ארתור פרדריק ג'יילס

אין תמונה חופשית

ארתור פרדריק ג'יילס (באנגלית: Arthur Frederick Giles; ‏ 27 בדצמבר 1899 – 28 באפריל 1960) היה קצין במשטרת המנדט, מפקד הבולשת הבריטית בתקופת המאבק של ארגוני המחתרת העבריים בשלטון המנדט הבריטי.

ראשית דרכו

ארתור פרדריק ג'יילס נולד בשנת 1899 בקפריסין, שהייתה אז תחת שלטון בריטי, כצאצא למשפחה בריטית של אנשי צבא וכמורה. הוא התחנך בבית ספר בריטי בקפריסין. בנוסף לשפת אמו האנגלית, רכש שליטה בלשונות אזור הים התיכון. יוונית, לטינית, טורקית וערבית. בצעירותו התגייס לצבא הבריטי ובעת מלחמת העולם הראשונה שירת כמתורגמן בזירת הים התיכון. לאחר המלחמה הגיע למצרים, שהייתה אז תחת פרוטקטורט בריטי, והצטרף כקצין למשטרת מצרים. במרוצת השנים שירת באזורי קהיר ופורט סעיד, בה שימש כסגנו של מפקד משטרת העיר. המצרים נהגו לכנותו בתואר "ג'יילס ביי".

בארץ ישראל

בשנת 1938 הצטרף ג'יילס למשטרת המנדט הבריטי בארץ ישראל, בה הוענקה לו דרגת רב פקד - Superintendent, והוא הוצב לבולשת הבריטית כמפקד מחלקת החקירות הפליליות, כסגנו של אלברט ג'ון קינגסלי הית', המשנה למפכ"ל המשטרה.

הגעתו לארץ הייתה בתקופת השיא של מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט. ג'יילס, שנחשב לקצין מודיעין מצטיין, יזם שיטות חדשות במאבק המתעצם של שלטון המנדט נגד ארגון האצ"ל ולאחר זמן גם נגד הלח"י, ונחשב על ידי מחתרות אלה כאויב מר שלהן.

ב-29 במרץ 1938 עצרו ערבים מונית שהסיעה יהודים ליד צפת והרגו ביריות חמישה מנוסעיה. ב-16 באפריל הותקפה מכונית ביריות מכונית ובה חמישה חברי ארגון "ההגנה", ושלושה מנוסעיה נהרגו. בין ההרוגים היה אחד מחברי פלוגת בית"ר בראש פינה. שלושה מחבריו לפלוגה, ובראשם שלמה בן יוסף, החליטו לבצע פעולת תגמול פרטית. ב־21 באפריל 1938 הטילו השלושה רימון יד על אוטובוס ערבי בכביש ראש פינה - צפת. הרימון שהוטל על האוטובוס לא התפוצץ ואיש מהנוסעים לא נפגע. השלושה הסתתרו במערה סמוכה, אך נתפסו על ידי המשטרה הבריטית. הם הועמדו לדין ושלמה בן יוסף נדון למוות והוצא להורג בכלא עכו. מעצרם ומשפטם של השלושה גרם להתעצמות פעולתה של הבולשת הבריטית נגד האצ"ל. החוקרים וג'יילס בראשם החלו להתארגן לפעולות נמרצות נגד האצ"ל, אך עם זאת לא זנח את איסוף המודיעין על היישוב ועל מנהיגיו. ביחס למרד הערבי סבר ג'יילס כי הבריטים ניצבים מול סכסוך מהותי, בשונה מבכירי שלטון המנדט בעבר שראו במרד הערבי בראשיתו עניין פלילי גרידא שיש לטפל בו באמצעים משטרתיים בלבד.

