בטונג צפוני

בטונג צפוני
מיון מדעי
תחום תפוצה

בטונג צפוני או בטונג טרופי (שם מדעי: Bettongia tropica) הוא מין כיסאי קטן ונדיר בסוג בטונג שאנדמי ליערות הגשם של צפון יבשת אוסטרליה. זהו יונק דמוי חולדה המקפץ בדומה לקנגורו, והוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1967 על ידי הביולוג האוסטרלי נורמן ארתור וייקפילד (Norman Arthur Wakefield). הבטונג הצפוני בעל טווח תפוצה מצומצם במיוחד, והוא המין המאוים ביותר בסוגו.

תיאור

הבטונג הצפוני הוא יונק קומפקטי ועגלגל עם ראש חרוטי ואוזניים קצרות וזקופות. הגולגולת שלו רחבה וקצרה, חוטמו ריבועי וארובות עיניו גדולות. רגליו האחוריות ארוכות ושריריות, ורגליו הקדמיות קטנטנות ובעלות טפרים חדים. הזנב שלו ארוך, עבה וגמיש, ומשמש לאיסוף חומרים לקן, לייצוב בעמידה או לאיזון בקפיצה. אורך ראשו וגופו של הבטונג הצפוני: 43-29 סנטימטרים, אורך זנבו: 35-27 סנטימטרים, ומשקלו: 1.4 קילוגרם.

הפרווה של הבטונג הצפוני קצרה, צפופה וזיפית. צבעו הכללי אפור בהיר המנומר בשערות לבנות, כאשר הגב הכתפיים ופלג הגוף האחורי נוטים לאפור כהה ועמום והמותניים חיוורות יותר. צידו התחתון (הבטן, החזה והמפשעה) בצבע לבן בוהק.

על הירכיים יש לעיתים סימונים לבנים עמומים, אך לרוב הם אינם קיימים. ראשו של הבטונג אפרפר חיוור, ולו גוון חום או אפור כהה במצח ובחרטום עם סנטר לבן. סביב העיניים ישנן טבעות לבנות דהויות, והן מחוברות לעיתים קרובות בפס לבן דהוי החוצה את החרטום ויוצר מעין משקפיים בהירות.

האוזניים קירחות וכתמתמות בצידן הפנימי ואפורות בצידן החיצוני. האף גם הוא קירח, וצבעו סגלגל עד שחור. כפות הידיים והרגליים בצבע ורוד, והזנב חום-אפרפר בצידו העליון ולבן בצידו התחתון עם ציצה שחורה בקצה (לחלק מבטונגים ציצה לבנה).

תפוצה

הבטונג הצפוני אנדמי לצפון אוסטרליה; הוא מוגבל לצפון-מזרח קווינסלנד, שם הוא מצוי על מורדות רכסי ההרים בגבהים של 1,200-800 מטר מעל פני הים. נכון לשנת 2019, ידוע על שלושה מקומות שבהם הוא מצוי בוודאות: הצד המערבי של רכס לאמב, הקצה המערבי של הר קרבין, ורכס הקואן; המקומות הללו נמצאים בסמוך לעיירות: דייוויס קריק, אמו קריק וטינארו בהתאמה. הבטונג עשוי להיות נוכח גם בהר וינדזור טבלילנד, והוא נעלם במהלך המאה ה-20 מאזור רבנשו ועמק דוסון. כיסאי אחר דומה המצוי בתחום המחייה שלו הוא הקנגורו החולדתי האדמוני.

בית הגידול של הבטונג הצפוני שוכן לאורך רצועה דקה של יערות סקלרופיליים (בעלי צמחייה קשת-עלים ונמוכה) הממוקמים בשוליים המערביים של הפארקים הטרופיים הגשומים בקווינסלנד באקוטון שבין סוואנה גשומה ליער גשם טרופי. היערות הללו מורכבים ממגוון מיני אקליפטוס ואלוקזוארינה, כאשר באזורים הגבוהים והגשומים העצים הדומיננטיים הם אקליפטוס אדום ואקליפטוס הורד, ובאזורים הנמוכים והיבשים יותר בעיקר אקליפטוס לימוני ואקליפטוס פלטיפילה.

אקולוגיה

הבטונג הצפוני הוא יונק בודד ולילי. הוא מבלה את היום בשינה בתוך קן מוסתר היטב שנבנה מתחת לסלעים, שיחים, גזעי עצים או בבורות. הקן נבנה מקש, עשב וזרדים, והבטונג משתמש בזנבו הגלילי על מנת להביא חומרי בנייה. תהליך הבנייה של הקן לוקח כשלושה לילות במצטבר, ויש בו פתח יחיד. הבטונג עשוי לבנות עד כשלושה קינים בשטחו בהם הוא משתמש לסירוגין. הבטונג חי בשטח מחיה קבוע שגודלו 50–60 דונם, אשר לעיתים עשוי להגיע לגודל 120 דונם; בדרך כלל, שטחו של הזכר גדול משל הנקבה.

