רבי שלמה דוד כהנא
 | |
| הרב שלמה דוד כהנא (מימין) לצד הרב מנחם זמבא | |
| לידה | ה'תרכ"ט |
|---|---|
| פטירה | כ"ז בכסלו ה'תשי"ד (בגיל 84 בערך) |
| חיבוריו | שו"ת נחמת שלמה |
הרב שלמה דוד כהנא (ה'תרכ"ט, 1869 – כ"ז בכסלו ה'תשי"ד, 4 בדצמבר 1953[1]) היה רב פולני ממוצא ליטאי, ראב"ד ורשה ורבה האחרון (הלא רשמי).[2] רבו האשכנזי של הרובע היהודי בין השנים 1940–1948 ובסוף ימיו במערב ירושלים.
נודע בעיקר בשל פעילותו להתרת עגונות מלחמת העולם הראשונה ועגונות מלחמת העולם השנייה. כיהן גם כסגן נשיא אגודת הרבנים בפולין.[3] מאוחר יותר היה נשיא איחוד רבני פולין בישראל.[4][5][6]
ביוגרפיה
נולד ביאנובה שליד קובנה, בגיל 17 למד בישיבת וולוז'ין מפי רבי חיים הלוי סולובייצ'יק והנצי"ב מוולוז'ין. נישא לאסתר בתו של הרב שמואל זנוויל קלפפיש ראב"ד ורשה. לאחר נישואיו נסע ללמוד בכולל הפרושים בקובנה ונסמך לרבנות בידי רבי יצחק אלחנן ספקטור.
רבנות בוורשה
בשנת ה'תרנ"ה, 1895, חזר לוורשה והתמחה אצל חמיו בהוראת הלכה לציבור השואלים. הוא התמנה כמו"צ רשמי בבירה הפולנית ונעשה לאחד הרבנים המקובלים בעיר. לאחר מלחמת העולם הראשונה היה מראשי הפעילים לכינון אגודת הרבנים בפולין, הוא פעל לצד רבי חיים עוזר גרודזנסקי בדאגה ליהדות רוסיה תחת השלטון הסובייטי, והיה שותף בכיר למאמצי רבנים להתרת עגונות מלחמת העולם הראשונה, בשמשו יו"ר הלשכה המרכזית לתקנת העגונות שעל יד אגודת הרבנים בפולין.
כמו חותנו, הרב כהנא היה מקובל על כל החוגים, חסידים כמתנגדים, והתאמץ להתרחק ממחלוקות. הוא היה קרוב גם לחוגי אגודת ישראל בפולין וגם למזרחי.[7] כך למשל העביר שיעור בישיבת 'בית שמואל' על שמו הרב שמואל מוהליבר, שנועדה להיות ישיבה ציונית דתית שתנציח את זכרו ורעיונותיו.[8] הרב כהנא היה פעיל בגיוס כספים עבור הקמת ישיבות בוורשה וברחבי פולין כולה. הוא החזיק ישיבה משלו בבית הכנסת ברחוב גנשה 8 בוורשה והעביר בה שיעורים מדי יום ביומו. הסופר והחוקר משה צינוביץ תיאר את פועלו של הרב כהנא:
גדול בתורה, בקי וחריף, קובע עתים לתורה עם חובשי בתי המדרשות ובני הישיבות, עסקן ציבורי גדול ופעיל במוסדות החסד והתורה שבווארשה היהודית. בייחוד דאג לתלמיד חכמים נכבדים ירודים ועמל הרבה לטובתם. היה פעיל ביסוד ישיבות חדשות ודאג בביסוס הוותיקות. כמו כן עודד את רוח בני התורה הצעירים שבעיר זו, ונהג בעין יפה במתן היתר־הוראה למאות הצעירים התורניים שהתדבקו על דלתותיו
מלחמת העולם השנייה
מיד עם פרוץ מלחמת העולם השנייה החל להיערך לקראת היתר עגונות מהארצות שבהן התחוללה המלחמה. הוא ניסח היתר עגונות עקרוני שיוכל לשמש ברבים מהמקרים, והחל לגבות עדויות ולהתיר עגונות תוך שהוא מסתמך על היתר הלכתי של "תרי רובי"[דרושה הבהרה]. לפי דבריו התיר עוד במהלך המלחמה כ-3,000 מעגונות מלחמת העולם השנייה בהתבסס על היתר זה, ומעולם לא אירע מקרה שבו שב הבעל בחיים לאחר מכן.