בשנת 1939 החל ג'יילס להוציא סיכומי מודיעין תקופתיים מפורטים על הנעשה בשני המגזרים - היהודי והערבי. סיכומיו עסקו בעיקר במדיניות הצד הערבי ובטרור הערבי ובניסיון להעריך האם הערבים יפסיקו את הטרור בזמן כינוסה של ועידת השולחן העגול שעמדה להתכנס בלונדון, כניסיון הגישור האחרון של ממשלת בריטניה בין נציגי היישוב היהודי לבין נציגי ערביי ארץ ישראל לפתרון הסכסוך היהודי-ערבי. הערכתו הייתה כי היהודים יסכימו לוויתורים אחדים בתנאי שמכסות העלייה לא תפגענה. כאשר הוועידה התכנסה חידד את הערכתו והעריך כי היהודים לא יבליגו אם תהיה פגיעה בנושא העלייה ותוגבל רכישת קרקעות על ידי היהודים. ואכן הערכתו התאמתה, ולאחר שבעקבות כישלון הוועידה פורסם ב-17 במאי 1939 הספר הלבן, שהייתה בו פגיעה חמורה במכסות העלייה והגבלה כבדה על רכישת קרקעות על ידי יהודים, פעל האצ"ל בפעולות טרור ברחבי הארץ. בעקבות זאת הגבירה הבולשת הבריטית בראשותו של ג'יילס את פעילותה במגזר היהודי ובעיקר בחוגים הרוויזיוניסטים ושלושה ימים לאחר פרסום הספר הלבן הצליחה לעצור את מפקד האצ"ל דוד רזיאל.

באותה עת התגברה גם תנועת ההעפלה, בעיקר בשל בריחת היהודים מהמדינות שהיו תחת שלטון או חסות הנאצים. אנשי משטרת המנדט והבולשת הבריטית הגבירו את מאבקם בההעפלה. ג'יילס הוצב בראש מטה הפעולה נגד ההעפלה. לרשותו עמדו סוכנים בריטים בערי הנמל באיטליה ובארצות הבלקן, ובשלב מאוחר יותר נשלחו שוטרים בריטים דוברי עברית ויידיש לפולין ולשאר ארצות אירופה כדי לארגן את הבילוש במקומות התארגנותה של ההעפלה. עד חודשי האביב של 1939 לא הצליחו אנשי המשטרה והבולשת לעצור אלא ספינות מעפילים מועטות בלבד. מאז החלו שלטונות המנדט לשכלל את רשת השמירה והתארגנה חטיבה מיוחדת של הבולשת לטיפול בהעפלה בפיקודו של קצין הבולשת רודריק כריסטופר מסגרייב, אחד מעוזריו של ג'יילס. לרשותו עמדו כמה בריטים דוברי עברית ומספר מלשינים יהודים. ספינות מלחמה וסירות משמר מהירות הוזעקו לחופי ארץ ישראל, ובחודשי הקיץ של אותה שנה הצליחה ממשלת המנדט לצמצם את תנועת ההעפלה, אולם התנועה לא נפסקה והפכה לחלק מן המאבק של היישוב בגזירות הספר הלבן.

ב-26 באוגוסט 1939 התנקשו אנשי האצ"ל בשניים מן הקצינים הבכירים במטה הבולשת, ראש המדור היהודי, שהואשם על ידי האצ"ל בעינוי עצירים יהודים, וראש המדור הערבי. האצ"ל פרסם כרוז ובו תיאור מסכת העינויים שעברו עצירי האצ"ל. לדו"ח המודיעין שהוציא ג'יילס לאחר ההתנקשות הוא צירף את תרגום הכרוז וכן אזהרה כלפי הבלשים כי אם יעזו לענות שוב עצירים יהודים דינם יהיה חמור.

במלחמת העולם השנייה

ב-1 בספטמבר 1939 פרצה מלחמת העולם השנייה, כאשר גרמניה הנאצית פלשה לפולין, ובריטניה וצרפת הכריזו מלחמה על גרמניה. ג'יילס הוציא דו"ח מודיעין בו העריך כי הערבים יתמכו בבריטים והיהודים בוודאות יעשו כן.

בשבועות הראשונים שלאחר פרוץ המלחמה חל שינוי בפעולות הבריטים בארץ. ממאבק נוקשה נגד המרד הערבי עברו הבריטים למאבק נוקשה נגד היישוב היהודי. במהלך חודש ספטמבר 1939 נעצרו רבים מאנשי האצ"ל. בסקירת המודיעין שלו ציין אז ג'יילס כי זאב ז'בוטינסקי פנה לשר המלחמה הבריטי והציע את השתתפות אנשי האצ"ל במאבקם של הבריטים נגד הנאצים. ואכן על פי מקורות האצ"ל נפגש ג'יילס מספר פעמים עם מפקד האצ"ל דוד רזיאל. מגעים אלה הבשילו ובהנהגת רזיאל הוחלט כי האצ"ל לא יאבק בבריטים בזמן המלחמה ותחת זאת יסייע להם במלחמה בגרמניה הנאצית. הדבר הביא לפרישת חברים מן האצ"ל, ובראשם אברהם שטרן, ולהקמת הלח"י. בשנת 1941, לאחר שפרץ בעיראק מרד אנטי-בריטי, יצא רזיאל בראש קבוצה של ארבעה חברי אצ"ל לחבל במתקני זיקוק הנפט ליד בגדד, שהיו חיוניים לצבא הגרמני ונהרג ב-20 במאי 1941. לעומת זאת באנשי הלח"י נלחם ג'יילס במלוא המרץ. כבר בסקירת המודיעין שלו מסוף אוגוסט 1940 הוא זיהה במדויק את הפלג הקיצוני הפרו-איטלקי בראשותו של אברהם שטרן.

