הסקר הארכאולוגי של ישראל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רכבי סקר ישראל במעלה עקרבים
עיגון ופינוי הסולם מעל מערת האימה במדבר יהודה בשנת 1953
משלחת הסקר הארכאולוגי של ישראל בראשותו של יוחנן אהרוני במדבר יהודה. במרכז משה כוכבי. משמאל יוסף אבירם, שנות ה-60-50
ראשון הג'יפים בסקר החרום
מחנה הסוקרים בסקר ישראל בנחל סרפד
סקר ישראל בשדות במפת באר טוביה
מבנים חשופים במצוק הנחל בסקר בכפר ג'לדייה ששכן מצפון לניר בנים של היום

הסקר הארכאולוגי של ישראל מטרתו לסקור את שטחי מדינת ישראל במטרה למפות ולתעד את אתריה הארכאולוגים. במסגרת הסקר עליו מופקדת רשות העתיקות האתרים ממופים, נמדדים, מצולמים ונאסף אודותם מידע מגוון.

היסטוריה

מאז ימי הביניים פקדו נוסעים את ארץ ישראל, העלו על הכתב ופרסמו את רשמיהם שלא נשאו אופי מדעי או שיטתי. בתחילת המאה ה-19 גדל חלקם של אנשי המדע בקרב הפוקדים את ארץ ישראל והמחקר התמקצע. ביניהם אפשר למנות את אולריך יאספר זטצן, הנרי בייקר טריסטראם, ויקטור גרן, ויליאם פרנסיס לינץ' אדוארד רובינסון ונוספים. תחומי התעניינותם היו מגוונים ולא התרכזו בהכרח בארכאולוגיה, אבל בספריהם הם מתעדים גם אתרים שתורמים היום למידע במיוחד לגבי אתרים שנעלמו עם השנים.

הסקר הראשון הגדול של שטח ארץ ישראל בוצע על ידי הקרן לחקר ארץ ישראל, קרן בריטית שהוקמה בשנת 1865. הסקר ששמו סקר ארץ-ישראל המערבית שם לו למטרה למפות את כל ארץ ישראל שממערב לנהר הירדן, מנהר הליטני שבצפון ועד נחל באר שבע שבדרום. הסקר החל בינואר 1872. בין מנהלי הסקר היו קלוד קונדר והורציו קיצ'נר. סקר זה פרסם בשנת 1880 את מפת הקרן לחקר ארץ ישראל. מפה זאת ממשיכה לשמש את החוקרים השונים.

בתקופת המנדט הבריטי, כמעט ולא נערכו סקרים ארכאולוגים. מחלקת העתיקות של ממשלת המנדט התרכזה בחפירות ארכאולוגיות. הקרן לחקר ארץ ישראל הקימה את בית הספר הבריטי לארכאולוגיה בארץ ישראל ושיתפה פעולה עם מחלקת העתיקות, אבל גם היא עסקה בעיקר בחפירות. מנהל הסקרים במחלקת העתיקות היה פיליפ לנגסטף אורד גיא, הוא מילא תפקיד זה עד 1927. לאחר מכן מונה למנהל בית הספר הבריטי לארכאולוגיה, ובתפקידו זה ביצעה סקר במישור החוף והנגב. הסקר שהתקיים בין השנים 1939-1936, לא פורסם מעולם. עם הקמת מדינת ישראל, נקלט גיא במחלקת העתיקות הישראלית ושימש בתפקיד מנהל חפירות וסקר עד מותו בשנת 1952.[1]

הסקר לאחר קום המדינה

לאחר קום המדינה הציע שמואל ייבין, המנהל הראשון של מחלקת העתיקות לדוד בן-גוריון ”לערוך סקר ארכאולוגי בשטח מדינת ישראל, כדי שבדורות הבאים ידע כל אחד במדינה מה צפון בשטח המדינה החדשה”. לאחר קום המדינה נעשו בישראל סקרים שונים ברזולוציות שונות, אבל לא בוצע סקר שיטתי של כל שטח ישראל. הפעילות בנושא הסקרים הלכה וגדלה.

