מחלה אוטואימונית
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מחלה ריקה. מחלה אוֹטוֹאִימוּנִית (עצמי=auto, חיסון=immune, בעברית נקראת גם מחלת חיסון עצמי) מתאפיינת בכך שתאי מערכת החיסון (נוגדנים ולימפוציטים מסוג T) מאבדים את הסבילות החיסונית ותוקפים תאים ורקמות של הגוף עצמו במקום לתקוף פולשים חיצוניים. מחלות אוטואימוניות פוגעות בכ-5% מהאוכלוסייה, בעיקר בנשים, והן אחד הגורמים העיקריים לתחלואה ולתמותה אצל נשים בגיל הפריון.[1]
המחלות הנפוצות ביותר הן סוכרת סוג 1 ומחלת השימוטו. ישנם כ-100 סוגים שונים של מחלות אוטואימוניות, חלקן ספציפיות לאיבר וחלקן כלליות יותר ופוגעות במספר איברים בגוף. מחלה אוטואימונית מתאפיינת בחדירה של לימפוציטים מסוג T לרקמה הפגועה ההורגים תאים וגורמים לנזקים שונים, כגון הצטברות חומרים מזיקים המובלים לכיוון הרקמה למטרת הרס ופגיעה בתפקודה התקין. ברוב המקרים עדיין לא ידועה הסיבה להתנהגות זו של מערכת החיסון.
במקרים מסוימים קיימת נטייה גנטית מולדת לפיתוח מחלות אוטואימוניות, כאשר רובן נובעות ממספר גנים שונים ולא מגן יחיד. קיימת גם השפעה של גורמים סביבתיים על התפרצות מחלות אוטואימוניות, וניתן לראות זאת בשוני של שכיחותן של מחלות שונות כתלות באזור גאוגרפי.
מחלות אוטואימוניות הן לרוב חשוכות מרפא, וגם הגורמים להן ברובם אינם ידועים. הטיפול הוא בעיקר סימפטומטי – טיפול המנסה להקל על התסמינים, אך אינו מתיימר לרפא את המחלה. עם זאת, קיימים מספר טיפולים חדשניים אשר נמצאים בפיתוח, שמטרתם היא להחזיר למערכת החיסון את יכולתה להגיב בצורה מאוזנת ללא הרס עצמי של גוף החולה.[2]
מחלות אוטואימוניות נפוצות
נכון ל-2022, קרוב-ל 100 מחלות אוטואימוניות סווגו. חלקן משויכות לאיברים ספציפיים, אחרות מבוטאות במערכות רבות בגוף.
בין המחלות הנפוצות ביותר נמצאות:
- סכרת מסוג 1 – מחלה מטבולית המתאפיינת בריכוז גבוה של גלוקוז בדם. כחלק מהמחלה תוקפים תאי מערכת החיסון תאי בטא בלבלב, ובכך פוגעים בייצור האינסולין בגוף באופן מלא או חלקי. מעל 0.02% סובלים ממנה באירופה בלבד, בעוד שמתוך כלל האוכלוסייה שבצפון אמריקה המספר נע בין 0.01%–0.02%.[2] כמות המקרים הגלובלית של סוכרת מסוג 1 היא בין 0.2%–0.4%.[3]
- מחלה אוטואימונית של בלוטת התריס (אנ')– תסמונת רפואית שמשפיעה על תפקוד תקין של בלוטת התריס. שכיחות המחלה היא בין 1%–2% מכלל האוכלוסייה.[2] מאפייני המחלה מתחלקים לשניים: תת-פעילות של בלוטת התריס - פעילות נמוכה של ייצור הורמוני תירואידים. הגוף מייצר נוגדנים המזהים את תאי בלוטת התריס כמסוכנים ופוגעים בהם ובכך נפגעת גם היכולת ליצר תירואידים.[4] יתר פעילות של בלוטת התריס – פעילות גבוה מדי של ייצור הורמוני תירואידים. לדוגמה: מחלת גרייבס.
- טרשת נפוצה – מחלה כרונית של מערכת העצבים הפוגעת בתפקוד תקין של תאי העצב ומפחיתה את כמות המיאלין, החומר המבודד את סיבי העצבים, האקסונים, ומאפשר זרם חשמלי בין תאי העצב ללא הפרעה. זו מחלה אוטואימוניות בה תאי T (תאי עזר לתאי דם לבנים) מזהים חלקים בריאים כזרים ועוינים לגוף ותוקפים אותם באזור מערכת העצבים המרכזית. הפגיעה באוכלוסייה הכללית שונה באזורים גאוגרפים שונים. במזרח התיכון ואסיה יש בין 0.7 ל-3.6 מקרים לכל 100 אלף אנשים, ובאירופה לבין 2.7–7.5 מקרים לכל 100 אלף איש.
