ברדיקרדיה
 | |
| איור תלת מימד של מיקום הלב בגוף האדם. | |
| קישורים ומאגרי מידע | |
|---|---|
| DiseasesDB | 8664 |
| MedlinePlus | 000195 |
| סיווגים | |
| ICD-10 | R00.1 |
ברדיקרדיה היא מצב קליני המתאר האטה בקצב הלב אל מתחת ל-60 פעימות לב לדקה, אף שלעיתים רחוקות מתואר על ידי האטת קצב הלב לפחות מ-50 פעימות לדקה.
מקור השם הוא מן השפה היוונית (ברדיס= איטי, קרדיה= לב).
לעיתים התופעה גורמת לעייפות, חולשה, סחרחורת ולעיתים נדירות גורמת להתעלפויות. מצב חמור של מתחת ל-40 פעימות בדקה מוגדר כברדיקרדיה מוחלטת. במהלך השינה, קצב פעימות לב איטי הסובב סביב 40–50 פעימות בדקה הוא שגרתי, ונחשב לנורמלי. כמו כן, לספורטאים מאומנים יש גם כן קצב פעימות לב איטי בזמן מנוחה כתוצאה מהפעילות הגופנית, דבר המונע את תופעת הטכיקרדיה במהלך האימון הגופני. לדוגמה, ליבו של רוכב האופניים המקצוען מיגל אינדוראין פעם בקצב של 28 פעימות לב בדקה. קצב הלב האיטי ביותר שנמדד באדם בריא נמדד בשנת 2005 שייך ל-מרטין בריידי -Martin Brady- ועמד על 27 פעימות בדקה.[1] המושג ברדיקרדיה יחסית מתאר קצב פעימות לב שאיננו בפועל מתחת ל-60 פעימות בדקה אך עדיין נחשב איטי מדי ביחס למצבו הרפואי הנוכחי של אותו אדם.
הגדרה
ברדיקרדיה במבוגרים היא כל קצב פעימות לב הנמוך מ-60 פעימות לב בדקה, אף שסימפטומים מופיעים בדרך כלל רק לקצב פעימות לב הנמוך מ-50.
סיווג
ברדיקרדיה פרוזדורית
ברדיקרדיה פרוזדורית מחולקת לשלושה סוגים:
הפרעה בקצב הלב של הסינוס הנשימתי
מופיעה בדרך כלל בקרב בוגרים צעירים יחסית ובריאים. בהפרעה זו, קצב הלב גובר בזמן שאיפת האוויר ופוחת בזמן נשיפת האוויר. הסיבה להפרעה זו היא ככל הנראה שינויים המתרחשים בטון של העצב התועה (העצב הקרניאלי העשירי) בזמן הנשימה. אם יש הפחתה של קצב הלב בזמן הנשיפה אל מתחת ל-60 פעימות בדקה בכל נשימה, סוג זה של ברדיקרדיה נחשב בלתי מזיק ומהווה סימן טוב לטון עצמאי של קצב הלב.
סינוס ברדיקרדיה
במצב זה קצב הסינוס של הלב נמוך מ-60 פעימות לב לדקה. סוג זה שכיח הן בקרב אנשים בריאים והן בקרב ספורטאים כשירים. מחקרים מצאו כי 50-85% מהספורטאים האלו חולים בסוג זה של ברדיקרדיה שאינו מזיק, בהשוואה ל-23% מהאוכלוסייה הכללית שנבדקה, לשריר הלב של ספורטאים יש נפח פעימה גדול יותר הדורש פחות כיווצים המשמשים לזרימה של הדם.
תסמונת הסינוס החולה
מתרחשת כאשר קוצב הלב הטבעי, הסינוס הקשר -פרוזדורי, הוא מקור קצב הלב הבלתי-סדיר. החולים בתסמונת הסינוס החולה עלולים לחוות קצב לב מואט או מהיר או קצב לב הנע בין מהיר ואיטי מדי לסירוגין. החולים במחלה עלולים לחוות תסמינים כגון סחרחורות, עייפות, חולשה או התעלפויות. על אף שהמחלה נפוצה יותר אצל קשישים, היא עלולה לפגוע גם בילדים, לרוב אחרי ניתוחי לב.