עם ראשית הכיבוש הנאצי בוורשה, התפרצו חיילים גרמניים לביתו וחוללו נזק רב.[9] הם התעללו ברב כהנא קשות בכמה מקרים. בנו שמואל זנוויל כהנא הצליח להגיע זמן מה קודם לכן מווילנה לארץ ישראל, וגם הוא ניסה להימלט מוורשה. הוא הצליח להגיע לנמל טריאסטה ומשם בספינה "מרקו פולו" הגיע ב-16 במאי 1940 יחד עם הרב יצחק מאיר לוין לנמל חיפה.[10] הוא עשה ימים מספר בתל אביב, התמנה בשבועיים הראשונים לשהייתו בארץ ישראל כנשיא איחוד הרבנים יוצאי פולין. הוצעו לו משרות רבניות בערים הגדולות בישראל, אך הוא סירב משום שרצה לחיות בירושלים.[11]
העיר העתיקה בירושלים
ביולי 1940 הסכים להצעתו של מרדכי אברהם ויינגרטן לקבל את רבנות העיר העתיקה בירושלים שאוכלוסייתה הלכה והתדלדלה מיום ליום בשל המצב הביטחוני, המשרה היוותה אתגר יותר מאשר תפקיד רבני מכובד והוא ניאות לקבלו.[12] הוא עלה לירושלים, התגורר בחצר אור החיים ברובע היהודי ואת תפילותיו קיים בבית הכנסת החורבה. מיד עם הגיעו למקום מגוריו החדש, פתח מחדש את המשרד לענייני עגונות, הפעם כחלק מפעילות איחוד הרבנים יוצאי פולין.[13][14][15] עם הגעתו לכהן ברבנות בעיר העתיקה נערכה מסיבה בהשתתפות הרבנים הראשיים הרב יצחק אייזיק הרצוג והרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, הרב צבי פסח פרנק, הרב מאיר ברלין והרב י. ל. מימון.[12]
ב-1944 יסד בעיר העתיקה את "ישיבת ההוראה" שנועדה להכשיר רבנים צעירים, ולצדה כולל אברכים "אחיעזר" על שם רבי חיים עוזר גרודזנסקי, והיה מעביר בה שיעורים מדי יום.[16] לאחר השואה, לבקשת עמיתו הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, שימש ראש המחלקה לענייני עגונות של הרבנות הראשית.[17]
לאחר מלחמת העצמאות
לאחר נפילת הרובע, התגורר במערב ירושלים ברחוב הטורים בשכונת מקור ברוך. הוא נפטר בשעות הבוקר המוקדמות של יום שישי כ"ז בכסלו ה'תשי"ד, 4 בדצמבר 1953, והובא לקבורה בשעות הצהריים בבית הקברות סנהדריה בעיר.[18] בהלווייתו השתתפו הרב הראשי הרב יצחק אייזיק הרצוג, הרב ישראל אלתר, האדמו"ר מגור ומאות רבנים.[19]
אשתו אסתר הייתה עסקנית פעילה ועמדה בראש מוסדות הקהילה היהודית בעיר. היא נפטרה בירושלים במאי 1963 בגיל 87.[20]
השקפותיו הציוניות והחברתיות
הרב כהנא היה בעל השקפות ציוניות עמוקות. בשנת תר"פ, עם פרסום החלטת ועידת סן רמו שאשררה את הצהרת בלפור, חתם יחד עם רבני העיר וורשה על קריאה לקיים תפילות הודאה הכוללות קריאת פרקי הלל בבתי הכנסת.[21] לאחר השואה, עם הקמת מדינת ישראל הבהיר כי עם ישראל נמצא בעידן של אתחלתא דגאולה,[22] אמר הלל ובירך שהחיינו ביום הקמת המדינה.[23] בשנת תרפ"ט, לצד הרב יחזקאל ליבשיץ, השתתף בציריך בייסוד ההסתדרות הציונית.[24]
תמך ברב משה שמואל גלזנר, רבה של קלויזנבורג אשר הוכפש בידי קנאים ממתנגדי הציונות, וחתם בראש רבני וורשה על פסק דין לפיו "כל מי שבא ומחליט כי לפי השולחן ערוך הציונים המה כמומרים – הרי את השולחן ערוך הוא מגדף, ואת כבוד תורתנו הקדושה הוא מחלל".[25] בשנת ה'תרצ"ה, לצד גדולי הרבנים בפולין, עם יסוד "מחלקת החרדים" בקק"ל, חתם על קריאה לתמוך בקק"ל. בקריאה נאמר בין השאר כי "הייתה יד ה' על עמו ורוחו נחה עליו... וזהו האות היותר נאמן כי ד' בונה אותו".[26]
תמך בתנועת המזרחי, ובשנת ה'תש"ז (1946) נמנה ברשימתה בבחירות לקונגרס הציוני הכ"ב.[27] לצד פרופ' מאיר בלבן, שימש כמנהל בית המדרש "תחכמוני" של המזרחי בוורשה.[28] בקיץ ה'תשי"א (1951), לצד חברי מועצת הרבנות הראשית ורבני ירושלים, קרא להצביע למפד"ל.[29] צורף בידי הרבנים הראשיים לישראל למועצת הרבנות הראשית.[30]
השקפתו הייתה כלל לאומית ומעורה בקרב הבריות. לדוגמה, בדברי הקדמה לכרך השלישי של סדרת "ערים ואמהות בישראל", אשר עסק בגורלה של יהדות עירו וורשה, ביכה את מותם של נספי השואה, ובין השאר את "יפי רוחו של הרה"ג ר' יצחק ניסנבוים, מורם של ציוני ורשה... אצילות נפשו של הרופא המלומד, הסופר, החסיד במדותיו במעשיו, יאנוש קורצ'אק... ראש הקהל הממונה, המהנדס ד"ר צ'רניאקוב...", והוסיף דברי ברכה למוציא לאור, הרב יהודה ליב מימון.[31] להשקפותיו היו שותפים חותנו, גיסו, בנו ורבים ממקורביו.
