בלוטת התריס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף בלוטת התירואיד)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: יש לערוך את סגנון הכתיבה, לקצר בחלקים לא חיוניים כמו החלק ההיסטורי ותסמונות נדירות, להקטין את מספר המקורות ובכלל להביא את הערך לערך אנציקלופדי ולא העתקה ממאמרים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
עריכה
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: יש לערוך את סגנון הכתיבה, לקצר בחלקים לא חיוניים כמו החלק ההיסטורי ותסמונות נדירות, להקטין את מספר המקורות ובכלל להביא את הערך לערך אנציקלופדי ולא העתקה ממאמרים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אנטומיה ריקה.

בלוטת התריס

בַּלּוּטַת הַתְּרִיס (thyroid gland; בלוטת התִּירוֹאִיד), נקראת גם בלוטת המגן (מיוונית: thyreos - מגן, eidos - צורה) על שם צורתה, היא בלוטה השייכת למערכת האנדוקרינית בגוף האדם.

הבלוטה מפרישה הורמונים, שהחשובים שבהם הם תירוקסין (T4) ותריודוטירונין (T3). הורמונים אלו משפיעים על קצב המטבוליזם בגוף, תפקידם לקבוע את קצב המטבוליזם הכללי של הגוף, ולהם השפעה רבה על קצב הגדילה ועל תפקודן של מערכות רבות בגוף. יוד הוא מרכיב חיוני של שני ההורמונים, ולכן גם מהווה מרכיב בטיפול של בעיות בבלוטת התריס. הורמון שלישי שמייצרת בלוטת התריס הוא הקלציטונין, שלו תפקיד חשוב במשק הסידן. ההורמון מווסת את רמת הסידן בדם, על ידי מניעת שחרור סידן ממאגריו בעצמות. עלייה ברמת הסידן בדם מהווה גירוי להפרשת ההורמון.

הבעיות הנפוצות ביותר בבלוטת התריס הן תת-פעילות של בלוטת התריס ויתר פעילות שלה.

אנטומיה

הבלוטה היא אחת הבלוטות האנדוקריניות הגדולות בגוף. לבלוטה צורת פרפר והיא נמצאת בצוואר, משני צדי קנה הנשימה מתחת לגרגרת וממש מתחת לעור. בזמן פעילות הבליעה נעה הבלוטה ביחס לקנה הנשימה. היא נמצאת בחלק הקדמי של הצוואר, ובנויה משתי אונות משני צידי קנה הנשימה המחוברות זו לזו על ידי חלק מחבר הנקרא isthmus. לבלוטה חשיבות גדולה לפעולות רבות בגוף, והיא חיונית בראש ובראשונה לפעילות מטבולית תקינה.

המקור האמבריונלי (העוברי) של הבלוטה הוא מהלוע (הפרינקס) העוברי, באופן כללי ניתן למצוא לעיתים רקמות אקטופיות של בלוטת התריס לכל אורך קו הנדידה שלה מההתפתחות העוברית עד מתחת לעצם החזה.

משקל הבלוטה אצל מבוגרים 18–60 גרם, אורכה נע בין 1.5 עד 6 סנטימטר, וצבעה חום וורוד בהיר.

מבחינה היסטולוגית בבלוטה ניתן לראות חללים בגדלים שונים, בעלי ציפוי של שכבה אחת של תאי אפיתל. אלו הם התאים המפרישים את חומרי הבנייה להורמונים T3, T4 (תירו-גלובולין ו-colloid). אם בבדיקה היסטולוגית מעבדתית מזהים כי שכבת ציפוי החללים האמורים כוללת יותר משכבה אחת של תאים, ייתכן שמדובר בגידול. בין תאים אלו (התאים הפוליקולריים) ישנם תאי C המפרישים קלציטונין. בין כל התאים קיימת רקמת חיבור רפה המכילה כלי דם רבים, אליהם עוברים ההורמונים.

פיזיולוגיה

המבנה הכימי של תריודוטירונין

הורמונים המיוצרים בבלוטה

המבנה הכימי של תירוקסין

תפקידה העיקרי של הבלוטה הוא ייצור ההורמונים תירוקסין (T4), תריודוטירונין (T3) וקלציטונין.

תירוקסין נוצר על ידי תאי הבלוטה מטירוזין חופשי ועל שיירי תירוזין של חלבון הנקרא תירוגלובולין. יוד נתפס באמצעות "מלכודת יוד" ומוצמד לשייר התירוזין בתירוגלובולין, ועל תירוזין חופשי. עקב גירוי של ההורמון TSH, תאי הבלוטה סופגים את התירוגלובולין ושוברים את הקשר בין התירוזין לתירוגלובולין, דבר המשחרר את ההורמונים T3 ו-T4. (ב-T3 חסר אטום יוד אחד בהשוואה ל-T4). ההורמונים משתחררים לדם, והאנזים דהיודינאז ממיר את ה-T4 ל-T3 על ידי הסרת אטום יוד. ההורמונים המשתחררים מבלוטת התריס הם כ-90% T4 ו-10% T3. תאי המוח הם אתר מטרה חשובה להורמוני בלוטת התריס: להורמוני הבלוטה ישנו תפקיד חשוב בהתפתחות המוח בעת היריון. בדם, T3 ו-T4 קשורים חלקית לגלובולין הקושר T4, טרנסתירטין (transthyretin) ואלבומין (albumin). מתוך ההורמונים בדם רק חלק קטן מהם חופשיים ולא קשורים (T4 0.03% ו-T3 0.3%). ההורמונים חוצים את ממברנות התאים ונקשרים לקולטנים.

הורמון נוסף, קלציטונין, אחראי על איזון רמות הסידן בדם. קלציטונין מעודד העברת סידן לעצמות. רמות הקלציטונין בדם משמשות לאבחון סרטן מדולרי של בלוטת התריס, מצב בו רמות הקלציטונין יכולות להיות גבוהות. ההורמון יכול לשמש לטיפול בהיפרקאלצמיה (עודף סידן) או באוסטאופורוזיס (דלדול עצם).

עד 80% מה-T4 מומר ל-T3 על ידי איברים היקפיים בגוף כגון הכבד, הכליות והטחול. שאר ה-T4 מומר להורמון rT3, איזומר של T3 אשר חסר פעילות מטבולית כמו T3.

גירוי בלוטת התריס להפרשת הורמונים

נהוג לצייר ציר דמיוני המתאר את שרשרת התגובות ההורמונליות המתרחשות בגוף כחלק מהמערכת האנדוקרינית. בתחילת הציר, או בראש השרשרת, מצוי ההיפותלמוס, אזור במוח השולט בהתנהלות ההורמונלית של יתר הבלוטות, ומווסת את פעולותיהן באמצעות קבלת משוב ממחזור הדם. בהמשך השרשרת מצויה בלוטת יותרת המוח (Pituitary gland, Hypophysis), המקבלת גירויים מההיפותלמוס, ובהתאם להם משחררת את ההורמון תירוטרופין (Thyrotropin), הנקרא גם "הורמון מגרה בלוטת התריס" (TSH). הורמון התירוטרופין נקלט בבלוטת התריס ומגרה אותה, הוא נותן הוראה להפרשת T4. הורמון ה-T4, נספג בכבד ושם הופך להורמון T3. הורמון ה-T3 מופרש גם כן מן הבלוטה עצמה. ה-T3 נקלט כמעט בכל מערכות הגוף באמצעות תהליך אנדו-ציטוזי ודרך מתן הוראה ב-D.N.A הופך את תאי הגוף לזמינים יותר לאדרנלין ולאינסולין.

ויסות פעילותה של הבלוטה נעשה תחת בקרה של הורמון ה-TSH בלולאת משוב שלילי. שתי הבלוטות, בלוטת התריס ובלוטת יותרת המוח, מתפקדות כמערכת עם היזון חוזר: כשבלוטת התריס אינה מייצרת מספיק תירוקסין, בלוטת יותרת המוח מבחינה בכך, ומספקת יותר TSH שמגרה את הבלוטה ומפעיל אותה, ולהפך - כשיש עודף תירוקסין מפרישה בלוטת יותרת המוח פחות TSH.

