תבלינים מהמזרח הרחוק בארצות המקרא

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
עריכה
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

התבלינים מהמזרח הרחוק, היו בשימוש כבר בתקופות המקראיות. השימוש בתבלינים מהמזרח ידוע מאזכורים היסטוריים בכתבים מצרים, מהתנ"ך וממצאים ארכאולוגיים. מרגע שהחלו להשתמש בשיטות זיהוי חומרים כימיות בארכאולוגיה[1], אפשרו אלו להבין טוב יותר את השימוש בתבלינים. ההבנה באיזה תבלינים השתמשו, מי השתמש, איפה ומתי, בהקשר של תבלינים מן המזרח, תאפשר לחוקרי העבר להבין את הקשרים ומערכות המסחר הקדומות בין המזרח למערב, את נוהגי האכילה, הפולחן ואפילו אספקטים של ריבוד חברתי.

תבלינים בחנות. גואה, הודו.

טווח כרונולוגי וגאוגרפי

התקופות המקראיות הן כינוי לתקופות שבין הפרהיסטוריה לתקופות הקלאסיות. תקופות אלו נחשבות לתקופות המשתקפות מספרות המקרא. אין הסכמה גורפת על התקופות הנכללות בתוך התקופות המקראיות אך מקובל שהן מתחילות בתקופה הכלקוליתית ומסתימות בסוף התקופה הפרסית. עם זאת יש הסכמה שעיקרן של התקופות המקראיות הוא בתקופת הברונזה (1200-3200 לפנה"ס בטרמינולוגיה מקובלת) ותקופת הברזל (586-1200 לפנה"ס בטרמינולוגיה מקובלת)[2].

המונח "ארצות המקרא" בערך זה מתייחס בעיקר למזרח הקרוב.

תבלינים מהמזרח

תבלינים הודים בקערה.

התבלינים המוכרים באזורינו שמקורם מן המזרח הם:

  • אגוז מוסקט ("ריחני" בלטינית) הוא עץ אשר מזרעיו הטחונים מופק תבלין ומקליפתו החיצונית של הזרע מופק תבלין נוסף. מוצרים נוספים הם שמנים ארומטיים וחמאת אגוז מוסקט. מוצאו בקבוצת איי בנדה (Banda Islands) שבאינדונזיה[3].
  • הל- הל הוא צמח עשבוני רב שנתי. משתמשים בפירות השלמים או בזרעיהם כתבלין המשביח את טעם הקפה וכמרכיב חשוב בתערובות תבלינים (חוואיג', קארי). מוצאו מדרום הודו וסרי לנקה[3].
  • זנגביל (ג'ינג'ר) הוא צמח עשבוני רב-שנתי המתנשא לגובה של כמטר. הוא יוצר קנה-שורש מעובה וכך לרוב הוא מוכר כתבלין. ניתן להשתמש בזנגוויל בצורות שונות - טרי, מיובש, מיובש ומסוכר, כסירופ, כשמן אתרי וטחון. מוצאו המדויק אינו וודאי אך נראה שהגיע מהודו או מלזיה[3].
  • כורכום (כורכומה ארוכה)- הכורכום הוא עשב רב-שנתי ממשפחת הזנגביליים בעל קנה שורש דמוי פקעת. את התבלין מכינים מהפקעות אותן משרים במים רותחים, מייבשים, מגרדים את הקליפה וטוחנים את הפקעות לאבקה. כורכום גדל באזורים טרופיים, בעיקר בהודו[3].
  • פלפל שחור- הוא צמח מטפס ממשפחת הפלפליים (Piperaceae). מוצאו מהודו[3].
  • ציפורן - ציפורן הוא תבלין העשוי מכפתורי פרחים מיובשים של עץ תבלין טרופי ירוק עד בשם אוגניית הציפורן ממשפחת ההדסיים. שם נוסף לעץ הוא Eugenia Caryophyllata. מוצאו מאיי מלוקו, המכונים "איי התבלין", שבמזרח אינדונזיה[3].
  • קינמון- הקינמון הוא סוג עץ ירוק-עד ממשפחת העראים. קליפתו הפנימית של אחד ממיניו של הקינמון משמשת כתבלין, הן בצורתה הטבעית (מקלות קינמון) והן בצורת אבקה טחונה. מוצאו מסרי לנקה. נקראה בעבר ציילון ומכאן מקור השם Cinnamomum zeylanicum[3].

