גוש התיישבות
גוש התיישבות הוא מושג שהתקבל על ידי המתכננים של ההתיישבות היהודית בארץ ישראל משנות ה-30 של המאה ה-20. הסתבר שכאשר יש באזור מסוים יישובים אחדים, עד כמה שאפשר הומוגניים, מבחינת התנועה המיישבת או צורת היישוב, יש לכך בעיקר יתרונות בטחוניים, מוסדיים, חברתיים וכלכליים. דוגמה לגוש התיישבות קלאסי, אשר תוכנן מתחילתו בתור שכזה, הוא חבל לכיש שהוקם בשנות ה-60 של המאה ה-20.
תחילתו של המושג
ניתן לראות את התממשות החשיבות של המושג "גוש התיישבות" בהימצאות קבוצת היישובים היהודיים באזור שכונה אצבע הגליל בשנות ה-30 של המאה ה-20. החלטת חבר הלאומים על מתן המנדט הבריטי על ארץ ישראל ומנדט צרפתי על סוריה העלתה את השאלה היכן יעבור הגבול בין שתי הארצות. בטרם הכיבוש הבריטי של ארץ ישראל בימי השלטון העות'מאני היו ארץ ישראל וסוריה מחוז שלטוני אחד - הוואלי של דמשק. כאשר חבר הלאומית קבע כי המנדט על סוריה יהיה בידי צרפת ואילו המנדט על ארץ ישראל יהיה בידי בריטניה, הועלה הצורך לקבוע את הגבול בין שתי מדינות. היות שאין תוואי טבעי לגבול הצפון של ארץ ישראל, נקבע קו ישר לגבול, צפונית לאגם החולה שכונה על שם מי שהיתוו אותו הסכם סייקס-פיקו. לפי תוואי זה היישובים היהודיים בצפון "אצבע הגליל" - מטולה, כפר גלעדי ותל חי, היו אמורים להיכלל במדינת סוריה. על רקע זה פרצו אירועי תל חי בשנת 1920. למרות שאירועי תל-חי גרמו למתנדבים רבים לנוע צפונה, נפילת תל-חי ונטישת מטולה וכפר גלעדי שבאו בעקבותיה, הייתה לעובדה. מהאחיזה היהודית בפינת הצפון נותרו רק קברים ומבנים חרוכים, אבל גוש היישובים הפך להיות לעובדה סופית. הגוש הוקם מחדש, עוד בתקופת המנדט הבריטי.
מצודות אוסישקין
במטרה לחזק את האחיזה היהודית בגבול הצפוני, הוחלט על רכישת קרקעות בצפון עמק החולה ליד גבול הצפון. בשנים 1939–1943 הוחלט להקים חמישה יישובים, ליד הגבול הצפוני של ארץ ישראל, באזור המכונה אצבע הגליל. היישובים נקראו לכבודו נשיא ההסתדרות הציונית, מנחם אוסישקין. היישובים כונו בשם מצודות אוסישקין, כאשר הכוונה המקורית היא הגנה על גבול הצפון. כל "מצודה" ניתנה לתנועה מיישבת אחרת[1]: השומר הצעיר הקים את דן, הקיבוץ המאוחד את דפנה, העובד הציוני את שאר ישוב, תנועת המושבים את בית הלל, והפועל המזרחי את מושב נחלים.
השיתוף בין היישובים היה ביטחוני וכלכלי. אך היה צורך בשיתוף חברתי, ומושב נחלים של הפועל המזרחי (ששכן במקום שבו נמצא כיום קיבוץ הגושרים), שלא עמד בציפיות שאר היישובים, נאלץ לעזוב את המקום.
גושים אחרים בטרם הקמת המדינה
כאשר נרכש שטח אדמה רצוף, כמו על ידי יהושע חנקין בעמק יזרעאל, הוחלט על הקמת שורה של יישובים בגוש אחד. כאמור, המניע הראשוני היה ביטחוני, אך לא פחות היה הרצון לארגן מוסדות ייצור ושיווק שיתופי, מטרה שלמענה נדרש מספר מספיק של יישובים חקלאיים. כך הוקם הגוש המערבי של מושבים כמו נהלל וגוש מזרחי של קיבוצים כמו עין חרוד. עם זאת קיבוצים ומושבים היו בשני הגושים. במסגרת זו הוקם גם גוש ההתיישבות של בקעת עמק הירדן.
גושים דתיים
הנסיון של התיישבות דתית בנחלים אשר במצודות אוסישקין הביא את ראשי תנועת ההתיישבות של הפועל המזרחי למגמה להקים גושי התיישבות נפרדים של יהודים דתיים. אחת המטרות הייתה האפשרות להקים במסגרת הגוש מוסדות חינוך אזוריים דתיים, עם מספר תלמידים סביר בכל כיתה וכיתה. כך הוקם הגוש הדתי בדרום בקעת בית שאן ובגוש עציון - בטרם הקמת המדינה. גוש יישובים נוסף הוקם בנגב, במוצאי יום הכיפורים, הלילה שבין ה-5 ל-6 באוקטובר 1946, במסגרת מבצע הקמת 11 הנקודות. במסגרת ה"נקודות" הוקם גוש יישובים דתי שכלל את היישובים סעד, תקומה, בארות יצחק וכפר דרום.