ברדיקרדיה של פרוזדורי וחדרי הלב
סוג זה, ידוע גם בתור קצב לב בלתי סדיר (AV Junction Rythem) ונגרם בדרך כלל מהעדר דחף חשמלי של קצב הסינוס (sinus node). מצב זה מופיע בבדיקת אק"ג עם קומפלקס QRS נורמלי מלווה בגל P הפוך הן לפני, במהלך או אחרי ה-QRS. הבריחה המתרחשת בקצב הלב היא למעשה פעימה מאוחרת של הלב שמקורה בפוקוס חריג שמתרחש בזמן פעימת הלב. מצב זה מתרחש כאשר הקיטוב של ה-SA node נמוך יותר מהקיטוב של ה-AV node.הפרעה זו בקצב הלב עלולה להתרחש גם כן כאשר הדחף החשמלי שמקורו ב- SA node נמוך מכדי להשיג את ה- AV node בשל חסימה של אחד מהם. זהו למעשה מנגנון הגנתי של הלב שמטרתו לפצות על SA node שאיננו מסוגל יותר לקחת חלק בתהליך מתן הקצב וזהו אחד מרצף גיבויים שיכולים לקחת על עצמם את תפקיד מתן הקצב ללב כשזה איננו מסוגל לעשות זאת עוד. במצב זה יתקיים רווח PR ארוך יותר. קצב לב בלתי סדיר מסוג זה מהווה תגובה נורמלית שמקורה בטון עודף של העצב התועה ב- SA node. גורמים פתולוגיים הקשורים לסוג זה כוללים את הסינוס ברדיקרדיה, עיכוב של הסינוס, חסימת יציאת הסינוס או חסימת ה-AV.
ברדיקרדיה של חדרי הלב
ידועה גם בשם קצב לב חדרי ייחודי -idioventricular rythem. ברדיקרדיה זו מתארת קצב פעימות לב של פחות מחמישים פעימות בדקה. זהו מנגנון הגנה המתרחש בעת מחסור בדחף חשמלי או מחסור בגירוי שמקורו בפרוזדור הלב. דחפים חשמליים שמקורם הוא ממצבור שרירי ה-His או נמוכים יותר, ידועים גם בתור דחפי החדרים של הלב, יפיקו מבנה QRS רחב עם קצבי לב הנעים בין 20–40 פעימות לב בדקה. דחפים הגבוהים מהדחפים הנוצרים על ידי ה—His ינועו בדרך כלל בין בין 40–60 פעימות לב בדקה עם מבנה QRS צר. ברדיקרדיה מסוג זה עשויה להתרחש יחד עם סינוס ברדיקרדיה, עיכוב של הסינוס או חסימת ה-AV. הטיפול בסוג זה כולל בדרך כלל מתן אטרופין וקוצב לב (cardiac pacing )
ברדיקרדיה בקרב תינוקות
מוגדרת כקצב פעימות לב הנמוך מ-100 פעימות לב בדקה (קצב נורמלי נע בין 120–160 פעימות בדקה). פגים, מסיבות שעדיין לא ברורות, מועדים יותר לחלות בברדיקרדיה תקופתית ובדום לב נשימתי, לעומת תינוקות שנולדו בתום היריון רגיל. ישנם חוקרים הסבורים כי הסיבות לתחלואת תינוקות בברדיקרדיה נעוצות במבנים פנימיים במוח המסדרים את הליך הנשימה, וככל הנראה לא מפותחים דיים. נגיעה עדינה בתינוק או נענוע האינקובטור תשיב ככל הנראה לתינוק את קצב הנשימה הסדיר ובעקבות זאת תגביר את קצב הלב. שימוש בתרופות יכול לסייע במידת הצורך גם כן. שימוש במוניטורים חשמליים נפוץ בקרב הורים רבים המעוניינים לעקוב אחרי קצב הנשימה ופעימות הלב של הפעוט.