מקורות הידע

על השימוש בתבלינים מהמזרח הרחוק בתקופת המקרא ניתן ללמוד ממקורות היסטוריים מקראיים וחוץ מקראיים וכן ממקורות ארכאולוגים. המקורות ההיסטוריים חוץ מקראיים בני התקופה, אשר מזכירים נקודתית תבלינים מהמזרח הרחוק, הם מעטים מאוד. המקורות המקראיים רבים יותר אם כי בעייתיים יותר. שכן, כשבאים ללמוד מן הטקסט המקראי על שימוש בתבלינים מן המזרח בתקופת המקרא, יש לקחת בחשבון כי זיהוי הצמחים אינו וודאי, זמן כתיבת הטקסט אינו מוסכם ולכן לא ברור אילו תקופות מייצגים הספרים השונים[4]. העדויות הארכאולוגיות לגבי תבלינים מהמזרח בתקופת המקרא גם כן לוקות בחסר. זאת מכיוון שרובן מגיעות מחפירות ישנות וניתן לחלוק על זיהוי התבלין או התקופה שאליה הוא שייך. לעומת זאת, מרגע שהתחילו להשתמש בשיטות כימיות כמו "ניתוח שאריות" (Residue Analysis) ניתן להציג עדויות מבוססות יותר[1]. שיטות אלו בשילוב התפתחות שיטות החפירה הופכים את הארכאולוגיה למקור מידע אמין ומתחדש.

מקורות היסטוריים

פפירוס אברס, פפירוס מצרי על ענייני רפואה מן המאה ה-16 לפנה"ס, מזכיר את תבלין ההל[5]. בחדר המתים, בארמון של המלכה חתשפסות מהמאה ה-15 בדיר אל בחרי, מתוארת משלחת למזרח אפריקה שמטרתה להביא צמחים ארומטיים ובניהם הקינמון[6][7].

מקדש חתשפסות בדיר אל בחרי. על קירותיו מתוארת משלחת להבאת בשמים ובתוכו נמצאו שרידי אגוז מוסקט.

מהמאה החמישית לפנה"ס כבר מתחילות להיות עדויות רבות למערכות מסחר בתבלינים מהמזרח. ידוע כי היוונים והרומאים עשו שימוש נרחב בתבלינים לרפואה, לפולחן ולמשק הבית. האנקדוטה ההיסטורית הידועה ביותר, בהקשר לתבלינים מהמזרח, היא סיפורו של הרודוטוס, היסטוריון יווני בן המאה ה-5 לפנה"ס, על מקורות הקינמון. הרודוטוס מספר שציפורים גדולות מביאות את ענפי הקינמון לקנים שלהם, אשר ממוקמים על צוקים בלתי נגישים. כדי להגיע לקינמון, הערבים שמים גושים גדולים של בשר חמור, הציפורים סוחבות את חתיכות הבשר לקנים שמתפרקים ונופלים תחת כובד הבשר. מקלות הקינמון מתפזרים על הקרקע ואז ניתן לאסוף אותן ולסחור בהם[8][9].

מקורות מקראיים

על מסחר ארוך טווח בתבלינים מעידה המסורת על ביקור מלכת שבא בארמון שלמה[10]. מלכת שבא מביאה איתה בשמים (אשר מעצם היותם "מוצרים מדיפי ניחוח המופקים בעיקר מצמחים[11]" מקבילים למעשה לתבלינים) אשר לא נראו באזור:

"וַתִּתֵּן לַמֶּלֶךְ מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב וּבְשָׂמִים הַרְבֵּה מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה לֹא-בָא כַבֹּשֶׂם הַהוּא עוֹד לָרֹב אֲשֶׁר-נָתְנָה מַלְכַּת-שְׁבָא לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה"

אך עם זאת, האזכורים לתבלינים שאולי ניתן לזהות כתבלינים מן המזרח, מעטים. בפסוקים הבאים מוזכרים מינים אשר יש המזהים אותם עם תבלינים שמקורם מהמזרח:

