מבצע אטלס
| מלחמה: מלחמת העולם השנייה | ||||||
| תאריכים | 6 באוקטובר 1944 – הווה (80 שנה) | |||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | ארץ ישראל | |||||
| עילה | פגיעה בקהילה היהודית בארץ ישראל ועירעור השלטון הבריטי באזור[1] | |||||
| תוצאה | הפעולה נכשלה | |||||
| ||||||
מבצע "אטלס" (בגרמנית: Operation ATLAS[3]) היה מבצע כושל של כוח מיחידת הקומנדו המיוחדת של הוואפן אס אס הנאצי, שהחל בארץ ישראל ב-6 באוקטובר 1944. הכוח מנה חמישה אנשים, שלושה מבני הטמפלרים הארץ-ישראליים ושני ערבים ארץ-ישראליים, שהוצנחו בוואדי קלט. הצנחנים נלכדו על ידי הכוחות הבריטים לפני שגרמו נזק.
לפי אחת הגרסאות, מטרתו העיקרית של המבצע הייתה הרעלת מקורות מי השתייה של תושבי תל אביב - מתקן השאיבה ממעיינות ראש העין, ואולם לגרסה זו אין כל אישור מוסמך.[4] לפי גרסה זו, יוזם המבצע היה אמין אל-חוסייני,[2] מנהיג הוועד הערבי העליון של ערביי ארץ ישראל, בהתאם לחזונו, שהשתלב בתוכנית הנאצית לפתרון הסופי (השמדת היהודים), וכדי לגייס סכומי עתק מגרמניה על מנת להניע מחדש את המרד הערבי בארץ ישראל, אשר יקל את הלחץ על הנאצים בחזיתות אירופה.[5]
גרסה זו מתבססת על רעל שנמצא בכליהם של הצנחנים שנלכדו. ההיסטוריון יוסי בן-ארצי טוען שמטרת הרעל הייתה לעכב את כלבי הגישוש, שאמורים היו לרדוף אחרי הצנחנים, וההיסטוריון יואב גלבר טוען כי "המבצע באוקטובר 1944 לא נועד להרעיל בארות וגם לא לעורר מחדש את המרד הערבי, אלא להקים רשת של סייענים שתסייע לשבויים גרמנים בורחים".[4]
הרקע למבצע
כבר בשנת 1935 קיבל המופתי של ירושלים, אמין אל-חוסייני, מימון בשווי מיליוני דולרים משר החוץ בממשלת מוסוליני, גליאצו צ'אנו, על מנת להרעיל את בארות המים של תל אביב. הפעולה לא יצאה לפועל כמתוכנן, והסתכמה בנזק מינורי לצינורות, שתוקן במהרה.[6]
אל-חוסייני ברח בזמן המרד הערבי הגדול מארץ ישראל. ב-28 בנובמבר 1941 הוא נפגש עם אדולף היטלר וקיבל ממנו הבטחה כי גרמניה תחסל את הקהילה היהודית בארץ ישראל לאחר שהגרמנים ינצחו במלחמה. המופתי העלה בפני הפיהרר הצעה אופרטיבית קונקרטית אשר תשרת את האינטרס הערבי והנאצי כאחד: להצניח לוחמי קומנדו גרמנים בארץ ישראל במטרה לחבור לכוחות המיליציה הערביות המקומיות, להרעיל את בארות המים של תושבי תל אביב ולעסוק בפעילות הסתה כנגד היישוב היהודי בארץ ישראל.
קורט וילנד, בנו של רודולף וילנד, מהקהילה הטמפלרית בשרונה (תל אביב), שהיה מפקח על קטיף התפוזים, נסע ב-1936 לגרמניה והתגייס לצבא. הוא הוצב במודיעין הצבאי, לאור שליטתו במספר שפות זרות. במהרה התקדם וקיבל דרגת מאיור (רב-סרן), ושירת ביחידת הקומנדו המיוחדת של הוואפן אס אס תחת פיקודו של אוטו סקורצני. ביולי 1944 נפגש וילנד עם המופתי אל-חוסייני בגרמניה, וקיבל מידיו את פרטי תוכניתו. בתוכנית זו קיווה אמין אל-חוסייני להתסיס מחדש, בחסות הנאצים, את המרד הערבי הגדול, שנכשל ב-1939.