רשימה של מחלות נוספות
- אובאיטיס - מחלת עיניים
- בצליאק תוקפת מערכת החיסון את תאי המעי וגורמת לבעיות חמורות בעיכול ולכאבי בטן
- ב-CITP חוסר בטסיות דם גורם לדימומים תת-עוריים.
- אנמיה ממארת פוגעת בתאי הדופן בקיבה Parietal cells, או בפקטור הפנימי Intrinsic Factor, או בשניהם גם יחד.
- סוגים מסוימים של דלקת מפרקים מקורם במחלה אוטואימונית, בהן מחלת מפרקים שיגרונית
- זאבת אדמנתית מערכתית (SLE)
- מחלת קרוהן, הפוגעת במערכת העיכול
- מחלת הפסוריאזיס או ספחת היא מחלה כרונית בה תאי העור מתחלפים בקצב מוגבר בשל זיהויים כפתוגן. המחלה מתבטאת ברבדים עוריים, לרוב בצבע אדום-סגול המכוסים קשקשת.
- דלקת כיבית של המעי הגס (קוליטיס כיבית), מחלה דלקתית כרונית של המעי הגס
- שתי מחלות עור שונות: בולוס פמפיגואיד ופמפיגוס מאופיינות בשלפוחיות בעור ובריריות, דלקת עור אטופית היא מחלת עור התוקפת בעיקר ילדים.
- מחלת גרייבס גורמת בדרך כלל לעודף פעילות של בלוטת התריס (תירואיד) המפרישה הורמונים בשם תריודוטירונין ותירוקסין.
- דלקת כבד אוטואימונית, שבמהלכה מערכת החיסון תוקפת את הכבד. מחלה זו עשויה להוביל לשחמת הכבד ולאי-ספיקת כבד חריפה[5]
- שחמת ראשונית של המרה מאופיינת על ידי הרס של דרכי כיס המרה בכבד.
- מיאסטניה גראביס נובעת מקשירת נוגדנים לקולטנים לאצטילכולין בחלק הבתר סינפטי בחיבור עצב-שריר. בעקבות זאת מתפתחת חולשת שרירים המערבת לעיתים קרובות את העפעפיים, שרירי הבליעה, שרירי הנשימה ושרירי הגפיים, או חלק מהם בלבד.
- סקלרודרמה (טרשת רקמת חיבור) מאופיינת בעודף של קולגן שהוא החלבון התומך העיקרי של רקמות החיבור באזורים הנגועים.
- תסמונת גייאן-בארה כתגובה של מערכת החיסון לאנטיגן זר, תוקפת מערכת החיסון את מערכת העצבים. במחלה זו נפגעת מעטפת העצבים המיאלין.
- בתסמונת סוסק מערכת החיסון תוקפת כלי הדם הקטנים המובילים למערכת השמיעה, לעיניים ולמערכת העצבים ובעיקר למוח.
- ויטיליגו בה מותקפים המלנוציטים ונוצרים אזורים בהירים חסרי פיגמנטציה על פני העור.
- אופסוקלונוס-מיוקלונוס-אטקסיה (שגשון) מוכרת גם כ-Opsoclonus myoclonus syndrome היא תסמונת אוטואימונית, נירו-התנהגותית. מופיעה בעיקר אצל ילדים בשנתיים הראשונות לחייהם. באה לביטוי בהפרעת תנועה, בנסיגה בהתפתחות, בהפרעת התנהגות ובהחמרה במצב הקוגניטיבי.[6]
גורמים למחלות אוטואימוניות
גורמים גנטיים
מרכיבים גנטיים משפיעים על הסיכוי לחלות במחלה אוטואימונית, כאשר שינויים גנטיים יכולים להביא לשינוים בתאי הגוף ובכך להוביל לפגיעה במערכת החיסון. בנוסף, ישנם שינויים גנטיים המשפיעים ומתפשטים לאיברים רבים בגוף ולאו דווקא מתמקדים באיבר אחד. מוטציות אלו נעשות יותר נפוצות במשפחות בעלות רקע היסטורי של בעיות גנטיות.[7]
דוגמה לכך היא תסמונת סוסק, כאשר בעיה במערכת החיסון גורמת לתקיפה של כלי דם קטנים המובילים אל מערכת השמיעה, אל העיניים ובעיקר למערכת העצבים במוח.
הגורמים הגנטיים נחלקים לכמה סוגים. ראשית, שינוי גנטי המשפיע על המערכת החיסונית באופן כללי ובכך חושף את האדם לבעיות רחבות יותר, (לאו דווקא מחלה אוטואימונית אחת). בנוסף, ביטוי לקוי של הגנים מוביל לאנטיגנים שאינם עושים את תפקידם כראוי ובכך זיהוי תאי T בגוף נפגע.
