קנגורו חולדתי חוטמני

קנגורו חולדתי חוטמני
	קנגורו חולדתי חוטמני
מיון מדעי
תחום תפוצה

קנגורו חולדתי חוטמני (שם מדעי: Potorous tridactylus; מוכר יותר כפוטורו חוטמני), הוא כיסאי קטן דמוי חולדה או בנדיקוט בסוג קנגורו חולדתי ממשפחת הקנגוריים החולדתיים, שאנדמי לחוף המזרחי של יבשת אוסטרליה.

הפוטורו דומה במידות גופו לארנבון: אורך גופו 30–40 סנטימטרים (לא כולל הזנב) ומשקלו כ-1.6 קילוגרם בממוצע. מין זה הוא יונק פעיל לילה החי רוב הזמן בגפו, ושוהה כמעט תמיד בתוך צמחייה סבוכה המגנה עליו מפני טורפים. הפוטורו החוטמני נודע בחוטמו המחודד וביכולת החפירה שלו, ומהווה מהנדס סביבה בולט. הוא ניזון בעיקר מפטריות, אך גם מזרעים, שורשים וחסרי חוליות.

הפוטורו החוטמני הוא בין היונקים האוסטרלים הראשונים שתוארו מדעית על ידי זואולוגים מאירופה, והוא המין הנפוץ ביותר בסוגו.

טקסונומיה ומיון

האזכור הראשון של הפוטורו החוטמני בספרות המודרנית, מגיע מהצי הקולוניאליסטי הראשון שהגיע מאנגליה לחופי אוסטרליה בשנת 1789, במטרה להקים את מושבת העונשין הבריטית הראשונה ביבשת החדשה. הצי בראשות האדמירל ארתור פיליפ וקצין הרפואה הראשי שלו ג'ון וייט, נתקל בפוטורו במפרץ בוטאני באזור סידני של היום ושלח בהמשך זוג פוטורואים לאירופה שם הם הוצגו בגן חיות בלונדון. וייט ציין שהיונק המוזר מכונה על ידי המתיישבים החדשים "פוטו-רו", "קנגורו-חולדה" או "חולדת הוולבי". הפוטורו תואר מדעית שנתיים לאחר מכן על ידי צמד המנתחים הסקוטים רוברט קר וג'ון האנטר והפך לאחר היונקים האוסטרלים הראשונים שקיבלו תיאור מדעי.

השם המדעי שניתן לו על ידי רוברט קר (Potorous tridactylus - פוטורוס טרידקטילוס), משמעותו: "הפוטורו בעל שלוש האצבעות"; אף על פי שלפוטורו יש ארבע אצבעות כיתר חיות הכיס, קר והאנטר האמינו שהמין תלת-אצבעי, מאחר שהייתה זו הפעם הראשונה בחייהם שבה נתקלו ביונק בעל אצבעות סינדקטיליות אותם חשבו בטעות לאצבע אחת. קר החליט לציין את התכונה הייחודית בעיניו בשמו המדעי, והשם השגוי דבק מאז בפוטורו ולא הוחלף על ידי טקסונומים מאוחרים. צ'ארלס דרווין שביקר באוסטרליה במהלך המסע של אה"מ ביגל סביב העולם, תיאר בכתביו את הפוטורו כ"חיה דמוית קנגורו בגודל ארנב".

הפוטורו החוטמני שייך לסוג קנגורו חולדתי לצד 3 מינים נוספים (פוטורו גילברט, פוטורו רחב-פנים ופוטורו ארך-רגל), והוא מסווג במשפחת קנגוריים חולדתיים שבסדרת הקנגוראים. השם הרשמי האוסטרלי "פוטורו", מקורו בשפת הילידים האבוריג'ינים שבניו סאות' ויילס, והוא משמש גם כשם המדעי של הסוג.
לפוטורו החוטמני שלושה תת-מינים:

P.t. tridactylus - בעל פרווה בהירה וחוטם קצר יחסית; נפוץ בקווינסלנד, ניו סאות' ויילס ובאי פרייזר.
P.t. trisulcatus - בעל חוטם ארוך; נפוץ בויקטוריה, באוסטרליה הדרומית ובאיים במפרץ הנמל המערבי.
P.t. apicalis - בעל פרווה כהה וחוטם צר ומחודד; נפוץ בטסמניה ובאיי מצר בס.

