וומבט שעיר-אף דרומי
 וומבט שעיר-אף דרומי
| |
|---|---|
.jpg)
וומבט שעיר-אף
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | קנגוראים |
| משפחה: | וומבטיים |
| סוג: | וומבט שעיר-אף |
| מין: | וומבט שעיר-אף דרומי |
| שם מדעי | |
 Lasiorhinus latifrons
| |
| תחום תפוצה | |
| |
וומבט שעיר-אף דרומי (שם מדעי: Lasiorhinus latifrons; בקיצור וומבט דרומי), הוא מין של כיסאי בינוני דמוי דובון האנדמי ליבשת אוסטרליה, ואחד משני מינים הנמצאים בסוג וומבט שעיר-אף. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1845 על ידי הביולוג האנגלי ריצ'רד אוון. מין זה הוא הקטן שבמיני הוומבטים הקיימים כיום.
תיאור ואנטומיה
לוומבט הדרומי יש מבנה גוף גדול ועגול המשווה לו מראה של דובון, אך הוא קטן במעט משני מיני הוומבט האחרים. הוא חסון, מוצק ורחב, ראשו השטוח והקצר בעל לחיים נפוחות ודומה במעט לחזיר, ורגליו קצרות וחזקות עם כפות רגליים רחבות. מאפיינים גופניים רבים של הוומבט מותאמים במיוחד לאקולוגיה ולסביבה שבה הוא חי. 5 הטפרים הקדמיים שלו שטוחים ועבים, ויש לו כוח רב המאפשר לו לחפור מנהרות גדולות וארוכות. ברגליו האחוריות הבוהן נעדרת, וחלוקת האצבעות היא אופיינית לקנגוראים: זרת עבה מצד אחד, אצבע ארוכה ועבה במרכז, ואצבע מאוחדת בעלת שני טפרים המשמשת לסירוק; האוזניים שלו צרות ומחודדות, וארוכות יותר ממיני הוומבטים האחרים. השיניים החותכות שלו דומות למכרסמים, והשיניים הטוחנות רחבות יחסית; כל השיניים צומחות ברציפות לאורך חייו של הוומבט, כדי למנוע את שחיקתם מלעיסת המזון הקשה. מאחר שתזונתו של הוומבט הדרומי גסה יותר מזו של הוומבט המצוי המכריחה אותו ללעוס בצורה יסודית יותר את המזון, יש לו שרירי לעיסה מפותחים בהתאם. מין נבדל מקרובו הצפוני בכך שעצם האף שלו רחבה יותר מהעצם הפרונטלית של החוטם. זנבו של הוומבט קצרצר ומסותר לרוב בפרווה. האף של הוומבט שעיר בדומה למכרסמים, והקנה לו את שמו.
פרוות המשי של הוומבט הדרומי קצרה, צפופה ורכה, ונעה בצבעה בין אפור-חום בהיר לכהה, כשבניגוד למינים אחרים היא לעיתים אדמדמה מעט. בחלק העליון של הפרווה יש לעיתים קרובות ברק כסוף או כחלחל, והמותניים, הצוואר והגחון נוטים לצבא זהוב, צהבהב, חולי או לבן-קרם. הלחיים נוטות להיות בהירות לעומת המצח והפנים, ויש לעיתים רצועות לבנות או כתמים דהויים סביב העיניים. החזית של האף השעיר לבנה לעיתים קרובות וצדדיה שחרחרים. פסים דקיקים שחרחרים ודהויים עשויים להראות לעיתים על מרכז המצח, בצידי האוזניים או לאורך הגב. אורך גופו של הוומבט הדרומי נע בין 77 ל-94 ס"מ, ומשקלו 19 עד 32 ק"ג. אורך זנבו 6-2.5 ס"מ.
תפוצה ובית גידול
.jpg)
הוומבט הדרומי אנדמי לאוסטרליה היבשתית. בעוד שבעבר היה נפוץ בחלק הארי של אוסטרליה, כיום הוא מוגבל לאוכלוסיות קטנות בדרומה של היבשת. הוא נפוץ בעיקר באוסטרליה הדרומית ובמידה פחותה גם באוסטרליה המערבית ודרום מערב ניו סאות' ויילס; הוא נצפה פעמים בודדות גם במערב ויקטוריה. התפוצה הגאוגרפית שלו נופלת בעיקר בתחומי מישור נאלרבור הצחיח, וסביב חצאי האיים סביב מפרץ ספנסר כמו חצי האי יורק וחצי האי אייר לחופי האוקיינוס ההודי. בית הגידול שלו נופל בתחומי אקלים ים תיכוני, וכולל שטחי מרעה, מישורים פתוחים, ארץ שיחים, סוואנות נמוכות, ויערות דלילים ופתוחים, אך גם ערבות מדבריות צחיחות. כמות המשקעים הממוצעת בבית הגידול של הוומבט הדרומי נמוכה למדי ועומדת על 200–500 מילימטר לשנה. הטמפרטורות באזור זה גבוהות מהרגיל ומטפסות לעיתים קרובות ל-40 מעלות.
