ארתור פיליפ
 | |||||||
| ארתור פיליפ, 1786 | |||||||
| לידה | לונדון, ממלכת בריטניה הגדולה | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | באת', הממלכה המאוחדת | ||||||
| מקום קבורה | כנסיית סנט ניקולאס' באת'האמפטון' הממלכה המאוחדת | ||||||
| השתייכות |
 הצי המלכותי הבריטי הצי הפורטוגזי | ||||||
| תקופת הפעילות | 1805–1755 | ||||||
| דרגה |
 אדמירל הדגל הכחול | ||||||
| פעולות ומבצעים | |||||||
|
מלחמת שבע השנים מלחמת ספרד-פורטוגל מלחמת העצמאות של ארצות הברית מלחמות הספר של אוסטרליה | |||||||
| תפקידים אזרחיים | |||||||
| |||||||
ארתור פיליפ (באנגלית: Arthur Phillip; 11 באוקטובר 1738 - 31 באוגוסט 1814) היה קצין הצי המלכותי הבריטי ומושל ניו סאות' ויילס הראשון, שהוביל את ההתיישבות הבריטית באוסטרליה. הוא הקים את מושבת העונשין הבריטית שמאוחר יותר הפכה לעיר סידני.
לאחר ניסיון רב בים, הוביל פיליפ את הצי הראשון לאוסטרליה כמושל המיועד להתיישבות האוסטרלית בניו סאות' ויילס. בינואר 1788 הוא בחר את המיקום שלה במפרץ ג'קסון, המקיף את נמל סידני.[1]
פיליפ היה מושל שהרחיק ראות ועד מהרה הוא הבין שניו סאות' ויילס הזדקקה למנהל אזרחי ולמערכת לשחרור הנדונים לגלות. אך תוכניתו להביא סוחרים מיומנים נדחתה והוא ניצב בפני בעיות קשות של מחסור בכוח אדם, במשמעת ובאספקה.
הגעת הצי השני והצי השלישי הטילה לחצים חדשים על המשאבים המקומיים המצומצמים, אך עד אשר הפליג פיליפ בדצמבר 1792 בחזרה למולדתו, התעצבה כבר דמותה של המושבה, עם מערכת רשמית להענקת קרקעות, מערכת חקלאית שיטתית ומערכת אספקת מים.
ב-1805 פרש פיליפ מהשירות, אך המשיך להתכתב עם ידידיו בניו סאות' ויילס ולקדם את ענייני המושבה.
ראשית חייו
ארתור פיליפ נולד בלונדון כבן הצעיר מבין שני ילדיהם של ג'ייקוב פיליפ ואליזבת בריץ'. אביו היה מורה לשפות מפרנקפורט ששירת גם הוא בצי המלכותי כימאי ראשי (Able seaman) וכעוזר כלכל. אמו הייתה אלמנתו של הימאי ג'ון הרברט, ששירת בג'מייקה על סיפון אה"מ טרטר ונפטר ממחלה ב-1732. בעת לידתו של ארתור פיליפ, התקיימה המשפחה בצניעות והתגוררה בשכירות ליד רחוב צ'יפסייד שבסיטי של לונדון.
על שנות ילדותו הראשונות של פיליפ לא שרד מידע. אביו ג'ייקוב נפטר ב-1739, ולאחר מכן נקלעה המשפחה ככל הנראה לזמנים קשים.[2] ב-22 ביוני 1751 הוא התקבל לבית הספר של בית החולים של גריניץ',שהיה בית ספר לבניהם של ימאים עניים. בלימודיו בבית הספר הוא התמקד בלימודי ספרות, חשבון ומיומנויות בימאות, כולל קרטוגרפיה. פיליפ היה תלמיד מוכשר ולעיתים פרפקציוניסט. מנהל בית הספר, הכומר פרנסיס סווינדן, תיאר אותו כ"צנוע, הוגן, וענייני עד הפרטים הקטנים בכל משימה שלקח על עצמו".[3]
פיליפ נשאר בבית הספר גריניץ' במשך שנתיים וחצי, משך זמן שהיה ארוך יותר באופן יחסי בהשוואה לתקופת הלימודים של שנה של התלמיד הממוצע במוסד.[4] בסוף שנת 1753 הוא הוחתם על חוזה כמתלמד על סיפון הספינה פורצ'ן (Fortune), ספינת ציד לווייתנים במשקל של 210 טונות בפיקודו של ויליאם רידהד. ב-1 בדצמבר הוא עזב את בית הספר ובילה את החורף על סיפון הפורצ'ן בהמתנה לתחילת עונת ציד הלווייתנים של 1754.