אנטומיה ומראה

הפוטורו החוטמני הוא כיסאי עגלגל וגוצי בגודל ארנבון הדומה במראהו החיצוני לבנדיקוט ולחולדה; ראשו הצר והחרוטי מתאפיין בחרטום מחודד בצורה יוצאת דופן, בעיניים חרוזיות ובולטות ובאוזניים עגולות וזקופות. נוסחת השיניים שלו דומה לקנגוריים ובעלת ניבים וטוחנות מפותחים. הגפיים האחוריות חזקות ושריריות עם קרסוליים ארוכים ההופכים אותו לקפצן מיומן וזריז בדומה לקנגורו, ואילו הגפיים הקדמיות קצרות ודקות. כפות ידיו הקטנות מתאפיינות בטפרים חדים וארוכים במיוחד המתאימים לשריטה וחפירה, ובכפות רגליו הרחבות יש זוג טפרים עבים, וזוג טפרים סינדקטיליים זעירים המשמשים לסירוק הפרווה. לפוטורואית יש כיס עור מפותח עם שרירי סגירה שנפתח קדימה ובו 4 פטמות. הזנב של הפוטורו חלק וקירח משיער בדומה לחולדה, והוא משמש לשיווי משקל במהלך הקפיצה.

הדו-צורתיות הזוויגית ניכרת יותר אצל הפוטורו החוטמני מאשר אצל קרובי משפחתו דוגמת הבטונג המברשתני, קנגורו חולדתי אדמוני או קנגוריל המושק. אורך גופו של הזכר: 41-28 סנטימטרים ושל הנקבה 25–37 סנטימטרים; אורך זנב הזכר: 26-20 סנטימטרים ושל הנקבה: 25-15 סנטימטרים; משקל הזכר: 1.8-0.7 קילוגרם ומשקל הנקבה: 1.3-0.6 קילוגרם.

הפרווה של הפוטורו החוטמני חלקה, רכה וזיפית. צבעה חדגוני באופן כללי, ונע בין אפור צפחה לחום-אפרורי או חום-בהיר. לרוב, הגב והכתף בעלי גוון כהה (עד שחרחר), ואילו הצלעות והמותניים חיוורים יותר. מאחר שהפרווה שזורה בשערות בגוונים שונים (אפור, לבן, חום, שחור וצהוב) היא עשויה גם להראות מנומרת. גרונו, חזהו ובטנו של הפוטורו בהירים, וצבעם אפרפר חיוור עד לבן בוהק. הראש אפרפר חיוור והפנים לעיתים קרובות בצבע בז'. המצח והחרטום נוטים להתכהות בצורה ניכרת (חום/אפור כהה עד שחרחר), הסנטר לבן, והאף סגלגל או שחור. סימונים אופיינים לפנים הם כתם לבן סביב האף הקירח, טבעות בהירות סביב העיניים ופסים לבנים דקיקים בצידי החרטום. האוזניים אפורות בצידן החיצוני, ולבנות, חומות או ורודות בצידן הפנימי. הזנב שחור מבריק עם קצה ורוד או לבן.

הפוטורו החוטמני מציג שוני מורפולוגי וחיצוני ניכר על פני טווח התפוצה שלו; בטסמניה למשל, תוך מרחק של 200 ק"מ בלבד ממערב למזרח האי, גודלו הממוצע של הפוטורו כמעט מכפיל את עצמו, וצבעו משתנה מחום כהה לחום אפרורי. אצל פוטורואים מקווינסלנד החוטם המפורסם קצר יחסית ודומה למינים אחרים, בניו סאות ויילס הוא מתארך יותר, ובטסמניה החוטם מוארך וצר במיוחד. הקצה הלבן-ורוד בקצה הזנב נעדר לחלוטין בקווינסלנד, בניגוד מובהק לטסמניה שבה הוא נפוץ אצל 80% מהאוכלוסייה.

תפוצה וסביבת מחיה

קובץ:Rat-kangaroo1.jpg

פוטורו חוטמני מציץ מתוך עשב.