נמצא שעבור הורמון TSH קיימת מחזוריות לאורך היום שבה רמת ההורמון גבוהה יחסית בבוקר, ויורדת באופן משמעותי לקראת הלילה, בשעות השינה. עבור TSH קיימת רגישות של המחזור היומי לחשיפה היומיומית לאור, המווסתת, בין השאר, את רמות ההורמון. נמצא שחשיפה מכוונת לאור בזמנים שונים יכולה לשנות את המחזור היומי של ההורמון[1][2]. שינה בלילה גורמת לעיכוב בייצור ה-TSH, ולכן בשעות הלילה רמות ה-TSH נמוכות יחסית[3]. נמצא שהפרשת ה-TSH היא רגישה לגורמים שונים, כגון חשיפה לאור, מצב שינה, רמת פעילות, תקשורת עם אנשים אחרים ועוד, באופן משמעותי יותר מהרגישות של המחזור היומי של הורמונים אחרים, כגון מלטונין וקורטיזול, ושל השינוי המחזורי בטמפרטורת הגוף[4][5][6][7].

מחלות

בלוטת המגן אמורה לפעול כל הזמן באופן יציב, והיא פעילה ללא עליות וירידות מהרגע בו נוצרה בשלב העוברי ועד סוף החיים. אולם, לאורך החיים עלולות להיות הפרעות בפעילותה. בין 10% ל-15% מהנשים סובלות מהפרעה בבלוטה. גברים סובלים פחות מבעיה זו (כ-2%-3%). הסימפטומים להפרעות הם מגוונים ויכולים להתבטא במערכות שונות בגוף. ההפרעות יכולות להוביל להופעה של יתר פעילות של בלוטת התריס, תת-פעילות של בלוטת התריס או בעיות שונות אחרות נלוות למחלות.

במחלות כרוניות רבות קיים מנגנון של הגוף אשר מעכב את המרת הורמון התירוקסין (T4) לתריודוטירונין (T3). במקרה זה קיימת העדפה להפיכת ההורמון T4 ל-RT3 (איזומר של T3 שאינו פעיל מטבולית) וכך מופחת הקצב המטבולי. הדבר קורה במגוון מחלות כרוניות קשות, במצבים מסוימים של השמנה, בחוסר אכילה (אנורקסיה), לעיתים עקב מאמץ פיזי, במצבי חוסר שינה, ובמצבים אחרים בהם הגוף נתון ללחץ (stress) רב. עם זאת, לעיתים לא ניתן על פי בדיקות הדם לדעת שהגוף במצב זה משום שהיודינציה (תהליך הפיכת T4 ל-T3 באמצעות הסרת אטום יוד) מבוצעת ברובה בתאי המטרה, ולכן לעיתים לא יהיה שינוי משמעותי בבדיקת ההורמונים בדם[8][9][10][11][12].

יתר פעילות של בלוטת התריס

ערך מורחב – יתר פעילות של בלוטת התריס

אבחנה של פעילות יתר של בלוטת התריס נעשית באמצעות בדיקת דם הבודקת רמות של TSH, T3 ו-T4. במצב של פעילות יתר תעיד בדיקת הדם על רמות נמוכות של TSH ועל רמות גבוהות של T3 ושל T4.

סימפטומים נפוצים
דופק מהיר (טאכיקרדיה), לחץ דם גבוה, רגישות לחום, הזעה מופרזת, ירידה במשקל (גם כאשר מעלים את הצריכה הקלורית), עצבנות, אין-אונות, הפרעות במחזור החודשי אצל נשים, הפרעות בשינה, עייפות, היפראקטיביות, רעידות, הפרעות בקצב הלב, הקאות והתגברות יציאות.

מבחינים בין מספר סוגי התפרצויות של פעילות יתר של הבלוטה:

  1. פעילות יתר של המחלה (כפי שתוארה מעלה) הנקראת Hyperthyroidism או מחלת גרייבס. התפרצות זו מסווגת כמחלה אוטואימונית בה נוגדני הגוף תוקפים את הרצפטורים בבלוטה המשויכים להורמון מגרה Thyroid. תקיפה זו מביאה לייצור מוגבר של הורמוני הבלוטה. נוסף על-כך, במחלת גרייבס ניתן לראות הגדלה פיזית של הבלוטה, נפיחות עיניים ויתר סימני פעילות היתר. נפיחות העיניים אינה מופיעה בכל חולי גרייבס ויכולה לא להופיע כלל או להופיע שנים לאחר התפרצות המחלה. במצבים מסוימים ניתן יהיה למצוא חולים הסובלים מנפיחות עיניים במקביל לתפקודי בלוטה תקינים. נזקים חמורים וקבועים לראייה יכולים להתקיים אצל כ-1% מן החולים. סימפטום נוסף היכול להופיע אצל אחוז קטן מן החולים במחלת גרייבס הוא בצקתיות עורית בחלקים הקדמיים תחתונים של הרגליים.
  2. סוג נוסף של התפרצות המחלה יכול להיות מקושר לאונה אחת בלבד מבין שתי אונות הבלוטה. התפרצות זו נקראת Toxic nodular goitre. משום שרקמת בלוטת התריס היא הרקמה היחידה בגוף הקולטת יוד לצורך פעילותה התקינה, זיהוי (ובמקרים מסוימים טיפול נקודתי) האונה הבעייתית נעשה בסיוע יוד.
  3. Thyroiditis - התפרצות זו שכיחה פחות והיא נגרמת על ידי פגיעה ויראלית. ההתבטאות הסימפטומטית של המחלה הוויראלית היא, בין היתר, נפיחות וכאב באזור הבלוטה. הכאב במקרה זה מבדיל את ההתפרצות הוויראלית מסוגים אחרים של פעילות יתר הבלוטה.
  4. התפרצות פעילות יתר לאחר לידה (Post partum) - בממוצע, אחת מכעשרים נשים סובלת מפעילות יתר של בלוטת התריס לאחר לידה. פעילות יתר זו חולפת, בדרך כלל, לאחר מספר שבועות.
  5. Thyroid storm - התפרצות חריפה של המחלה בבת אחת, המלווה בסימפטומים קליניים של פעילות יתר, ובנוסף חום גבוה, הזעות, חולשת שרירים, חוסר מנוח, תנודות במצב הרוח, בלבול, פסיכוזה, ובמקרים מסוימים אף תרדמת. בסערה שכזו תיתכן קריסה של מערכת הדם של החולה. מצב אקוטי שכזה יכול להיגרם משורה של הפרעות, למשל: זיהום, הרעלה בזמן היריון, תסחיפים, סוכרת ופעולה כירורגית.

תת-פעילות של בלוטת התריס

ערך מורחב – תת פעילות של בלוטת התריס

נהוג לסווג את תת-הפעילות על פי האיבר אשר גורם לה.

בתת-פעילות ראשונית (primary), הגורם הוא בעיה בבלוטת התריס עצמה, אשר אינה מסוגלת להפריש הורמונים בכמות מספקת. גורמים נפוצים לכך הם מחלת השימוטו וטיפול ביוד רדיואקטיבי. מקרה זה מאופיין בערך גבוה יחסית של TSH.

בתת-פעילות שניונית (secondary), בלוטת יותרת המוח אינה מפרישה כמות מספקת של ההורמון TSH. עקב כך קיים גירוי מופחת של בלוטת התריס להפרשת הורמוני הבלוטה, דבר המתבטא בתת-פעילות. מקרה זה מאופיין בערך TSH נמוך (מתחת ל-2 בדרך כלל). גורמים נפוצים הם נזק שנגרם לבלוטת יותרת המוח, כגון גידול, קרינה שנספגה, פעולה כירורגית, או פגיעת ראש.