מסעותיו הראשונים
את הקיץ של 1754 בילה פיליפ בציד לווייתנים ליד סבאלברד שבים ברנץ. כמתלמד, כללו תחומי האחריות שלו הסרת השומן מגופות הלווייתנים ואריזתו בחביות. המזון היה בצמצום, ושלושים חברי צוות הפורצ'ן ניזונו מביצי ציפורים, חזרת הגינה והיכן שהתאפשר, מבשר אייל הצפון. ב-20 ביולי אותה שנה שבה הספינה לאנגליה. לאנשי צוות ציד הלווייתנים שולם שכרם והם הוחלפו ב-12 מלחים ליציאה למסע חורף אל הים התיכון. כמתלמד נותר פיליפ בספינה והשתתף במסע סחר לברצלונה ולליבורנו, לשם נשאה הספינה מלח בישול וצימוקים, ושבה דרך רוטרדם עם מטען של דגנים והדרים. הספינה עגנה באנגליה באפריל 1755 והפליגה מיד לסאבאלברד לעונה נוספת של ציד לווייתנים. פיליפ היה עדיין חבר בצוות הספינה, אך פרש מההתלמדות ב-27 ביולי. ב-16 באוקטובר הוא התגייס לצי המלכותי והוצב כימאי על סיפון אה"מ "בקינגהאם" (HMS Buckingham), ספינה שהייתה מחומשת ב-68 תותחים.
בעת שירותו על הבאקינגהאם הוא השתתף בקרבות מלחמת שבע השנים, כולל בקרב מינורקה (אנ'). ב-1762 הוא עבר לשרת על סיפון אה"מ "סטירלינג קאסל" (HMS Stirling Castle) ועל שירותו הפעיל בקרב הוואנה הוא קודם לדרגת לוטננט. המלחמה הסתיימה ב-1763 ופיליפ שב לבריטניה. ביולי אותה שנה הוא נשא לאישה את מרגרט דניסון, אלמנה שהייתה מבוגרת ממנו ב-16 שנים, עברה ללינדהרסט שבהמפשייר, והקימה שם חווה. נישואי הזוג לא היו מאושרים, והם נפרדו ב-1769 כאשר פיליפ שב לצי. בשנה שלאחר מכן הוא הוצב כלוטננט משנה על סיפון אה"מ אגמונט (HMS Egmont), אוניית קו חדשה שחומשה ב-74 תותחים.