ב-10 באוקטובר 1940 נשלח לג'יילס מזכר מאת קציני הבולשת רודריק כריסטופר מסגרייב וריצ'רד קטלינג בו צויין לראשונה הביטוי "קבוצת שטרן" (Stern group) ובראשית נובמבר החלה הבולשת לעצור את חברי הלח"י. ג'יילס עמד גם עד מהרה על היריבות שהתפתחה בין האצ"ל ובין הלח"י ובדו"ח המודיעין שהוציא במאי 1941 כתב כי כרוזים שהפיץ האצ"ל ושידורי הרדיו המחתרתיים שלו היו חלק ממאבק האצ"ל בלח"י ונועדו להראות לציבור היהודי שרק אצ"ל מסוגל יהיה להגן על היישוב אם המרד הערבי יתחדש.

ככל שהמערכה במדבר המערבי התקרבה לגבולות ארץ ישראל, הגביר ג'יילס את המאבק בלח"י, שאותו ראה כגיס חמישי. מפקד הלח"י, אברהם שטרן, הפך למבוקש מספר אחד של הבולשת ונאלץ להסתתר בדירת מסתור. ב-12 בפברואר 1942 נתגלה לבולשת מקום מחבואו של שטרן בשכונת פלורנטין. מיד עם קבלת המידע על מקום המסתור של שטרן חש קצין הבולשת, פקודו של ג'יילס, ג'פרי מורטון, לדירת המסתור וירה למוות בשטרן. ב-14 בפברואר שלח מפקד "המרכז המודיעיני של המזרח התיכון" (The Middle East Intelligence Center) מכתב ברכה לג'יילס על הריגת שטרן.

בסוף שנת 1943 התמנה מנחם בגין למפקד האצ"ל. ב-1 בפברואר 1944 פורסם הכרוז הראשון של האצ"ל שתחת פיקודו של בגין. בכרוז, תחת הכותרת "אל העם העברי בציון", הואשם השלטון הבריטי כי למרות סיועו של היישוב העברי, בגד זה באומה העברית ובציונות, ולכן אין לאומה מנוס פרט למלחמה ישירה נגדו. במקביל חידש האצ"ל את פעולותיו נגד הבריטים, לאחר תקופת ההבלגה עליה החליט האצ"ל בראשית המלחמה. ג'יילס עמד מיד על השינוי והעריך נכונה את נחישותו של האצ"ל לפעול. ב-11 במרץ 1944 ערך האצ"ל מתקפה משולבת על שלוש מפקדות של הבולשת בירושלים, תל אביב וחיפה. ג'יילס, שהיה בחדרו במפקדת הבולשת בירושלים בעת שהאצ"ל פוצץ מטעני נפץ במפקדה, לא נפגע, אך היה שרוי בהלם תקופה ארוכה לאחר מכן. כשהתאושש הגביר את פעולות הבולשת נגד האצ"ל והלח"י. בחודש יוני הוציא פקודת חיפוש ומעצר נגד 38 מאנשי הלח"י. בידיו היה מידע רב עליהם לרבות כתובותיהם. לפקודה צירף גם את רשימת העצירים שכבר נמצאים במעצר, מהם 9 מחברי "ההגנה", 102 מחברי הלח"י ו-93 מחברי האצ"ל.