בתת-פעילות שלישונית (tertiary), ההיפותלמוס אינו מייצר כמות מספיקה של הורמון שחרור תירוטרופין (TRH). הורמון זה מאותת לבלוטת יותרת המוח לייצר TSH. עקב כך נפגע ייצור ה-TSH, ולכן שוב נוצרת תת-פעילות. מקרה זה מאופיין גם כן בערך TSH נמוך.

סימפטומים מוקדמים

עייפות, אי סבילות לקור, דיכאון, עצירות, כאבי מפרקים, זפקת, ציפורניים דקות ושבירות, שיער דק ושביר, חיוורות, עור יבש, עודף משקל, קצב לב איטי (ברדיקרדיה), הפרעות בשינה.

סימפטומים מאוחרים

דיבור איטי, קול עמוק יותר, עור יבש ומנופח בפנים, מחזור וסת לא תקין, טמפרטורת גוף נמוכה, אין-אונות.

בגוף ישנה בקרה עדינה על רמות הורמוני בלוטת התריס. ההורמונים מכילים יוד שנצרך מהמזון. מחסור ביוד גורם לירידה ברמת הורמוני בלוטת התריס בדם. האונה הקדמית של יותרת המוח מגיבה על ירידה בהפרשת הורמון המגרה את בלוטת התריס (TSH). אך ללא יוד לא ניתן לייצר את הורמוני בלוטת התריס, ולכן בלוטת יותרת המוח ממשיכה להפריש TSH, אשר מצטבר בדם. עודף זה של TSH מצטבר וגורם לגירוי יתר ולהתנפחות של בלוטת התריס. התנפחות זו היא צורה של זפקת (goiter). כדי להתגבר על הבעיה, בארצות רבות צורכים מלח שולחן מועשר ביוד (או מי שתייה מועשרים ביוד), ולכן זפקת שנוצרת עקב מחסור ביוד נדירה בימינו.

euthyroid sick syndrome

הריאקציות הכימיות של אנזים הדיודנאז, האחראי על המרת T4 ל-T3

סינדרום זה מתואר כאשר נראות תוצאות לא תקינות בבדיקות הדם של בלוטת התריס, אך הדבר נובע ממחלה אחרת. מגוון של מחלות יכולות להשפיע על התוצאות. בחולים כאלה ניתן לראות בדרך כלל רמות T3 נמוכות ורמות RT3 גבוהות, דבר המוביל להגדרה כללית של "סינדרום T3 נמוך". רמות ה-TSH, T4 מושפעות גם כן לעיתים. בדרך כלל רמות ה-T4 נמוכות, ולעיתים גם ה-TSH נמוך (ולפעמים גבוה). רמות ה-TSH נמוכות בדרך כלל בחולים קשים במיוחד. דוגמאות למחלות אפשריות הן: מחלות בדרכי העיכול, מחלות לב, מחלות כליות, מחלות דרכי הנשימה, זיהומים, הרעבה, כוויות ועוד. כיום מקובל להניח שמטופלים מסוג זה אינם סובלים מתת-פעילות למרות רמות ההורמונים הנמוכות ורמות ה-T3 הנמוכות. מקובל לחשוב שלאחר הטיפול במחלה הגורמת לכך, בלוטת התריס תתאזן מעצמה. במצב זה קיימת הפרעה בהמרה של T4 ל-T3, עקב הפחתה בפעילות אנזים הדיודנאז האחראי לה (אנזים הדיודנאז מסיר אטום יוד ממולקולת T4 וכך הופך אותה ל-T3). באנשים בריאים, 20% מייצור T3 בא מבלוטת התריס ו-80% מפעולת המרה (דיודינציה) ברקמות. בסובלים מהסינדרום, ייצור ה-T3 הוא תקין, אך ההמרה של T4 ל-T3 ברקמות מופחתת. ייצור T3 פוחת, בעוד שפינוי T3 אינו משתנה. ייצור RT3 לא משתנה, בעוד שפינוי ההורמון פוחת[13]. במדידת פעילות אנזים הדיודנאז, אשר ממיר T4 ל-T3, נמצא שכאשר הוא פועל יותר, רמות ה-T3 עולות, רמות T4 יורדות, והיחס T3/T4 עולה, ממצאים המעידים על עלייה בפעילות המטבולית. עם זאת לא נמצאה כל השפעה על רמות ה-TSH בהקשר לפעילות האנזים[14]. קיימת מחלוקת האם קיים צורך לטפל בסינדרום או שהוא יחלוף מעצמו. בסקירה של מחקרים בהם ניסו לטפל בחולים בסינדרום בעזרת הורמון בלוטת התריס, נמצא שטיפול ב-T4 אינו יעיל (כנראה עקב ההפחתה בדיודינציה), וטיפול T3 הוא מועיל. עם זאת עדיין לא ברור אם יש לתת טיפול זה[13].

אבחנה

בדיקות דם

כיום מקובל לבצע אבחון בבדיקות רמת ההורמון TSH בדם. הורמון ה-TSH מופרש על ידי בלוטת יותרת המוח, ומבטא את הדרישה של בלוטת יותרת המוח לפעילות של בלוטת התריס. אם הוא גבוה, הרי שבלוטת התריס אינה עומדת בדרישות ותאובחן תת-פעילות. אם הוא נמוך תאובחן יתר-פעילות. אבחנה זו היא בשימוש משנת 1973, עם כניסת המכשור הנדרש, כאשר עד לזמן זה האבחנה בוצעה על ידי אבחון הסימפטומים במטופל, ללא בדיקות מעבדה. בנוסף בודקים לעיתים את רמות ההורמונים T3, T4 בדם. הקריטריונים הטיפוליים לפיהם ערך ה-TSH גבוה מדי ומעיד על תת-פעילות משתנים במדינות שונות וארגונים שונים. בישראל נהוג בדרך כלל לטפל עבור ערכי TSH גדולים מ-10. עד שנת 2001 הקריטריונים לאבחון תת-פעילות הדורשת טיפול היה, על פי ארגון האנדוקרינולוגים הגדול בעולם, AACE, ערכי TSH מעל 5. בשנת 2001 שונה הקריטריון לערכי TSH מעל 3, על מנת לאפשר טיפול ושיפור איכות חיים ליותר אנשים[15]. בסקירה של רמות הורמון ה-TSH באוכלוסייה הכללית של אנשים בריאים, נמצא שהערך הממוצע הוא 1.40 [16]