ב-24 באוקטובר 1944 הגיעו כוחות בעלות הברית לשערי גרמניה, ממערב לריין. כוחות הצבא האדום לחצו ממזרח והגיעו לפרוסיה. במסגרת תוכניתם של הנאצים להדוף את כוחות בעלות הברית, עלה הרעיון להשתמש בתוכנית הישנה של אמין אל-חוסייני, אותה יוציא אל הפועל קצין המודיעין קורט וילנד, תוך שימוש בניסיונו המבצעי, בהיכרותו עם הארץ, ובקשריו עם בני המקום. בנוסף להרעלת תושבי תל אביב, הוטל עליהם ליצור קשר עם סוכנים פרו-נאצים ולהקים בסיסים בארץ ישראל. כמו כן, תוכנן שיפגעו בתחנת הכוח ההידרואלקטרית בנהריים, ובצינור הנפט כירכוכ-חיפה.
כוונת הנאצים הייתה לגרום לבריטים להפנות חלק מכוחם לארץ ישראל, ובכך לשפר את יכולתם להדוף את כוחות בעלות הברית מאדמת גרמניה.
לצד וילנד צורפו לצוות המבצע שני גרמנים ילידי מושבות הטמפלרים בארץ ישראל. השניים הכירו את הארץ ואורחותיה, ונמנו על דיוויזיית "ברנדנבורג" הנאצית: ורנר פרנק, יליד ירושלים, ופרידריך דיינינגר שאפר מוולדהיים (כיום אלוני אבא).[7] דיינינגר שאפר סייע לערבים גם במהלך המרד הערבי הגדול, נכלא בכלא בבת ים, והצליח מאוחר יותר לברוח חזרה לגרמניה. בגרמניה פעל כעוזרו האישי של המופתי אמין אל חוסייני. לבני הטמפלרים צורפו שני ערבים, מקורבי אמין אל חוסייני: חסן סלאמה,[8] [9] יליד הכפר קולה, סגנו של אל חוסייני, וממנהיגי המרד הערבי הגדול, ועבדול לטיף,[4] יליד ירושלים, שהשתתף גם הוא במרד, והוגלה לעיראק.
המבצע
המבצע נכשל כבר בתחילתו, אם בשל מידע מודיעיני מוקדם על כוונת הנאצים או בשל כישלון ההצנחה של הכוח.
בליל 6 באוקטובר 1944 צנחו ממטוס "היינקל 3" מעל אזור יריחו שבוואדי קלט חמישה צנחנים: שלושה גרמנים ושני ערבים. ציודם כלל נשק קל, מפות, מכשירי קשר, מנות קרב, 5,000 לירות שטרלינג במטבעות שונים, חומרי נפץ, וכן כ-10 קופסאות קרטון שהכילו רעל מסיס במים וחזק במיוחד (כל קופסה הכילה רעל בכמות המספיקה להרעלת 25,000 איש). מטרת הרעל שנויה במחלוקת. הגרסה המקובלת היא שרעל זה נועד להרעיל את מעיינות ראש העין ששימשו את תושבי תל אביב. ההיסטוריון יוסי בן ארצי טוען שמטרת הרעל הייתה לעכב את כלבי הגישוש, שאמורים היו לרדוף אחריהם,[4] וההיסטוריון יואב גלבר טוען כי ”המבצע באוקטובר 1944 לא נועד להרעיל בארות וגם לא לעורר מחדש את המרד הערבי, אלא להקים רשת של סייענים שתסייע לשבויים גרמנים בורחים”.[4]
הכוח הוצנח במפוצל ליד יריחו, ורוב הציוד התפזר בשטח. חסן סלאמה שנפצע במהלך הצניחה נע לכיוון ירושלים. שאר הכוח, שני הגרמנים ועבדול לטיף, התחבאו במערה שבוואדי קלט. נערים בדואים מצאו את אחד משקי הכסף וכן אקדח ותחמושת. השמועה על מטבעות חדשים ביריחו פשטה באזור והייתה הסימן הראשון לקיום המבצע. מפקד מרחב ירושלים במשטרת ארץ ישראל, פאיז ביי אידריסי, הורה על חיפושים נרחבים בוואדי קלט.
