אבי פרימור
אברהם (אבי) פּרִימוֹר (נולד ב-8 באפריל 1935 בתל אביב) הוא דיפלומט ישראלי, שכיהן כשגריר ישראל באיחוד האירופי, ובמקביל בבלגיה ולוקסמבורג. בתפקידו האחרון כיהן כשגריר בגרמניה. משמש נשיא המועצה הישראלית ליחסי חוץ, ועומד בראש המרכז ללימודים אירופיים באוניברסיטת תל אביב.
ביוגרפיה
פרימור נולד בתל אביב ליוסף ושמחה זלמה הלפרן. סבו הוא יעקב הלפרן, מייסד שכונת זכרון מאיר בבני ברק. הוא בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים בלימודי מדע המדינה ויחסים בינלאומיים, מוסמך הסיטי קולג' של ניו יורק בלימודים בינלאומיים, ובעל תואר (DEA (Diplome d'Etudes Approfondies מטעם אוניברסיטת סורבון, פריז.
ב-1960 הצטרף כצוער לסגל משרד החוץ, כיהן בשגרירויות ישראל במאלי, בחוף השנהב וכיהן כממונה על שגרירות ישראל בדהומיי, כיום בנין. כיהן כנספח העיתונות ובהמשך כציר בשגרירות ישראל בצרפת, דובר משלחת ישראל לועידת ז'נבה (1973), ב-1976 מונה לדובר ולמנהל מחלקת העיתונות של המשרד. הושאל להסתדרות הציונית ושימש נציגה בצרפת. בהמשך מונה לסמנכ"ל לענייני אפריקה, אסיה ואוקיאניה במשרד החוץ.
בשנות השמונים והתשעים של המאה ה-20 כיהן פרימור כשגריר ישראל לאיחוד האירופי, וכן כיהן כשגריר בבלגיה ובלוקסמבורג. בשנת 1999, בעת ששימש שגריר בגרמניה, העניק ריאיון לעיתון הגרמני "די וולט" ובו מתח ביקורת על מפלגת ש"ס וטען שהיא אינה מפלגה דמוקרטית. הריאיון גרם לסערה פוליטית ובעקבותיו ננזף על ידי שר החוץ דאז אריאל שרון ונאלץ לסיים את תפקידו.[1]
בנובמבר 2000 נבחר פרימור כנשיא לשכת המסחר ישראל-גרמניה. בחירתו הייתה תקדימית, שכן עד אז נבחרו לתפקיד אנשי עסקים ותעשייה.
באוקטובר 2004, עם הקמת המרכז ללימודים אירופיים במרכז הבינתחומי הרצליה, נבחר פרימור לעמוד בראשו,[2]
בשנת 2006 תיווך פרימור בין עיתון הארץ לקבוצת משקיעים מגרמניה, קבוצת דומונט-שאוברג, שרכשה 25 אחוז ממניות העיתון. במשך מספר שנים הוא כיהן מטעמה כדירקטור בעיתון.[3]
פרימור הוא נשיא המועצה הישראלית ליחסי חוץ. הוא כיהן כסגן נשיא אוניברסיטת תל אביב וכיושב-ראש פורום ישראל-האיחוד האירופי הפועל באוניברסיטה זו. הוא מרצה מבוקש בתחום היחסים הבינלאומיים של ישראל.
בשנת 2014 יצא לאור בהוצאת שוקן רומן שכתב, "המלחמה הגדולה של לודוויג ולואי".
אשתו מיכל, אם שני ילדיו התאומים גיא ואדר, נפטרה בשנת 1982. כיום הוא נשוי לציונה פרימור ולהם בן, דניאל.
עיטורים ופרסים
פרימור זכה בעיטור "קצין מסדר הכבוד" של חוף השנהב (1963). הוא חתן פרס תרבות אירופה (1997) ופרס המצוינות האירופית (1998). פרימור הוא חתן מסדר הכבוד הגרמני - Bundes Verdienst Kreuz בדרגתו העליונה (2003). ביוני 2006 קיבל פרימור את עיטור "מפקד מסדר לאופולד", שהוא העיטור הגבוה ביותר של בלגיה. העיטור הוענק לו על ידי אלברט השני, מלך הבלגים.
ספריו
mit Ausnahme Deutschlands. Berlin, Ullstein Verlag, 1977
Europa, Israel und der Nahe Osten. Dusseldorf, Droste Verlag, 1998
Le Triangle des Passions. Paris, Bayard Presse, 2000
Terror als Vorwand. Dusseldorf, Droste Verlag, 2003
Du Terrorisme et de ceux qui l´exploitent. Paris, Bayard Presse, 2004
Mit dem Islam gegen den Terror. Dusseldorf, Droste Verlag, 2008
An allem sind die Juden und die Radfahrer schuld. Piper Verlag GmbH, München, 2010
Frieden in Nahost ist möglich. edition Körber-Stiftung, Hamburg, 2010
קישורים חיצוניים
- ההיסטוריה על פי קיסינג'ר, מאת אבי פרימור, אתר הארץ
הערות שוליים
- ^ שרון החליט לא להאריך את כהונת פרימור המסתיימת בקיץ, גלובס, 7 בפברואר 1999
- ^ גורי אבנר כלב, אירופה אירופה, הבינתחומי הרצליה
- ^ המשקיע הגרמני של שוקן בא בזמן, אתר גלובס
| עץ משפחת הלפרין | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
שגרירי ישראל בגרמניה  
| |
|---|---|
|