קיימת מחלוקת לגבי אמינות השימוש בבדיקות ה-TSH והוצעו שיטות אחרות לבדיקה ומעקב. במחקר בנושא נמצא שעליית רמות T4 ו-RT3 וירידת רמת ה-T3 מקושרות לתת-פעילות ברקמות הפוגעת בתפקוד. נמצא ש-T3 נמוך (בתחום הנורמלי) ו-RT3 גבוה הם בעלי קורלציה גבוהה לתפקוד פיזי ומנטלי ירוד, במיוחד רמות RT3 גבוהות המלוות ב-T4 גבוה (בתחום הנורמלי), ולכן, נראה שהיחס T3/RT3 הוא המדד הטוב ביותר לפעילות ההורמון בתאים (במחקר לא נמצאה קורלציה כלשהי עבור TSH והוסק בו שהוא אינו מדד אמין למעקב). כמו כן נמצא שערך T4 גבוה מקושר למוות מוקדם. [17] נמצא גם שהיחס RT3/T3 הוא אמין מאוד לחיזוי כשל לבבי[18]. הממצאים לגבי החשיבות של RT3 יכולים לנבוע מכך שהוא פועל כמעכב של המרת T4 ל-T3, פי 100 חזק יותר מ-PTU (תרופה מעכבת המשמשת ביתר פעילות). [19] מחקרים אחרים תואמים לתוצאות אלה וגם בהם לא נמצאה קורלציה קלינית ל-TSH[20].[21] [22] [23] כמו כן במחלות שונות כגון פיברומיאלגיה תיתכן גם כן פגיעה באמינות בדיקות ה-TSH. [24] כיום רוב הרופאים עדיין מבססים את אבחנתם על בדיקת ה-TSH, והוצע שהדבר גורם לאבחנות פסיכיאטריות לא מבוססות ומניעת טיפול בחולים הסובלים מתת-פעילות.[25] רמות הורמון ה-TSH יכולות להשתנות במידה רבה מגורמים תזונתיים, למשל לכמות צריכת היוד היומית השפעה גדולה על רמות ה-TSH, לעיתים ללא שינוי בפעילות הבלוטה וללא שינוי ברמות ה-T3 ו-T4 בדם[26][27]. כמו כן באדם שהתעורר באמצע הלילה לזמן קצר וחזר לישון, רמות ה-TSH נשארות גבוהות מהרגיל למשך כל היום הבא[28]. כמו כן גם בהשוואה בין מדידות של אותו אדם בימים שונים קיימים הבדלים משמעותיים ברמות ה-TSH, ללא סיבה ידועה, עקב תנודתיות טבעית[29]. אנזים הדיודינאז הוא האחראי על המרת T4 ל-T3 ובכך על העלאת הקצב המטבולי. נמצא כשאשר הוא פעיל יותר, עולה רמת T3, יורדת רמת T4, גדל היחס T3/T4, אך אין השפעה על רמות ה-TSH[14]. בסקירה מקיפה שהתייחסה לנושא זה הוסק שעקב המגבלות של בדיקות הדם והשפעתם מלחץ, דלקות, מחלות והזדקנות, במקרים רבים הקורלציה בין המצב הקליני של פעולת בלוטת התריס לבין הבדיקות הדם אינה קיימת עוד, דבר ההופך את ניתוח התוצאות למאוד מסובך. הוצע במקום זאת למדוד רמות T3 ו-RT3 חופשיים בדם, אשר יכולות לעזור בקבלת תמונת מצב יותר אמינה. כמו כן הוסקה המסקנה שייתכן שמחקרים שבוצעו בעבר ומשתמשים בבדיקות הדם (ובמיוחד TSH) כמדד יחיד לתפקוד בלוטת התריס הם פגומים מיסודם[30].

במחלות שונות ניתן למצוא נוגדנים עצמיים לבלוטת התריס (anti-TG, anti-TPO). ישנם שני סמנים בבדיקות הדם לסרטן בלוטת התריס: תירוגלובולין (TG) וקלציטונין, המשתמשים לאבחון סוגים שונים של סרטן.

אולטרה סאונד

קשריות בבלוטה יכולות להיות נגועות בסרטן. בעזרת בדיקת אולטרסונוגרפיה (ultrasonography) ניתן לבחון את מהות הקשריות ולאבחן קשריות נגועות. במקרים חשודים ניתן לקחת דוגמה מהרקמה על ידי ביופסיה כדי לבחון את הדוגמה תחת מיקרוסקופ.

סריקת יוד רדיואקטיבי

סינתיגרפיה (scintigraphy) של בלוטת התריס היא שיטה לצלם את בלוטת התריס בעזרת יוד רדיואקטיבי (יוד-131). היא בשימוש במחלקה לרפואה גרעינית בבתי חולים או מרפאות. יוד רדיואקטיבי מצטבר בבלוטת התריס לפני שהוא מופרש בשתן. כאשר הוא בבלוטת התריס, ניתן לקלוט פליטות רדיואקטיביות באמצעות מצלמה, וליצור תמונה מטושטשת של הצורה והפעילות הביולוגית של רקמות בלוטת התריס. בבדיקה תקינה ניתן לראות שימוש אחיד של יוד על ידי כל האזורים בבלוטה. במקרים אחרים ניתן לראות בלוטה בצורה לא תקינה או ממוקמת במקום לא תקין, או ניתן לקבל תוצאות המעידות על יתר או תת-פעילות. עוצמת הפליטה הרדיואקטיבית יכולה לשמש כמדד לפעילות המטבולית של הבלוטה. בבדיקה תקינה ניתן לקלוט 8% עד 35% מהכמות שניתנה בעזרת המצלמה במשך 24 השעות שלאחר נטילת היוד. כאשר יש עודף או תת-פעילות של הבלוטה הדבר בדרך כלל משתקף בכמות היוד שנקלטת על ידה. ניתן לראות תבניות שונות של שימוש ביוד במקרים שונים של תת-ועודף פעילות בהתאם לגורם למחלה.

ביופסיה

ביופסיה היא שיטה בה לוקחים רקמה מהגוף כדי לבחון אותה תחת מיקרוסקופ או בשיטות אחרות. בלקיחת ביופסיה מבלוטת התריס, בדרך כלל מטרת הביופסיה היא להבחין בין סרטן למצבים אחרים.

בדיקות אחרות

בעבר נפוץ היה לאבחן הפרעות של תת-פעילות ויתר פעילות בבלוטת התריס בעזרת מדידת הטמפרטורה הבזאלית (basal body temperature). זוהי טמפרטורה שנלקחת לאחר לילה של שינה, ללא אכילה במשך מספר שעות, וללא פעילות גופנית או התרגשות כלשהי. עם זאת יש לשים לב שהרעבה יכולה גם כן להוריד את הקצב המטבולי ולכן את טמפרטורת הגוף. נמצא שרוב המטופלים בעלי טמפרטורת גוף נמוכה יחסית מגיבים טוב לטיפול הורמונלי בבלוטת התריס, גם מבחינת ההקלה בתסמינים וגם בהעלאת הטמפרטורה שהייתה נמוכה[31][32]. בסקירה שבוצעה לאחרונה הוצע שטמפרטורה נמוכה יכולה גם לרמז לעמידות להורמון בלוטת התריס, מצב בו הרקמות אינן מסוגלות להשתמש כראוי בהורמון שבדם[33].

טיפול

פעילות יתר

ישנם שלושה טיפולים אפשריים בפעילות יתר של בלוטת התריס:

  • טיפול תרופתי אשר מטרתו להוריד את רמת פעילות הבלוטה - התרופות הגנריות המשמשות, במינונים המשתנים בהתאם לחומרת המחלה, להורדת פעילות הבלוטה הן מת'ימזול או פרופילתיואורציל. הטיפול התרופתי ניתן להפסקה והוא ניתן מתוך הנחה שהמצב של פעילות יתר יחלוף מעצמו או יעבור למצב של תת-פעילות, בשל הפגיעה בבלוטת התריס. לשתי התרופות תופעות לוואי אפשריות כגון אלרגיות עוריות, בחילות, חוסר תיאבון ופגיעה במח עצם הגורמת דיכוי המערכת החיסונית. תופעות הלוואי הן נדירות יחסית (בין 1/100 ל 1/250 במחקרים שונים במינון מקובל) ופוסקות עם הפסקת הטיפול. בנשים הרות מקובל לטפל בפרופילתיואורציל בלבד ולא במת'ימזול. במקרים מסוימים יינתנו גם חוסמי-בטא.
  • טיפול ביוד רדיואקטיבי - משום שהבלוטה קולטת יוד לשם פעילותה ניתן להרוס את תאי הבלוטה באמצעות יוד רדיואקטיבי. פעולה זו אינה הפיכה ובדרך כלל מבוצעת פעם אחת בלבד. מרבית המטופלים ביוד רדיואקטיבי יפתחו מצב של תת-פעילות של הבלוטה. מצב של תת-פעילות מטופל באמצעות תחליפים הורמונליים. הטיפול נחשב לבטוח כיוון שאטומים של יוד נקלטים בתאי בלוטת התריס בלבד ואין להם השפעות על תאים אחרים בגוף. הטיפול עדיף מניתוח הכרוך בסיכונים האופייניים במקרה שאין חשש לגידול.
  • ניתוח - בעבר היו נפוצות פעולות כירורגיות להסרה מלאה או חלקית של הבלוטה, אולם שכיחותן ירדה. אך במקרים מסוימים בהם פעילות הבלוטה אינה מתאזנת או במקרים בהם קיים חשש לגידול ממאיר בבלוטה, מקובל לבצע הסרה כירורגית. ככלל סרטן בבלוטת התריס נחשב מהסוגים הקלים ביותר לטיפול מבין סוגי הסרטן.

