רבי יחזקאל ליבשיץ
 | |||||
| לידה |
1864 ה'תרכ"ד | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
21 במרץ 1932 (בגיל 68 בערך) י"ג באדר ב' ה'תרצ"ב | ||||
| השתייכות | רבני פולין ליטא | ||||
| חיבוריו | המדרש והמעשה | ||||
| |||||
רבי יחזקאל ליבשיץ (לעיתים: ליבשיטץ; ה'תרכ"ד, 1864 - י"ג באדר ב' ה'תרצ"ב, 21 במרץ 1932) היה רב פולני-ליטאי, רבן של כמה ערים בליטא ובפולין. נודע על שם ספרו "המדרש והמעשה".
ביוגרפיה
נולד בראסיין לרב הלל ליבשיץ, בילדותו התפרסם כעילוי ושקדן, כנראה למד בתלמוד תורה בקלם, ובגיל 19 נישא לרחל בתו של מוכר הספרים הביאליסטוקאי יצחק אייזיק פעֶשעֶס. בתרמ"ז[1] התמנה לרב ביורבורג ואחריה כיהן כרב בבויסק שבקורלנד. עם עזיבתו את בויסק, התמנה תחתיו רבה של זיימל, הרב אברהם יצחק הכהן קוק.
בשנת 1902 היה מועמד לכהונת רב העיר ורשה לאחר פטירת ראש המו"צים[2] הרב שמואל זנוויל קלפפיש, הוא יכול היה לכהן במקביל גם כ"רב מטעם" בשל שליטתו בשפה והשכלתו הכללית. ואולם מינויו נבלם בידי חסידים ואדוקים שחששו שיביא עמו מודרנה, ובידי בעלי עניין אחרים. באמצע שנות ה-90 של המאה ה-19 הוזמן לכהן כרב ואב"ד בפלוצק, בשל יתרונו ביכולתו לשמש גם כרב דתי וגם כרב מטעם הממשלה. הוא הגיע לפלוצק, אך בשנת תרס"ג (1903), התברר ש"הרב מטעם" שלפניו שעזב את משרתו מפאת מעצרו עקב הלשנה, זוכה בדינו וחזר למשרתו[3], הוא סירב לכהן כרב למחצה והשעה את עצמו מהרבנות. בשנה שאחריה התקיימו בחירות מחדש למשרת הרב מטעם והרב ליבשיץ זכה בהן ונכנס לתפקידו. לרגל השנה האזרחית 1904, קיבל מדליית זהב מטעם הצאר ועליה הכתובת הרוסית: "בעד החריצות"[4].
משנת ה'תרס"ו, 1906, ועד סוף ימיו כיהן כרבה של קאליש ונבחר לשמש כיושב ראש אגודת הרבנים בפולין. בתקופת כהונתו בקאליש הוצעו לו משרות רבנות הערים לודז' וקובנה. הצעת הרבנות בלודז' באה ביוזמת מקורביו אך הם לא הצליחו לגבש לה רוב בקרב הגוף הבוחר[5], ומהצעת הרבנות בקובנה נרתע הרב ליבשיץ עצמו שכבר הגיע לעשות את השבת הראשונה שלו כרב בקובנה, לאחר שהבין שיש המתנגדים לכהונתו בעיר[6].
בראשית תקופת מלחמת העולם הראשונה שהה מחוץ לארצו, וכשחזר ב-1916 נרתם לפעילות הציבורית לשיקום העיר בדגש על סיוע לתושבים היהודים ששרדו בה. עם כינון הרפובליקה הפולנית השנייה הוקמו בערי פולין מועצות עירוניות, והוא נבחר למועצת העיר קאליש.
במכתבו לרב אברהם יצחק הכהן קוק משנת 1925 הוא דן בהצעת רבנות אפשרית בארצות הברית או בארץ ישראל, אולי בחיפה. ב-1926 נסע לארצות הברית להזמנת ועד עזרת תורה ואגודת הרבנים להשתתף בוועידה השנתית ה-24 של האגודה בפאראקווי[7], במסגרת ביקורו זה, סייר בקהילות אחדות ובהן בפילדלפיה. ב-1929 השתתף כציר יהדות פולין באספה המכוננת של הסוכנות היהודית בציריך.
בשנת ה'תר"ץ 1930 פרסם קריאה ליהודי קאליש להעדיף את אתרוגי ארץ ישראל על פני אתרוגי קורפו. הוא ציין את מכתביו בעיתונות בעת פולמוס אתרוגי קורפו בהם טען שמלבד החשש שמדובר באתרוגים מורכבים, יש להעדיף את אתרוגי ארץ ישראל כדי לסייע לפרנסת החקלאים היהודים. כן הזכיר את העובדה שרבה הקודם של קאליש, הרב חיים אלעזר וקס, לחם כנגד אתרוגי קורפו ולמען אתרוגי ארץ ישראל[8].
בחנוכה ה'תרצ"ב ערכה הקהילה היהודית בקאליש מסיבה לכבוד חצי יובל לכהונתו ברבנות העיר, זמן קצר לאחר מכן בתענית אסתר, י"ג באדר ב', 21 במרץ 1932 נפטר הרב ליבשיץ. בקבורתו נחנך בית הקברות החדש בקאליש.
