לוחמה אלקטרונית

לוחמה אלקטרונית (בראשי תיבות: ל"א; באנגלית: Electronic Warfare ובקיצור EW) כוללת את כל היכולות והמרכיבים אשר נועדו לפגיעה במערכות אלקטרוניות של האויב, ובעיקר מערכות תקשורת, מערכות גילוי (מכ"מים) ומערכות נשק המנוהלות על ידי בקרה אלקטרונית. כמו כן, תחום זה כולל יכולות ומרכיבים שנועדו להתגונן מפני לוחמה אלקטרונית (מערכות נל"א – נגד לוחמה אלקטרונית).

מערכות הל"א השונות מותקנות בסוגים שונים של פלטפורמות: קרקעיות, מוטסות וימיות, והן מהוות מרכיב מרכזי במערך המבצעי של כל צבא מודרני ומהוות "מכפיל כוח" משמעותי במאמץ להשיג עליונות אווירית, ימית ויבשתית מול הכוחות ומערכי ההגנה של האויב.

חשיבותה של הלוחמה האלקטרונית ותרומתה הוכחו כבר במלחמת העולם השנייה ולאחר מכן בעימותים בינלאומיים נוספים, ובהם מלחמות קוריאה, וייטנאם, המפרץ וקוסובו וכן במלחמות ובמבצעים של צה"ל.

הפיתוח בתחום הלוחמה האלקטרונית הוא מרוץ חימוש מתמיד בין מפתחי מערכות ל"א לבין מפתחי מערכות נל"א שנועדו להתגבר על הל"א.

התחום המודיעיני אלינט (ELINT) מספק את הידע המוקדם הדרוש למימוש של אמצעי לוחמה אלקטרונית ולשימוש אפקטיבי בהם, בכך שהוא מספק מידע על אופן הפעולה של מטרות התקיפה האלקטרונית. על מנת לקיים לוחמה אפקטיבית, עושות מערכות לוחמה אלקטרונית שימוש בכלים ובשיטות המשמשות לאיסוף ועיבוד אלינט.

היסטוריה

ערך מורחב – חיל הלוחמה האלקטרונית של רוסיה

הפעם הראשונה בהיסטוריה שנעשה שימוש בל"א הייתה ב־15 באפריל 1904 על ידי חיל הים הרוסי במהלך מלחמת רוסיה–יפן. במהלך התקפה של הארטילריה היפנית על פורט ארתור, מערכות הרדיו של ספינת הקרב הרוסית "פובדה" והעמדה היבשתית "זולוטיה גורה" יצרו הפרעות יזומות במערכות הקשר היפניות ושיבשו את העברת הקואורדינטות מספינות הקרב היפניות לכוחות הארטילריה ביבשה. זהו סוג של חסימה.

האירוע הראשון של שימוש בלוחמה אלקטרונית מתוחכמת התרחש במלחמת העולם השנייה, שעה שחיל האוויר הגרמני עבר להפצצת לונדון בלילה (מחמת הפגיעות הרבות שנגרמו למפציצים בהפצצות יום). מאחר שלונדון הייתה מואפלת, שידרו הגרמנים קרן אלקטרומגנטית (כמו במערכת מכ"ם) מבלגיה ושנייה מצרפת כך ששתי הקרניים הצטלבו מעל לונדון. במפציצים הותקן מתקן קטן שזיהה את הקרניים ואותת לטייס כשנקודת הצטלבות הקרניים אותרה, ואז הטיל את הפצצות. אחד המפציצים שהופל במים בסמוך לחוף אותר על ידי הבריטים שחקרו את המתקן ולאחר שהבינו אותו, שידרו שידורים מקומיים שגרמו למתקן לזהות נקודת הצטלבות הקרניים בחוף, הרבה לפני לונדון. תהליך שיבוש זה פעל היטב והציל נפשות רבות.^{[דרוש מקור]}

בחיל הים הישראלי נעשה שימוש נרחב בלוחמה אלקטרונית במהלך מלחמת יום הכיפורים.