עם הקמת המדינה
הקמת גושי התיישבות בתקופה שלאחר הקמת המדינה היה כבר עניין של מדיניות מינהלית. דוגמה לכך הוא חבל לכיש. תכנון ההתיישבות המרוכז בחבל החל בראשית שנות ה-50. בשנת 1953 הוחלט ליישב את חבל הארץ מדרום לפרוזדור ירושלים עד צפונית לנגב הצפוני ובין הרי יהודה במזרח ובין שפלת החוף במערב. במרכזו הוקמה העיר קריית גת. בשנים 1955-1961 הוקמו בו 20 יישובים, בנוסף לשלושת הקיבוצים שכבר היו במערבו של החבל: גת, גלאון וכפר מנחם.
באזור היו כפרים ערבים נטושים (מלבד יישוב קטן שנותר בתל אל סאפי ליד הקיבוץ כפר מנחם). הוא שימש למעבר מסתננים מהר חברון לרצועת עזה. באזור תוכננו גושי התיישבות אחדים, בין השאר במטרה להגביר את ביטחון היישובים היהודיים מסביב לחבל המתוכנן, שסבלו רבות מהמסתננים. בכל גוש הוקמו מושבים אחדים ומרכז קהילתי, כמו מרכז נהורה, ובלב החבל נוסדה עיר חדשה קריית גת. מתכנן החבל היה לובה אליאב ומשרדי התכנון של החבל היו באשקלון. משם יצאו הוראות ביצוע מפורטות מתי לבנות בית, איך להקים מוסד ציבורי ולהיכן תוצב כל קבוצת מתיישבים. ההצלחה של החבל נמדדה בכך שרוב תושביו השתלבו בחיי העבודה מיד עם הגיעם ארצה. חלקם הגיעו ליישובים ישירות מנמל חיפה, לאחר שהגיעו ארצה ממדינות צפון אפריקה.
הקמתו של חבל לכיש שימשה דוגמה בינלאומית להקמת חבלי התיישבות ובין השאר נוסתה באיראן. בצורה זו הוקמו גושי התיישבות נוספים ברחבי ישראל.
גושי ההתיישבות שהוקמו לפני קום המדינה ובשנותיה הראשונות היוו את הבסיס להקמת המועצות האזוריות הראשונות.
ביהודה, שומרון וחבל עזה
הגוש המפורסם ביותר בתחומי יהודה, שומרון וחבל עזה הוא גוש קטיף. היוזמה להקמתו הייתה של ממשלת ישראל. המטרה הייתה ליישב בצורה מאורגנת, בין השאר את מפוני חבל ימית (שהיה גם הוא גוש התיישבות). בשנת 1979, לאחר חתימת הסכמי קמפ-דייוויד, הוקם מושב שיתופי ראשון בחבל - המושב עצמונה. בשנת 1982 התארגנו קבוצות של בני מושבים מהדרום ומהשרון שרצו להקים לעצמם יישוב ואף הם הקימו מושבים. כמו במקרים רבים, הגוש חפף את תחום השיפוט של המועצה האזורית חוף עזה, שהוקמה בשנת 1978. המניע להקמת הגוש היה ביטחוני, מימוש תוכנית חמש האצבעות, שהגה יצחק רבין לאחר מלחמת ששת הימים וכלכלי - מציאת פתרון התיישבותי למפוני חבל ימית ובני מושבים ואחרים.
בעת הפינוי של הגוש, באוגוסט 2005, במסגרת תוכנית ההתנתקות, היו בו 17 יישובים, מושבים חקלאיים דתיים, המסונפים לתנועה המיישבת, תנועת המושבים של הפועל המזרחי, כדוגמת גושי התיישבות אחרים של תנועות מיישבות.
במאי 1983 הוקם המרכז האזורי שתוכנן להיות היישוב העירוני של החבל ונקרא בשם נוה דקלים. למרות שמדובר בגוש התיישבות, במשרד השיכון ראו את נוה דקלים כיישוב עירוני. משרד השיכון סבר כי היישוב העירוני יהפך לעיר וכך תיכנן אותו.
הפיתוח הכלכלי של החבל, כמו בגושי התיישבות אחרים, היה בידי חברה כלכלית שהבעלות עליה היה בידי משקי הגוש. וכך הוקמה בשנת 1980 "החברה לפיתוח חבל קטיף" שהציבה לעצמה מטרה לפתח בחבל קטיף את ענפי התיירות, החקלאות, התעשייה ועוד מספר ענפי פיתוח כגון המחלקה לבנייה, אחזקה ויזום והנהלת חשבונות.