אחד החלוצים בסקר הנגב היה נלסון גליק. הוא סקר אותו בסוף שנות ה-40 ושנות ה-50 של המאה ה-20. הסקר שלו התקיים בנגב ובעבר הירדן. הוא זיהה 1,500 אתרים מתוכם 500 בנגב שעיקרם היו אתרים מתקופת הברזל והתקופה הנבטית עוזרו היה בנו רותנברג. רותנברג החל בשנת 1959 בסקר הערבה הדרומית שהתרכז בחקר תעשיית הנחושת שהביא לפיתוח ענף הארכאומטלורגיה. בסקר התגלו 194 אתרים מצומת קטורה דרומה, חלקם כבר תועדו לפני כן.[2]

פרישתו של דוד בן-גוריון בשנת 1953 לנגב הגבירה את ההתעניינות באזור זה. שמואל ייבין הורה לעמנואל ענתי שהיה בתחילת דרכו כארכאולוג לרדת לנגב. הסקר בוצע ללא ציוד מסודר, ללא מפות טופוגרפיות למעט מפה בקנ"מ של 1:250000. בסקר זה גילה את הר כרכום, נושא בו עסק שנים רבות.

במקביל לסקר הנגב והערבה נערכו בשנות ה-50 סקרים נוספים. יעקב עולמי ערך סקר אתרים פרהיסטוריים בכרמל, ונ' צורי ערך סקר בעמק בית שאן.[3]

ב-1954 התקיים כנס של סוקרים במכללת אורנים בטבעון. הכנס שימש להנחת קווי יסוד לסקר שיטתי של ישראל. אזור הצפון חולק ל-44 אזורים. הסקר באזור זה נוהל על ידי יוחנן אהרוני הוא נעשה באמצעות 47 סוקרים מתנדבים מיישובים הסמוכים לאזורים שנסקרו. הסקר באזור הצפון פורסם בספרו שיצא בשנת 1956 בשם "סקר בגליל: יישובים ישראלים וחרסיהם" שעסק בהתנחלות השבטים. ממצאי הסקר הביאו להכרה בחשיבותו והובילו בהמשך להקמת האגודה.[4]

בשנות ה-50 היה יוחנן אהרוני חלוץ סוקרי מדבר יהודה. בתקופה זאת יצאו 4 משלחות לסקור את מערות מדבר יהודה ומבנים עתיקים. הסקרים שהתקיימו בשנים 1953, 1955, 1956 ו-1960 נערכו בין עין גדי ומצדה. הסקרים נערכו על ידי מתנדבים מהתנועה הקיבוצית לעיתים תוך סיכון עצמי גבוה. אחת המערות שנסקרה הייתה מערת האיגרות, את הממצאים במערה גילה יגאל ידין. פסח בר אדון גילה בשנת 1961 את מערת המטמון בה התגלה מטמון נחל משמר.[5]

האגודה לסקר ארכאולוגי של ישראל

בשנת 1962 יזמה המועצה לארכאולוגיה את קידום נושא הסקר הארכאולוגי. המטרה הייתה להקים גוף מסודר שיתמחה בנושא סקרים ארכאולוגים ויפעל במקביל ל"אגף העתיקות".

ב-1964 הוקמה על ידי ארכאולוגים שונים "האגודה לסקר ארכאולוגי של ישראל". מטרתה הייתה להפיק סקרים מדעיים באופן שיטתי. המנהל הראשון של האגודה היה ד"ר זאב ייבין. כנס יסוד האגודה התקיים בחיפה ב-19 ביולי 1964. אגודת הסקר לבקשתו של אבא חושי החלה את פעולתה בסקר באזור חיפה כדי לסייע בתוכנית מיתאר העיר. ראש העירייה דאז אבא חושי תמך באגודה על ידי מימון חלק מפעולותיה.[6] יו"ר האגודה היה אברהם בירן ששימש במקביל בתפקיד מנהל אגף העתיקות. מזכיר האגודה היה זאב ייבין החברים האחרים היו: בנימין מזר, יוחנן אהרוני ומשה דותן.