מרכיבי הלוחמה האלקטרונית

לוחמה אלקטרונית כוללת את המרכיבים הבאים:

1. סיוע אלקטרוני (ESM – Electronic Support Measures) – איסוף מידע אלקטרוני טקטי ממוקד על מערכות המכ"ם והתקשורת של האויב ועל מיקומו ברגע מסוים, כדי לסייע בהפעלת מערכות נשק נגדו.
2. אמצעי־נגד (ECM – Electronic Countermeasures) – אמצעים המופעלים כדי למנוע לחלוטין, לנטרל או לשבש את הפעלתן של מערכות האויב. חסימה אלקטרונית נכללת בקבוצה זו.
3. אמצעים נגד לוחמה אלקטרונית (נל"א) (ECCM – Electronic Counter Countermeasures) – אמצעים להתגוננות מפני מערכות הל"א של האויב.
4. מערכות עתירות אנרגיה (בטכנולוגיות של HPM – High Power Microwaves ושל UWB – Ultra Wide Band) – מערכות לשיתוק מערכות אלקטרוניות באמצעות הקרנת גלים אלקטרומגנטיים בהספקים גבוהים למשכי זמן קצרים מאוד (דפקים קצרים).

סוגים של מערכות לוחמה אלקטרונית

מערכות ל"א מתחלקות לארבעה סוגים עיקריים:

• מערכות הגנה עצמית – נועדו להגן על הפלטפורמה שעליה הן מותקנות.
• מערכות הגנה מלווה או "תקיפה אלקטרונית" ((Escort Jamming (EJ) or Electronic Attack (EA) – אלה מותקנים על פלטפורמות הנמצאות בקרבת הכוח התוקף ומקנות לו הגנת ל"א או שמשמשות לשיבוש והשמדה של מערכי הגנה אווירית של האויב לפני תקיפה או פעילות אחרת, מערכה כזו נקראת:

Suppresion of Air Defence – SEAD.

• מערכות הגנה מנגד (Stand Off) – אלה מותקנות על פלטפורמות הנמצאות מחוץ לטווח מערכות הנשק של האויב ומפעילות לוחמה אלקטרונית היוצרת "מסדרון מיסוך" עבור הכוחות התוקפים. מערכות אלו נדרשות לשדר בהספקים גבוהים כדי להגיע לרמת אותות הנדרשת על מנת לשבש את המכ"מים הרחוקים.
• מערכות הגנה מתוך (Stand in) – אלה מותקנות על פלטפורמות, בדרך כלל מתכלות, הנמצאות בתוך טווח מערכות הנשק של האויב אך לרוב אינן פגיעות, עקב גודלן הקטן. כיום מותקנות מערכות כאלו על כלים שונים שאינם מאוישים. כלים אלו משוגרים ממטוסים או מסוקים ומסוגלים לשהות זמן ממושך תוך ריחוף וטיסה באזור המכ"מים.
• לוחמת ספקטרום להפלת כטב"מים.

משימת הל"א מושגת בדרך כלל באמצעות מספר פלטפורמות לשם השגת מסדרון מיסוך רצוף לכל אורך הפעולה של הכוחות התוקפים.

מבנה עקרוני של מערכת לוחמה אלקטרונית

הדרישה המרכזית ממערכת ל"א היא שתפעיל את שיטת החסימה המיטבית נגד איומים בזמן תגובה קצר. מערכות ל"א כוללות שלושה מכלולים עיקריים:

1. מקלט המזהיר בפני מכ"ם (RWR – Radar Warning Receivers) – מאפשר לקלוט אותות אלקטרומגנטיים של איומים כגון מכ"מים לסוגיהם, טילים בעלי ראשי ביות אקטיביים וכו'. מזהה את סוג האיום ומידת חומרתו וכיוונו המשוער. נותן לצוות אוויר התרעה קולית וחזותית ואף מפעיל שיגור של אמצעי הטעייה הנקראים מוץ ונורים. המערכות המתקדמות היום כוללות כבר מקלטים ספרתיים בעלי רגישות גבוהה ומדי כיוון מדויקים ונקראות כבר (ESM (Electronic Support
2. חוסם ל"א (Electronic countermeasure – ECM) – חוסם הל"א מותקן על הפלטפורמה או נגרר על ידה (Towed Decoys), ומשדר קרינה אלקטרומגנטית לעבר האיום. אלו הם בעצם שידורים מקודדים בצורה מיוחדת, כך שבהגיעם למערכות הנשק, הם מתגברים על אמצעים נגד־ל"א – נל"א, משביתים ומשבשים את האיומים. מערכות אלו מכילות שני חלקים, האחד נקרא גנרטור טכניקות אשר עושה שימוש גם בזיכרון מיוחד המסוגל להקליט את אות המכ"ם הנקלט ולהפיק אותות שיבוש שייראו למכ"ם כהחזר אותנטי של מטרה. החלק השני הוא המשדר אשר מגביר את אות השיבוש ומוציא אותו לאוויר. משדרים מבוססים בדרך כלל על שפופרות מיוחדות ובשנים האחרונות נכנסים יותר ויותר משדרים מבוססי רכיבי מצב מוצק (טרנזיסטורים) וטכניקות הכוונת אלומת השידור על ידי אנטנות רבות עם הפרשי פאזה ביניהן.
3. מכלול העיבוד, הבקרה ועיבוד האות – אחראי לתפעול כלל המכלולים באופן שיבטיח יעילות מיטבית. זהו בדרך כלל מחשב המרכז את כל תעבורת המידע בתוך חליפת ההגנה ובינה לבין הפלטפורמה הנושאת (למשל נתוני ניווט ותצוגה לטייס). מחשב זה מפעיל, על פי המצב והאיומים על הפלטפורמה את אמצעי השיבוש וההטעיה המתאימים.