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְקִנְּמָן בֶּשֶׂם מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם וּקְנֵה בֹשֶׂם חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם. וְקִדָּה חֲמֵשׁ מֵאוֹת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ וְשֶׁמֶן זַיִת הִין. וְעָשִׂיתָ אֹתוֹ שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ רֹקַח מִרְקַחַת מַעֲשֵׂה רֹקֵחַ שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה. וּמָשַׁחְתָּ בוֹ אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֵת אֲרוֹן הָעֵדֻת"

"ודן וְיָוָן מְאוּזָּל בְּעִזְבוֹנַיִךְ נָתָנּוּ בַּרְזֶל עָשׁוֹת קִדָּה וְקָנֶה בְּמַעֲרָבֵךְ הָיָה. דְּדָן רֹכַלְתֵּךְ בְבִגְדֵי חֹפֶשׁ לְרִכְבָּה"

"נַפְתִּי מִשְׁכָּבִי מֹר אֲהָלִים וְקִנָּמוֹן"

"נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם קָנֶה וְקִנָּמוֹן עִם כָּל-עֲצֵי לְבוֹנָה מֹר וַאֲהָלוֹת עִם כָּל-רָאשֵׁי בְשָׂמִים"

לפי זהר עמר הקינמון מזוהה ברמת סבירות גבוהה אך לא וודאית עם הקינמון של ימינו, הקדה נמנית עם שמות הצמחים שלא ניתנים לזיהוי או שסבירות הזיהוי נמוכה[12]. אך יש שמזהים את הקדה עם קינמון הכסיה (מין נוסף של קנמון המצוי גם כן במזרח הרחוק)[13]. הכרכום מזוהה עם הזעפרן, כרכום הגינה אשר מקורו בארצות הים התיכון. יש שמזהים את הכרכום עם הכורכום (כורכומה ארוכה) שמקורה במזרח הרחוק[14].

מקורות ארכאולוגיים

עדויות לשימוש בתבלינים במרחב אגן הים התיכון לפי סדר כרונולוגי:

מומיה של רעמסס השני. בנחיריו נמצא פלפל.
  • בבדיקות כימיות (residue analysis) שנעשו על צפחות פיניקיות דו גוניות מתקופת הברזל, התגלו שאריות של קינמון. הצפחות מתוארכות למאות ה-11 עד אמצע המאה ה-9 לפנה"ס[22].
  • העדות הארכאולוגית האחרונה (נכון ל-2013) לשימוש בתבלינים מן המזרח הרחוק בתקופת הברזל מגיעה מהאי סאמוס אשר שוכן ב ים האיגאי סמוך לחופי תורקיה. בסאמוס נמצא פרח של קינמון מן המאה ה-7 לפנה"ס[23].

משמעות הממצא

כל הממצאים שהוזכרו קודמים לתאריך המקובל לתחילת הסחר ארוך הטווח בתבלינים אסייתיים. הממצאים הקדומים מלמדים על שימוש בתבלינים מהמזרח בהקשר של שלטון ויוקרה. עם זאת, ניתן לראות שלא מדובר רק באנקדוטות זניחות אלא, כפי שנראה בתל כברי, קיים שימוש משמעותי בתבלינים מהמזרח כחלק מתהליך ייצור יין (אם כי יש לזכור שנכון לתחילת 2014 הממצא עוד לא פורסם ולכן אינו וודאי). נראה כי הגעה של תבלינים מהמזרח הרחוק מתחילה ב ברונזה התיכונה במקביל להתפתחות המשמעותית של ערי המדינה הכנעניות כחלק מתהליך של צריכה ראוותנית בהתהוות האליטות[24]. עליה בכמות הממצאים לקראת תקופת הברונזה המאוחרת יכולה לשקף עלייה בהיקף התופעה. עלייה כזאת תואמת את ידיעותינו הארכאולוגיות על התפתחות קשרי המסחר האזוריים בין כנען, מצריים, יוון, קפריסין ומסופוטמיה[25], התפתחות שוודאי השפיעה גם על קשרי המסחר ארוכי התווך.