אקולוגיה
התנהגות ופעילות
בהתאם למקום מגורו הצחיח, לוומבט הדרומי יש התאמות רבות שייעודן העיקרי הוא לחסוך במים. על מנת להימנע בראש ובראשונה מהטמפרטורות הגבוהות האופייניים לסביבה מדברית, הוומבטים אינם נמצאים מחוץ למאורה בשעות היום. הארכיטקטורה המעולה של רשת המנהרות, מאפשרת לוומבט הדרומי להתמודד עם הטמפרטורות הגבוהות של המדבר האוסטרלי: בעוד שטמפרטורות האוויר מחוץ למאורה עשויה לחרוג מ-36 מעלות, הטמפרטורה הפנימית במאורה קבועה ויציבה ומשתנה בין 26 מעלות בקיץ ו-14 מעלות בחורף. רמת הטמפרטורה והלחות הקבועה בהן, מאפשרת לוומבט למתן את צריכת המים, ובנוסף, הוומבט מאפשר לטפרטורת גופו לרדת על מנת לשמור על אנרגיה. שעות הפעולה העיקריות הן של הוומבט הן לאורך הלילה, אך הוא פעיל גם בשעות היום: בקיץ, בעיקר בשעות הבוקר הקרירות, ובחורף בעיקר בשעות הערב.
בדומה לשאר מיני הוומבטים, גם הוומבט הדרומי משתייך לקבוצת בעלי החיים המתחפרים אשר חופרים וחיים במאורות. הוומבט נוהג לבנות מאורות נרחבות אשר מחוברות ביניהן באמצעות מחילות, והמבנה התלול שלהן מאפשר מעבר של חמצן דליל. על מנת לבנות מאורה, הוומבט מתיישב על החלק האחורי של גופו, תוך כדי שהוא חופר באדמה ומזיז עפר לצדדים באמצעות כפות ידיו הגדולות בעלות הטפרים החזקים. כאשר הוומבט התקדם תוך כדי החפירה עמוק לבטן האדמה וברצונו לצאת, הוא יוצא אחורנית ודוחף את העפר המצטבר מאחוריו באמצעות ארבע כפותיו. הכניסות הרבות לתוך רשת המאורות והמחילות של הוומבט ממוקמות לרוב בסמוך למקומות האכלה מעודפים. העומק המרבי של מנהרות הוומבט הוא שני מטר, והאורך שלהם מגיע לרוב ל-30 מטר. כל מערכת מאורות ומחילות עשויה להשתנות מחברתה, אך בדרך כלל ישנה מחילה ארוכה ראשית שמסביבה מאורות ברדיוס של 150 מטר. המחילה לרוב צרה לעומת המאורות שהן דמויות חדרים וגדולות, ועשרות המאורות שלאורכה משמשות בדרך כלל מחסה בו זמנית עבור 10 וומבטים שונים אף שהן לא ילונו יחדיו באותה מאורה. הנקבות מראות נטייה גדולה יותר להישאר בצמוד למערכת מחילות לעומת הזכרים, ושני הזוויגים לא מפגינים תוקפנות כלפי וומבטים זרים הבאים להשתמש באחת מהמאורות במערכת המחילות. הוומבטים לא רק מחליפים מאורה בתוך המערכת מידי כמה חודשים, אלא הם אף נוהגים לנטוש את מערכת המחילות לאחר כשנה ולחפש או לחפור מערכת אחרת. פתח הכיס של נקבת הוומבט מופנה כלפי אחורה, על מנת למנוע מהולד הנמצא בתוכו להתכסות בעפר החפירה.
על אף שהוומבטים אינם זוקפים לזכותם בעלות על מערכת מחילות, אין זה אומר שהם אינם טריטוריאליים; הזכרים נוהגים לסמן את המאורה שלהן מתחת לפני האדמה באמצעות שפשוף הגב על אובייקטים, הפרשות ריח מבלוטות מסוימות, ושבילי גללים. לפעמים, סכסוך בין שני זכרים על טריטוריה עשוי להוביל ללחימה בין השניים באמצעות נשיכות באזורים רגישים (אוזניים, עכוז וצלעות) ודחיפות - בעיקר במהלך עונת הרבייה. באזורי חפיפה בין זכרים כמו במאורות למשל, קיימת היררכיה אשר עשויה אף היא להוביל למאבקים ביניהם. תקשורת קולית בין הוומבטים מבוצעת בעיקר בעונת הרבייה בדמות נהימות וקולות מאיימים אחרים. באופן כללי, ההתנהגות החברתית והתקשורת בין הוומבטים באה לידי ביטוי בעיקר בעונת הרבייה. שטחי פעילות של הוומבטים מצומצמים מאוד ואינם גדולים מ-4 דונם, עקב התלות במערכת המחילות ובמזון הזמין, וכן במטרה למנוע בזבוז אנרגיה יקרה בתנועה מיותרת.