ב- 29 בספטמבר 1944 נורה ונהרג על ידי אנשי הלח"י איש הבולשת תומאס ג'יימס וילקין וזמן לא רב לאחר מכן ב–6 בדצמבר 1944 התנקשו אנשי הלח"י בקהיר בחייו של הלורד מוין השר הבריטי לענייני המזרח התיכון. בעקבות שתי הרציחות ערך ג'יילס מסמך בעניין הטרור היהודי. מסקנתו הייתה כי הנהגת היישוב תפעל נגד האצ"ל והלח"י. ב-24 באפריל 1945 ערך ג'יילס מסמך מסכם בו סיכם את הישגי הבולשת ובהם גילוי מרכז לאיסוף תרומות של האצ"ל בתל אביב ומעצרו של יעקב מרידור, סגן מפקד האצ"ל. כמו כן ציין את מעצרם של אנשי האצ"ל על ידי "ההגנה" והסגרתם במסגרת הסזון. הוא הצביע על כך שהמאבק נגד אנשי הלח"י נכשל ומסקנתו הייתה כי נעשה הסכם בין "ההגנה" ללח"י כי "ההגנה" לא תסגיר את אנשי הלח"י כל עוד יימנע הלח"י מפעולות טרור. לימים התאמתה מסקנתו כשנתברר כי "ההגנה" לא פעלה באותה תקופה נגד הלח"י בשל התחייבות של נתן ילין-מור בפני "ההגנה" לא לפעול כנגד הבריטים. שבועיים לאחר עריכת המסמך של ג'יילס הסתיימה מלחמת העולם השנייה ומאבק ארגוני המחתרת עבר לפסים חדשים.

מבצע אטלס

ב-6 באוקטובר 1944, כמחצית השנה לפי תום מלחמת העולם השנייה, פעל הואפן אס אס במבצע על אדמת ארץ ישראל שנקרא "מבצע אטלס". במסגרת המבצע הוצנח ממטוס מעל ואדי קלט כוח מיחידת הקומנדו שלו שמנה חמישה אנשים, מהם שלושה מבני הטמפלרים הארץ-ישראליים ושני ערבים ארץ-ישראליים, אחד מהם מנהיג הכנופיות הידוע חסן סלאמה. סלאמה נפצע במהלך הצניחה ונע לכיוון ירושלים. שניים מן הגרמנים ואחד הערבים התחבאו במערה שבוואדי קלט. נערים בדואים מצאו חלק מהציוד שהוצנח, אקדח, תחמושת, שק ובו 200 מטבעות זהב ושתי קופסאות קרטון ובהן אבקה לבנה. השמועה על כך פשטה באזור והגיעה לידיעתו של מפקד מרחב ירושלים במשטרת המנדט פאיז ביי אידריסי. אל אידריסי הביא אישית את הזהב ואת מכלי האבקה לארתור ג'יילס. דגימת האבקה נשלחה למעבדות המשטרה לבדיקה, שעם קבלת תוצאותיה נתברר שהאבקה היא רעל קטלני ביותר הנמס בקלות במים, ושבכמות שנתפסה ניתן להמית חמישה עשר אלף איש. בעקבות זאת כונסה בדחיפות פגישה במלון המלך דוד בהשתתפות ג'יילס, אל אידריסי וכל הפיקוד הבכיר הבריטי בארץ ישראל ובעבר הירדן. ג'יילס ואל אידרסי מסרו סקירה על המצב. היה ברור שהציוד שנמצא היה של סוכנים שצנחו בסביבה וחלק מציודם אבד בצניחה. הוחלט על ביצוע פעולה בהיקף חסר תקדים בוואדי קלט כדי לאתר ולעצור את סוכני האויב.

החיפוש הצליח לאחר שהערבי שמבין השלושה שהסתתרו במערה יצר קשר עם שני שוטרים ערביים ואלה סיפקו לו מזון ומים. ב-16 באוקטובר נתפסו שני הגרמנים והערבי שבמערה, לאחר שאל אידריסי הורה לעקוב אחר השוטרים שסיפקו מאת המזון לשוכני המערה.

הגרסה המקובלת היא שהרעל נועד כדי להרעיל את מעיינות ראש העין ששימשו את תושבי תל אביב. היסטוריונים סבורים שמטרת הרעל הייתה לעכב את כלבי הגישוש, שאמורים היו לרדוף אחרי אנשי הכוח וכי "מבצע אטלס" לא נועד להרעיל בארות אלא להקים רשת של סייענים שתסייע לבריחתם של שבויים גרמנים.

