תל משוש
תל משוש (בערבית: خربة المشاش- ח'רבת אל משאש) הוא אתר ארכאולוגי בנגב הצפוני, כ-12 ק"מ מזרחית לבאר שבע.[1] תל משוש הוא למעשה מקבץ אתרים שונים המפוזרים סביב הבארות באזור. היותו של המקום מוקד משיכה להתיישבויות בתקופות שונות מצביעה על חשיבותו הגאוגרפית.[2] התל הוא מן האתרים הגדולים והחשובים שנמצאו באזור בקעת באר שבע,[3] ובעת שגשוגו במאה ה-11 לפנה"ס היה שטחו כ-60 דונם. באתר התקיימו שלוש עונות חפירה ארכאולוגית; הראשונה ב-1972, השנייה ב-1974, והשלישית ב-1975. החפירות נערכו על ידי משלחת ישראלית-גרמנית בראשותם של יוחנן אהרוני, אהרן קמפינסקי מאוניברסיטת תל אביב וו. פריץ מאוניברסיטת מיינץ גרמניה.[4]
זיהוי האתר עם ערים מקראיות
יוחנן אהרוני, בהתבססו על פסוקים מהמקרא, הציע לזהות את תל משוש עם היישוב המקראי חורמה.[5] אולם לא כל החוקרים מסכימים עם זיהוי זה.[6] בנוסף ישנם חוקרים כישראל פינקלשטיין הרואים בתל משוש יישוב עמלקי או חלק מרצועת החוף בתקופת הפלשתים, ודוחים את זיהוי האתר כעיר ישראלית.[7]
תולדות ההתיישבות באתר על-פי הממצאים הארכאולוגים
ראשית תקופת הברונזה התיכונה
היישוב באתר התחדש לאחר יותר מאלף שנים שלא הייתה בו התיישבות, בראשית תקופת הברונזה התיכונה (2000 לפנה"ס - 1550 לפנה"ס). באתר נמצאו מתקופה זו שרידים של מצודת דרכים גדולה בצומת בין הדרך שחצתה את ואדי באר שבע לבין הדרך שירדה מהר חברון לנגב והערבה.[10] התיישבות זו הייתה ככל הנראה מאורגנת ויזומה ותפקיד המצודה היה לשמור על צומת הדרכים. במאה השמונה-עשרה לפנה"ס פסקה הפעילות במצודה ובמקומה עברה ההתיישבות לתל מלחתה.[11] בנוסף נמצאו מתקופה זו שרידי סוללה שבמקורה הקיפה את אזור הבארות, אשר שימשו באותה תקופה לשהיית שיירות ולחניית חיילים בעת סכנה. הסוללה ככל הנראה הוקמה בחיפזון, וכפי שמעידה איכות הבנייה הירודה בהשוואה לסוללות שנמצאו בצפון הארץ[12]
תקופת הברונזה המאוחרת
בסוף תקופת הברונזה המאוחרת (1550 לפנה"ס - 1200 לפנה"ס), ההתיישבות באזור הבארות של תל משוש חודשה, זאת לאחר יותר מ-500 שנה מסוף פרק ההתיישבות שקדם לה. נראה כי הסיבה לכך היא חידוש השימוש בדרכים שעוברות במקום ומקשרות בין עבר הירדן ובין שפלת החוף הדרומי, ששימשו לצורכי מסחר וצרכים צבאיים. ייתכן שההתיישבות המחודשת במקום התרחשה בעקבות ייסודה של תחנת דרכים או מצודה מצרית במקום[11]
תקופת הברזל
הממצאים מתקופת הברזל I (1150 לפנה"ס-1000 לפנה"ס) חולקו על ידי החוקרים לשלוש שכבות:
השכבה השלישית: בשכבה זו נמצאו בורות אפר, ממגורות ורצפות לס. מממצאים אלה ניתן להסיק כי בסוף המאה השלוש עשרה לפנה"ס החלה התיישבות של נוודים למחצה באזור שסביב לבארות תל משוש, ככל הנראה בסוכות או באוהלים. במחצית הראשונה של המאה השתים עשרה לפנה"ס השתנה אופי הבנייה באתר והחלה התפתחות של בנייה פרטית בתל משוש.[13]
השכבה השנייה (סוף המאה השתים עשרה ראשית המאה האחת עשרה): בשכבה זו נתגלה היישוב הגדול ביותר שהתקיים בתל משוש וגודלו כשישים דונם. המבנים בתקופה זו היו מסגנון בתי ארבעה מרחבים. בתים אלו מקבלים את הכינוי "בתים ישראלים" במסגרת התאוריה שמקשרת תקופת התיישבות זו לתקופת ההתנחלות. באתר נמצאו מבני ציבור, שנבנו בראשית המאה השתים עשרה לפנה"ס ושניכרת בהם השפעה מצרית-כנענית. יש הסבורים כי בתחילתו קם היישוב עקב הפעילות המצרית באזור ורק לאחר מכן ייתכן כי הוא עבר לשלטון פלשתי.[7] בשכבה זו נמצאו ממצאים רבים, לדוגמה: מבנה ציבורי ששימש כנראה כאחד ממרכזי המנהל הישובי, חדרים המעידים על אופי פולחני ואמידות כלכלית, מצודה ועוד[14]