הפוטורו החוטמני מצוי לאורך החוף המזרחי של אוסטרליה. התפוצה הגאוגרפית היא בחלק הדרומי של הרי החיץ הגדול, והיא כוללת את דרום-מזרח קווינסלנד, מזרח ניו סאות' ויילס וצפון-מזרח ויקטוריה, כאשר בשתיים האחרונות יש לו חפיפה עם קנגורו חולדתי ארך-רגל; יש גלישה קטנה גם לשולי אוסטרליה הדרומית. בנוסף, הפוטורו מצוי בצפון ומזרח האי טסמניה שם הוא חי לצד הבטונג המזרחי, באי מריה ובאי בורני הנמצאים בחוף הדרום-מזרחי של טסמניה, באיים הבאים במצר בס: אי המלך, אי שלוש הגבעות, אי הצייד, האי פלינדרס ואי כף בארן, באי פרייזר שלחופי קווינסלנד ובאי הצרפתי והאי פיליפ השוכנים בתוך מפרץ הנמל המערבי בוויקטוריה. שרידי עצמות שנמצאו במערות, מצביעים על כך שטווח התפוצה ההיסטורי היה רחב יותר מהטווח הנוכחי.

בית הגידול של הפוטורו החוטמני מגוון למדי, וכולל יערות גשם ממוזגים או טרופיים עם מזג אוויר חם ולח, יערות אקליפטוס פתוחים ויערות סקלורפילים עם בתה סבוכה וצפופה, חורש ים-תיכוני, ופסיפס דיונות ושיחים ביערות דלילים שעל קו החוף. לפוטורו יש מספר גורמים המשפיעים על בחירת אזור המחיה: כיסי סבך עבים למשל, חיוניים עבורו לצורך מחסה מפני טורפיו ואספת חומרי קינון; בנוסף, הוא מגלה העדפה לקרקעות רכות או חוליות המקלות עליו את מלאכת החפירה במהלך החיפוש אחר מזון. נוכחות של נחלים ונקיקים גם היא משפיעה על בחירת בית הגידול. הפוטורו מצוי בשפלות החוף עד גבהים נמוכים של 650 מטר מעל פני הים, אך על מורדות הרי החיץ הגדול הוא חי עד גבהים של 1,600 מטר. כמות המשקעים הממוצעת בסביבת המחיה שלו היא 760 מילימטר ומעלה לשנה.

אקולוגיה

התנהגות, פעילות ותנועה

הפוטורו החוטמני הוא יונק פעיל דמדומים ולילה בדרך כלל, ומבלה את רוב זמנו בצמחייה העבותה ויוצא רק לעיתים נדירות לשטח הפתוח והחשוף. במהלך היום הפוטורו ישן בקן המוגן, ומתעורר ויוצא לפעילות בשעות הדמדומים עד לאחר הזריחה; אף על פי שהפעילות הלילית תופסת נפח חשוב מכלל הפעילות, הפוטורו נחשב לפחות לילי מקנגוריים חולדתיים אחרים, ובחורף למשל, הוא יוצא לתור אחר מזון בימים מעוננים. הפוטורו הוא אוכל כל, ומשיג חלק ניכר ממזונו באמצעות חוש הריח וחפירת חורים רדודים באדמה עם הגפיים הקדמיות.

בתורו אחר מזון, הוא נוהג לנבור עם חוטמו הארוך באדמה או בפסולת ולרחרח אותה, ולאחר שאיתר ריח של מזון, הוא מתייצב במקומו ומתחיל לחפור בזריזות עם טפריו הארוכים והמעוקלים. מדי שנה, פוטורו בודד עשוי להזיז בדרך זו עד מספר טונות אדמה ממקום למקום. החפירות הרבות מאווררות את האדמה ומשפרות את ספיגת המים שלה, וכן משמשות כמקום אופטימלי לנביטת זרעים. הפוטורו צורך לא פחות מ-60 מיני פטריות וכמהין, ולחלקן אין מנגנון הפצת נבגים כך שהן תלויות בו לחלוטין בפיזור הנבגים שלהם באמצעות גלליו.

הפוטורו החוטמני פעיל רוב הזמן בגפו, להוציא מפגשים קצרים לצורך רבייה, ואם המטופלת בצאצא; עם זאת, מספר פרטים עשויים להתרועע יחדיו באזור האכלה ולהתפזר חזרה למקומם. בשבי, הפוטורו חי לעיתים קרובות בזוגות. הזכר והנקבה חיים בשטח ביתי קבוע שגודלו משתנה בין הזוויגים: הזכר תופס עד כ-47 דונם, והנקבה מסתפקת ב-12.5 דונם; בהתאם לכך, שטחו של הזכר כולל מספר שטחי נקבות.