ממצא מפתיע במיוחד הוא שאריות הקינמון בתוך צפחות מתקופת הברזל הקדום. תקופת הברזל הקדום נחשבת לתקופת אופל, מקובל לחשוב שרשתות המסחר של תקופת הברונזה המאוחרת נעלמו כליל יחד עם התמוטטות האימפריות וקריסת התרבות הכנענית במעבר שבין תקופת הברונזה לתקופת הברזל[26]. הממצא החדש (התפרסם ב-2013) מעיד דווקא על ראשית התפתחות רשתות מסחר ארוכות טווח, בנוסף, הקינמון הוכנס לצפחות כחלק מתערובת ייחודית וכנראה יקרה, אך הקונטקסטים (ההקשרים) בהם נמצאו הצפחות מעידות כי לא היו מוצר יוקרה המשווק רק לאליטות אלא זמין לשכבת אוכלוסייה רחבה יותר. עובדה זאת יכולה להצביע על רשתות המסחר ארוכות הטווח כרשתות מפותחות יחסית. בהמשך תקופת הברזל אין אומנם עדויות ארכאולוגיות רבות להימצאות תבלינים מהמזרח הרחוק בכנען, אך העדויות ההיסטוריות מתחילות להצטבר והשימוש בתבלינים אלו הופך לנפוץ יותר, בייחוד עם העלייה בהתפתחות מערכות הסחר בתקופה הפרסית ועוד יותר בתקופה היוונית והרומית[27][28][29]

דרכי המסחר

הדרך בה הגיעו התבלינים מהמזרח לכנען אינו ידוע. אפשרות אחת היא דרך היבשה (דרך איראן, עיראק, וסוריה) בסגנון מסחר בה הסחורה עוברת מיד ליד על פני מרחקים גדולים (בניגוד לשיירה שעושה את כל הדרך). אפשרות נוספת היא שהתבלינים יצאו מנמלי מערב הודו לכיוון ערב הסעודית ומשם דרך היבשה על נתיב דרך הבשמים. אפשרות זו בעייתית מכיוון שדרך הבשמים היא מאוחרת לתקופות המקראיות וכי נראה שהגמל בוית רק לקראת סוף המאה העשירית[30][31] (וכמו שנזכר למעלה, עדויות ארכאולוגיות, לתבלינים מן המזרח בכנען, קיימים כבר באלף השני לפנסה"נ). האפשרות שהתבלינים הגיעו מהודו בסירות דרך הים האדום גם כן בעייתית מכיוון שבתקופה זו עוד לא ידעו להפליג צפונה כנגד הרוחות הצפון מערביות במפרץ. סביר להניח שאחת הדרכים להגעת התבלינים הייתה מהודו לקרן אפריקה ומקרן אפריקה דרך היבשה לכיוון מצרים וכנען, אך השערה זו מתבססת על מחקרים אשר בדקו מעבר של יבולים אחרים בין הודו לאפריקה ואינם יכולים לשמש כעדות חד משמעית[32].

לקריאה נוספת

  • פוטיבסקי, א. דפני, א. על טעם וריח - תבלינים. גבעתיים-רמת גן. 1979
  • קריספיל, נ. תבלינים טעם וריח, הכל על צמחי תבלין ותבלינים בישראל. ישראל. 2007
  • Brothwell, D. Brothwell, P. Food in Antiquity: a Survay of the Diet of Early Peoples. Expanded ed. Baltimore. Maryland. 1998
  • Dalby, A. Dangerous Tastes The Story of Spices. Barkeley. Los Angeles. 2000
  • John, K. The Spice Route, a History. Barkeley. Los Angeles. 2006
  • Toussaint-Samat, M. A History of Food. Paris. 2009
  • Turner, J. The History of A Temptation. London. 2004