הקמת האגודה הביאה להתארגנות חוליות סקר רבות שיעבדו בצורה שיטתית לפי מפות בקנ"מ 1:20,000. הסקר השיטתי הביא לגילוי אתרים ארכאולוגים רבים וחדשים. לכל מפה תהיה חוליית סקר שתהייה גם אחראית לפרסום המדעי של מפת הסקר. בשלב ראשון נקבעו 2 חוליות סקר, אחת באזור חיפה והשנייה בשדה בוקר. נקבע שכל חוליית סקר מנה 4-3 אנשים שיכללו 2 ארכאולוגים מוסמכים, מודד וצלם או אדריכל. בנוסף לכל חוליה יצורפו 4-3 מתנדבים שיסייעו בעריכת הסקר.[7]

החוליה באזור חיפה כללה את אברהם רונן שעמד בראש החוליה, חוליה זאת כללה גם את יעקב עולמי שסייע בידו. בראש החוליה הדרומית עמד רודולף כהן. המפה הראשונה שנסקרה הייתה מפת סקר עתלית שהעבודה עליה הסתיימה תוך שנה (פורסמה ב-1978).[8] החוליה החלה בסקר של מפת חיפה.[9] במקביל הסתיימה העבודה על מפת סקר שדה בוקר. ממשלת ישראל תמכה בפעילות זאת שזכתה ליחסי ציבור ענפה. ב-1966 פעלו באזור חיפה שתי חוליות סקר.

חלק מפעילות האגוד הייתה סקירת הכפרים הערבים שניטשו במלחמת העצמאות כדי לאתר מבנים בעלי ערך ארכאולוגי-היסטורי. הסקר החל בשנת 1965 לפני מלחמת ששת הימים והוא נמשך עד שנת 1970. ביוני 1967 בעקבות מלחמת ששת הימים החל גם סקר נרחב בשטחי יהודה ושומרון במטרה לקבל מפת אתרים ארכאולוגית מעודכנת באזור. הסקר נעשה מטעם משרד הביטחון. הסקר החל באוקטובר 1967 ונמשך גם בשנת 1968. ראשי החוליות של סקר יהודה ושומרון היו:

תוצאות הסקר יצאו לאור בשנת 1972 בספר "יהודה שומרון וגולן - סקר ארכיאולוגי בשנת תשכ"ח" שהיה הפרסום הראשון של האגודה. הסקרים הרבים שנערכו הביאו לריבוי סוקרים שצברו ניסיון, ובשנים שלאחר מכן הפכו למובילי הסקרים והארכאולוגיה בישראל.

במשך הזמן גדל מספר חוליות הסקר. בשנות ה-70 של המאה ה-20 פעלו חוליות הסקר הבאות:[11]

הסכם השלום בין ישראל למצרים שנחתם בשנת 1979 וסופו היה עם פינוי סיני ב-1982, הביא להעברת כוחות צבא מסיני לנגב. בעקבות כך החל סקר חירום בנגב. אחד הסקרים החשובים היה "סקר בקעת עובדה" במקום בו יועד לבנות את בסיס חיל האוויר נמל התעופה עובדה. בסקר התגלה ריכוז גדול של אתרים בצדה המזרחי של הבקעה במקום בו יועד הבסיס להיבנות. בנייה זאת הייתה מוחקת 104 אתרים. בעקבות כך שונו התוכניות של בניית הבסיס, רק אתר אחד נשאר התחום הבסיס והוא נחפר בחפירת הצלה.[12]

סקר החירום של הנגב עמד במרכז העשייה של אנשי האגודה באותן שנים והיה אחד ממפעלי הסקר החשובים שנעשו. באותה עת העסיקה האגודה מאות עובדים שעסקו בסקרים השונים. סקר הנגב נמשך לאורך שנים. עד שנת 1988 נסקרו 4,300 קמ"ר והתגלו בנגב 11,000 אתרים. נכון ל-1988 הושלמו בנגב סקירת 28 מפות ו-25 מפות סקר היו בתהליכי עבודה.

