תנועה מיישבת
במדינת ישראל, תנועה מיישבת היא התאגדות, פרטית או מטעם גוף אחר, שמטרתה לארגן בני אדם להתיישבות של קבע. בדרך כלל הכוונה להתיישבות באזור בלתי מפותח, אולי אף בלתי מיושב, ואף מרוחק. על כן, במקרים רבים מדובר בהתיישבות חקלאית, שכן כך ניתן ליצור תשתית להתקבעות במקום היישוב החדש. על פי רוב, התנועה המיישבת קשורה באופן הדוק לגוף גדול יותר, שיש לו מניעים מגוונים לתמוך בפעילותה, וכן ביישובים שכבר הוקמו על ידה, לאורך זמן.
לפני קום המדינה
מרבית היישובים החקלאיים היהודיים בארץ ישראל היו קשורים כבר בעת היוסדם לתנועות מישבות שמטרתן הייתה תמיכה והקמה של יישובים רבים. גם ביישובים המעטים שהתאגדו להקמת היישוב היחיד שלהם, נאלצו לפנות לתנועות מיישבות.
במדינת ישראל
בפירושים לחוק המועמדים להתיישבות חקלאית, התשי"ג—1953[1], כתוב:
- "מוסד מיישב" פירושו — הממשלה, ההסתדרות הציונית העולמית — הסוכנות היהודית לא"י, וכל גוף אחר העוסק ביישוב בני אדם על הקרקע, ושר החקלאות, בהודעה ברשומות, הכיר בו כמוסד מיישב לעניין חוק זה.
- "גוף התיישבותי ארצי" פירושו — גוף המארגן בני אדם להתיישבות חקלאית, ושר החקלאות, בהודעה ברשומות, הכיר בו כגוף התיישבותי ארצי לעניין חוק זה.
המונח תנועה מיישבת מקורו בגלגול של הקשר ההיסטורי, בייחוד בהקשר הארץ ישראלי, בין תנועה חברתית להתיישבות. בפועל, התארגנות להתיישבות שאינה מוסד מיישב או גוף התיישבותי ארצי כלשון החוק לעיל, או פועלת מטעמם או באופן הנראה להם, תתקשה מאד להגשים את מטרותיה.
אחד התפקידים החשובים של התנועה המיישבת, כפי שגם עולה מהשם של חוק המועמדים להתיישבות חקלאית, התשי"ג—1953 שהוזכר קודם, הוא יצירת יישוב בר קיימא מבחינת הרכב התושבים. נושא זה, שהתחדד בהקשר של ועדות הקבלה ליישובים הקהילתיים, השפיע גם על צורות התיישבות אחרות.
ראו גם
הערות שוליים
- ^
היסטוריית החקיקה של חוק המועמדים להתיישבות חקלאית, התשי"ג—1953, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
| התנועות המיישבות בישראל |
|---|