גם בטפול הכירורגי עובר החולה ממצב של פעילות יתר למצב של תת-פעילות בלוטת התריס, ויזדקק מעתה לטיפול תרופתי בתת-פעילות הבלוטה.

תת-פעילות

הטיפול בתת-פעילות בלוטת התריס הוא השלמת הורמון התירוקסין על ידי נטילת תרופה הנקראת אלטרוקסין שמכילה את ההורמון תירוקסין (T4) המופק באופן סינתטי. במקרה משולב עם אי-ספיקה של בלוטת יותרת הכליה (היפואדרנליזם או מחלת אדיסון) חובה לתקן קודם כל את האיזון ההורמונלי בבלוטת יותרת הכליה, ורק לאחר מכן להתחיל את הטיפול בבלוטת התריס.

לטיפול ההורמונלי בתת-פעילות אין תופעות הלוואי האופייניות לטיפול בפעילות יתר, והאיזון ההורמונלי באמצעות טיפול בתת-פעילות נחשב נשלט יותר מטיפול תרופתי בפעילות יתר, שהוא בעל השפעה הורמונלית עקיפה בלבד. מכאן הנטייה הרפואית להעביר חולים הסובלים מפעילות יתר לתת פעילות, מיד או כעבור תקופה מסוימת.

המחלוקת הנוגעת לטיפול בתת-פעילות הבלוטה

ישנה מחלוקת בנוגע לטיפול הנכון בתת-פעילות הבלוטה. נמצא שבטיפול המקובל (T4), יש נטייה במטופלים לבעיות נפשיות [34] פגיעה בזיכרון וביכולת הלמידה[35], לעיתים עלייה במשקל[36][37][38][39] הפרעות בתפקוד הלב[40], הטיפול אינו שומר על יחס תקין של T3/T4[41], ומחקרים מראים עדיפות לטיפול בשילוב של ההורמונים T3 ו-T4.[42] [43][44][45][46] ניתן לתת T3 בלבד בחולים שיש חשד אצלם לבעיות בהמרה של T4 ל-T3. [47] (הגורמת לעלייה ברמת ה-RT3 [30]). חסרונות לטיפול ב-T3 הם סיכון תאורטי להאצת קצב הלב, שעדיין לא נמצא אם יש בו נזק[48][49]. כמו כן, לפי הנחיות ה-International Hormone Society, במקרה של אי-ספיקה של בלוטת יותרת הכליה שאינה מטופלת, הטיפול ב-T4 הוא הטיפול הנכון וטיפול ב-T3 לא יצלח[50]. הנושא שנוי במחלוקת, ולפי סקר של 1500 מטופלים בתירוקסין (T4) שנערך בבריטניה ב-2006, נמצא שעקב בעיות בטיפול 15.5% נאלצו לעזוב את מקום עבודתם, 33.3% הרגישו פגיעה במערכות היחסים שלהם, ו-78% אמרו שלא טופלו בצורה אופטימלית[51].

ניתוח בלוטת התריס

ניתוח בבלוטת התריס יכול להיות מבוצע עקב מגוון סיבות. הסרת רקמה בביופסיה נועדה לאבחן סרטן או גידולים אשר יכולים לגרום ליתר פעילות. כריתת בלוטת התריס היא הטיפול המועדף בסרטן בלוטת התריס. במקרה של ניתוח בו מוסרת בלוטת התריס, אדם יכול לחיות גם ללא בלוטת התריס אם הוא מקבל השלמה חיצונית של הורמוני בלוטת התריס.

טיפול ביוד רדיואקטיבי

כאשר קיים זפק (גידול נפח) גדול בבלוטה, אשר יוצר סימפטומים אך לא נגרם עקב סרטן, ניתן לתת טיפול ביוד רדיואקטיבי. הטיפול גורם להקטנת נפח הבלוטה ב-50%-60%. הטיפולים נחשבים לבטוחים ואין בהם סיבוכים מיוחדים. עם זאת, לאחר הטיפול בדרך כלל נוצרת תת-פעילות. נמצא כי כאשר מטופלת תת-הפעילות בהורמון תירוקסין והמינון מאוזן על פי רמת ה-TSH, קיימת במטופלים נטייה מובהקת להשמנה, והם מעלים במשקלם באופן משמעותי[36][37][38][39].