הפוטורו בונה לעצמו קן בתוך שקע שחפר תחת שיחים, נקיקים או גזעי עצים, אך הוא אינו משקיע בבנייה כמו הבטונג אלא מסתפק במילוי השקע במצע רך. חומרי הבנייה כוללים דשא, גבעולים וזרדים, והפוטורו עשוי לבנות לעצמו עד כשבעה קינים ברחבי השטח המשמשים אותו למנוחה ולמקלט. הפוטורו מגן בקנאות על הקן האישי שלו מפני פוטורואים אחרים, ועשוי לגרש את הפולש באמצעות בעיטות אחוריות חזקות; אף על פי כן, אין ראיות מוכחות לכך שהמין טריטוריאלי גם בשאר השטח הביתי, ופרטים שנפגשים באזורי האכלה אינם מפגינים עוינות זה כלפי זה. עם זאת, החפיפה בין פוטורואים מאותו הזוויג אינה נפוצה.

לפוטורו שני סוגי תנועה: הליכה ארנבית איטית, וריצה קופצנית דו-רגלית מהירה המזכירה את הקנגורו; התנועה האיטית נמצאת בשימוש במהלך החיפוש אחר מזון, והריצה הקופצנית מתרחשת במהלך בריחה מאיום או במעבר בין אזור האכלה למשנהו. במהלך דקת ריצה, הפוטורו גומע כ-35 מטרים, והוא מסוגל לקפוץ לגבוה ניכר בעת הצורך. טורפיו של הפוטורו כוללים דורסי לילה, דינגו, מיני פיתונים ולטאות כוח. בתגובה לאיום, הפוטורו ימלט לעומק הסבך שבו ייקשה על הטורף לתופסו.

תזונה

התזונה העיקרית של הפוטורו לאורך השנה מורכבת בעיקר מהדברים הבאים: פטריות, כמהין, עשבים, גבעולים, חמוציות, פרחים, זרעים, פירות, שורשים, פקעות וחסרי חוליות; מבין פריטי המזון הללו, פטריות וכמהין הן המועדפות ביותר, ומהוות 35-25% מתזונתו באביב ובקיץ ובסביבות 80-50% בחורף ובסתיו. התזונה של הפוטורו דינמית ומשתנה בהתאם לזמינות בעונה; בסתיו ובחורף הוא יתקיים בעיקר על פטריות, זרעים ועשבים, ובאביב ובקיץ על חסרי חוליות, צמחים ופירות. בשבי הפוטורו ניזון ממגוון מאכלים.

ההעדפה של הפוטורו לכמהין, מובילה אותו לנוע על פני שטח נרחב בניסיון לאתר אותם באמצעות חוש הריח. לאחר שאיתר כמהין הקבור באדמה, הפוטורו מקדיש בדרך כלל 5-2.5 שניות לחפירה, ואם עדיין לא מצא את הכמהין, הוא מוותר על המשך החפירה ועובר ליעד הבא כדי לחסוך באנרגיה. ב-76% מהמקרים, הוא מצליח להשיג את הכמהין לאחר איתורן. לאחר שמצא את הכמהין, הוא תופס אותה בשיניו או בכפות ידיו, ומנער אותה מרגבי האדמה לפני האכילה.

חרקים וזחלים נאכלים על ידי הפוטורו בדרך אגב - לרוב כשהוא חופר באדמה או נובר בפסולת יער אחר מזון צמחי. בהתאם לכך, בחורף השחון הם מהווים רק 2-1% מתזונתו, אך בקיץ הגשום הם מהווים עד כ-21% מהתזונה לאור השפע שלהם. הרגלי האכילה ויכולת החפירה של הפוטורו מאפשרים לו לשרוד תקופות קשות בבית הגידול; מחקר מצא, שהפוטורו החוטמני הוא בין היונקים הקטנים הבודדים שמסוגלים לשרוד את המחסור במזון שבא בעקבות שריפות בר, לאחר שהוא עובר להתקיים על מזון תת-קרקעי. תזונתו המגוונת, מאפשרת לו גם להתקיים על כל המרכיבים של צמחים וסקולריים (פקעת, שורש, גבעול, עלה, זרע, פרי ופרח).

רבייה ומחזור חיים

הפוטורו החוטמני הוא יונק פוליגמי שמתרבה לאורך השנה, ובמיוחד בתחילת האביב והקיץ. מחזור הביוץ של הנקבה נמשך 42 ימים, ותקופת ההיריון ארוכה יחסית לכיסאים הקטנים: עד 38 יום. הנקבה ממליטה וולד יחיד זעיר ולא מפותח במשקל 300 מיליגרם שדומה לזחל מאשר ליונק. הוולד מוצא את דרכו מפתח הביב לכיס באמצעות חוש הריח בתהליך שלוקח 10–20 דקות, שם הוא נצמד לאחת הפטמות וגדל במהירות. הוא שוהה בכיס 120–130 יום.