לאחר המלחמה

לאחר סיום המלחמה הגבירו ארגוני המחתרת את פעילותם במחצית השנייה של שנת 1945. "ההגנה", שבזמן המלחמה שיתפה פעולה עם שלטונות המנדט כחלק מהמאבק המשותף נגד הנאצים, חזרה לפעילות בתחום ההעפלה, וביצעה עם הפלמ"ח פעולות נרחבות ובהן פריצת מחנה עתלית ושחרור 200 מעפילים מהמחנה ופיצוץ מסילות ברזל וסירות משמר בריטיות בליל הרכבות, גם האצ"ל חזר לפעילות מלאה נגד הבריטים. הלח"י, שגם בעת המלחמה המשיך בפעילותו, הגביר אותה לאחר סיומה. באותה עת החלה "ההגנה" לשתף פעולה עם האצ"ל והלח"י לשם הקמת גוף מאוחד שינהל את המאבק בבריטים, בשם תנועת המרי העברי. ג'יילס, שנתמנה בחודש מרץ 1946 למפקד הבולשת, עמד על כוונת שלושת הארגונים לשתף פעולה ובדו"ח שלו מראשית אוקטובר ציין את איחוד הכוחות והמליץ על שינוי המדיניות של ממשלת בריטניה ביחס אליהם.

גם על הכוונה לבצע את פיצוץ מלון המלך דוד, מושבם של אנשי המינהל המנדטורי, עמד ג'יילס מבעוד מועד. בחודש דצמבר 1945 פנה ג'יילס אל מפקד משטרת המנדט ריימר-ג'ונס ומסר לו שהאצ"ל מתכוון להטמין פצצות במסעדת "ריג'נס" שבמרתף המלון, שהייתה מקום הבילוי של בכירי השלטון. ריימר-ג'ונס פנה אל ג'ון שו המזכיר הראשי של ממשלת המנדט שתגובתו הייתה כי יש להמשיך בחיי שגרה ולא ליטול מאנשיו את מקום הבילוי שלהם. בחודש מאי 1946 שב ג'יילס והתריע בפני ריימר-ג'ונס על כוונת האצ"ל לפוצץ את המלון, אך נבצר ממנו להצביע על המועד המדויק לכך. ההתרעה התאמתה וב-22 ביולי 1946 פוצצו אנשי האצ"ל את האגף הדרומי של מלון המלך דוד. לאחר שהשתלטו על שומרי שער השירות במלון, חדרו אנשי האצ"ל מחופשים למלצרים סודניים למטבח המסעדה והציבו שבעה כדי חלב גדולים, כשבכל אחד מהם כ-50 ק"ג חומר נפץ, בצמוד לעמודי התמיכה של הבניין. לאחר מכן נסוגו ופוצצו את המטענים. מעצמת הפיצוץ נהרגו 91 אנשים, מתוכם 28 בריטים, 41 ערבים, 17 יהודים, וחמישה אחרים. כ-45 אנשים נפצעו.

בשנת 1946 הקימו הבריטים יחידה מיוחדת למלחמה בארגוני המחתרת, שהורכבה מאנשים ששירתו במלחמת העולם בכוחות המיוחדים הבריטיים. ביחידה היו שני צוותים שנבחרו מתוך חיילים ושוטרים יוצאי יחידת העילית SAS, שבעת המלחמה ביצעה פעולות צבאיות בעורף האויב. צוות אחד נועד לפעולה בצפון הארץ והשני נועד לפעולה באזור ירושלים והשפלה. למפקד הצוות השני מונה הקצין רוי פאראן, גיבור מלחמה שזכה לשני אותות הצטיינות.

