ניקולאי רוריך

ניקולאי רוריך
Nicholas Roerich
לידה	9 באוקטובר 1874
פטירה	13 בדצמבר 1947 (בגיל 73)
ענף מדעי	ארכאולוגיה
מקום מגורים	רוסיה, הודו, סין
תרומות עיקריות
	חפירות במקומות שונות ברוסיה, חקר מזרח ומרכז אסיה, חקר אזור טיבט

ניקולאי קונסטנטינוביץ' רוריך (ברוסית: Николай Константинович Рéрих; באנגלית: Nicholas Roerich)‏ (27 בספטמבר 1874, סנקט פטרבורג - 13 בדצמבר 1947 נאגאר, הימאצ'ל פרדש, הודו). אמן רוסי, פילוסוף, סופר פובליציסט, ארכאולוג, ונוסע מפורסם.

רוריך נולד בסנקט-פטרבורג לאביו קונסטנטין רוריך שהיה נוטריון ועורך דין ולאמו מאריי. למד באקדמיה לאמנות בסנקט-פטרבורג בין השנים 1893-1897 אצל ארקהיף קאינג'י, ובאותו הזמן גם בפקולטה למשפטים באוניברסיטה (סיים ב-1898). ב-1901 נישא לאשתו הלנה, בת למשפחת האצולה גולנישב-קוטוזוב.

ב-28 באוקטובר 1901 הוא נישא לסופרת הרוסית הלנה רוריך.

בשנים 1900 - 1901 עבד באולפן פארנאן קורמון בפריז. מ-1901 שימש כמזכיר של החברה לעידוד האמנות, ובין השנים 1906 - 1918 ניהל את בית הספר לציור של האולפן. מ-1909 תפקד כחבר מן המניין באקדמיה לאמנות בסנקט-פטרבורג, וגם כחבר באיגוד "העולם של אמנות", שהיה גם היושב ראש שלו בין השנים 1910 - 1919.

כבר בהיותו סטודנט היה רוריך חבר בחברה הארכאולוגית הרוסית. הוא ביצע עבודות ארכאולוגיות רבות בסביבת סנקט-פטרבורג, פסקוב, נובגורוד, טבר, ירוסלבל, וסמולנסק. רוריך בעצמו ניהל את החפירות, ובתחילת 1904 גילה בחפירה שניהל ביחד עם הנסיך פטיאטינין שרידי מגורים מתקופת האבן החדשה (הנאוליתית) בוולדא (ליד אגם פירוס). הממצאים הנאוליתיים באגם פירוס גרמו לרעש גדול ברוסיה ובאירופה המערבית.

ההתעניינות בארכאולוגיה סלבית וסקנדינבית השפיעה באופן משמעותי על האמנות שלו.

בין 1900 - 1910 היה רוריך אחד המקימים ופועל אקטיבי ב"חברת התחייה של רוסיה האמנותית", "החברה להגנה ולשמירה של אנדרטות של אומנות ועתיקות", וכמו כן גם חבר בעוד כמה ארגונים נוספים. ב-1915 חלה רוריך בדלקת ראות, ובעצת חבריו עבר לסורטובלה שבפינלנד. ב-1918 עבר לארצות הברית ,ומ-1928 התגורר בהודו.

ב-1920–1922 הקים רוריך בניו יורק את "מכון איחוד האומנויות" ועוד מוסדות תרבות והשכלה אחרים. ב-1923 נפתח המוזיאון של רוריך בניו יורק שהיה המוזיאון הראשון של אמן רוסי בארצות הברית. הוא תופס שטח של 29 קומות מעל הקרקע ועוד 3 מתחת לקרקע. בהיותו בארצות הברית תחת כינויו "סרגיי מקרונובסקיי" הוא לקח חלק בעיצוב של שטר הדולר.

רוריך ביצע שני שיגורי משלחות ענקיות (1924 - 1928 ו-1934 - 1935) לאסיה המרכזית והמזרחית: ב-1924 - 1928 הוא אירגן שליחות מדעית-מחקרית דרך ההימלאיה טיבט ומונגוליה, ובשנת 1934 - 1935 שליחות לסין ולמנצ'וריה. ב-1931 הוא הקים בהודו את המכון לחקר ההימלאיה "אורוסווטי". בשנת 1935 הוא עיצב את דגל השלום.

בשנת 1946 הוא התחיל להתארגן לחזרה למולדתו רוסיה, אבל לקראת הנסיעה, ב-13 בדצמבר 1947, נפטר בנאגאר שבפנג'אב, הודו (כיום במדינת הימאצ'ל פרדש בהודו).

רוריך היה ידיד של הנרי ואלאס, סגן נשיא ארצות הברית בזמן כהונתו של רוזוולט. בבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1940, כאשר ואלאס היה מועמד לסגן הנשיא, התפרסמה סדרת מכתבים בינו לבין רוריך, שנכתבו במהלך שנות השלושים, ועסקו בעיקר בפילוסופיה ואמונות. בשל האיבה שבין האומות, נראו מכתבים אלו בעין לא יפה על ידי קהל הבוחרים האמריקני. היו שמצאו במכתבים אלו עדות לכך שוולאס תומך בקומוניזם.

מורשתו האמנותית של רוריך מכילה יותר מ-7,000 ציורים ותמונות, שרבים מהם נמצאים בגלריות המפורסמות ביותר בעולם. יותר מ-400 יצירות שלו הועברו למוזאונים של ברית המועצות.

ב-1989 הוקמה במוסקבה ביוזמת בנו הקטן של רוריך "הקרן הסובייטית של רוריך", ומ-1992 נקרא שמה של הקרן "המרכז הבינלאומי של משפחת רוריך". ליד המרכז קיים מוזיאון על רוריך.