תקשורת ותזונה
התקשורת בין הוומבטים נעשית בעיקר באמצעות תנועות חזותיות עם הגוף, ובמיוחד באמצעות ריח; הוומבט מבלה זמן רב מהרגיל ברחרוח חותמי ריח של וומבטים אחרים. עקב כך שריחות הנישאים באוויר עשויים לבשר לכל אחד על פרט אחר הנמצא בסביבה, מפגש פיזי בין שניים יהיה נדיר למדי, וכאשר הוא מתרחש, שני הצדדים משמיעים קולות שיעולים מחוספסים. וומבט מבוהל עשוי להשמיע קריאה צורמת יוצאת דופן אשר משמשת כסימן אזהרה לבני מינו האחרים שבסביבה.
תזונתם של הוומבטים הדרומיים מבוססת בעיקר על עשבים ועשבי תיבול. בהתאם למזון הזמין, לוומבט תהיה העדפה גבוהה יותר לדשא ירוק וטרי (במיוחד מינים מסוימים ממשפחת הדגניים), והוא עשוי לבסס עליהם את תזונתו לחלוטין עד שיהיו בלתי זמינים בשל שינויי העונה. במהלך בצורות, הוומבט נוהג לאכול גם עלים וגבעולים של שיחים קצרים, וישנן גם ראיות לאכילת שורשים במהלך העונה החמה - בעיקר שורשי אקליפטוס. במהלך הרעייה, הוומבט ינסה תמיד לברור את העשבים והגבעולים הצעירים והטריים, על מנת למקסם את ספיגת הלחות מהם וכנגזרת מכך לחסוך בצריכת מים. למערכת העיכול של הוומבט יש הסתגלות לספיגה מקסימלית של לחות מהמזון, והתסיסה של מושבות חיידקים בקיבה עוזרות לוומבט לעכל את התאית של הצמח.
יחסי גומלין
מאחר שהוומבט חי במרבית הזמן במאורותיו, הוא מוגן בהם היטב מפני טורפים. לא ידועים על טורפים ספציפיים למין הדרומי, אך סביר להניח שבדומה למין הצפוני הוא עשוי להיות מאוים מחוץ למאורה על ידי דינגו וכלבי פרא. הטריפה מהווה כנראה גורם זניח בהגבלת אריכות חייו של הוומבט, אך מצד שני, כמות המשקעים יש השפעה רבה עליו עקב זמינות המזון. הוומבט הוא מין מהנדס סביבה; הרעייה הממושכת שלו עשב ירוק וצעיר גורמת לחידוש מתמיד של הצמחייה ומונעת הימצאות עשב יבש. בנוסף, בעלי חיים רבים עשויים למצוא מחסה במאורותיו. מאידך יש לו גם השפעה מזיקה: מינים פולשים רבים כמו ארנבות ושועלים משתמשים במאורות שלו, ולעיתים מתייחסים אליו כמזיק חקלאי עקב המאורות והמחילות שלו אשר עשויות להשחית יבולים. כן הוא יוצר תחרות עם בעלי חיים אחרים על מקורות מזון בעקבות רעייה איטנסיבית, ובעלי חיים מבויתים עשויים לשבור את רגליהם כתוצאה מהיתקלות בפתחי המחילות שלו. יש הסבורים גם שהוא גורם למיטוט גדירות ומאפשר לארנבונים לחדור לשטחים חקלאיים באמצעות המחילות שלו.