השכבה הראשונה (סוף המאה האחת-עשרה לפנה"ס וראשית המאה העשירית לפנה"ס): שכבה זו נמצאה הרוסה בעקבות סחף, בשכבה נותר מבנה שמזוהה כמצודה או מגדל ששימש להגנה.[14] בראשית או באמצע המאה העשירית לפנה"ס נחרב תל משוש וננטש[15] }, ככל הנראה בעקבות המצב הביטחוני שהיה באזור. תושבי תל משוש עברו לתל עירא שם תנאי ההגנה היו טובים יותר.[16]
היישוב בתל משוש התחדש בתקופת הברזל II, לקראת סוף המאה השמינית לפנה"ס-תחילת המאה השביעית לפנה"ס כתחנת דרכים והמבנים בו שימשו כ"חאן שיירות".[17] מבנה גדול שנמצא באתר מתקופה זו, ככל הנראה שימש כאכסניה לעוברי אורח.[18] החורבן הסופי של היישוב היה בסביבות-600 לפנה"ס.[17]
המאה השביעית לספירה
לא נמצאו ממצאים המעידים על התיישבות בין היישוב שנחרב בשנת 600 לפנה"ס ועד המאה השביעית לספירה. היישוב האחרון שהוקם בתל משוש היה מנזר סורי-נסטוריאני ובו נמצאו כתובות בסורית מסוף המאה השביעית או ראשית המאה השמינית. כתובות אלו נכתבו בידי נזירי הכת הנסטורינאית. במנזר נמצאה כנסייה ובה נתגלו סרקופאגים המכילים שלדי נזירים.[19]
אקלים וחקלאות
סוג הקרקע הנפוץ באזור היא אדמת לס, שעליה גבעות נמוכות ומבותרות ומקור המים המרכזי הוא נחל באר שבע. בתקופה הכלקוליתית, תקופת הברונזה הקדומה I ובתקופת הברזל I התפרנסו התושבים מחקלאות. התנאים הטובים לפעילות חקלאית היו כתוצאה מכמות המשקעים באותה תקופה, הנעה בין 300 ל-400 מ"מ, שהיא גבוהה יחסית לאזור זה.[18]
לקריאה נוספת
- אראל גלבוע, אורנה צמחוני, אהרון קמפינסקי, נחום רוזל, "החפירות בתל משוש סיכום שלוש עונות חפירה (1972, 1974, 1975)" ארץ ישראל מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה מתוך: כרך ט"ו-ספר יוחנן אהרוני-תשמ"א (החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה 1981)
- נדב נאמן, הנגב בשלהי ימיה של ממלכת יהודה, קתדרה 42, ינואר 1987
- אהרון קמפינסקי, "תל משוש (ח' אל-משאש), "אתר מימי ההתנחלות והשופטים בנגב הצפוני", ", קדמוניות: כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא, (תשל"ד 1973 החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה) עמ': 23-24
- אפרים שטרן, "החפירה בתל משוש", קדמוניות: כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא, (תשמ"ט 1988 החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה)
- "תל משוש (ח' אל-משאש)", חדשות ארכאולוגיות, (כרך חשון תשל"ג אוקטובר 1972 רשות העתיקות) עמ': 29-30
- "תל משוש (ח' אל-משאש)", חדשות ארכאולוגיות, (כרך חשון תשל"ה אוקטובר 1974 רשות העתיקות)
- "תל משוש (ח' אל-משאש)", חדשות ארכאולוגיות, (כרך חשון תשל"ו אוקטובר 1975 רשות העתיקות)
- "תל משוש (ח' אל-משאש)", ארכאולוגיות (כרך תמוז תשל"ט יולי 1979 רשות העתיקות)
הערות שוליים
- ^ אהרון קמפינסקי, אורנה צמחוני, אראל גלבוע, נחום רוזל, "החפירות בתל משוש סיכום שלוש עונות חפירה (1972, 1974, 1975)" ארץ ישראל מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה מתוך: כרך ט"ו-ספר יוחנן אהרוני-תשמ"א (החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה 1981) עמ' 154.