בשנת 1984 פעלו בשטח במקביל עשרים חוליות סקר. נסקרו עד אז כ-60 מפות סקר ונמצאו למעלה מ-20,000 אתרים חדשים. בשנת 1985 הוקם באגודה ועד עובדים וב-1986 נחתם הסכם העבודה הראשון.[13]

אחת הבעיות שהתגלעו בתקופת פעילותה של האגודה היה פרסום מפות הסקר שהעבודה עליהן הסתיימה. ראשי האגודה היו מודעים לבעיה זאת. עד לסיום פעילות האגודה נסקרו 71 מפות אבל רק 8 מתוכן פורסמו.[14]

הסקר במסגרת רשות העתיקות

בקיץ 1988, קיבל אמיר דרורי את ניהול אגף העתיקות במשרד החינוך.[15] הוא הביא למהלך של הקמת רשות העתיקות. ב-1 בספטמבר 1989 אושר חוק רשות העתיקות,[16] המגדיר את תחומי פעולתה ואחריותה של רשות העתיקות, וב-1 באפריל 1990 נוסדה רשמית רשות העתיקות, הכפופה למשרד החינוך. ואמיר דרורי היה מייסדה ומנהלה הראשון.

בעקבות הקמת הרשות חדלה האגודה לסקר ארכאולוגי להתקיים. האחריות על נושא הסקרים עבר מהאגודה לרשות ורבים מעובדי האגף והאגודה נקלטו ברשות העתיקות. ברשות העתיקות הוקם ענף סקרים בתחום חפירות סקר ומחקר ברשות העתיקות שמרכז את פעילות הסקרים. האגודה העבירה לרשות העתיקות את כל ארכיון הסקרים שלה. אחת הבעיות שבהן ניתקל נושא הסקר בעת המעבר לרשות העתיקות היה נושא מיעוט הפרסום. הסקר סבל ממיעוט תקציבים. מהקמת הרשות ועד שנת 2014 נסקרו במסגרת הרשות 13 מפות חדשות.

הרשות עסקה בקידום פרסום הסקרים שכבר נעשו באתר האינטרנט של הסקר. בין השנים 1995-1990 בתקופתו של ראש התחום אלון דה גרוט, פורסמו 15 מפות. אחריו בין השנים 2002-1995, ניהל את תחום הסקר ד"ר מרדכי היימן. בתקופתו פורסמו 10 מפות וכן הוכנס השימוש במערכת GIS שהיא מערכת מידע גאוגרפית. בתקופתו החל גם לפעול "סקר פיתוח" הנעשה באזור מסוים המיועד לפיתוח במטרה לאתר את האתרים הארכאולוגים הקיימים בשטח לפני פיתוחו. סוג סקר זה הפך במשך הזמן למקור העיקרי למימון סקרים ארכאולוגים ברשות העתיקות. בין השנים 2010-2002 תחום הסקר נוהל על ידי יהודה דגן. בתקופתו פורסמו 10 מפות. בתקופה זאת גם הוחלט להפסיק לפרסם את הסקרים בכתב ובמקום זאת להעלותם לאתר האינטרנט כולל העלאת כל הסקרים שכבר יצאו בדפוס. בשנת 2011 מונה לראש תחום הסקר עפר שיאון. בתקופתו עד שנת 2014 הושלם פרסומן של 30 מפות הנותרות מתקופת ימי האגודה.

שיטת העבודה במסגרת הסקר

השטח של מדינת ישראל חולק לריבועים ששטחם 100 קמ"ר. השטחים שמיועדים לפיתוח מקבלים עדיפות בבחירת אזורי הסקר וזאת במטרה להקדים את הפיתוח ולמפות את האתרים בטרם ייהרסו על ידי פעולות פיתוח ובנייה. עורכי הסקר עובדים עם מפות בקנה מידה של 1:20,000, שטח כל מפה הוא 10X10 ק"מ, המהווה יחידת סקר בסיסית של חוליית סקר ספציפית. הסוקרים עוברים שיטתית ברגליים באזור של יחידת הסקר הבסיסית. המידע הנאסף בשטח מעובד בהמשך ביחד עם מידע הנאסף ממקורות שונים.

הסקרים שהוצעו פורסמו כספרים. כל סקר כלל מפת סקר ורשימת האתרים, אופי האתרים תוך תיאור השרידים שנמצאו בו על פי תקופות, המקום שלהם בנוף, איורים, צילומים, מפות תקופתיות וכן רשימה ביבליוגרפית. כן כלל כל ספר מפתחות האתרים לפי א-ב של שמות האתרים ומפתח נוסף לפי תקופה. האתרים במפה מוצגים בסדר גאוגרפי מצפון לדרום וממערב למזרח.