מיד לאחר ההמלטה, הנקבה מתרבה שוב, והעובר החדש נותר בהקפאה עד שהגור הקודם יגדל ויעזוב את הכיס. בגיל 4 חודשים, הגור הראשון עוזב את הכיס לצמיתות, אך ממשיך להתלוות לאימו ולינוק ממנה, עד לגמילה מוחלטת בגיל 170 יום. הזכר והנקבה מגיעים לבגרות בסביבות 8–11 חודשים, והנקבה מביאה 2–3 צאצאים בשנה.

תוחלת החיים של הפוטורו החוטמני בטבע 4–7 שנים, ובשבי עד 14 שנים.

מצב

קובץ:Rat-kangaroo2.jpg

פוטורו חוטמני בגן חיות.

הפוטורו החוטמני עדיין נפוץ למדי באוסטרליה, אף שחווה ירידות משמעותיות בעבר בשל השפעות ההתיישבות האירופאית ביבשת: המרת בתי גידול לחקלאות, תחרות עם ארנבונים על מקורות מחייה, טריפה על ידי מינים פולשים שהובאו ליבשת על ידי האדם (שועל אדום, חתול וכלב), ציד לבשרו ופרוותו, ובתקופה מאוחרת גם הרעלה והשמדה מכוונת על ידי החקלאים שראו בו מזיק הרסני לשדות ולגינות והובילו להשמדת מאות אלפי פוטורואים. הגורמים הללו (ביחוד טריפה על ידי שועלים וחתולים) הותירו את רישומם על אוכלוסיית המין, אך מצבו טוב יחסית למיני הפוטורו האחרים, עקב הרגלו לשהות בצמחייה סבוכה שהגנה עליו חלקית מטריפה בניגוד למינים אחרים שחיים בבתי גידול פתוחים יותר.

מצבו הנוכחי של הפוטורו החוטמני מוגדר על ידי הרשימה האדומה של IUCN כמין קרוב לסיכון (NT); אף על פי שטווח התפוצה הנוכחי עדיין רחב למדי והמין בעל מספרים גדולים שגורמים לו להיות הרבה מעבר לסף קטגוריית הפגיע (VU), בכל זאת, מגמת האוכלוסייה בירידה, ובעתיד צפויה ירידה משמעותית בשיעור של 30%, עקב תדירות שריפות בר הרסניות שמשמידות את כיסי הסבך שלו, פיצול מתמשך של בית הגידול המוביל לאוכלוסיות קטנות ומבודדות, והמשך הטריפה על ידי מינים פולשים.

הפוטורו החוטמני הוא יונק מוגן בחוק האוסטרלי, ונמצא בשמורות טבע רבות שבהם הוא מוגן מפני איומים. תוכניות השימור להבראת האוכלוסייה כוללות בין השאר: דילול נרחב של אוכלוסיית השועל האדום והחתול (בניו סאות' ויילס ובויקטוריה), ניהול שריפות מבוקרות בשמורות טבע במטרה למנוע שריפות בר גדולות, יצירת מעברים אקולוגים לקישור בין אוכלוסיות מבודדות, מניעת התפשטות טפיל הפיטופטורה שפוגע בצמחייה, והכנות להקמת מושבה שבויה שתשמש בעתיד להשבת פוטורואים לטבע. בטסמניה מצבו של המין טוב יותר מביבשת.

האוכלוסייה העולמית של הפוטורו החוטמני נאמדת בכ-75,000 פרטים.

לקריאה נוספת

Andren, Mick, et al. ‏ The distribution of Long-nosed Potoroo Potorous tridactylus tridactylus habitat on the far north coast of New South Wales. Australian Zoologist 36.4 (2013): 494-506.
Action Statement No. 254 ‏ Long-nosed Potoroo Potorous tridactylus, Flora and Fauna Guarantee Act 1988.
Ullmann, Suzanne L., and Rena Brown. "Further observations on the Potoroo (Potorous tridactylus) in captivity." Laboratory animals 17.2 (1983): 133-137.
Bates, P. C., et al. "The management of a small colony of the marsupial Potorous tridactylus, and a record of its breeding in captivity." Laboratory animals 6.3 (1972): 301-313.
Martin, Deanne, and Peter Temple-Smith. "National Recovery Plan for the long-nosed potoroo Potorous tridactylus tridactylus." (2010).