גורמים
גורמי הברדיקרדיה מסווגים לגורמים הקשורים ללב וגורמים שאינם קשורים ללב.
גורמים שאינם קשורים ללב
בדרך כלל אלו גורמים משניים, וכוללים בדרך כלל שימוש בסמים, גורמים הקשורים במערכת העיכול או המערכת האנדוקרינית-בעיקר בעיות בבלוטת התריס, חוסר איזון במוליכים החשמליים בגוף, בעיות במערכת העצבים, בעיות בריפלקסים האוטונומים, וגורמים כגון שכיבה ממושכת במיטה ובעיות אוטואימוניות של הגוף.
גורמים הקשורים ללב
עלולים לנבוע מגילו של המטופל, אשר מערכת הולכת החשמל בליבו איננה מסוגלת להפיק פעימות לב מהירות דיין. גורמים נוספים נובעים ממחלות לב חמורות הקשורות לזרימת הדם בגוף, מחלת כלי דם לבבית, מחלת שסתומי הלב או מחלה הקשורה במערכת החשמלית של הלב. בסיכומו של דבר הגורם מונע על ידי שלושה גורמים – דיכוי הפעולה האוטומטית של הלב, חסימות בדרכי ההובלה של הלב, או הפרעה בקצב הלב. באופן כללי שתי בעיות גורמות לברדיקרדיה – הפרעות של ה-SA NODE והפרעות של ה-AV NODE של הלב. חסמי לב (חסמים של פרוזדורי וחדרי הלב) מתרחשים כאשר חל עיכוב או חסימה בהעברת האותות החשמליים בעת הנדידה שלהם בחללי הלב העליונים (הפרוזדורים) אל חללי הלב התחתונים (החדרים). חולי ברדיקרדיה במקרים רבים לא נולדו עם מחלה זו אלא חלו בה במהלך החיים. כמו כן, ברדיקרדיה נפוצה יותר בקרב אנשים מבוגרים. צריכת תרופות מסוימות עלולה להאט את קצב הלב ולהשפיע על העוצמה בה הלב יתכווץ. תרופות מסוימות (β-blockers) עלולות להאט את קצב הלב לרמות מסוכנות כאשר נלקחות יחד עם תרופות החוסמות ערוצי סידן. בנוסף, ברדיקרדיה היא חלק מרפלקס הצלילה של היונקים.
אבחון
אבחון ברדיקרדיה במבוגרים נעשית כאשר קצב הלב נמוך מ-60 פעימות לב בדקה. מצב זה מאובחן בדרך כלל על ידי ביצוע אק"ג או על ידי בדיקה ידנית. אם מופיעים הסימפטומים לברדיקרדיה, ניתן להיעזר באלקטרוליט כדי לאבחן את הגורמים לברדיקרדיה.
טיפול
הטיפול בברדיקרדיה תלוי במצב החולה - ביציבותו בריאותית ובמדדי החמצן. לרוב אם מדובר בחולה יציב, כלומר סובל מברדיקרדיה מעטה או שולית, אין צורך בטיפול רפואי. ואילו אם החולה איננו יציב, יש לספק טיפול התערבותי של אטרופין. מינונים נמוכים מחצי מיליגרם של אטרופין אינם טובים שכן עלולה להתרחש בעקבות כך האטה נוספת בקצב פעימות הלב. אם הטיפול אינו יעיל יש להיעזר באינפוזיה של דופמין אפינפרין או בשימוש בקוצב לב. השימוש בקוצב לב יידרש כאשר לא ניתן לטפל בברדיקרדיה בצורה מהירה.
ראו גם
- טכיקרדיה
- רפלקס הצלילה - צלילה חופשית
- הפרעת קצב
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.
23167761ברדיקרדיה