גורמים סביבתיים
שינויים סביבתיים כמו חשיפה מוגברת לרעלים או אורח חיים שונה מהרגיל לכל אדם יכולים לגרום באופן ישיר או עקיף לשינויים ברמת הביטוי של גנים מסוימים, ובכך לגרום למחלה אוטואימונית.
דוגמה לכך היא חשיפה מוגברת לכספית. באזורים בהם מתבצעת פעילות ענפה של שריפת פחם וכרייתו, זו מובילה לשחרור כספית לאטמוספירה ובכך גוברת החשיפה באזורים אלה. חשיפה זו יכולה לגרום לזירוז תהליכים כימיים בגוף המתאפיינים בשינויים בהרכבים חלבוניים בגוף דבר שעלול להוביל לבעיות גנטיות.[8]
שכיחות גבוהה של מחלות אוטואימוניות בנשים
לאורך השנים נמצאה שכיחות גבוהה יותר של מחלות אוטואימוניות אצל נשים לעומת אצל גברים. למשל, במחלת הזאבת, שהיא מחלה אוטואימונית, כ-90% מהחולים הן נשים. הסיבה העיקרית לכך היא שבאופן טיפוסי, התגובה החיסונית אצל נשים חזקה יותר בהשוואה לגברים. השוני מתבטא בשחרור של כמות גדולה יותר של נוגדנים בעת תגובה חיסונית בקרב נשים.
בספטמבר 2019, מחקר[9] שנערך באוניברסיטת בן-גוריון ופורסם בכתב העת Nature מצא הבדלים משמעותיים במנגנוני המערכת החיסונית של נשים לעומת אלו של גברים. המחקר בוצע על עכברים ובדק תאי זוויג זכריים ונקביים. ההבדל העיקרי שנמצא היה בתא מאקרופאג' שתפקידו לפנות גורמים שונים בגוף שעלולים לגרום זיהום. אצל נקבות העכברים שנבדקו, תאי המאקרופאג' היו פעילים יותר בתגובה לגורם מזהם, ודבר זה נמצא גם כקשור לתהליכים אוטואימוניים שמתבצעים בגוף וגורמים למחלות אוטואימוניות[10]
טיפול במחלות אוטואימוניות
הטיפול במחלות אוטואימוניות הוא מורכב עקב המגוון הרחב של המחלות וריבוי הגורמים המשפיעים עליהן. בנוסף, חלק גדול מהטיפולים במחלות אוטואימוניות מלווים בתופעות לוואי.[2] הטיפולים במחלות אוטואימוניות לרוב כוללות שילובים שונים של תרופות אנטי-דלקתיות, תרופות מדכאות מערכת חיסון, סטרואידים, ובמידת האפשר תרופות ממוקדות ובהן נוגדנים חד-שבטיים שמטרתם להרוס מולקולות דלקתיות או נוגדנים ותרופות שונות המיועדות לווסת את החלוקה הבלתי מבוקרת של תאי מערכת החיסון.[11]
בטבלה הבאה מוצגים מספר חומרים המשמשים לטיפול במחלות אוטואימוניות, חלק מהמחלות אשר בדרך כלל מטופלות בטיפול זה, השפעת הטיפול וחלק מתופעות הלוואי העלולות להיגרם בעקבותיו[2]:
|
שם החומר |
מחלות מקושרות (רשימה חלקית) |
השפעה |
תופעות לוואי אפשריות |
| גלוקוקורטיקואיד (קורטיזון, פרדניזון, בודזונייד) | רוב המחלות האוטואימוניות | דיכוי כללי של מערכת החיסון | עליית הסבירות לדלקות
אוסטאופורוזיס התמכרות לתרופות מבוססות הורמונים |
| מיקופנולאט מופטיל | זאבת אדמנתית מערכתית | דיכוי מערכת החיסון, זירוז מוות תאי (אפופטוזיס) בעיקר של תאי T ודיכוי יצירת נוגדנים על ידי תאי B. | שלשולים, הקאות, בחילות
לויקופניה (רמה נמוכה של תאי דם לבנים), אנמיה סיכון מוגבר לפתח מחלות עור סרטניות כגון לימפומה סיכון מוגבר לדלקות |
| מטוטרקסט (תרופה כימותרפית) | זאבת אדמנתית מערכתית
פסוריאזיס PBD |
מניעת המטבוליזם של חומצה פולית, וכך מניעת הפעלה של תאי T של מערכת החיסון והורדת הרגישות של תאי B | נטייה לפיתוח דלקות
מחלת ריאות איבוד שיער, בחילות, כאבי ראש פיגמנטציה של העור |
| בלימובאב (נוגדן חד שבטי) | זאבת אדמונית מערכתית | עיכוב תאי B של מערכת החיסון על ידי הצמדות לחומרים המשפעלים אותם | נטייה לפתח דלקות |
גישה חדשנית לטיפול
הגישה החדשנית ביותר לטיפול במחלות אוטואימוניות דוגלת בשימוש בחומרים ביולוגיים בעלי השפעה נקודתית יותר, במקום לדכא את כלל מערכת החיסון. באופן כללי, המטרה בטיפול במחלות אוטואימוניות לפי גישה זו היא להחזיר למערכת החיסון את סבילותה, את היכולת שלה למנוע השמדה של תאי הגוף כתוצאה מפעילות יתר. מספר טיפולים כאלו נמצאים בשלבי פיתוח וטרם אושרו לשימוש בבני אדם, כולל טיפול באמצעות תאי גזע. אחת השיטות החדשניות שכברן אושרה לשימוש עבור מספר מחלות כוללת שימוש בנוגדנים חד-שבטיים אשר חוסמים חלבוני בקרה המשפיעים על חלוקת התאים של מערכת החיסון.