רבייה ומחזור חיים
הרבייה של הוומבט הדרומי תלויה בתנאים הסביבתיים: הזמן האופטימלי לרבייה הוא כאשר יש מזון בשפע רב - בעיקר דשא ירוק המהווה את המזון העיקרי של המין. בתקופות בצורת לעומת זאת, הוומבטים אינם מתרבים מאחר שהגורים לא ישרדו בתנאים כאלו. בתום עונת הגשמים ועם נביטת הדשא, הנקבה מוכנה לרבייה. הזכרים במקביל הופכים לאגרסיביים זה כלפי זה, ושומרים על היררכיה דומיננטית הקובעת את הגישה לנקבות. נקבת הוומבט ממליטה בין ספטמבר לדצמבר לאחר 21 ימי הריון. הגור הזעיר שדומה לתולעת אדומה ומשקלו כגרם אחד, זוחל לעבר הכיס של האם בו הוא משלים את ההתפתחות שלו לאחר מספר חודשים של יניקה מתמדת. הגור יוצא לראשונה מהכיס בגיל שישה או שמונה חודשים, ויוצא ממנו באופן קבוע בגיל תשעה חודשים. הוומבט עשוי עדיין לינוק מהאם עד גיל 15 חודשים, ולאחר הגמילה הנקבות נכנסות לרוב להריון נוסף. מאחר שגורי הכיסאים נולדים בתום תקופת הריון קצרצרה, הם תלויים לחלוטין במשך מספר חודשים בחלב של האם, מה שדורש מנקבת הוומבט אנרגיה רבה להפיק כמות חלב מספקת. מעבר לכך, גם כשהגורים עוזבים את הכיס הם עדיין תלויים בחלב האם זמן רב, תוך כדי שהם לומדים לחפור ולרעות עם אימם. הזכרים והנקבות מגיעים לבגרות בגיל שלוש. היות שהרבייה של הוומבטים מתרחשת בסוף הקיץ הגשום, הגורים נגמלים לרוב באביב, מה שהופך אותם לתלויים מאוד בכמות הגשמים שיורדת באפריל ומביאה בעקבותיה נביטה של דשא המותאם להם. לחץ המזון בתקופה קריטית זו, הופך אותם לפגיעים מאוד לאיחור הגשמים או לשינויים בטיב הקרקע המשפיעים על סוג העשב.
מחקרים שנעשו על תוחלת החיים של הוומבטים באמצעות משדרים, הראו שתוחלת החיים הממוצעת שלהם היא 14 שנים, כאשר המגבלה העיקרית היא כמות הגשמים ולא הטורפים. בשבי הוומבטים מאריכים ימים עד גיל 17 או 20. תוחלת החיים המרבית הידועה בשבי היא 24 שנים.
מצב
הוומבט הדרומי מוגדר על ידי הרשימה האדומה של IUCN כמין במצב השימור קרוב לסיכון (NT), שכן הוא חווה ירידה רצינית במשך השנים הן במספרים, הן בבית הגידול הזמין, והן בטווח התפוצה. אוכלוסיות רבות שלו מבודדות כעת ואינן עשויות לשרוד לאורך זמן. יש מידע מוגבל על מגמת האוכלוסייה הכללית (במיוחד במישור נאלרבור שבו נמצאים המספרים הגדולים ביותר), אך ההערכות הן שברוב האזורים הוא עומד לחוות ירידה במספרים שצפויה להגיע כמעט לשיעור של 30% על פני 30 שנים, כך שבעתיד הוא ככל הנראה יעפיל למצב השימור פגיע (VU) החמור יותר.
הוומבט הדרומי עומד בפני מגוון רחב של איומים סביבתיים: בראש ובראשונה, טווח התפוצה שלו המושפע בלאו הכי מבצורות ומשקעים - סובל כבר עשרות שנים מהמרת בית הגידול לשטחים חקלאיים, והוא מאוים גם מצד תחרות עם בעלי חיים מקומיים על שטחי המרעה החיוניים לו, כמו גם מצד הארנבונים שהובאו על ידי האדם ומחוללים שמות בפלורה האוסטרלית. מחלת העור Mange, מהווה איום גדול על אוכלוסיות הוומבט על גדות נהר מארי בדרום-מזרח אוסטרליה, ובאזורים מסוימים היא השמידה 90-80% מהם. מעבר לכך שהוומבט אינו מתרבה בשנים שחונות ובבצורות, בפעמים רבות התבנית העונתית של צמיחת העשבים אינה תואמת את תקופת הגמילה של הגורים, מה שמוביל לתמותה גבוהה בגיל צעיר. באזורים שבהם הוא מצוי במספרים גדולים, הוא ניצוד פעמים רבות על ידי החקלאים הרואים בו מזיק. אוכלוסיות מבודדות מאוימות גם על ידי גיוון גנטי נמוך.
פעולות השימור הנוכחיות מסתכמות בכמה אזורים מוגנים בדרום אוסטרליה. האוכלוסייה העולמית של הוומבט הדרומי נתונה לתנודות חדות בעקבות התנאים הסביבתיים, והיא נאמדת בין 50,000 ל-100,000 פרטים.
קישורים חיצוניים
- וומבט שעיר-אף דרומי, באתר ITIS (באנגלית)
- וומבט שעיר-אף דרומי, באתר NCBI (באנגלית)
- וומבט שעיר-אף דרומי, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- וומבט שעיר-אף דרומי, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- וומבט שעיר-אף דרומי, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים
.JPG)