ב-1774 הצטרף פיליפ לצי הפורטוגזי כקצין בדרגת קפטן, ושירת במלחמתה של פורטוגל נגד ספרד. בעת שירותו בצי הפורטוגזי, פיקד פיליפ על פריגטה בשם "נוסה סניורה דו פילאר". על ספינה זו הוא הוביל כוח צבאי מריו דה ז'ניירו אל קולוניה דל סקרמנטו דרך ריו דה לה פלטה (מול בואנוס איירס) כדי לשחרר את חיל המצב שם. במסע זה הועברה גם קבוצה של נידונים שהוצבו כדי לבצע עבודות בקולוניה. במהלך סערה שבה נתקלה הספינה במסעה, סייעו הנידונים בעבודות הספינה, ובהגיעם לקולוניה המליץ פיליפ שהם יתוגמלו על הצלת הספינה בהפחתת עונשיהם. גרסה מסולפת של סיפור זה מצאה את דרכה לעיתונות האנגלית כאשר ב-1786 מונה פיליפ להוביל את המסע לאוסטרליה. פיליפ היה בעל תפקיד מרכזי בלכידתה של הספינה הספרדית "סן אגוסטין" (San Agustín) ב-19 באפריל 1777. הסן אגוסטין הוכנסה לשירות בצי הפורטוגזי בשם "סנטו אגושטינו", ופיליפ הוצב כמפקדה. על הפעולה הזאת דווח בעיתונות האנגלית:
מדריד, 28 באוגוסט... במכתבים מליסבון הגיעו הדיווחים הבאים מריו דה ז'ניירו: הסן אגוסטין, ספינה בעלת 70 תותחים, הופרדה מהפלגה של מ. קאסה טילי, הותקפה על ידי שתי ספינות פורטוגזיות, שכנגדן היא הגנה על עצמה במשך יום ולילה, אך ביום המחרת נכנעה לצי הפורטוגזי.[5]
ב-1778 הייתה בריטניה שוב במלחמה, ופיליפ נקרא לשירות פעיל. ב-1779 הוא קיבל את הצבת הפיקוד הראשונה שלו על אה"מ "בסיליסק" (HMS Basilisk). ב-30 בנובמבר 1781 הוא קודם לדרגת פוסט קפטן וקיבל את הפיקוד על אה"מ "אירופה" (HMS Europa).
ביולי 1782 בוצעו חילופי גברי בממשלת בריטניה, ותומאס טאונסנד, היה למזכיר הפנים והמזכיר לענייני אמריקה. הוא קיבל על עצמו את האחריות לארגון משלחת נגד אמריקה הספרדית. טאונסנד נועץ בפיליפ בנוגע לארגון המשלחת. תוכניתו של פיליפ הייתה שפלגה של שלוש אוניות קו ופריגטה אחת תבצע פשיטה על בואנוס איירס ועל מונטווידאו, ולאחר מכן תמשיך לחופי צ'ילה, פרו ומקסיקו כדי לבזוז אותם, ובסופו של דבר תחצה את האוקיינוס השקט ותחבור לפלגת הודו המזרחית של הצי המלכותי כדי לתקוף את מנילה. הכוח יצא לדרכו ב-16 בינואר 1783 בפיקודו של קומודור רוברט קינגסמיל. לפיליפ ניתן הפיקוד על אה"מ "אירופה" שהייתה מחומשת ב-64 תותחים. זמן קצר לאחר יציאת הכוח לדרך הושגה הפסקת אש בין בריטניה לבין ספרד. על כך נודע לפיליפ באפריל כאשר הוא עצר לתיקונים בריו דה ז'ניירו. משם הוא כתב לטאונסנד ב-25 באפריל, והביע בפניו את אכזבתו מסיום המלחמה ומכך שנלקחה ממנו ההזדמנות לתהילה.
לאחר שובו לאנגליה דרך הודו באפריל 1784 נותר פיליפ בקשרים הדוקים עם טאונסנד, שאז כבר היה הלורד סידני, ועם תת-מזכיר הפנים, איוון נפין. מאוקטובר 1784 ועד ספטמבר 1786 היה פיליפ כפוף לנפין, שהיה אחראי על השירותים החשאיים הקשורים לצרפת ולספרד, וביצוע פעולות ריגול אודות מאגרי הנשק הימי של הצרפתים בטולון ובנמלים נוספים. היה אז חשש שעד מהרה תמצא בריטניה במצב מלחמה עם המעצמות הללו כתוצאה מהמהפכה הבטאווית בהולנד.