ציוני דרך בהיסטוריה

  • במאה ה-16: לאונרדו דה וינצ'י צייר את בלוטת התריס (1500), ותופעת הקרטיניזם תוארה על ידי פאראצלזוס (1527).
  • במאה ה-17: זוהה הקשר בין הגדלת הבלוטה להופעת הזפק (goiter) (1619), ווורטון טבע את המונח "תירואיד" (thyroid) (1656).
  • במאה ה-19: נמצא על ידי קוינדט שטיפול ביוד יכול להקטין את גודל הזפק (1820); מחלת גרייבס תוארה לראשונה על ידי רוברט ג'יימס גרייבס (1835); ג'ורג' מורי, רופא אנגלי בן 26, מראה שהזרקה תת-עורית של תמציות בלוטות תריס מכבשים מסייעת בטיפול (1891); ב-1892 אדוארד פוקס הציע טיפול בעזרת אכילת חצי בלוטת תריס מטוגנת פעם בשבוע. נהגו לטגן בלוטת תריס של כבשים, ולאכול אותה. טיפול זה נחשב לטיפול טוב יותר מטיפולים קודמים, בהם נהוג היה להחדיר בלוטות תריס מתחת לעור או לתת זריקות של תמציות בלוטת התריס[52]. ב-1893 החלה מכירתה בבתי מרקחת של תרופה העשויה מתמציות מיובשות של בלוטת תריס. שיטת האבחנה של המחלה הייתה על פי הסימפטומים והתלונות של החולה. כאשר היו סימפטומים ותלונות מתאימות, או ספק בנושא, ניתן טיפול לתקופת ניסיון כדי לראות אם יפתור את הבעיה. קביעת המינונים בזמנו הייתה על ידי העלאה הדרגתית של המינון, על פי התגובה הקלינית של המטופל, עד לדיווח על כך שנפתרו כל הסימפטומים שהיו. אלה היו עיקרי השיטה הטיפולית עד לשנת 1973. ב-1894 מרק (E. Merck) הציג את אחת מהתמציות הראשונות של בלוטת התריס (Triiodothyronine siccatum). בין השנים 1893–1895 אדולף מגנוס-לוי, פיזיולוג גרמני, ממציא שיטות למדידת קצב חילוף החומרים, ומכניס שיטה ניסיונית לקביעת הפרעות של בלוטת התריס. הוא גילה שתפקידה של בלוטת התריס קשור קשר הדוק לוויסות קצב חילוף החומרים בגוף, ונטילת תמצית בלוטת תריס מגבירה את קצב חילוף החומרים בגוף. ב-1896, לפי בורגס, אישה בארצות הברית טופלה בתמצית של בלוטת התריס. היא החלה לקחת אותה בגיל 39, והמשיכה את הטיפול עד שנפטרה בגיל תשעים ואחד[53][54]. באותה שנה יוג'ין באומן מגלה כי יוד מצוי בריכוז גבוה בבלוטת התריס, אך לא ברקמות אחרות.
  • במחצית הראשונה של המאה ה-20: ההורמון תירוקסין (T4) מבודד לראשונה על ידי אדווין קלווין קנדול (1914), וצ'ארלס רוברט הרינגטון מפענח את מבנהו של התירוקסין, ומסנתז אותו יחד עם ג'ורג' ברגר (1926).
  • בשנות ה-50 של המאה ה-20: ב-1951ג' גרוס ופיט ריברס בודדו לראשונה את ההורמון תריודוטירונין (T3) ומיד החל ויפרד רוברט טרוטר בטיפול באמצעותו. ב-1958 התרופה לבותירוקסין (levothyroxine), המכילה את הורמון התירוקסין הסינתטי, שווקה לראשונה בארצות הברית. השימוש בתמציות בלוטת התריס היה עד אז הטיפול היחיד והיה בשימוש בהצלחה בשנים 1894–1958. בבתי ספר לרפואה הופסק הלימוד על הטיפול בתמציות הטבעיות בשנת 1975, ולכן רוב הרופאים לא קיבלו הכשרה על השימוש בהן. כאשר תרופות ה-T4 הסינתטיות הופיעו לראשונה, הן שווקו באופן אגרסיבי, והדבר הוביל לטענה הלא נכונה שהתמציות הטבעיות (הנפוצות ביותר Armour Thyroid USP) לא עוברים סטנדרטיזציה, וכמויות ההורמונים בהם אינן קונסיסטנטיות, ושתרופות סינתטיות מסוימות הן יותר עקביות בכמות ההורמונים שבהם, טענה שאינה נכונה (ראו פירוט נוסף בהמשך)[55]. בזמנו, לא נדרש אישור ה-FDA כדי לאשר את התרופה הסינתטית, מתוך ההנחה שלא מדובר ב"תרופה חדשה". זאת משום שגם התמציות הטבעיות הכילו הרי את ההורמון T4, ולכן הגיוני שניתן לתת גם תרופה של ההורמון T4 טהור. עם זאת בשנת 2001, לאחר שהתגלו בעיות רבות בקונסיסטנטיות של התרופה הסינתטית T4[56], החברה נדרשה להשיג את האישורים הדרושים ולבצע העבודה הנדרשת לאשר את התרופה הסינתטית[57]. (ב-Armour Thyroid מעולם לא היו בעיות קונסיסטנטיות). באותה שנה (1958) גאלטי וג'וי גילו שמינון של 2–10 מ"ג של פלואוריד הספיק כדי לטפל ביתר פעילות של בלוטת התריס[58]. משרד הבריאות האמריקאי העריך ב-1991 שאדם בוגר צורך 1.6 עד 6.6 מ"ג פלואוריד ביום מכל המקורות המועשרים בפלואוריד כיום[59]. ב-1959 אנבר (ישראלי) פרסם מחקר בכתב העת Nature לפיו פלואוריד מפחית את כמות ההורמונים המופרשים על ידי בלוטת התריס.
  • בשנות ה-60: ב־1962 סטיין (אפריקאי) פרסם מחקר לפיו מי שתייה המכילים כמויות קטנות מאוד של פלואוריד יכולים לגרום להפרעות קשות בבריאות ובמיוחד בתפקוד תקין של בלוטת התריס. ב-1967 רפטוף מגלה לראשונה את סינדרום העמידות להורמוני בלוטת התריס (thyroid hormone resistance)[60]. ב-1969 פורסמו מספר מחקרים המראים שפלואוריד פועל בצורה דומה להורמון TSH.
  • בשנות ה-70: ב-1970 השתנתה הדרך בה מפקחים על כמויות ההורמונים בתרופות של בלוטת התריס. עד אותה שנה, ריכוז ההורמונים בתרופות לבלוטת התריס נקבע על פי כמות היוד שבהם. החל מאז, כל התרופות לבלוטת התריס עברו להיות מפוקחות על פי כמות ההורמונים שבהם (גם תרופות סינתטיות וגם תמציות טבעיות). התמציות הטבעיות עוברות בקרה זהה לזו של התרופות הסינתטיות[61]. כפי שנבדק על ידי מעבדות Armour Pharmaceutical Company ומעבדות אחרות, כמויות T3 ו-T4 בתמצית הטבעית Armour Thyroid הן קונסיסטניות ובתחום המותר על ידי ה-U.S. Pharmacopoeia. אמינות הבדיקות (assays) שבוצעו נבדקה על ידי Armour, אלי ליל וה-FDA והיא גבוהה מאוד[62]. בתרופה Armour Thyroid, אשר ניתנת בכדורים המכונים "גרגרים" (grains) נמצא בכל גרגר 38 מק"ג של תירוקסין, ו-9 מק"ג של תריודוטירונין[63]. ב-1972 נמצא על ידי ווילמס שסודיום פלואוריד חוסם את הפרשת הורמוני בלוטת התריס. ב-1973 הוחל השימוש בבדיקות הורמון ה-TSH כדי לאבחן את המחלה בחולים. כמו כן, מאז שהחל השימוש בבדיקות ה-TSH, ירד המינון הממוצע שניתן לחולים מ-200–400 לכחצי, 100-200 מק"ג[21].
  • בשנות ה-80 וה-90: ב-1984 פורסם מחקר המראה שבאנשים עם תת-פעילות בלוטת התריס וגם עם בלוטת תריס תקינה, צריכת פלואוריד פוגעת בתפקוד בלוטת התריס[64]. ב-1993 נמצא של-T1 קיימת השפעה על הקלט החשמלי ועל מספר הפרעות נפשיות, ביניהן טרשת נפוצה וסינדרום לו-גריג, שיכולים לנבוע מחוסר בהורמון T1 כדי "לטעון מחדש" את המוח[65].
  • בעשור הראשון של המאה ה-21: ב-2004 מחקר חדש מרמז ש-T1 amine, על אף שהוא נגזרת של תירוקסין, בעל פעילות הפוכה לו, ויכול להשפיע על מגוון איברים בגוף. כמו כן נטען שאם יובן טוב יותר כיצד הוא פועל בגוף, ניתן יהיה לטפל יותר טוב במגוון הפרעות קרדווסקולאריות, אנדוקריניות, וכמו כן הפרעות נפשיות[66][67]. ב-2005 פורסם מחקר ברוסיה לפיו באזורים החשופים לפלואוריד באוויר, קיים סיכון גבוה לפתח תת-פעילות של בלוטת התריס[68].

בספרות

אמילי עמרוסי כתבה רומן בשם "תריס" (2012, הוצאת כנרת זמורה ביתן דביר), המספר על מחלתן של נשים רבות ביישוב יהודי (טלמון) ובכפר הערבי השכן (ביתילו), על המוּדעוּת המחלחלת אט אט למחלה, ומלחמתן של הנשים בממסד הרפואי על מנת שיכירו בפתרון הפשוט של תוספת יוד למים[69].

ראו גם

בלוטת יותרת המוחבלוטת האצטרובלהמוח הקטןגזע המוחהמוח הגדולבלוטת התריסהתימוסלבלבבלוטת יותרת הכליהבלוטת יותרת הכליהכליהכליהשחלהחצוצרהרחםאשךבלוטת יותרת המוחבלוטת האצטרובלבלוטת התריסהתימוסבלוטת יותרת הכליהלבלבשחלהאשך


קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: בלוטת התריס

הערות שוליים

  1. ^ Van Cauter E, Refetoff S. Multifactorial control of the 24-hour secretory profiles of pituitary hormones. J Endocrinol Invest 1985;8:381-391. PMID 2999212.
  2. ^ Allan JS, Czeisler CA. Persistence of the circadian thyrotropin rhythm under constant conditions and after light-induced shifts of circadian phase. J Clin Endocrinol Metab 1994;79:508-512. PMID 8045970.
  3. ^ Parker DC, Pekary AE, Hershman JM. Effect of normal and reversed sleep-wake cycles upon nyctohemeral rhythmicity of plasma thyrotropin: Evidence suggestive of an inhibitory influence in sleep. J Clin Endocrinol Metab 1976;43:318-329.
  4. ^ Brown EN, Czeisler CA. The statistical analysis of circadian phase and amplitude in constant routine core temperature data. J Biol Rhythms 1992;7:177-202. PMID 1421473.
  5. ^ Czeisler CA, Kronauer RE, Allan JS, et al. Bright light induction of strong (Type O) resetting of the human circadian pacemaker. Science 1989;244:1328-1333. PMID 2734611.
  6. ^ Duffy JF, Kronauer RE, Czeisler CA. Phase-shifting human circadian rhythms: Influence of activity/rest, social contact and light exposure. J Physiol (London) 1996;495:289-297. PMID 8866371.
  7. ^ Shanahan TL, Czeisler CA. Light exposure induces equivalent phase shifts of the endogenous circadian rhythms of circulating plasma melatonin and core body temperature in men. J Clin Endocrinol Metab 1991;73:227-235. PMID 1856258.
  8. ^ Carter JN, Eastman CJ, Corcoran JM, and Lazarus L. Inhibition of conversion of thyroxine to triiodothyronine in patients with severe chronic illness. Endocrinol. 1976; 5: 587-94. PMID 1009671.
  9. ^ Katzeff HI, Selgrad C. Impaired peripheral thyroid hormone metabolism in genetic obesity. Endocrinology. 1993; 132 (3): 989-95. PMID 8440199.
  10. ^ Croxson MS and Ibbertson HK. Low serum triiodothyronine (T3) and hypothyroidism in anorexia nervosa. J Clin Endocrinol Metab. 1977; 44: 167-73. PMID 401822.
  11. ^ Opstad PK, Falch D, Öktedalen O, Fonnum F, and Wergeland R. The thyroid function in young men during prolonged physical exercise and the effect of energy and sleep deprivation. Clin Endocrinol. 1984; 20: 657-69. PMID 6432374.
  12. ^ Walfish PG. Triiodothyronine and thyroxine interrelationships in health and disease. Can Med Ass. J 1976, 115: 338-42. PMID 953904.
  13. ^ 13.0 13.1 Chopra IJ. Clinical review 86: Euthyroid sick syndrome: is it a misnomer? J Clin Endocrinol Metab. 1997 Feb;82(2):329-34. PMID 9024211.
  14. ^ 14.0 14.1 Vijay Panicker, Christie Cluett, Beverley Shields, Anna Murray, Kirstie S Parnell, John RB Perry, Michael N Weedon, Andrew Singleton, Dena Hernandez, Jonathan Evans, Claire Durant, Luigi Ferrucci, David Melzer, Ponnusamy Saravanan, Theo J Visser, Graziano Ceresini, Andrew T Hattersley, Bijay Vaidya, Colin M Dayan, and Timothy M Frayling. A Common variation in Deiodinase 1 gene DIO1 is associated with the relative levels of free thyroxine and triidothyronine. Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism, doi:10.1210/jc.2008-0397.
  15. ^ AACE Changes Position re: TSH Normal Range
  16. ^ Hollowell JG, Staehling NW, Flanders WD, et al. Serum TSH, T4, and Thyroid Antibodies in the United States Population (1988 to 1994): National Health and Nutrition Examination Survey (NHANES III). J Clin Endocrinol Metab 2002;87:489-499.
  17. ^ van den Beld AW, Visser TJ, Feelders RA, Grobbee DE, Lamberts SW. Thyroid hormone concentrations, disease, physical function, and mortality in elderly men. The Journal of clinical endocrinology and metabolism. 2005 Dec;90(12):6403-9. Epub 2005 Sep 20. PMID 16174720
  18. ^ Hamilton MA, Stevenson LW, Luu M, Walden JA. Altered thyroid hormone metabolism in advanced heart failure. J Am Coll Cardiol. 1990 Jul;16(1):91-5. PMID 2358611.
  19. ^ Chopra IJ. A study of extrathyroidal conversion of thyroxine (T4) to 3,3',5-triiodothyronine (T3) in vitro. Endocrinology. 1977 Aug;101 (2):453-63. PMID 18337.
  20. ^ Keller H. Does the determination of basal TSH level replace the TRH test. Does the determination of basal TSH level replace the TRH test? Schweiz Med Wochenschr. 1986 Jul 26;116(30):1009-15. PMID 3092351.
  21. ^ 21.0 21.1 Fraser WD, Biggart EM, O'Reilly DS, Gray HW, McKillop JH, Thomson JA. Are biochemical tests of thyroid function of any value in monitoring patients receiving thyroxine replacement? British medical journal (Clinical research ed.). 1986 Sep 27;293(6550):808-10. PMID 3094667
  22. ^ Meier C, Trittibach P,Guglielmetti M, Staub JJ, Müller B. Serum thyroid stimulating hormone in assessment of severity of tissue hypothyroidism in patients with overt primary thyroid failure: cross sectional survey. British medical journal. 2003 Feb 8;326(7384):311-2. PMID 12574044
  23. ^ Baisier, W.V., Hertoghe, J., Eeckhaut,W.Thyroid Insufficiency. Is TSH Measurement the Only Diagnostic Tool? Journal of Nutritional & Environmental Medicine, Volume 10, Number 2, 1 June 2000, pp. 105-113(9)
  24. ^ Riedel W, Layka H, Neeck G. Secretory pattern of GH, TSH, thyroid hormones, ACTH, cortisol, FSH, and LH in patients with fibromyalgia syndrome following systemic injection of the relevant hypothalamic-releasing hormones. Suppl 2:81-7. 1998. PMID 10025090
  25. ^ Rippere V. Biochemical victims: false negative diagnosis through overreliance on laboratory results--a personal report. Med Hypotheses. 1983 Feb;10(2):113-30. PMID 6682475.
  26. ^ Miyai K, Tokushige T, Kondo M. Suppression of Thyroid Function during Ingestion of Seaweed "Kombu" (Laminaria japonoca) in Normal Japanese Adults. Endocr J. 2008 Aug 9. PMID 18689954.
  27. ^ Influence of iodine on the reference interval of TSH and the optimal interval of TSH: results of a follow-up study in areas with different iodine intakes. Clin Endocrinol (Oxf). 2008 Jul;69(1):136-41. Epub 2008 Jul 1. PMID 18042176.
  28. ^ Baumgartner, A., Dietzel, M., Saletu, B., et al.: Influence of partial sleep deprivation on the secretion of thyrotropin, thyroid hormones, growth hormone, prolactin, luteinizing hormone, follicle stimulating hormone, and estradiol in healthy young women. PsychiatryRes., 48(2):153-178, 1993. PMID 8416024.
  29. ^ Sakaue, K.: Studies on the factors affecting serum thyrotropin levels in healthy controls and on the thyroid function in depressed patients using a highly sensitive immunoassay. Nippon Naibunpi GakkaiZasshi, 66(10):1094-1107, 1990. PMID 2282957.
  30. ^ 30.0 30.1 Erika T. Schwartz, Kent Holtorf,Hormones in Wellness and Disease Prevention: Common Practices,Current State of the Evidence, and Questions for the Future. Prim Care Clin Office Pract 35 (2008) 669–705. PMID 18928825.
  31. ^ B.O. Barnes, Basal temperature versus basal metabolism, JAMA 119 (1942), pp. 1072–1074.
  32. ^ F. Albright, C.H. Burnett, P.H. Smith and W. Parson, Pseudohypoparathyroidism: an example of Seabright-Bantam syndrome, Endocrinology 30 (1942), pp. 922–932.
  33. ^ Tjørve E, Tjørve KM, Olsen JO, Senum R, Oftebro H. On commonness and rarity of thyroid hormone resistance: a discussion based on mechanisms of reduced sensitivity in peripheral tissues. Med Hypotheses. 2007;69(4):913-21. Epub 2007 Mar 26. PMID 17383828.