- ^ החפירות בתל משוש סיכום שלוש עונות חפירה (1972, 1974, 1975)" ארץ ישראל מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, עמ' 168.
- ^ אפרים שטרן, "החפירה בתל משוש", קדמוניות: כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא, (תשמ"ט 1988 החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה) עמ' 117.
- ^ "תל משוש (ח' אל-משאש)", חדשות הארכאולוגיה, (כרך חשון תשל"ג אוקטובר 1972 רשות העתיקות) עמ' 29. "תל משוש (ח' אל-משאש)", חדשות הארכאולוגיה, (כרך חשון תשל"ה אוקטובר 1974 בהוצאת רשות העתיקות) עמ' 35. "תל משוש (ח' אל-משאש)", חדשות הארכאולוגיה, (כרך חשון תשל"ו אוקטובר 1975 בהוצאת רשות העתיקות) עמ' 40.
- ^ (במדבר יד:מד-מה), (במדבר כא: א-ג), (דברים א:מד).
- ^ קמפינסקי, צמחוני, גלבוע, רוזל, שם, עמ' 155. ישנם מספר מקומות נוספים אשר מזוהים עם העיר המקראית חרמה: זיהוי העיר המקראית חורמה כסמוכה לצקלג שבנגב המערבי; החוקר בנימין מזר הציע לראות את "חרים" המופיעה בכתבי המארות כחורמה המקראית; מקום הנקרא "חרמי" שהתקיים בימי המנמחאת השלישי, מופיע על כותבת שבמכרות סיני וישנה אפשרות שמדובר בעיר חורמה המקראית.
- ^ 7.0 7.1 שטרן, "החפירה בתל משוש", עמ' 117.
- ^ נאמן, "הנגב בשלהי ימיה של ממלכת יהודה" עמ' 4.
- ^ שם
קמפינסקי,168
קמפינסקי, צמחוני, גלבוע, רוזל, ""החפירות בתל משוש סיכום שלוש עונות חפירה (1972, 1974, 1975)", עמ' 168.
- ^ "תל משוש (ח' אל-משאש)", חדשות ארכאולוגיות, כרך חשון תשל"ה אוקטובר 1974, עמ' 35–36.
- ^ 11.0 11.1 קמפינסקי, צמחוני, גלבוע, רוזל, "החפירות בתל משוש סיכום שלוש עונות חפירה (1972, 1974, 1975)", עמ' 175.
- ^ קמפינסקי, צמחוני, גלבוע, רוזל, "החפירות בתל משוש סיכום שלוש עונות חפירה (1972, 1974, 1975)", עמ' 157
- ^ קמפינסקי, צמחוני, גלבוע, רוזל, "החפירות בתל משוש סיכום שלוש עונות חפירה (1972, 1974, 1975)", עמ' 161-160
- ^ 14.0 14.1 קמפינסקי, צמחוני, גלבוע, רוזל, "החפירות בתל משוש סיכום שלוש עונות חפירה (1972, 1974, 1975)", עמ' 165
- ^ קמפינסקי, צמחוני, גלבוע, רוזל, "החפירות בתל משוש סיכום שלוש עונות חפירה (1972, 1974, 1975)", עמ' 106
- ^ קמפינסקי, צמחוני, גלבוע, רוזל, "החפירות בתל משוש סיכום שלוש עונות חפירה (1972, 1974, 1975)", עמ' 165.
- ^ 17.0 17.1 "תל משוש (ח' אל-משאש)" כרך תמוז תשל"ט יולי 1979, שם, עמ' 8.
- ^ 18.0 18.1 קמפינסקי, צמחוני, גלבוע, רוזל, "החפירות בתל משוש סיכום שלוש עונות חפירה (1972, 1974, 1975)", עמ' 167
- ^ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםקמפינסקי,168
24206561תל משוש