הבטונג הצפוני ניזון בעיקר מפטריות וכמהין (35 מינים בסך הכול) אשר מהוות 60-30% מתזונתו במיוחד בעונת הגשמים; הוא מאתר אותם באמצעות חוש הריח וחפירה עם טפריו ברקבובית אדמה או בסמוך לגזעי עצים. הצורך שלו בכמהין, מוביל אותו לנוע למרחקים משמעותיים במהלך הלילה בחיפוש אחר משאב זה שמופץ באופן לא סדיר. כאשר הכמהין הופכות לנדירות במהלך העונה היבשה, הבטונג ניזון בעיקר מפקעות תת-קרקעיות של עשב קקדו (Alloteropsis semialata). שאר התזונה שלו מורכבת משורשים, פקעות, זרעים וחסרי חוליות. הבטונג שותה מים לעיתים נדירות, ונמנע מלאכול עשבים ועלים.

שרפות בר קטנות חיוניות עבור הבטונג הצפוני, בשל חידוש הצמחייה ועלייה בשכיחות הפטריות בעקבותיהן. במחקר משנת 2000 שבחן כיצד הבטונג מתמודד עם שרפה, נמצא שהבטונג לא עוזב את שטחו בגללה, ולא מתרחשת תמותה ישירה או עקיפה ממנה. דפוסי הפעילות והתנועה של הבטונג השתנו בבירור מיד לאחר השרפה: הוא החל במאמץ אינטנסיבי לאיתור פטריות בקרקעית היער, ושיעורי ההצלחה שלו באיתורן עלו במיוחד בהשוואה לאזורים שלא חוו שרפה. שריפות הבר הקטנות לא מחקו לחלוטין את כיסי הסבך, והנטייה של המין לבנות קינים מתחת לסלעים מנעה את הריסתם.

נקבת הבטונג ממליטה צאצא אחד בכל פעם, ועם תנאים סביבתיים אופטימליים מסוגלת להביא 3 צאצאים בשנה. ההיריון נמשך 20–23 ימים, והוולד הזעיר זוחל בכוחות עצמו לכיס. הוא מבלה בתוכו במשך 3.5 חודשים, ונגמל בגיל 6-5.5 חודשים. הנקבה מגיעה לבגרות בגיל 10 חודשים והזכרים בגיל 15 חודשים. תוחלת החיים בטבע 4–6 שנים, ועם טיפול מתאים בשבי הוא עשוי להאריך ימים עד גיל 15 שנים.

מצב

הבטונג הצפוני מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור סכנת הכחדה (EN), בשל טווח תפוצה מצומצם שגודלו אינו עולה על 200 קילומטרים רבועים, וירידה מתמשכת בהיקף ובאיכות בית גידולו וכן במספריו. על הבטונג מרחפים מספר איומים משמעותיים: טריפה על ידי חתולי בית פראיים, שינויי אקלים שמובילים לירידה בשכיחות מזונו העיקרי, והעדר שריפות מבוקרות קטנות שמוביל להתיישנות הצמחייה וליצירת כיסי סבך יבשים שמשמשים כר פורה לשריפות ענק.

איומים פחות משמעותיים הם צמצום מקורות המזון שלו על ידי חזירי בר, רעיית בקר וצאן וכריתת עצים שמצמצמים או פוגעים בבית הגידול שלו. איום עתידי משמעותי נשקף מצד השועל האדום; אף שמין פולש זה טרם התפשט לסביבת המחיה של הבטונג, פרטים בודדים שלו נראו כבר באזור חצי האי והם עשויים להגיע בסופו של דבר לטווח התפוצה של הבטונג, ולהמיט עליו כליה בדומה למה שאירע עם מיני הבטונג האחרים בדרום ומרכז היבשת.

הבטונג הצפוני נחשב ליונק מאוים על פי החוק האוסטרלי ומופיע בנספח א' של אמנת CITES האוסרת מסחר בו; חלק מהטווח שלו נופל בתחומם של אזורים מוגנים. רשויות השימור של קווינסלנד פיתחו תוכנית שימור עבור המין, במהלכה התבצעו סקרים אודות גודל האוכלוסייה, נבדקה מידת ההשפעה של השריפות, וכן בוצעו סקרים אודות תפוצת השועלים והוקמה תוכנית לצמצומם. פקחי השימור מנטרים את בית הגידול שלו באופן קבוע, מונעים כריתת עצים ומרחיקים עדרי צאן ובקר, וכן מציתים מידי עונה שריפות מבוקרות קטנות במטרה להעלות את זמינות הפטריות עבורו (בעונה הגשומה) ואת זמינות עשב קקדו (בעונה היבשה).

אומדן האוכלוסייה העולמי נע בין 5,000 ל-10,000 פרטים.