יתר פעילות של בלוטת התריס

היפרתירואידיזם או יתר פעילות של בלוטת התריס הוא מצב שבו יש יצור יתר של הורמון תירוקסין (T₄) על ידי בלוטת התריס. תירוטוקסיקוזיס הוא מצב של ריכוז יתר של תירוקסין מסיבה כלשהי, וכולל בתוכו גם היפרתירואידיזם.

גורמי מחלה אפשריים

סיבות אפשריות להיפרתירואידיזם:

• מחלת גרייבס
• TOXIC MULTINUDOLAR GOITER
• אדנומה בבלוטת המגן המפרישה הורמוני תריס
• דלקת של בלוטת התריס
• מינון יתר של ההורמון הסינתטי אלטרוקסין
• אדנומה בהיפופיזה המפרישה TSH

קליניקה

הסימנים והסימפטומים של יתר פעילות של בלוטת התריס עשויים לכלול: עצבנות, לחץ דם גבוה, חולשה בשרירים, הפרעות שינה, דופק מהיר (טכיקרדיה), רגישות לחום, הזעה מופרזת, אדמומיות בעור, הקאות ושלשול, זפקת, הפרעות במחזור אצל נשים, נשירת שיער ואובדן משקל. באנשים קשישים היפרתירואידיזם עלול להתבטא גם בפרפור חדרים או סינוס טכיקרדיה שעשוי להחמיר אי ספיקת לב. מחלת גרייבס היא המקור ל-50% עד 80% ממקרי ההיפרתירואידיזם בארצות הברית.

אבחנת החולה כסובל מפעילות יתר של בלוטת התריס נעשית באמצעות בדיקות דם הבודקות רמות TSH, T₃ ו-T₄. במצב של פעילות יתר יעידו בדיקות הדם על רמות נמוכות של TSH ועל רמות גבוהות של T₃ ו-T₄. כמו כן יתבצע מיפוי של בלוטת התריס עם צביעת יוד.

מבחינים בין מספר סוגי התפרצויות של פעילות יתר הבלוטה:

1. פעילות יתר של המחלה הנקראת Hyperthyroidism או מחלת גרייבס. התפרצות זו מקוטלגת כמחלה אוטואימונית בה נוגדני הגוף תוקפים את הקולטנים בבלוטה המשויכים להורמון מגרה Thyroid. תקיפה זו, מביאה לייצור מוגבר של הורמוני הבלוטה. נוסף על-כך, במחלת גרייבס ניתן לראות הגדלה פיזית של הבלוטה, נפיחות עיניים ויתר סימני פעילות היתר. נפיחות העיניים אינה מופיעה בכל חולי גרייבס ויכולה לא להופיע כלל או להופיע שנים לאחר התפרצות המחלה. במצבים מסוימים ניתן יהיה למצוא חולים הסובלים מנפיחות עיניים במקביל לתפקודי בלוטה תקינים. נזקים חמורים, קבועים ורציניים לראייה יכולים להתקיים אצל כ - 1% מן החולים. סימפטום נוסף היכול להופיע אצל אחוז קטן מן החולים במחלת גרייבס הוא בצקתיות עורית בחלקים הקדמיים תחתונים של הרגליים.
2. סוג נוסף של התפרצות המחלה יכול להיות מקושר לאונה אחת בלבד מתוך שתי אונות הבלוטה. התפרצות שכזו נקראת Toxic nodular goitre. משום שרקמת בלוטת התריס היא הרקמה היחידה בגוף הקולטת יוד לשם פעילות תקינה, זיהוי (ובמקרים מסוימים טיפול נקודתי) האונה הבעייתית נעשה בסיוע יוד.
3. Thyroiditis - התפרצות זו שכיחה פחות והיא נגרמת על ידי פגיעה נגיפית. ההתבטאות הסימפטומטית של המחלה הויראלית היא, בין היתר, נפיחות וכאב באזור הבלוטה. הכאב במקרה זה מבדיל את ההתפרצות הויראלית מסוגים אחרים של פעילות יתר הבלוטה.
4. התפרצות פעילות יתר לאחר לידה (Post partum) - אחת מכעשרים נשים סובלת, בממוצע, מפעילות יתר של בלוטת התריס לאחר לידה. פעילות יתר זו חולפת, בדרך כלל, לאחר מספר שבועות.
5. משבר תירוטוקסי (Thyroid storm) - התפרצות חריפה של המחלה בבת אחת, המלווה בסימפטומים הקליניים של פעילות היתר ובנוסף חום גבוה, הזעות, חולשת שריר, חוסר מנוח, תנודות במצב הרוח, בלבול, פסיכוזה ובמקרים מסוימים אף תרדמת. בסערה שכזו, ניתן יהיה לראות אצל החולה קריסה של מערכת הדם. מצב אקוטי שכזה, יכול להיגרם משורה של הפרעות, למשל: זיהום, הרעלה בזמן הריון, תסחיפים, סוכרת ופעולה כירורגית.

טיפול במחלה

טיפול סימפטומטי במטרה להקל על דפיקות לב, רעד, חרדה וכיוצא בזה עם חוסמי בטא.

טיפול דפנטיבי ביתר פעילות של בלוטת התריס שנובעת ממחלת גרייבס: תרופות תיונאמידיות (mercaptizol או propylthiouracyl), יוד רדיואקטיבי במינון גבוה, כריתת בלוטות המגן תישקל בחולים עם סיבוכים מטיפול תרופתי, או חולים עם חזרה של המחלה לאחר הטיפול התרופתי. בפעילות יתר של הבלוטה על רקע חשיפה ליוד החולים יקבלו תיונאמידים ודרלין.

בשל השימוש ביוד, מומלץ למטופלים להתרחק מנשים בהיריון לפחות 72 שעות לאחר סיום הטיפול. לנשים המטופלות ביוד מומלץ שלא להיכנס להיריון במשך שישה חודשים לאחר סיום הטיפול, ובאלו שחלו בגרייבס אף לשנה. זאת מחשש לפגיעה בעובר המתפתח בגוף שבדמו יש שאריות יוד.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יתר פעילות של בלוטת התריס בוויקישיתוף

• הערך "פעילות יתר של בלוטת התריס", באתר ויקירפואה
• יתר פעילות של בלוטת התריס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35289601יתר פעילות של בלוטת התריס