  34. ^ Saravanan P, Chau WF, Roberts N, Vedhara K, Greenwood R, Dayan CM.Psychological well-being in patients on 'adequate' doses of l-thyroxine: results of a large, controlled community-based questionnaire study. Clin Endocrinol (Oxf). 2002 Nov;57(5):577-85. PMID 12390330.
  35. ^ Mary H. Samuels, Kathryn G. Schuff, Nichole E. Carlson, Phyllis Carello, Jeri S. Janowsky. Health Status, Psychological Symptoms, Mood, and Cognition in L-Thyroxine-Treated Hypothyroid Subjects. Thyroid. March 1, 2007, 17(3): 249-258. doi:10.1089/thy.2006.0252.
  36. ^ 36.0 36.1 Tigas, S., Idiculla, J., Beckett, G., and Toft, A.: Is excessive weight gain after ablative treatment of hyperthyroidism due to inadequate thyroid hormone therapy? Thyroid, 10(12):1107-1111, 2000. PMID 11201857.
  37. ^ 37.0 37.1 Jansson, S., Berg, G., Lindstedt, G., et al.: Overweight—a common problem among women treated for hyperthyroidism. Postgrad. Med., 69:107-111, 1993.
  38. ^ 38.0 38.1 Pears, J., Jung, R.T., and Gunn, A.: Long-term weight changes in treated hyperthyroid and hypothyroid patients. Scott. Med. J., 35(6):180-182, 1990. PMID 2077652.
  39. ^ 39.0 39.1 De La Rosa, R.E., Hennessey, J.V., and Tucci, J.R.: A longitudinal study of changes in body mass index and total body composition after radioiodine treatment for thyrotoxicosis. Thyroid, 7:401-405, 1997. PMID 9226210.
  40. ^ Salerno M, Oliviero U, Lettiero T, Guardasole V, Mattiacci DM, Saldamarco L, Capalbo D, Lucariello A, Saccà L, Cittadini A. Long-term cardiovascular effects of levothyroxine therapy in young adults with congenital hypothyroidism. J Clin Endocrinol Metab. 2008 Jul;93(7):2486-91. Epub 2008 Apr 29. PMID 18445676.
  41. ^ A. Mortoglou, H. Candiloros. The serum triiodothyronine to thyroxine (T3/T4) ratio in various thyroid disorders and after Levothyroxine replacement therapy. HORMONES 2004, 3(2):120-126. PMID 16982586.
  42. ^ Bunevicius R, Prange AJ. Mental improvement after replacement therapy with thyroxine plus triiodothyronine: relationship to cause of hypothyroidism. Int J Neuropsychopharmacol 2000 Jun;3 (2):167-174. PMID 11343593.
  43. ^ Basier VW, Hertoghe J, Eeekhaut W. Thyroid insufficiency. Is Thyroxine the only valuable drug? J Nutr Envir Med 2001;11,159-166.
  44. ^ Bunevicius R, Kazanavicius G, Zalinkevicius R, Prange AJ Jr. Effects of thyroxine as compared with thyroxine plus triiodothyronine in patients with hypothyroidism. The New England journal of medicine. 1999 Feb 11;340(6):424-9. PMID 9971866
  45. ^ Dommisse J. T3 is at least as important as T4 in all hypothyroid patients. J Clin Psychiatry. July 1993. PMID 8335657.
  46. ^ G. Hennemann, R. Docter, T.J. Visser, P.T. Postema, E.P. Krenning. Thyroxine Plus Low-Dose, Slow-Release Triiodothyronine Replacement in Hypothyroidism: Proof of Principle. Thyroid. April 1, 2004, 14(4): 271-275. doi:10.1089/105072504323030924.
  47. ^ [1] הנחיות לשימוש בתרופה ציטומל
  48. ^ Pingitore A, Iervasi G. Triiodothyronine (T3) effects on cardiovascular system in patients with heart failure. Recent Patents Cardiovasc Drug Discov. 2008 Jan;3(1):19-27. PMID 18221125.
  49. ^ Cooper-Kazaz R, Lerer B. Efficacy and safety of triiodothyronine supplementation in patients with major depressive disorder treated with specific serotonin reuptake inhibitors. Int J Neuropsychopharmacol. 2008 Aug;11(5):685-99. Epub 2007 Nov 30. PMID 18047754.
  50. ^ International Hormone Society. Consensus #1: Thyroid Hormone Therapy of Hypothyroidism
  51. ^ Publication of TPA-UK Hypothyroid Patient Survey results
  52. ^ George R. Murray, M.D., D.C.L., F.R.C.P., The Life History Of The First Case Of Myxoedema Treated By Thyroid Extract - British Medical Journal; March 13 1920:359-360.
  53. ^ Burgess AM. Myxoedema, Controlled by Thyroid Extract for 52 years: Case. Ann Int Med 1946;25:146-150
  54. ^ התמציות הטבעיות של בלוטת התריס מכילות את ההורמונים תירוקסין (T4), תריודוטירונין (T3), וכמו כן T2, T1 וקלציטונין. T2 חיוני לאנזים הדיודנאז שעוזר בהמרת T4 ל-T3.
  55. ^ Basier VW, Hertoghe J, and Eeekhaut W. Thyroid Insufficiency. Is Thyroxine the Only Valuable Drug? J Nutr Environ Med 2001;11:159-166.
  56. ^ Peran S, Garriga MJ, Morreale de Escobar G, Asuncion M, Peran M. Increase in plasma thyrotropin levels in hypothyroid patients during treatment due to a defect in the commercial preparation . J Clin Endocrinol Metab. 1997;82(10):3192-5
  57. ^ Synthroid Has a Long History of Problems, Says FDA
  58. ^ Galletti, P., Joyet, G. Effect of Fluoride on Thyroidal Iodine Metabolism in Hyperthyroidism.
  59. ^ The fluoride Glut: sources of Fluoride Exposure
  60. ^ Refetoff S, DeWind LT, DeGroot LJ (1967). "Familial syndrome combining deaf-mutism, stuppled epiphyses, goiter and abnormally high PBI: possible target organ refractoriness to thyroid hormone". J. Clin. Endocrinol. Metab. 27 (2): 279–94. PMID 4163616
  61. ^ FDA Enforcement Report Index http://www.fda.gov/opacom/Enforce.html
  62. ^ Determination of Liothyronine and Levothyroxine in Thyroid Preparations by Liquid Chromatography: Steven L. Richheimer and Charlotte B. Jensen. Received February 14, 1985, from the Quality Control Laboratory, Pharmaceutical Basics, Inc., Denver, CO 80223. Accepted for publication November 14, 1985
  63. ^ Armour Thyroid
  64. ^ P. P. Bachinskii, O. A. Gutsalenko, N. D. Naryshnyuk, V. D. Sidora, A. I. Shlyakh_a: Fluorine Effect on Function of the Pituitary-Thyroid System in the Bodies of Healthy Persons and Patients with Thyropathies Deistvie ftora, soderzhashchegosya v organizme zdorovykh rovykh i bol'nykh tireopatiyami lyudei, na funktsional'noe sostoyanie sistemy gipofizshchitovidnaya zheleza
  65. ^ D. A. Versendaal and Dawn Versendaal-Hoezee - "Contact Reflex Analysis" Hoezee Marketing, 1993, p. 33.
  66. ^ 3-Iodothyronamine is an endogenous and rapid-acting derivative of thyroid hormone - Katherine Suchland, Paul Kruzich, Dane Crossley II and James Bunzow, Department of Physiology and Pharmacology, OHSU; Matthew Hart, Department of Pharmaceutical Chemistry and Cellular & Molecular Pharmacology, UCSF; Grazia Chiellini, Sabina Frascarelli, Simonetta Ronca-Testoni, Riccardo Zucchi, Dipartimento di Scienze dell'Uomo e dell'Ambiente, Sezione di Biochimica, Universita di Pisa, Italy; Yong Huang and Emil Lin, Department of Biopharmaceutical Sciences, UCSF; and Daniel Hatton, Department of Behavioral Neuroscience, OHSU. Oregon Health & Science University, the University of California, San Francisco (UCSF) and Universita di Pisa, Italy. Nature Medicine 10, 638 - 642 (2004) Published online: 16 May 2004,
  67. ^ Blumberg KR, Mayer WJ, Parikh DK, Schnell LA: Liothyronine and levothyroxine in Armour thyroid. J Pharm Sci 1993; 76: 346.
  68. ^ Gas'kov AIu, Savchenkov MF, Iushkov NN. The specific features of the development of iodine deficiencies in children living under environmental pollution with fluorine compounds. Gig Sanit. 2005 Nov-Dec;(6):53-5. PMID 16404888.
  69. ^ שוקי בן נעים, אני צריכה שתשיג לי פלסטינית - תריס, אמילי עמרוסי, באתר הארץ, 27 במאי 2009


הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36275218בלוטת התריס

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=בלוטת_התריס&oldid=2314615"