המיוחד בגוש קטיף היה גודלו, התכנון המפורט שבו הוא נבנה והמימון הנדיב לו הוא זכה. היה זה גוש התיישבות קלסי.
גושי התיישבות מול התנחלויות
עם ההתקדמות במהלך שנות ה-90, בתהליך המדיני בין ישראל והרשות הפלסטינית, התהווה המושג גושי התיישבות, בהקשר המבטא קיבוץ של מספר רב של התנחלויות גדולות, בהן ערים, המובדלות מההתנחלויות המבודדות והקטנות. גושי ההתיישבות, על פי תפיסתו של ראש הממשלה יצחק רבין ערב חתימת הסכם אוסלו ב', היו אמורים להישאר בתחומי מדינת ישראל, גם לאחר חתימת הסכם הקבע עם הפלסטינים ויסוד מדינה פלסטינית. במסגרת פסגת קמפ דיוויד, כלל הצוות הישראלי את מעלה אדומים רבתי, גוש עציון, גוש אריאל-קדומים, אלפי מנשה, גבעת זאב, גוש טלמונים, מובלעת קריית ארבע והרובע היהודי בחברון, מודיעין עילית, ביתר עילית וגוש בית אל-עפרה, בקטגוריה של גושי התיישבות, אשר ישראל מעוניינת לכלול בתחומה, לאחר הקמת מדינת פלסטין. לאור ההתנגדות הפלסטינית לעמדות הישראליות ולאחר משא ומתן פרטני וממושך בטאבה בינואר 2001, הסכימו הפלסטינים לגושי התיישבות מצומקים, הכוללים את אריאל, קרני שומרון, ביתר עילית וגוש עציון, אך ללא מעלה אדומים, אפרת וגבעת זאב. הסכמת הפלסטינים להכללת גושי התיישבות בישראל, הותנתה ב"חילופי שטחים" שבתוך הקו הירוק לפלסטין, כגון שטחים בנגב המערבי או מזרח חבל לכיש.
בשנת 2004, שיגר הנשיא ג'ורג' ווקר בוש לראש הממשלה אריאל שרון מכתב ובו הוא מצהיר כי עמדת ארצות הברית היא כי בכל הסדר קבע ישראלי פלסטיני, יש להתחשב 'במציאות הדמוגרפית שנוצרה בשטח' מאז מלחמת ששת הימים וכי אין לצפות שישראל תיסוג באופן מלא מכל שטחי יהודה ושומרון. אריאל שרון ראה במכתב הנשיא בוש הישג ישראלי הנובע מהחלטת ממשלת ישראל על תוכנית ההתנתקות. על פי עקרון הכללת גושי ההתיישבות בשטח ישראל, שורטט תוואי גדר ההפרדה, כך שממערב לגדר יכללו גוש עציון, אפרת, מעלה אדומים, גבעת זאב, אריאל, ביתר עילית, מודיעין עילית, אלפי מנשה, קרני שומרון וקדומים. עתירות שהוגשו לבג"ץ בנוגע לתוואי המוצע, התקבלו באופן חלקי בלבד, תוך קבלת העיקרון של הכללת גושי ההתיישבות ממערב לגדר, שנקבע בפסק הדין בנוגע לגדר סביב אלפי מנשה.
עם יסודה של מפלגת קדימה, גיבש המועמד לראשות הממשלה אהוד אולמרט, את תוכנית ההתכנסות הכוללת נסיגה משמעותית ישראלית מהשטחים, אך תוך סיפוחם של גוש אריאל, מעלה אדומים וגוש עציון לישראל. פרסומים בעיתון ידיעות אחרונות מיוני 2006, טענו כי חבר הכנסת עתניאל שנלר ממפלגת קדימה, משרטט את קווי הנסיגה הישראלית, כך שלישראל יסופחו גם גוש קדומים-קרני שומרון וכן קריית ארבע. אולם פרסום נוסף מספטמבר 2007 של העיתונאים נחום ברנע ושמעון שיפר מאותו עיתון, קובע כי השר חיים רמון בשיחותיו עם הפלסטינים, סיכם על הכללת מעלה אדומים ואריאל בתחומי ישראל כגושי התיישבות, אך לא על הכללתם של קרני שומרון, עפרה ובית אל.
קישורים חיצוניים
- חגי הוברמן, גוש, אמונים?, באתר בשבע - ערוץ 7, 02 בספטמבר 2010
הערות שוליים
- ^ חלוקת משבצות התיישבות לפי התנועות המיישבות הייתה נורמה מקובלת לפני הקמת המדינה וגם תקופה ניכרת אחרי הקמתה. תקציבי ההתיישבות הועברו ליישובים בהנחיית התנועה המיישבת, לה היישוב היה כפוף בכל. בפועל לא ניתן היה להקים יישוב ללא סינופו לתנועה מיישבת
21959181גוש התיישבות