רדב"ז

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף רבי דוד בן זמרה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי דוד בן זמרא
לידה 1479
ה'רל"ט
ספרד
פטירה 1573 (בגיל 94 בערך)
כ"א בחשוון ה'של"ד
צפת
כינוי הרדב"ז
מקום קבורה בית העלמין העתיק בצפת
מקום פעילות צפת
רבותיו רבי יוסף סרגוסי, רבי יצחק שולאל
תלמידיו רבי בצלאל אשכנזי, מהריק"ש

רבי דוד בן שלמה אבן זמרא (רדב"ז; ה'רל"ט, 1479כ"א בחשוון ה'של"ד, 1573[1]) היה פוסק הלכה וראש ישיבה, אב בית דין ומנהיגה של יהדות מצרים, ולאחר מכן רב בצפת. חיבר שו"ת וכן פירוש למשנה תורה לרמב"ם.

ביוגרפיה

שלט רחוב בירושלים על שם הרדב"ז. (בטעות נכתב בשלט הרידב"ז שהוא כינוי לרב יעקב דוד וילובסקי).

רבי דוד בן זמרא נולד בספרד בשנת ה'רל"ט (1479) למשפחה של תלמידי חכמים. בצעירותו למד אצל רבי יוסף סרגוסי. בזמן גירוש ספרד, בגיל 13, נדדה משפחתו לפאס אשר במרוקו, ומשם לצפת ולירושלים. בשנת ה'רע"ג 1513, עקב המצוקה הכלכלית בירושלים והפרעות, עזב הרדב"ז את ירושלים ועבר למצרים לישיבת רבי יצחק הכהן שולאל, שם מונה לאב בית דין. אחרי כיבוש מצרים על ידי העות'מאנים (שנת 1517), מונה רדב"ז למנהיגה של יהדות מצרים. רדב"ז היה אב בית דין, ראש ישיבה, גבאי צדקה והאחראי לרכוש הציבורי של יהדות מצרים. הוא התפרנס מסחר בתבואה ובעורות, והצלחתו הרבה בכך הביאה לו עושר רב. במצרים עשה שלום בין עדת המוסתערבים ועדת המערביים[2]

אחרי ארבעים שנות רבנות במצרים עזב הרדב"ז את קהילתו ותפקידו, וחזר לירושלים (בשנת ה'שי"ג; 1553 לערך), ומשם עקר לצפת, הואיל ולא הייתה לו שלווה בירושלים. הרדב"ז חי בצפת עשרים שנה ונפטר בשיבה טובה בכ"א בחשוון שנת ה'של"ד (1573), ונקבר בבית העלמין העתיק בצפת בחלקת האריז"ל.

יש המציינים שנים אחרות כתאריכי לידתו או פטירתו, כדי להתאימם למסורת המובאת בספר קורא הדורות לפיה נפטר הרדב"ז בגיל 110.

בשנת תשע"ו (2015) גילה ד"ר ניסן שריפי, עורך דין ומרצה למשפטים, את מקום קברו המדויק של הרדב"ז, וזאת לאחר מחקר מעמיק בו סקר ד"ר שריפי מקורות רבים, אשר הצביעו על העובדה, כי הרדב"ז נקבר מימינו של קבר רבי משה מטראני (המבי"ט), בחלקת קבר האר"י, אשר היה תלמידו במצרים. כך, בכ"א בחשוון תשע"ו נערכה הילולה ראשונה על קברו של הרדב"ז, וזאת לאחר למעלה ממאה שנה של היעלמות קברו עקב איתני הטבע (רעידות אדמה וסחף קרקעי) בשילוב עם שימור לקוי של בית הקברות העתיק בצפת.[3]

פסיקותיו

הרדב"ז ביטל במצרים את השימוש במניין השטרות[4] וקבע את המניין לבריאת העולם למולד בהר"ד (כלומר מולד חודש תשרי של השנה שקדמה לבריאת אדם יוצא ביום שני, שעה ה' ור"ד חלקים), המניין הנהוג היום, כמניין שנים רשמי.

הרדב"ז היה מהמתנגדים לחידוש הסמיכה שיזם רבי יעקב בירב.

שתי פסיקות שלו התפרסמו במיוחד אחרי שנעשה בהן שימוש בפולמוסים הלכתיים בני זמננו. פסיקה אחת מתייחסת לדעתו כי ה'פלשים' באתיופיה הם יהודים לכל דבר ועניין, אם כי אסורים לבוא בקהל משום ספק ממזרות. פסיקה נוספת היא בתשובה תרצ"א, שם הוא כותב באריכות על חצר הר הבית בזמנו, כותב על המסורת להיכנס להר הבית, על זיהוי ה'צכרה' שבכיפת הסלע כאבן השתייה שם היה קודש הקודשים של בית המקדש ומתיר את הכניסה למקומות המותרים בהר הבית.

תלמידיו

אחד מתלמידיו הידועים הוא רבי בצלאל אשכנזי, מחבר השיטה מקובצת. כמו כן רבי מהריק"ש ורבי אברהם מונסון היה תלמידיו, ואף האר"י למד אצלו במצרים.

חיבוריו

מהדורה ראשונה של שו"ת הרדב"ז, חלק ג', פיורדא תקמ"א (1781)

ספרי שו"ת

הרדב"ז כתב למעלה מ-10,000 תשובות, אולם רובן אבדו. בסך הכל קיימות מעל 2,000 תשובות המכונסות בשלושה שו"תים:

  • שו"ת הרדב"ז[8]
  • שו"ת הרדב"ז ללשונות הרמב"ם[9]
  • שו"ת דברי דוד
  • שו"ת הון יוסף - אינו שייך לרדב"ז אלא לצאצא שלו - ר' יוסף זמירו

קישורים חיצוניים

על כתביו
על קברו

הערות שוליים


תקופת חייו של רדב"ז על ציר הזמן
ציר הזמןתקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרונים
ציר הזמן

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32949647רדב"ז