כתביו
תשובותיו ההלכתיות הרבות פזורות בספרי שו"ת רבים, ובהם "פסקים וכתבים" לרב יצחק הרצוג,[32] חלקת יעקב לרב מרדכי יעקב ברייש, שהעריך את הרב כהנא מאוד וכינה אותו "כבוד הרב הגאון המובהק זקן הרבנים הגדולים המאיר לארץ ולדרים בתורתו והוראתו הנאמנה וכו' מרנא ורבנא ר' שלמה דוד כהנא שליט"א הראב"ד דק"ק ורשא וכעת בבי דינא רבה בירושלים",[33] שנות דור ודור[34] ועוד. עוד תשובות רבות ממנו נדפסו בתשע"ח בספר בן לאשר"י - שו"ת, לרב יצחק הוברמן. כתב העת התורני "שערי ציון" שיצא לאור על ידי מכון הארי פישל הקדיש גיליון לזכרו בחודש אדר תשל"ט. מכתבים מצולמים בכתב ידו ובהם היתרים לעגונות מופיעים בספר "רסיסי תורה" מאת הרב יצחק גליקמן, שהיה אב בית דין במחנה ברגן בלזן בשנים תש"ו-תש"ט והתכתב עם הרב כהנא.
בשנת תשפ"ב, הוציאו מכון ירושלים לאור ספר שו"ת של תשובותיו ההלכתיות, בשם נחמת שלמה, ובו עשרות תשובות שלא ראו אור מעולם.[35]
קישורים חיצוניים
- הרב אברהם יצחק ברומברג, גרודזיונדז, הרב ר' שלמה דוד כהנא (לעלותו לארץ-ישראל), הצופה, 17 במאי 1940
- הרב א. י. ברומברג, היאך חיים היום יהודי פולין? (שיחה עם הרב ר' שלמה דוד כהנא), הצופה, 22 במאי 1940
- הגאון רבי שלמה דוד כהנא זצ"ל, שערים, 6 בדצמבר 1953
- הרב ר' שלמה דוד כהנא זצ"ל, הצופה, 31 בדצמבר 1953
- מ. צינוביץ, פעליו של הגרש"ד כהנא זצ"ל (במלאת עשר לפטירתו), הצופה, 26 בדצמבר 1963
- מידע על רבי שלמה דוד כהנא בקטלוג הספרייה הלאומית
שלמה דוד כהנא (1869-1953), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ הרב ש. ד. כהנא, מעריב, 4 בדצמבר 1953.
- ^ י. שלומי, רבה האחרון של ווארשה, שערים, 6 בדצמבר 1953
- ^ אבל הרב בגולה, דואר היום, 2 באוקטובר 1935
- ^ רבני פולין אצל המיניסטר קוט, המשקיף, 10 בדצמבר 1942
- ^ השגריר הפולני אצל הרב ש. ד. כהנא, המשקיף, 25 בספטמבר 1944
- ^ "יום יהדות פולין", המשקיף, 15 באוגוסט 1944
- ^ גווילין נשרפין, עמ' 10
- ^ ישיבת בית-שמואל, די יודישע שטימע (ורשה), 24 בינואר 1935
- ^ קנס של מיליארד זהובים יוטל על יהודי פולין, הצופה, 4 בפברואר 1940
- ^ עולים חשובים הגיעו באניה "מרקו פולו", הבוקר, 17 במאי 1940. הרב ש. ד. כהנא והרב י. מ. לווין הגיעו אתמול לארץ, הצופה, 17 במאי 1940.