בשעות הערב של 6 במאי 1947 עצר צוותו של פאראן נער בן 17 מירושלים בשם אלכסנדר רובוביץ', בעת שהדביק כרוזים של הלח"י. הצוות לקח את הנער לחקירה בכביש ירושלים–יריחו. הנער נחקר בעינויים ומת תוך כדי החקירה; גופתו הושלכה ולא נמצאה. בחקירת היעלמותו של הנער נמצאו עדי ראייה שהעידו שהבחינו באדם דובר אנגלית ולבוש בבגדים אזרחיים גורר את הנער לאחר מאבק למכונית אזרחית ובה מספר אנגלים. מגבעת אזרחית עליה היה רשום שמו של פאראן נמצאה בזירת החטיפה, והובילה את החקירה לכיוונו של פאראן. אף על פי שלמפקד משטרת המנדט באותה עת, ויליאם ניקול גריי, נמסר כי רוי פאראן הוא שרצח את הנער, לא נקט גריי בכל פעולה נגד פאראן, משום שבידי הנער נמצאה רשימה ובה 45 שמות אנשי לח"י, וגריי החליט לחקור את האנשים שברשימה כדי לשבור את הלח"י בירושלים. גריי האמין כי מעצרו של פאראן ישבש את המאמץ לחשוף את אנשי הלח"י, והחליט לעכב את החקירה נגדו. כעבור זמן לא רב, כשגריי יצא לחופשה באנגליה, התחדשה החקירה נגד פאראן. כאשר נודע לפאראן כי עומדים להעמידו לדין באשמת רצח, הוא גנב כלי רכב ונמלט לסוריה. ג'יילס המריא לדמשק ב-10 ביוני 1947 על מנת לשכנע את פאראן ושני קציני משטרה נוספים שהיו מעורבים בחטיפה, שאף הם ברחו לסוריה, לשוב לארץ. ג'יילס חזר לארץ ואיתו שני הקצינים, אך פאראן שסירב לחזור נשאר בסוריה והבריטים הגישו בקשת הסגרה לשלטונות סוריה. הסורים סירבו להסגיר את פאראן וג'יילס יצא שוב לסוריה ושכנע את פאראן להסגיר עצמו. בשובו לארץ הושם פאראן במעצר במחנה אלנבי בירושלים, ממנו נמלט לעבר הירדן ולאחר מכן שוב לסוריה. הוא שב וחזר לארץ ישראל מרצונו, כאשר נודע לו כי אנשי לח"י עומדים לפעול נגד חבריו. פאראן הועמד לדין ב-1 באוקטובר 1947 בפני בית דין צבאי בריטי בירושלים, אך זוכה מחוסר הוכחות, מאחר שגופתו של רובוביץ' לא נמצאה ומאחר שחבריו של פאראן סירבו להעיד נגדו. לאחר הזיכוי הוברח פאראן מן הארץ.

בכל תקופת שירותו בארץ ישראל סבל ג'יילס ממחלת השחפת, בה נדבק בעת ששירת במצרים. בדצמבר 1947, לאחר שמחלתו החמירה, יצא לבריטניה על מנת להתאושש. עוזרו של מפכ"ל משטרת המנדט כתב למפקד הסקוטלנד יארד כי יש להשגיח על ג'יילס מחשש שארגוני המחתרת ינסו להתנקש בחייו בעת שהותו בבריטניה. לאחר שהתאושש מעט לא שב יותר ג'יילס לארץ ישראל. בשנות החמישים שימש תקופה קצרה כמפקד משטרת חבל טריפוליטניה בלוב, שנכבשה על ידי הבריטים במלחמת העולם ובטרם הוענקה לה עצמאות. מחלתו הכריעה אותו והוא מת בשנת 1960 בהיות בן 60.

יחס היישוב לג'יילס

ארגוני המחתרת ראו את ג'יילס כאויב מושבע שלהם, בעיקר האצ"ל והלח"י נגדם נלחם בנחישות. איתן לבני, קצין המבצעים של האצ"ל כינה אותו בספרו "מיסטר ג'יילס, מפקד הס.אי.די., הידוע לשמצה". חביב כנען, חוקר תולדות היישוב, אשר שירת כקצין במשטרת המנדט והכיר את קציניה, בסדרת כתבות על משטרת המנדט שפרסם ב"מעריב" תחת שם העט "ח. נענך" כתב על ג'יילס שני פרקים בסדרה. האחד בו תיאר את דמותו ואופיו של ג'יילס באופן שלילי ביותר, נשא את הכותרת "ג'יילס ביי מפקד הבולשת, שחפן וסאדיסט החזיק בידיו את כל חוטי מנגנון הדיכוי". באחר, שנשא את הכותרת "עסקיו האפלים של ג'יילס ביי", תיאר את ג'יילס כשותפם של מבריחי חשיש וכנגוע בשוחד. בכל מקרה ארתור ג'ילס ייזכר תמיד כאחד מאנשי ממשל המנדט העוינים ביותר ליישוב היהודי.

לקריאה נוספת

• אלדד חרובי, הבולשת חוקרת, ה-C.I.D בארץ ישראל, 1920-1948, הוצאת פורת 2011.
• מיכאל בר זוהר ואיתן הבר, המירדף אחרי הנסיך האדום הוצאת זמורה ביתן, 1984. עמ' 59, 60 (פרשת מבצע אטלס).
• רם אורן, ימים אדומים, הוצאת קשת 2006.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24923385ארתור פרדריק ג'יילס