רנן
 בית העם במושב רנן
| |
| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | הדרום |
| מועצה אזורית | מרחבים |
| גובה ממוצע[1] | 105 מטר |
| תאריך ייסוד | 1950 |
| תנועה מיישבת | תנועת המושבים |
| סוג יישוב | מושב |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2023[1] | |
| - אוכלוסייה | 794 תושבים |
| - מתוכם, תושבי ישראל | 706 תושבי ישראל |
(למפת מערב הנגב רגילה)   רנן | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[2] |
7 מתוך 10 |
רַנֵּן הוא מושב באזור הנגב הצפון-מערבי כשני קילומטרים מצפון לאופקים. שמו של המושב סמלי ומקורו בפסוק ”פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל אַף גִּילַת וְרַנֵּן”[3]. במושב כ-600 נפש, רובם יהודים קראים.
היסטוריה
המושב נוסד בשנת 1950 בידי עולים מבייח שליד עדן בתימן. כשהמוסדות רצו להעביר אליהם תושבים מפדויים הם סרבו והעדיפו לעזות את המושב[4]. בנובמבר 1951 עזבו עשר משפחות את המושב[5]. ב-1952 עזבו שאר המתיישבים הראשונים את המושב[6] ובמקומם באו יהודים קראים שעלו ממצרים. ביוני 1952 היו במושב 37 משפחות שכללו 140 נפשות[7]. בספטמבר 1954 הובאו למושב 30 משפחות מעולי מרוקו כדי להשלים את מכסת המתיישבים במושב[8][9]. המושב נוהל בשנים 1954-1957 על ידי חברת מת"ח לליווי מושבים צעירים, של תנועת המושבים[10][11][12]. עד שנת 1969 התרכזו חברי המושב בגידול ירקות[13].
עד תחילת המאה ה-21 היו כל תושבי המושב קראים, אז עברו לגור בו גם משפחות שאינן קראיות, הוא עבר שיפוצים רבים ושינוי תשתיות ביוב, מים וחשמל והוא מוכן לקלוט משפחות נוספות.
מצפון לרנן, על גדתו של נחל פטיש, נמצא תל ארכאולוגי קטן ובו שרידי יישוב מתקופת הברזל, מהתקופה הפרסית ומהתקופה ההלניסטית.
תושבי המושב מתפרנסים מגידולים חקלאים כגון: פרחים ירקות ופירות. במושב יש בית כנסת לפי ההלכה הקראית, ספרייה,, ובית עם בו נערכים אירועים. יש גם בנוסף מועדון נוער ששם מתקיימות הפעילות של תנועת הנוער האיחוד החקלאי.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף דצמבר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
- ↑ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2021
- ↑ ספר ישעיהו, פרק ל"ה, פסוק ב'
- ↑ מ. גד, אנשים ותיכנון, הבוקר, 7 באפריל 1952
- ↑ עזבו מושב רנן, חרות, 27 בנובמבר 1951
- ↑ יצחק קורן, האמת על התישבורת התימנים, דבר, 23 בינואר 1952
- ↑ הקראים בישראל, דבר, 12 ביוני 1952
- ↑ ממכסיקו - לקיבוץ, דבר, 15 בספטמבר 1954
- ↑ שאול בן חיים, מתאכלסים בתי הנגב הריקים, מעריב, 18 בנובמבר 1954
- ↑ מיכאל הר, אלוהים ישמידכם אם לא תכתבו את האמת, קול העם, 2 בדצמבר 1954
- ↑ א. אחידורון, ארץ תלאובות הניבה מותרות, מעריב, 1 באפריל 1956
- ↑ מושב הקראים ב"כביש הרעב", דבר, 24 במאי 1957
- ↑ יוסף גילת, מושב הקראים רנן, על המשמר, 8 בספטמבר 1972
| ||||||||||||||
רנן27002459