שמות האתרים מתבססים על מקורות שונים, ביניהם השמות שמופיעים במפת הקרן לחקר ארץ ישראל, השמות מימי השלטון הבריטי וכן השמות המוכרזים ב"רשימת מצבות ואתרים היסטוריים"[17]

מפת ארץ ישראל חולקה במקור ל-267 ריבועים. הספרור מתחיל בצפון מערב והולך בשורות מזרחה ודרומה. רוב הריבועים על קו החוף כוללים גם שטחים בתוך הים. מפה מספר 1 היא מפת אכזיב. מפה מספר 267 מפת אילת הדרומית ביותר. לאחר מלחמת ששת הימים נוספו ריבועים נוספים של שטחי רמת הגולן ויהודה ושומרון שעברו לשליטת מדינת ישראל. הספרור המקורי לא שונה, והריבועים החדשים באותו גודל של 10X10 ק"מ קיבלו מספרי משנה של הריבוע הקרוב אליהם. ברמת הגולן נוספו 14 מפות סקר. וביהודה ושומרון נוספו 44 מפות סקר. בנוסף נוספו עוד 3 מפות סקר: מפה 48/1 הנמצאת בתוך הים מול קיסריה ממערב למפת בנימינה שמספרה 48. מפת הרצליה-מערב, נמצאת בים ממערב למפת הרצליה שמספרה 69, ומפה 251/1 מפת הר עיט מזרח בערבה. סה"כ כל שטחה של ארץ ישראל מחולק ל-328 ריבועים, כשכל ריבוע הוא מפת סקר נפרדת. המפות הצפוניות ביותר הן ברמת הגולן: מפות 8/1 מפת הר דב, ומפה 8/2 מפת כתף חרמון. המפות המזרחיות ביותר נמצאות ברמת הגולן: מפת הר עקש - 15/2, דרומית לה מפה הר פרס - 18/3 ומפת גבעת אורחה - 36/3 מדרום למפת הר פרס.

אתר האינטרנט של הסקר

בשנת 2006 לערך, החליטה רשות העתיקות להפסיק להדפיס את ספרי הסקר ובמקומו להעלות לרשת אתר אינטרנט, כך שכל המידע יהיה זמין לציבור. האתר הושק בשנת 2009 אז עלתה לאתר מפה 49, מפת רגבים. בשנת 2010 עלתה מפה 256, מפת בקעת סיירים שבנגב. האתר קיבל תנופה גדולה בשנת 2011 ובשנה זאת הועלו מפות נוספות רבות. בדף הראשי של האתר מופיעה מפת ארץ ישראל מחולקת לריבועים של מפות הסקר, המסומנים בצבעים שונים לפי מצב הסקר. לחיצה על ריבוע המפה תביא להעלאת המידע הקשור לאותו ריבוע סקר. המידע מופיע בשתי לשוניות:

  1. לשונית מבואות - הכוללת מידע המתייחס לכל מפת הסקר כגון שמות הסוקרים והעורכים, אם הייתה מהדורה מודפסת: מועד פרסום המהדורה. שנת העלאה לאתר האינטרנט. מידע כללי המתייחס לניתוח אזור מפת הסקר על פי האתרים שנסקרו. חלוקת האתרים לפי תקופות. מפות תקופתיות של מפת הסקר ורשימה ביבליוגרפית.
  2. לשונית אתרים - הכוללת רשימה של אתרים שנסקרו לפי שמות האתרים, כשליד כל שם מופיע מספר האתר באותה מפת סקר. מספר האתר ליד השם זהה למספר האתר במפה.

לחיצה בלשונית אתרים על אתר מסוים מעלה בלשונית נוספת את המידע על האתר. והוא כולל את שם האתר בעברית, שמות נוספים, מספר שדה, קואורדינטות ברשת ישראל החדשה וברשת הבינלאומית, התקופות ההיסטוריות שנמצאו באתר על פי הממצאים בשטח, וכן תיאור הממצאים והשרידים בשטח. רשימה ביבליוגרפית המתייחסת ספציפית לאתר, תמונות ומפות אם יש כאלה וכן שרטוט ממצא קטן. לא כל אתר כולל את כל המידע פי רמת הפירוט שצוינה. לחיצה על הלשונית, גורמת גם לסימון האתר במפת הסקר בנקודה חומה בולטת, המקלה על מציאת האתר במפה.