ב-11 באוקטובר פורסמה מטעם השלטונות ההודעה הבאה בעיתונות העברית:
ה ו ד ע ה
נראה כי אחד או יותר צנחנים, לא ידוע מבני איזו אומה, הורדו בימים האחרונים בעמק הירדן. הציבור נדרש למסור מיד לתחנת המשטרה הקרובה כל ידיעה העשויה להביא לידי תפיסת אנשים אלה. אחד מהם, כנראה, גבוה מ-6 רגל, מדבר ערבית, גרמנית ולשונות סקאנדינאויות. ייתכן כי הוא גם מדבר אנגלית במבטא אמריקאי.— צנחנים אחדים ירדו בארץ, דבר, 11 באוקטובר 1944
בינתיים יצר עבדול לטיף קשר עם שני שוטרים ערביים מהכוחות הבריטים המחפשים, ואלה סיפקו לו מזון ומים, וכן עדכנו אותם לגבי המצב בחוץ. ב-16 באוקטובר 1944 נתפסו שני הגרמנים ועבדול לטיף במערה בוואדי קלט, לאחר שאידריסי הורה לעקוב אחר שני שוטרים בריטים ערבים[דרושה הבהרה] שסיפקו מזון ומידע לשוכני המערה.
אחרית דבר
דבר תפיסת צנחני האויב נתגלה לתושבי הארץ כבר באוקטובר 1944. ב-16 באוקטובר פירסמו שלטונות המנדט הודעה רשמית ללא פירוט האומרת:
operation in the Wadi Kelt area and resulted in an important
arrests by the Trans Jordan Frontier Force- (מידע משטרתי הוביל למבצע משולב צבאי ומשטרתי באזור ואדי קלט
- שכתוצאה ממנו בוצעו מעצרים חשובים על ידי חיל הספר העבר ירדני)
ב-27 באוקטובר נתפרסמה הידיעה המלאה על תפיסת הצנחנים בעיתון דבר תחת הכותרת:
- "צנחני האויב נתפסו מקץ 9 ימים לירידתם בארץ
- 2 גרמנים וערבי אחד. - באו מצוידים בכסף, מילונים ערבים ונשק".
העיתון סיפר כי ב-8 באוקטובר נודע למפקד משטרת יריחו כי בעיר נפוצו מטבעות זהב. החלה חקירה ובידי חמישה נערי רועים נתפסו מטבעות זהב. הנערים סיפרו על מקום מציאת המטבעות. החל מצוד שהשתתפו בו כוחות צבא, משטרה, אנשי הלגיון הערבי וחיל הספר העבר ירדני. ב-16 באוקטובר הבחין סמל של חיל הספר העבר ירדני באדם לבוש בבגדים ערביים עומד בפתח מערה ובידו אקדח. האיש נכנע ללא קרב ובתוך המערה נמצאו שני האחרים, גרמני וערבי.
חסן סלאמה ופרידריך דיינינגר שאפר לא נתפסו, ולאחר ימים אחדים הופסקו החיפושים אחריהם. שאפר נתפס רק לאחר 1946, כשניסה לחדש את הקשר עם משפחתו בווילהלמה. חסן סלאמה נמלט לביתו של רופא בכפר קטן ליד קולה, ושם גם טופלה פציעתו ברגל. ב-30 בנובמבר 1947 היה סלאמה אחראי להתקפה בפג'ה (היום חלק מפתח תקווה) על אוטובוס 2094 שנסע מנתניה לירושלים. התקפה זו היוותה את "ירית הפתיחה" של מלחמת העצמאות. סלאמה נהרג בסופו של דבר ב-2 ביוני 1948 במהלך קרב עם כוחות האצ"ל אשר התרחש במהלך מלחמת העצמאות ליד מקורות הירקון ולא רחוק מהכפר קולה אשר משקיף על מעיינות ראש העין.
