הסרת שיער

הסרת שיער הוא הליך בו שיער מוסר או מדולל מעל פני העור או אף מתחת לפני העור. הצורה הנפוצה ביותר להסרת שיער היא גילוח אך קיימות שיטות נוספות להסרת שיער.

סיבות להסרת שיער

לאורך ההיסטוריה כמעט כל תרבויות האדם ביצעו הליכי הסרת שיער, בין אם בהקשר חיובי של אופנה או דת ובין אם בהקשר שלילי של ענישה. השיטות להסרה היו מגוונות אך גילוח הוא העתיק ביותר, היה ועודנו השיטה הנפוצה.

סיבות חברתיות

לרוב חברות האדם בעולם יש נורמה בנוגע לכמות השיער הרצוי אצל הפרט. לדוגמה, בחברה המערבית רוב הגברים מגלחים את זקנם ושפמם ומנהג גילוח הראש נפוץ אף הוא, למרות שבחלק מהמקרים הוא נועד להסתיר התקרחות חלקית. לעומת זאת, בקרב העמים החיים באזורים הקאריביים, במדינות כדוגמת בליז או ג'מייקה, גילוח אינו מקובל וגידול השיער פרא בצורת דרדלוקס ("ראסטות") הוא המנהג הנפוץ. נשים רבות בעולם המערבי מורידות שיער מרוב חלקי הגוף, פרט לראש. לעיתים גילוח הראש מסמל השתייכות לארגון חברתי כדוגמת התנועה הנאו נאצים באירופה ("סקינ-הדס") או תת-התרבות הפאנקיסטית באנגליה.

הסרת שיער מהראש, מהפנים או מהגוף עשויה להיות חלק מטקס מעבר. הסרה טקסית של חלק מהשיער או כולו משמשת בעת קבלה למסדרי נזירות בדתות שונות, ליחידות צבאיות, לבתי סוהר, למוסדות שיקום ועוד. לפעמים יש גם הצדקה מעשית להסרת השיער (ראו להלן), אך פעמים רבות הסרת השיער משמשת רק או בעיקר כעדות לקבלת האדם לקבוצה ולשינוי מעמדו החברתי.

סיבות דתיות

ביהדות

יהודים דתיים ומסורתיים נוהגים לספר את שיער הראש של בנם, למעט הפאות, בפעם הראשונה בגיל שלוש שנים. התספורת הראשונה, החלאקה, מלווה בטקס שמסמן את מעברו של הבן ממעמד של תינוק למעמד של ילד המסוגל להתחיל ללמוד לימודים בסיסיים.

בתורה מופיע ציווי על אדם שלקה בצרעת לגלח את כל שיער ראשו וגופו. לציווי זה יש היבט מעשי - במקרה שמדובר בנגע מדבק בעור, הגילוח מפחית את סכנת ההדבקה - אולם הגילוח מסמן גם את נידויו של האדם מהקהילה עד להחלמתו וטיהורו. כיום לא חלים דיני מצורע כיוון שהכהנים של ימינו הם בחזקת כהנים רק מהמסורת (מאב לבן) ואין זה די כדי לאפשר להם לדון דבר המזיק בממון (אדם הנידון להיות מצורע ניזוק כספית).

יהודים דתיים אינם מתגלחים בדרך-כלל באמצעות סכין, ובכל מקרה אינם מסירים את זקנם ואת פיאות הלחיים לחלוטין. בתקופה שבה הייתה נהוגה נזירות ביהדות, נאסר על הנזיר להסתפר או להתגלח. איסור על תספורת או גילוח מסמן עד היום תקופות של אבל, בין אם אבל פרטי או אבל ציבורי.

בקרב חסידויות שונות (בעיקר יוצאי הונגריה בעלז ויזניץ סאטמר תולדות אהרון ועוד) נוהגות הנשים ללגלח את ראשן לפני הטבילה הראשונה במקוה לטהרה מנדה לאחר הנישואין, בשל החשש שהשער עלול לגרום חציצה לטבילה (כגון כאשר השערות סבוכות זו בזו או תצאנה מחוץ למים) וכן בכדי שלא יתגלה שער הראש^[1]. מנהג זה החל ככל הנראה מתקופת הבעל שם טוב^[2].

בדתות אחרות

ברבות מהדתות גילוח הראש הוא דבר מקובל. ברבים מזרמי הנצרות והבודהיזם, נזירים מגלחים את ראשם. לעומת דתות אלה, בקרב הבהאים ישנו איסור חמור על גילוח הראש, ובקרב הסיקים ישנו איסור חמור על הורדת שיער מכל מקום בגוף ואת שיערם הארוך הם שומרים בתוך טורבן.

ענישה

בארצות ערב גילוח הזקן, שפם וגבות משמש לעיתים כדי להשפיל אסירים. באיראן חל איסור על גברים להסיר שערות מהגבות. באוגוסט 2007 נסגרו בטהראן מספר מספרות שביצעו פעולות אלה^[3].

צבא

תספורת קצרה, ולפעמים אף גילוח הראש, וכן גילוח יסודי של הזקן, הוא מנהג נפוץ ביחידות צבאיות. הדבר מונע הצטברות כינים בשיער, חוסך זמן בניקיון ומונע בעיות בחבישת ציוד ראש כדוגמת קסדות, מסכות גז, כוונות-ראש או אמצעים לראיית לילה. בעבר, בעת שמרבית הקרבות התנהלו פנים אל פנים, גילוח הזקן ושיער הראש הקשה על לוחם אויב לתפוס בראשו של החייל בזמן הקרב. לגילוח יש גם משמעות טקסית - זוהי דרך לסמן את קבלתו של החייל למסדר הצבאי. לפעמים משמשת התספורת שלב בשרשרת החיול, כמו קבלת המדים ולבישתם. בצה"ל מותר לחיילים להשאיר זקן (מלא או "צרפתי" בלבד) בגלל סיבות רפואיות, בגלל סיבות אישיות עם קבלת אישור מקצין בדרגת סא"ל ומעלה או אם הם משתייכים לעדה דתית האוסרת גילוח.

שיטות להסרת שיער