- ^ הרב הגאון ר' שלמה דוד כהנא ז"ל, הצופה, 22 בדצמבר 1954.
- ^ 12.0 12.1 מסיבה לכבוד הרב ש. ד. כהנא; לקבלו את עול ההוראה בעיר העתיקה בירושלים, הצופה, 9 ביולי 1940; מסיבה לכבוד הרב ש. ד. כהנא בעיר העתיקה, הבוקר, 12 ביולי 1940.
- ^ המשרד לענייני עגונות של איחוד רבנים יוצאי פולין, הצופה, 22 באוגוסט 1940
- ^ פניה לפליטים בענין תקנת עגונות, העולם, 4 במרץ 1943.
- ^ עגונות-דעפאַרטאַמענט אין מדינת ישראל, אױםטראלישע אָפּטײלונג, די יידישע פאסט (מלבורן), 9 במרץ 1950
- ^ ישיבת ההוראה בעיר העתיקה בירושלים; בנשיאותו של הגרש"ד כהנא שליט"א, הצופה, 21 ביולי 1944.; ישיבת עיר העתיקה ירושלים עיה"ק, הצופה, 27 ביוני 1947.
- ^ היכל יצחק, אבן העזר א, ירושלים תש"כ, תולדותיו עמ' 16
- ^ הרב ש. ד. כהנא הובא למנוחות, הבוקר, 6 בדצמבר 1953.
- ^ הגאון רבי שלמה דוד כהנא זצ"ל, שערים, 6 בדצמבר 1953
- ^ הרבנית אסתר כהנא ע"ה, הצופה, 13 במאי 1963.
- ^ הודעת הבד"צ דק"ק וורשה, הצפירה, 29 באפריל 1920
- ^ ראו חתימתו בטבת ה'תש"ט, לצד מאות רבנים, על כרזה לפיו הקמת המדינה היא "אתחלתא דגאולה" (התקופה הגדולה, עמ' שעד; הרבנות הראשית לישראל ג, ירושלים תשס"ב, עמ' 1122)
- ^ "כשזכה הרב להשתתף בשנת תש"ח בשמחת הקמת המדינה, יצא בלבושי שיראין עם כובע איכרי פולני בראשו בו ברח בהסתר מוורשה לטריאסט, קרא מזמורי הלל ושהחיינו ואמר שביום זה פרע הקב"ה אחד משישים שבשישים מחובו הגדול לעם ישראל ושימש את ימי הצער שלו בשמחת האתחלתא" (שלמה זנוויל כהנא (בנו), גוילין נשרפין ואותיות פורחות, אוניברסיטת בר-אילן תשע"ח, עמ' 110; צוטט חלקית בתוך: זכור, כרך ג, בני ברק תשמ"ד, עמ' 241)
- ^ הפרדס [לב,ט], סיוון תשי"ח, עמ' 37; הלל זיידמן, אישים שהכרתי, ירושלים תש"ל, עמ' 346.
- ^ שמואל הכהן וינגרטן, 'המזרחי בטשכוסלובאקיה', בתוך: מצפה, ירושלים תשי"ג, עמ' תסו.
- ^ ההד תרצ"ה ח; ספר הציונות הדתית, כרך א, ירושלים תשל"ז, עמ' 436, 473. בשנת ה'תרצ"ז השתתף הרב כהנא בכנס רבנים בוורשה אשר שב וקרא להשתתף במפעלי קק"ל (ההד תרצ"ז, י-יא; ספר הצה"ד שם).
- ^ יצחק אלפסי, דורשי ציון בפועל, עמ' 254.
- ^ הועד המרכזי של הסתדרות ה"מזרחי" בפולין, ה"תחכמוני ו"קופת רבי עקיבא", המזרחי, 14 באוקטובר 1920; 'בית המדרש "תחכמוני"', ורשה – אנציקלופדיה של גלויות, תל אביב תשי"ג, עמ' 352
- ^ דבר רבני ירושלים לציבור הדתי, הארץ, 29 ביולי 1951; דבר רבני ירושלים לציבור הדתי, הבוקר, 29 ביולי 1951
- ^ מרדכי הכהן, הארץ הטובה, ירושלים תשמ"ד, עמ' 238
- ^ ערים ואמהות בישראל, כרך ג, ירושלים תש"ח.
- ^ חלק ח, נספחות, סימנים א, ג, ז–ט.
- ^ חלק ג סימן מז; סימן נא; סימן נג.
- ^ חלק ה', פרק ט' אות ה'.
- ^ נחמת שלמה, באתר מכון ירושלים - Machon Yerushalayim