|
שם החומר |
מחלות מקושרות (רשימה חלקית) |
השפעה |
תופעות לוואי אפשריות |
| מעכבי TNF (אינפליקסימאב, אתנרספט, אדלימומב, סרטוליזומב, גולימומב)- נוגדנים חד שבטיים | Systemic rheumatic disease ומחלות מעי דלקתיות | עיכוב חלבוני הבקרה TNF | זיהומים
מחלות סרטניות השפעות נוירולוגיות שונות |
| מעכבי חלבון IL-6 (טוקיליזומאב) | דלקת מפרקים שגרונית (RA) | עיכוב הסיגנל של חלבון IL-6 | זיהומים
בעיות עיכול פריחה כאבי ראש |
ראו גם
לקריאה נוספת
- יהודה שיינפלד, המחלות האוטואימוניות - "ירי על כוחותינו", הוצאת משרד הביטחון, 2006
- דונה ג'קסון נקאזאווה, המגפה האוטואימונית, הוצאת פוקוס
- Shoenfeld Y, Isenberg DA. Mycobacteria and autoimmunity. Immunology Today 9:178-181, 1988.
קישורים חיצוניים
- מכון ויצמן, מה גורם למחלות אוטואימוניות?, באתר "הידען", 21 במאי 2020
- יהודה שינפלד, ירי על כוחותינו - מדוע אנו מפתחים מחלות אוטואימוניות, איגרת 42, דצמבר 2020
הערות שוליים
- ^ יהודה שינפלד, אוטואימונולוג - מקצוע בהתהוות, הרפואה 148, חוברת 10, אוקטובר 2009
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 Lifeng Wang, Fu-Sheng Wang, M. Eric Gershwin, Human autoimmune diseases: a comprehensive update, Journal of Internal Medicine 278, 2015-10, עמ' 369–395 doi: 10.1111/joim.12395
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים Marrack P, Kappler J, Kotzin BL. Autoimmune disease: Why and where it occurs. Nat Med. 2001;7(8):899-905. doi:10.1038/9093, - ^ M. P. J. Vanderpump, The epidemiology of thyroid disease, British Medical Bulletin 99, 2011-09-01, עמ' 39–51 doi: 10.1093/bmb/ldr030
- ^ James Neuberger, Liver Transplantation for Autoimmune Hepatitis, New York, NY: Springer New York, 2011-09-15, עמ' 159–176, מסת"ב 978-1-60761-568-2
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים ^ התפתחות הילד: מאמרים באתר ההסתדרות הרפואית, - ^ Timothy J Vyse, John A Todd, Genetic Analysis of Autoimmune Disease, Cell 85, 1996-05, עמ' 311–318 doi: 10.1016/S0092-8674(00)81110-1
- ^ J J Powell, J Van de Water, M E Gershwin, Evidence for the role of environmental agents in the initiation or progression of autoimmune conditions., Environmental Health Perspectives 107, 1999-10, עמ' 667–672 doi: 10.1289/ehp.99107s5667
- ^ Shani Talia Gal-Oz, Barbara Maier, Hideyuki Yoshida, Kumba Seddu, ImmGen report: sexual dimorphism in the immune system transcriptome, Nature Communications 10, 2019-09-20, עמ' 4295 doi: 10.1038/s41467-019-12348-6
- ^ אסתרינה טרכטנברג, המין הלוחם, באתר מדע גדול, בקטנה, 2019-11-10
- ^ Genny Margarita Chaia-Semerena, María Eugenia Vargas-Camaño, Cesar Daniel Alonso-Bello, Jorge Javier Guillén-Toledo, The Effects of Alternate-Day Corticosteroids in Autoimmune Disease Patients, Autoimmune Diseases 2020, 2020-05-18, עמ' 1–5 doi: 10.1155/2020/8719284
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.
מחלה אוטואימונית34786866Q8084905