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 Evershed, R. P. (2008). Organic Residue Analysis in Archaeology: The Archaeological Biomarker Revolution. Archaeometry, 50(6), 895-924
  2. ^ האוניברסיטה הפתוחה, מבוא לארכאולוגיה של ארץ ישראל בתקופת המקרא, יחידות 9-4
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 נסים קריספיל, תבלינים טעם הטבע, 2007
  4. ^ לוין, ישראל. מזר, עמיחי. 2001. הפולמוס על האמת ההיסטורית במקרא
  5. ^ אלי פוטיבסקי ואמוץ דפני, על טעם וריח-תבלינים, עמ' 16
  6. ^ The Ancient Spice Trade, Part II: Egypt and North Africa. university of Waterloo
  7. ^ חשוב לציין שאין הסכמה מלאה בין האגיפטלוגים לגבי משמעותו המדויקת של ההירוגליף אותו מפענחים כקינמון
  8. ^ Herodotus 3.IIo-II
  9. ^ Andrew, D. (2000) Dangerous Tastes, The Story of Spices. Berkeley, Los Angeles, p.37
  10. ^ ספר מלכים א', פרק י'
  11. ^ עולם התנ"ך, מלכים א', עמ' 110
  12. ^ עמר, ז. 2012. צמחי המקרא : בחינה מחודשת לזיהוי כל הצמחים הנזכרים בתנ"ך לאור מקורות ישראל והמחקר המדעי. ירושלים. עמ' 184-184, 207-206
  13. ^ עולם התנ"ך, יחזקאל, עמ' 138
  14. ^ עמר, ז. 2012. צמחי המקרא : בחינה מחודשת לזיהוי כל הצמחים הנזכרים בתנ"ך לאור מקורות ישראל והמחקר המדעי. ירושלים. עמ' 99-97
  15. ^ ענבים ונענע! נחשף הרכב היין הכנעני העתיק כתבה מתוך אתר ynet
  16. ^ מטמון משכר: מרתף יינות בן 3600 שנים. אתר אוניברסיטת חיפה
  17. ^ Naville, E., Hall, H. R. and Currelly, C. T. (1913) The XIth dynasty Temple at Deir al-Bahari, Part III, Egypt Exploration Fund, London
  18. ^ Buccellati, G. and Buccellati, M. K. (1983) Terqa: the first eight seasons. Les Annales Archיologiques Arabes Syriennes, Vol. 33, 47- 67
  19. ^ המידע אינו פורסם מדעית אלא ניתן בעל פה בהרצאות של פרופ' שלמה בונימוביץ חופר האתר
  20. ^ Plu, A. (1985) Bois et graines. In La momie de ramses II. Contribution scientifique à l’égyptologie, L. Balout and C. Roubet (eds.). Éֹditions Recherches sur les Civilisations, Paris, pp. 166-174.
  21. ^ Turner, J. (2004) Spice : the history of a temptation, London : Harper Pernial, p. 146
  22. ^ Namdar, D. Gilboa, A. Neumann, R. Finkelstein, I and Weiner, S. (2013) Cinnamaldehyde In Early Iron Age Phoencian Flasks Raises The Possibility of Levantine Trade With South East Asia. Mediterranean Archaeology and Archaeometry, Vol. 13, No 2, pp. 1-19
  23. ^ Kučan, D. (1995) Zur ernährung und dem gebrauch von pflanzen im Heraion von Samos im 7. Jahrhundert v. Chr. Jahrbuch des Deutschen Archäologischen Instituts, Vol. 110, 1-64
  24. ^ לקריאה נוספת על התקופה ראה: האוניברסיטה הפתוחה, מבוא לארכאולוגיה של ארץ ישראל בתקופת המקרא, יחידות 6–7, עמ' 86-11
  25. ^ האוניברסיטה הפתוחה, מבוא לארכאולוגיה של ארץ ישראל בתקופת המקרא, יחידות 6–7, עמ' 152
  26. ^ האוניברסיטה הפתוחה, מבוא לארכאולוגיה של ארץ ישראל בתקופת המקרא, יחידות 8–9, עמ' 69
  27. ^ סחר בתבלינים ערך בוויקיפדיה באנגלית
  28. ^ Toussaint-Samat, M. (2009) A History of Food. Wiley-Blackwell, pp 437-439
  29. ^ Keay, J. (2006)The Spice Route, a History. Berkeley, Los Angeles, pp. 32-33
  30. ^ Sapir-Hen, L., & Ben-Yosef, E. (2013). The Introduction of Domestic Camels to the Southern Levant: Evidence from the Aravah Valley. Tel Aviv, 40(2), 277-285. Chicago
  31. ^ התנ"ך לא תמיד רואה את הדבשת כתבה על ביות הגמל בעיתון הארץ
  32. ^ Fuller, D. Q., Boivin, N., Hoogervorst, T., & Allaby, R. G. (2011). Across the Indian Ocean: the prehistoric movement of plants and animals. Antiquity, 85(328), 544-558. ISO 690
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

27648519תבלינים מהמזרח הרחוק בארצות המקרא

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=תבלינים_מהמזרח_הרחוק_בארצות_המקרא&oldid=2096115"