טכניקות נוספות

מלבד חוסם הל"א קיימות טכניקות נוספות להגדלת השרידות של הכוחות התוקפים ולמיזעור היעילות של מערכות הנשק של האויב:

• הקטנת שטח חתך המכ"ם (שח"ם) של הפלטפורמה כפי שנעשה במטוסים חמקניים ובספינות טילים מדגם סער 5.
• פיזור מוץ להטעיית מכ"ם האויב.
• פיזור נורים להטעיית טילים מונחי חום.
• שיגור אמצעי דמה המדמים מטרות אמיתיות ומעסיקות את מערכות הנשק של האויב.
• ביטול פעיל של אותות המכ"ם האמורים להיות מוחזרים מן המטוס או כלי השיט.
• תקיפה של מערכות הגילוי, הבקרה והשליטה באמצעות מערכות נשק רגילות ובאמצעות מערכות ייעודיות כגון טילים מתבייתי קרינה, וכטב"מים כגון הארפי, הארופ וברקן ירוק המתבייתים על קרינה ומתפוצצים על היעד הקורן.

ראו גם

• רקפת (מתקן אלקטרוני)
• מבצע מוקד
• קרב לטקיה
• מבצע ערצב־19
• סוטר
• איגוד העורבים הישנים
• יחידה 555

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא לוחמה אלקטרונית בוויקישיתוף

• ל"א רואים, ל"א שומעים, באתר חיל האוויר הישראלי
• שלמה מן, הלוחמה האלקטרונית תרגום מהעיתון ארמדה אינטנשיונל, 'בין גלים' ספטמבר 1980 עמ' 15.
• רס"ן א. למד אלף – אי אפשר בלעדיו, 'בין גלים' 165 יוני 1985 עמ' 16.
• סרן שי, יסודות הלוחמה האלקטרונית נגד מכ"ם, בין גלים 178 אוגוסט 1989 עמ' 40.
• אריה טל, לוחמה אלקטרונית בשירות חיל הים, "בין גלים", אפריל 2010, עמ' 34.
• גילי כהן, היחידה הצה"לית שתפקידה לעשות כאב ראש לאויב, באתר הארץ, 30 בנובמבר 2012
• שמעון איפרגן, ‏"אנחנו יכולים להגיע לכל מקום": הצצה נדירה לגדוד הלוחמה האלקטרונית, באתר ‏מאקו‏‏, ‏4 בדצמבר 2014‏
• מילון למונחי לוחמה אלקטרונית (2007), באתר האקדמיה ללשון העברית
• ניצן סדן, האנטנה הסודית שמקפלת טילים: כך עובדת לוחמה אלקטרונית, באתר כלכליסט, 17 באוגוסט 2018
• סקירת לוחמה אלקטרונית בשימוש באוויר. "קוברט קבל" ינואר 2019.
• ד"ר יואל צפיר, פיתוח מערכות לוחמה אלקטרונית ברפאל, באתר "רפאל"
• ברק אלימלך, לוחמה אלקטרונית בחיל הים באתר עמותת חיל הים.
• אסף גבור, ‏המשימה: לחסום את נסראללה, בעיתון מקור ראשון, 25 באפריל 2021
• ארז ליבנה, סיפור לידתו של מערך הלוחמה האלקטרונית בצה"ל, באתר tech12, ‏2 בספטמבר 2022

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

לוחמה אלקטרונית37369709Q272826