האתר מאפשר באמצעות קישור בראש האתר מימין לקבל את רשימת כל המפות שנסקרו לפי סדר א-ב של שמות מפות הסקרים. הרשימה כוללת ליד השם את מספר המפה ושמות הסוקרים. בנוסף האתר מאפשר לבצע חיפוש לפי הפרמטרים הבאים:

  1. שם המפה
  2. שם האתר
  3. תקופה
  4. סוג ממצא
  5. שם סוקר
  6. חיפוש לפי טקסט חופשי

מצב השלמת הסקר

המפות באתר מסומנות בצבעים שונים לפי מצב השלמת הסקר (נתוני ההשלמה נכונים ליום ה-3 במאי 2015):

  1. צבע ירוק כהה - הסקר פורסם בספר בלבד ולא עלה עדיין לאתר האינטרנט. - רק מפת אשקלון מס' 92.
  2. צבע ירוק בהיר - פורסם כספר ובאתר האינטרנט - 52 מפות
  3. צבע סגול - פורסם באתר בלבד. - 61 מפות
  4. צבע כחול - סקר הנמצא בעריכה שמשמעותו שהסקר בשטח הסתיים ודוח הסקר נמצא בכתיבה ועריכה - 48 מפות
  5. צבע אדום - סקר פעיל - 10 מפות
  6. צבע צהוב - סקר שטח גמור שמשמעותו שעבודת השדה הסתיימה ויש לאסוף את החומר ולכתבו - 8 מפות
  7. צבע לבן - שטח שלא נסקר - 69 מפות
  8. צבע אפור - רישיון עבר שמשמעותו שניתן רישיון לביצוע סקר, אבל הסקר לא בוצע או בוצע באופן חלקי בלבד - 32 מפות
  9. צבע חרדל - מפות בשטחי יהודה ושומרון (באחריות קמ"ט עתיקות בממשל הצבאי) - 67 מפות

סה"כ סקרים שהושלמו הם 114 מפות המהווים 34.7% מסך השטח המתוכנן לסקירה. באתר האינטרנט יש 113 מפות זמינות.

לקריאה נוספת

בעברית

  • עפר שיאון, "הסקר הארכאולוגי של ישראל", קדמוניות, חוברת מ"ז 148 תשע"ה 2014, עמ' 66-58
  • אברהם רונן, "זיכרונות מראשית הסקר הארכאולוגי של ישראל", קדמוניות, חוברת מ"ז 148 תשע"ה 2014, עמ' 71-67
  • אדם זרטל, "סקר הר מנשה", שלושים ושבע השנים הראשונות", קדמוניות, חוברת מ"ז 148 תשע"ה 2014, עמ' 79-72
  • משה הרטל, "הסקר הארכאולוגי כמקור לתולדות הגולן", קדמוניות, חוברת מ"ז 148 תשע"ה 2014, עמ' 89-80
  • יהודה דגן, "מפעל הסקר בשפלת יהודה: סיכום ביניים", קדמוניות, חוברת מ"ז 148 תשע"ה 2014, עמ' 96-90
  • יהודה נבו. סקר ארכאולוגי בעמק החולה: ערכה מרים דיין .הקרן הקימת לישראל. המועצה האזורית גליל עליון. בית אוסישקין, מכון לטבע של עמק החולה בקבוץ דן,
  • מוטי היימן, "מפלמר עד GIC: היבטים מתודולוגיים של סקר ברזולוציה גבוהה בדרום הארץ", קדמוניות, חוברת מ"ז 148 תשע"ה 2014, עמ' 101-97
  • יוסי סטפנסקי, "בין אילת לכנרת: הסקר הארכאולוגי ברמת כורזים ובצפון הכנרת", קדמוניות, חוברת מ"ז 148 תשע"ה 2014, עמ' 109-102
  • עוזי אבנר, "סקר ארכאולוגי באזור אילת", קדמוניות, חוברת מ"ז 148 תשע"ה 2014, עמ' 120-110
  • ויקטור גרן, תיאור גאוגרפי, היסטורי וארכאולוגי של ארץ ישראל, ירושלים 1984 (1874).
  • שמעון דר, התפרוסת היישובית של מערב השומרון בימי הבית השני, המשנה והתלמוד והתקופה הביזאנטית א-ב, עבודת דוקטור, אוניברסיטת תל אביב. יצא לאור בהוצאת החברה להגנת הטבע, 1982
  • מרדכי היימן, דגמי יישוב קדומים בהר הנגב, עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית ירושלים 1992.
  • אדם זרטל, סקר הר מנשה א, קער שכם, תל אביב 1992.
  • אדם זרטל, הר מנשה ב העמקים המזרחיים וספר המדבר, חיפה 1996.
  • משה כוכבי (עורך), יהודה שומרון וגולן סקר ארכאולוגי בשנת תשכ"ח, ירושלים תשל"ב.
  • יצחק מגן וישראל פינקלשטיין (עורכים), סקר ארכאולוגי בארץ בנימין, ירושלים תשנ"ג. הוצאת המינהל האזרחי - רשות העתיקות, 1993,
  • מנחם מרקוס מדבר יהודה הדרומי, ירושלים 1984.
  • יעקב עולמי, סקר ארכאולוגי של ישראל, מפת דליה (31), ירושלים 1981.
  • מנחם מרקוס, הר הכרמל : סקר נוף ומסלולי טיול - הוצאת רשות שמורות הטבע, 1997
  • מנחם מרקוס, רמות מנשה : סקר נוף ומסלולי טיול, הוצאת רשות שמורות הטבע, 1995
  • תמונות מאוסף סקר ארכאולוגי של ישראל מתוך האוספים הדיגיטליים של ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה

