בקעת עובדה
בקעת עוּבדה היא בקעה חולית מוקפת גבעות בנגב הדרומי. הבקעה וצוקי עובדה הסמוכים, נקראים על שם מבצע עובדה[1] שהתרחש בשנת 1949 לקראת סוף מלחמת העצמאות, ובמהלכו נכבש, בין היתר, גם שטחה. יחד עם בקעת סיירים, הבקעה היא אחת משתי הבקעות העוברות בקטעים העיקריים של נחל חיון. הבקעה גובלת בדרום בבקעת סיירים ובצפון צוקי תמנע וצפון הר ברך, במזרח בהר שחרות, הר גרופית והר ארגמן, בצפון בהר שחרור והר פרוט ובמערב בצוקי עובדה.
היסטוריה
עדות לנוכחות אנושית מוקדמת בבקעה נמצאת במקדש הנמרים, שרידי מקדש פתוח הבנוי כאליפסה בתוך מתחם רבוע וגדול יותר, שבו 19 אבנים קטנות. המקדש שימש תרבות של לקטים ציידים באזור, ונתגלו בו גם שרידים לכירות להבערת אש. בהמשך החלו להופיע בבקעה גדרות הצאן. ואחר כך חל שינוי גדול בהתיישבות בבקעה. באלף השלישי לפנה"ס התפתחה חקלאות מתקדמת בבקעה, אשר נהנתה מהאקלים הנוח ומריבוי המשקעים ששררו באזור עד סוף האלף. מספר המתיישבים בבקעה הגיע באלף השלישי לפנה"ס לפחות ל-3,000 אנשים, יותר מאשר בכל הר הנגב.[2] לאחר המשבר האקלימי שפקד את אזור עובדה החל בשנת 2300 לפנה"ס לערך, התפתחה במקום תרבות נוודית רק בתקופת הברונזה.
בעבר שימשה הבקעה לגידולים חקלאיים בזכות החול הגירני בבקעה המהווה קרקע איכותית לחקלאות יותר מאשר חול הקוורץ, ומכיוון שבחורף מוצפים חלקים משטחי הבקעה במימיו של נחל חיון העובר במרכז הבקעה. ישנן עדויות לכך שחקלאים מעקבה נהגו לחכור חלק מאדמות הבקעה מהבדואים שישבו במקום, ולגדל בהן גידולים חקלאיים אותם לקחו עימם בשיירות גמלים לעירם. בשנת 1906, עם קביעת הגבול בין הנגב לסיני המצרית, הייתה אמורה בקעת עובדה לעבור לשטח סיני, אך בסוף נותר המצב על כנו והיא צורפה לנגב. עם נסיגת ישראל מסיני בשנת 1982, נסגר בסיס חיל האוויר עציון בסיני, ובמקומו הוקם נמל התעופה עובדה הנמצא כ-60 ק"מ צפונית לאילת. בנוסף נמצא באזור בית הספר להנדסה צבאית (בהל"צ או בה"ד 14) של חיל ההנדסה הישראלי, שהוקם בה ב-1995.
סקרים וחפירות ארכאולוגיות
הסכם השלום בין ישראל למצרים שנחתם בשנת 1979 וסופו היה עם פינוי סיני ב-1982, הביא להעברת כוחות צבא מסיני לנגב. בעקבות כך החל סקר ארכאולוגי שנקרא סקר חירום בנגב. אחד הסקרים החשובים היה "סקר בקעת עובדה" במקום בו יועד לבנות את בסיס חיל האוויר נמל התעופה עובדה. בסקר התגלה ריכוז גדול של אתרים בצדה המזרחי של הבקעה במקום בו יועד הבסיס להיבנות. בנייה זאת הייתה מוחקת 104 אתרים. בעקבות כך שונו התוכניות של בניית הבסיס, רק אתר אחד נשאר התחום הבסיס והוא נחפר בחפירת הצלה.[3]
בשנת 1980 נחפרו 22 אתרים בחפירות הצלה במבצע שנוהל בידי אגף העתיקות והמוזיאונים. יישובים מן התקופות הנאוליתית, הברונזה הקדומה, הברונזה הביניימית נחשפו.[4] עוד שרדו בבקעה שרידיו של אתר חקלאי ביזנטי שפעל בין המאות ה-4 וה-7. בהמשך נחפרו אתרים נוספים. החפירות נפסקו בשנת 1982 בגלל היעדר תקציב. בשנת 2009 חודשו החפירות בבקעה במימון משרד המדע. החפירות נמשכו עד שנת 2012.
הממצאים מהסקרים והחפירות הארכאולוגיות שעיקרן בוצע במזרח הבקעה גילו כ-750 אתרים ומתקנים עתיקים על פני שטח של 60 קמ"ר. ריכוז זה הוא הצפוף ביותר שהתגלה בנגב ובסיני[3]
אחד הממצאים שנמצא בבקעה הוא עפיפון מדבר. זהו מתקן ששימש לציד המוני של עדרי חיות בר, שהיה נפוץ במדבריות דרום הלבנט. ניתן לראות כי מיקומן של מלכודות אלו נבחר לאחר מחשבה ומחקר על נתיבי הנדידה העונתית של החיות שנתפסו. עפיפון המדבר מתוארך לעת העתיקה.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ עוזי אבנר, "עובדה בשטח", בשביל הארץ
- ^ עוזי אבנר, "הסקר ארכאולוגי באזור אילת", קדמוניות, חוברת מ"ז 148 תשע"ה 2014, עמ' 113
- ^ 3.0 3.1 עוזי אבנר, "הסקר ארכאולוגי באזור אילת", קדמוניות, חוברת מ"ז 148 תשע"ה 2014, עמ' 110
- ^ 21. רוני רייך, שני אתרים קדומים בבקעת עובדה, עתיקות (סדרה עברית), י' (תש"ן), עמ' 13-19.
20453305בקעת עובדה