לפי צוואתו אמור היה בנו הרב אליעזר ליבשיץ לכהן אחריו כרבה של קהילת קאליש, אך הקהילה העדיפה למנות את הרב מנחם מנדל אלתר מפביאניץ, והמינוי התעכב עד שנת תרצ"ח בשל סירובו של הרב אלטר לבוא לקאליש עד שהקהילה תמלא את התחייבויותיה כלפי משפחת הרב ליבשיץ ובנו[9].
משפחתו
שני אחיו כיהנו אף הם ברבנות: רבי אליעזר ליבשיץ בזדונסקה וולה, ורבי יעקב ליבשיץ בקונין[10].
כתביו
- המדרש והמעשה על פרשיות התורה, כולל שני חלקים, "חלק הדרושים" ו"עמק הלכה".
- בראשית, פיוטרקוב תרס"א, תרס"ו עם הוספות, תרע"ג עם הוספות.
- שמות, פיוטרקוב תרס"א, תרס"ו עם הוספות, תרע"ג עם הוספות
- ויקרא, פיוטרקוב תר"ע.
- במדבר, פיוטרקוב תרפ"ג.
- דברים, בסופו קונטרס "הגיונות מוסריים לימי התשובה והסליחות", פיוטרקוב תרפ"ט.
הספר נדפס שוב בתל אביב (בערך תש"ל), בהשמטת חלק ההלכה.
כמו כן הדפיס הגהות על ספרו של אביו "בית הלל", ורשה תר"נ. ובסוף הספר קונטרס "דבר השמיטה" בענין שמיטת כספים.
לקריאה נוספת
- ישראל דוד בית-הלוי, תולדות יהודי קאליש, תל אביב תשכ"א, עמ' 193-200.
- משה צינוביץ, רבי יחזקאל ליבשיץ - בעל "המדרש והמעשה" בתוך: אישים וקהילות, תל אביב תש"ן, עמ' 208–210.
- חיים ראובן רבינוביץ, ר' יחזקאל ליבשיץ וספרו "המדרש והמעשה" (למלאת כ"ה שנה להסתלקותו), תלפיות שנה ז גיליון א, עמ' 223 ואילך.
- חיים ראובן רבינוביץ, ספרות הדרוש במאה האחרונה: ר' יחזקאל ליבשיץ בתוך: שנה בשנה (היכל שלמה), תשכ"ג, עמ' 390–391.
קישורים חיצוניים
- שמואל נח גוטליב, קאליש: הרב ר' יחזקאל ליבשיץ, בספרו אהלי שם, פינסק, תרע"ב, עמ' 165, באתר היברובוקס
- בן-ציון אייזנשטט, הרב ר' יחזקאל ליבשיץ, אב"ד דפלאצק, דור רבניו וסופריו, תרנ"ה-תרס"ה, חלק ד, עמוד 22, באתר HebrewBooks
- א.ק. קווים לדמותו של הרב יחזקאל ליבשיץ, ספר קאליש ח"ב, עמ' 72-74. (ספר יזכור לקהילת קאליש, בספריית העיר ניו יורק תמונה מס. 728 ואילך)
- 'ליפשיץ, ר' יחזקאל ב"ר הלל־אריה', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 64 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1262).
הערות שוליים
- ^ לפי אהלי שם, ותולדות יהודי קאליש. אייזנשטט, דור רבניו וסופריו, נוקב בשנת תרמ"ג, ולפי דבריו נעשה רב מיד בשנת נישואיו הראשונה.
- ^ לא היה רב רשמי בתקופה זו בוורשה.
- ^ מכתבו של הרב חיים יעקב לנדא ממוהילב לרבי חיים ברלין מי' באייר תרס"ג. נדפס בספרו של האחרון, נשמת חיים - חושן משפט, ירושלים תשס"ח, סימן צה.
- ^ מהנעשה והנשמע: בארצנו רוססיא, הפלס, שנה רביעית, עמ' 382, באתר היברובוקס.
- ^ הפסיד בבחירות בתרע"ב לרב טרייסטמן מראדום שקיבל 2211 קולות מול 1891 קולות שהצביעו עבורו. [1]
- ^ למעשה, לדברי הרב נתן קמינצקי, סיפר לו אביו הרב יעקב קמינצקי שהרב ליבשיץ פירש בטעות את התנהגותו של הסבא מסלובודקה בביקורו אצלו באותה שבת כמורת רוח מהמינוי. ראו על כך: הנ"ל, רבי יעקב, ירושלים תשנ"ז (מאנגלית: יונתן רוזנבלום), עמ' 76-77.
- ^ ספר היובל של אגודת הרבנים האורטודוכסים, תרפ"ח, עמ' קי-קיא.
- ^ מאמרו "אתרוגי ישראל" נדפס שנית בספר קאליש ח"ב, עמ' 163–164.
- ^ על המחלוקת ראו: ספר קאליש, ח"ב, עמ' 132. בין הדיינים במשפט שהתנהל בין משפחת הרב ליפשיץ למוסדות קהילת קאליש, היה הרב מרדכי דב איידלברג, ראו על כך: יצחק לוין (עורך), אלה אזכרה אוסף תולדות קדושי ת"ש-תש"ה, ח"ד, ניו יורק תשכ"ד, עמ' 299.
- ^ עליו ראו: עלי מרורות, עמ' 385. ו"מקדשי השם" ח"ב, עמ' תמב.
יחזקאל ליבשיץ30812591Q21031978