באנגלית

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הסקר הארכאולוגי של ישראל בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ עפר שיאון, "הסקר הארכאולוגי של ישראל", קדמוניות, חוברת מ"ז 148 תשע"ה 2014, עמ' 66-58
  2. ^ עוזי אבנר, סקר ארכאולוגי באזור אילת", קדמוניות 148, 2014, עמ' 110
  3. ^ עפר שיאון, "הסקר הארכאולוגי של ישראל", קדמוניות, חוברת מ"ז 148 תשע"ה 2014, עמ' 60
  4. ^ עפר שיאון, "הסקר הארכאולוגי של ישראל", קדמוניות, חוברת מ"ז 148 תשע"ה 2014, עמ' 61-60
  5. ^ עפר שיאון, "הסקר הארכאולוגי של ישראל", קדמוניות, חוברת מ"ז 148 תשע"ה 2014, עמ' 61
  6. ^ עמוס כרמלי, סקר ארכאולוגי ארצי יפתח בחודש אוגוסט, דבר, 20 ביולי 1964
  7. ^ עפר שיאון, "הסקר הארכאולוגי של ישראל", קדמוניות, חוברת מ"ז 148 תשע"ה 2014, עמ' 62-61
  8. ^ עתלית, באתר הסקר הארכאולוגי של ישראל
  9. ^ חיפה מערב, באתר הסקר הארכאולוגי של ישראל
  10. ^ אתר למנויים בלבד עופר אדרת, מוכר הפסנתרים שגילה את נחלות שבטי ישראל, באתר הארץ, 25 בפברואר 2016
  11. ^ עפר שיאון, "הסקר הארכאולוגי של ישראל", קדמוניות, חוברת מ"ז 148 תשע"ה 2014, עמ' 62
  12. ^ עוזי אבנר, "הסקר ארכאולוגי באזור אילת", קדמוניות, חוברת מ"ז 148 תשע"ה 2014, עמ' 110
  13. ^ עפר שיאון, "הסקר הארכאולוגי של ישראל", קדמוניות, חוברת מ"ז 148 תשע"ה 2014, עמ' 63-62
  14. ^ עפר שיאון, "הסקר הארכאולוגי של ישראל", קדמוניות, חוברת מ"ז 148 תשע"ה 2014, עמ' 64
  15. ^ יואל רפל, אמיר דרורי מנהל אגף העתיקות, מעריב, 24 ביוני 1987
  16. ^ חוק רשות העתיקות, באתר רשות העתיקות
  17. ^ ילקוט הפרסומים מס' 1091, מיום 18 במאי 1964, לרבות תיקונים ותוספות מאז ועד 1998
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29822264הסקר הארכאולוגי של ישראל

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=הסקר_הארכאולוגי_של_ישראל&oldid=1960091"