קריירה קולוניאלית
באותה תקופה, דחפו הלורד סנדוויץ' (אנ') ונשיא החברה המלכותית, ג'וזף בנקס, ליישובה של המושבה הבריטית בניו סאות' ויילס. קיומה של מושבה בריטית שם היה אמור לסייע לצי הבריטי כבסיס על התקפות על הנחלות הספרדיות בצ'ילה ובפרו, כפי שציינו עמיתיו של בנקס, ג'ון מאטרה, קפטן סר ג'ורג' יאנג וסר ג'ון קול, בהצעות שכתבו בנושא. ממשלת בריטניה קיבלה החלטה ליישב את השטח שכיום מהווה את אוסטרליה ובאוגוסט 1786 נוסדה מושבת מפרץ בוטני.[6] הלורד סידני, כמזכיר הפנים, היה השר האחראי לעניין, ובספטמבר הוא מינה את פיליפ כקומודור הצי שיעביר נידונים לגירוש וחיילים שהיו אמורים להיות המתיישבים במפרץ בוטני. מושבה משנית הייתה אמורה לקום באי נורפוק, על פי המלצתו של סר ג'ון קול, כדי לנצל את היתרונות של האיים בהם גדלו הפשתן הניו זילנדי ועצים.
באוקטובר 1786 מונה פיליפ על ידי הלורד סידני, כמפקד הספינה אה"מ "סיריוס" (HMS Sirius) וכמושל המיועד של ניו סאות' ויילס.[7] פיליפ נתקל בקשיים רבים בהרכבת הצי שהיה אמור לצאת למסע של שמונה חודשים לאוסטרליה. כל הצרכים שמושבה חדשה הייתה אמורה להזדקק להם היה אמור להלקח, שכן לפיליפ לא היה מושג של ממש מה הם יימצאו בהגיעם לשם. התקציב להצטיידות המשלחת היה מצומצם. הצעתו שאנשים בעלי ניסיון בחקלאות, בנייה ומלאכה ייכללו במשלחת נדחתה. רוב 772 הנידונים לגירוש (מתוכם 732 שרדו את המסע) היו מורשעים בעבירות גניבה קלות משכונות העוני של לונדון. לפיליפ התלווה כוח של חיל הנחתים המלכותי וקצינים נוספים שנועדו לנהל את המושבה.
ב-13 במאי 1787 הפליגו 11 הספינות של הצי הראשון לאוסטרליה מפורטסמות'.[8] בין ה-6 באוגוסט וה-4 בספטמבר עצרו הספינות בריו דה ז'ניירו להצטיידות.[5] ספינת הדגל של הצי, אה"מ ספליי (HMS Supply) הגיעה למפרץ בוטני והקימה שם מחנה ב-18 בינואר 1788. עד מהרה החליט פיליפ שמיקומה של המושבה, שנבחר על פי הצעתו של ג'וזף בנקס, שהתלווה לג'יימס קוק ב-1770, לא מתאים בשל אדמתו הדלה, בשל אפשרויות העגינה הבלתי בטוחות שלו ובשל המחסור בו במקור מים אמין. לאחר כמה סיורים בשטח החליט פיליפ להמשיך לפורט ג'קסון וב-26 בינואר נחתו הנחתים והנידונים בסידני קוב, שפיליפ קרא לו על שמו של הלורד סידני.[9] יום זה מצוין עד היום כחג הלאומי של אוסטרליה, יום אוסטרליה.
מושל ניו סאות' ויילס
ב-15 בפברואר, לאחר נחיתת הצי הראשון והקמת היישוב פורט ג'קסון, שלח פיליפ את לוטננט פיליפ גידלי קינג עם שמונה אנשים חופשיים ומספר נידונים להקים את המושבה הבריטית השנייה באוקיינוס השקט באי נורפוק. אחת הסיבות לכך הייתה החשש לאבד את האיים לצרפת וכן להשיג מקור מזון חלופי למושבה הראשית.