באזור יריחו מהלכת עד היום אגדה על אוצר גדול שהחביאו הגרמנים.[4]
ב-4 ביולי 2001 שוחררו לציבור כ-200 מסמכים סודיים של סוכנות הביון הבריטית MI5 אשר רובם היו קשורים לגרמניה והיו מהשנים 1939-1944. בין המסמכים שפורסמו היה מידע מפורט הנוגע למבצע אטלס ולחברי החולייה הגרמנית-פלסטינית אשר הוצנחה בארץ ישראל על מנת לבצע את הפעולה.[10][1]
אברי אלעד
אברי אלעד היה משליחי המודיעין הישראלי במצרים, ונחשד כי הסגיר לידי המצרים את רשת הסוכנים שהופעלה במסגרת פרשת "עסק הביש". בזמן שהותו במצרים, הציג עצמו (בסטייה מן הכיסוי שנתפר לו) כמהנדס מכונות, איש קהילת הטמפלרים מארץ ישראל שהיה לכאורה אחד מן הצנחנים הגרמניים שצנחו בבקעת הירדן במבצע אטלס.
בתרבות הפופולרית
העיתונאי והפרשן לענייני צבא גד שמרון פרסם בשנת 2009 רומן בדיוני בשם "אהובת הטמפלר מעמק רפאים", שבו שילב את סיפור המבצע תוך ביצוע שינויים המתבקשים מהעלילה, במועד הצניחה, שמות הצנחנים וגורלם. באחרית דבר לספרו שמרון פרט על האנשים והאירועים ששמם נזכר ברומן והביע דעתו כי הכוונה של הצנחנים להרעיל את מקורות המים של תל אביב הייתה שמועה בלבד שנפוצה בגלל האבקה לטשטוש כלבי גישוש שנתפסה ברשותם. המבצע מוזכר גם בסיפרו של רם אורן "סילביה - חייה ומותה של לוחמת ה"מוסד".
קישורים חיצוניים
- "צנחני האויב נתפסו", דבר, 27 באוקטובר 1944
- 3 קצינים נאציים נתפסו בארץ ישראל, פורסם בניו יורק טיימס ב-28 באוקטובר 1944.
- צנחנים נאציים נתפסו בארץ ישראל, פורסם בעיתון Milwaukee Journal ב-1 בנובמבר 1944
- פעולות חתרנות נאציות בארץ ישראל, פורסם באתר החדשות BBC News ב-5 ביולי 2001
- רבקה שפק-ליסק ושאול ברטל, אמין אל- חוסייני: פתרון סופי בשיתוף הנאצים, באתר אימגו.
- האם הטמפלרים ניסו להרעיל את מי השתיה של תל אביב?, באתר מעריב השבוע, 16 באוקטובר 2014
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 https://www.mi5.gov.uk/output/4-july-2001-releases-kurt-wieland.html
- ^ 2.0 2.1 2.2 The National Archives | The Catalogue | Full Details | KV 2/401
- ^ המסמך אודות המבצע מארכיון ה MI5 הבריטי
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 אייל לוי, האם הטמפלרים ניסו להרעיל את מי השתייה של תל אביב?, מעריב, 16 באוקטובר 2014
- ^ The national archives, New Document Releases MI5 Files
- ^ Chuck Morse - The Nazi Connection to Islamic Terrorism: Adolf Hitler and Haj Amin Al-Husseini, עמ' 41.
- ^ "Munich's Revenge", Bar-Zohar & Eitan Haber, 2005, pg 64 (Hebrew)
- ^ Benny Morris: 1948
- ^ "Halbmond und Hakenkreuz: das Dritte Reich, die Araber und Palästina", Klaus-Michael Mallmann & Martin Cüppers, 2006, pg 240 (German)
- ^ BBC News | MIDDLE EAST | Nazis planned Palestine subversion
