בעקבות סילוקו של הקנצלר הקיים. זאת לאחר שבתקופת ויימאר קאנצלרים הודחו ללא הצבת אלטרנטיבה.

אם הקנצלר מפסיד בהצבעת אמון פשוטה (ללא בחירת קנצלר חדש על ידי הבונדסטאג), הוא אינו מחויב להתפטר, אלא יכול לבקש מנשיא גרמניה לפזר את הבונדסטאג ולקיים בחירות בתוך 60 יום. תרחיש זה קרה ב-1972, ב-1983 וב-2005. אופציה נוספת העומדת בפני הקנצלר היא לבקש מהנשיא להכריז על מצב חירום חוקתי המאפשר לקבינט להשתמש בהליך חקיקה פשוט יותר אשר תלוי רק בבונדסראט. תרחיש זה מעולם לא יושם. עם זאת, בשני המקרים, הנשיא אינו מחויב למלא אחר בקשת הקנצלר.

לקנצלר ולחברי הקבינט האחרים מותר להיות גם חברי הבונדסטאג, ורובם למעשה אכן מחזיקים בשני התפקידים בו-זמנית.

נכון לינואר 2022, המפלגות המרכיבות את הקבינט הן המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, מפלגת הירוקים והמפלגה הדמוקרטית החופשית. העומד בראש קבינט זה הוא אולף שולץ מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית, וסגנו הוא רוברט האבק ממפלגת הירוקים.

תהליך המינוי לקבינט

הקנצלר נבחר על ידי הפרלמנט הפדרלי (בונדסטאג) על פי הצעתו של נשיא גרמניה. עם זאת, הבונדסטאג רשאי להתעלם מהצעתו של הנשיא (תרחיש אשר מעולם לא קרה). במקרה זה הפרלמנט עשוי לערוך הצבעות נוספות תוך 14 יום ולנסות לבחור אדם אחר לתפקיד. במקרה ומועמד כלשהו מצליח להיבחר על ידי רוב הפרלמנט – הנשיא מחויב למנותו. אם הבונדסטאג לא מצליח בכך, תיערך הצבעה אחרונה ביום ה-15 לאחר הבחירות. אם גם בשלב זה אף מועמד לא מצליח לקבל את רוב הקולות, הנשיא רשאי למנות את המועמד שקיבל הכי הרבה קולות בהצבעה האחרונה. אופציה אחרת העומדת בפני הנשיא היא לפרק פיזור הפרלמנט והכרזה על בחירות תוך 60 יום.

לאחר הבחירות בבונדסטאג, הקנצלר הנבחר מקבל את כתב המינוי בארמון בלוו. זה הרגע שבו המתמודד המנצח נכנס לתפקידו. לאחר טקס המינוי, חוזר הקנצלר לבונדסטאג, על מנת להישבע לתפקיד. לאחר שנשבע, הקנצלר החדש חוזר לארמון בלוו על מנת להציג את מועמדיו לחברות בקבינט. הנשיא הוא זה שממנה רשמית את חברי הקבינט החדשים. לאחר מינוי השרים הם חוזרים לבונדסטאג ונשבעים את לתפקיד.

תפקוד הקבינט

הקנצלר הוא ראש הקבינט. לכן כהונתו של הקבינט קשורה באופן ישיר לכהונתו של הקנצלר. כהונתו של הקבינט מסתיימת עם הצבעת אי אמון או כינון קבינט חדש. מלבד הצעת אי האמון המציבה קנצלר וקבינט חדשים, הקנצלר וחברי הקבינט נשארים בתפקידם כממלאי מקום על פי בקשת הנשיא עד לבחירת קבינט חדש.

הקנצלר רשאי בכל עת לבקש מהנשיא לפטר שר או למנות שר חדש; מינויו של הנשיא הוא פורמליות בלבד, והוא אינו רשאי לסרב לבקשת קנצלר לפיטורים או למינוי שר. הקנצלר גם מחליט על היקף תפקידיו של כל שר ויכול על פי שיקול דעתו, למנות את בשרים במשרדים השונים ואף למנות שרים ללא תיק. הקנצלר יכול גם להיות שר בעצמו בנוסף על הובלת הקבינט. למרות חירויות אלו, ישנן כמספר הוראות חוקתיות בנוגע למינוי חברי הקבינט: הקנצלר אינו יכול להיות שר הביטחון, הכלכלה והמשפטים, ועליו למנות שרים אחרים לשם כך. אם שני שרים לא מסכימים בסוגיה מסוימת, הקבינט פותר את הסכסוך ברוב קולות, או בהחלטת הקאנצלר בעצמו.

על הקנצלר למנות את אחד משרי הממשלה לסגנו, שעשוי למלא את תפקידו של הקנצלר בהיעדרו. בממשלות קואליציה סגן הקנצלר הוא בדרך כלל השר מנהיג מפלגת הקואליציה השנייה בגודלה. במקרה של מוות או נבצרות של הקאנצלר – סגנו מחליף אותו עד לבחירתו של קנצלר חדש על ידי הבונדסטאג.

הקוורום לקיום ישיבות הקבינט הוא נוכחות של לפחות מחצית משריו והקנצלר או סגנו. הקבינט מתכנס באופן קבוע ביום רביעי בבוקר.