ימיה הראשונים של מושבת ניו סאות' ויילס התאפיינו באי-סדרים ובקשיים. בשל האספקה המוגבלת, גידול מזון היה פעולה הכרחית, אך הקרקע סביב ליישוב הייתה דלה, האקלים היה בלתי מוכר, ומעל הכל, למעטים מבין הנידונים היה ידע כלשהו בחקלאות. במשך תקופה ארוכה ניצבה המושבה בפני רעב מוחלט. הנחתים, שהמשמעת בקרבם הייתה לעיתים קרובות ברמה נמוכה, לא היו מעוניינים להשליט משמעת בקרב הנידונים. לפיכך היה על פיליפ למנות משגיחים מקרב הנידונים עצמם כדי שיפקחו על עבודתם של האחרים. היה זה השלב הראשון בתהליך שחרורם של הנידונים שהמשיך ברפורמות של לכלן מקווארי לאחר 1811.
פיליפ גם הראה בדרכים אחרות שהוא הכיר בעובדה שניו סאות' ויילס לא תוכל להתנהל בפשטות כמו מחנה מאסר. הלורד סידני, שלעיתים קרובות נמתחה ביקורת על חוסר יכולתו האינטלקטואלית, קיבל החלטה יסודית אחת בנוגע למושבה שהשפיעה עליה לטובה כבר מן ההתחלה. במקום להקימה כמחנה צבאי, הוא הקים אותה כמושבה עם מנהל אזרחי, עם בתי משפט. שניים מהנידונים, הנרי וסוזנה קייבל, ביקשו לתבוע את דאנקן סינקלייר, מפקד הספינה "אלכסנדר" (Alexander), על גניבת חפציהם במהלך המסע. לאסירים בבריטניה לא הוענקה כלל הזכות להגיש תביעות משפטיות, וסינקלייר טען שהוא לא יכול להיתבע על ידם. על אף זאת, בית המשפט קיבל את התביעה והורה לסינקלייר לפצות את בני הזוג קייבל על אובדן רכושם.[10]
בהמשך, לאחר שהלורד סידני מינה אותו כמושל ניו סאות' ויילס, ניסח פיליפ מזכר מפורט על תוכניותיו למושבה החדשה. באחת הפסקאות של המזכר הוא כתב: "חוקי הארץ הזאת [אנגליה] יונהגו כמובן בניו סאות' ויילס, ואת אחד מהם הייתי רוצה להכניס לתוקף מרגע שכוחותיו של הוד מלכותו ישתלטו על הארץ: שלא תהייה שום עבדות בארץ החופשית, וכתוצאה מכך לא יהיו עבדים".[11] אף על פי כן, פיליפ האמין במשמעת חמורה. מלקות ותליות היו עניין שבשגרה, אם כי פיליפ נהג לחנון רבים מהנידונים למוות.
פיליפ גם אימץ מדיניות כלפי אנשי עם האאורה (Eora) האבוריג'נים שחיו סביב למיימי מפרץ סידני. הוא הורה שהיחס אליהם יהיה טוב, ושכל מי שיהרוג את אחד מהאבוריג'ינים ייתלה. הוא התיידד עם אחד מאנשי האאורה בשם בנלונג (Bennelong), ומאוחר יותר הוא לקח אותו עמו לאנגליה.[1] על חוף מנלי אירע מקרה של אי-הבנה ופיליפ נפגע מחץ בכתפו, אך הוא הורה לאנשיו לא להגיב. הוא נקט בכמה צעדים לרכישת אמונם של אנשי האאורה, אף על פי שהם המשיכו להיות מודאגים מנוכחותם של המתיישבים. עד מהרה גרמו מחלות מידבקות, כמו אבעבועות שחורות שנישאו על ידי המתיישבים הלבנים ומחלות מידבקות אחרות, גרמו למקרי מוות רבים בקרב האאורה.
הבעיה העיקרית של פיליפ הייתה הקצינים שלו, ששאפו לקבל שטחי אדמה נרחבים, שאותם לא היה פיליפ מוסמך להעניק. בשל מגפת צפדינה נאלץ פיליפ לשלוח באוקטובר 1788 את ה"סיריוס" לקייפטאון כדי להביא אספקה, ובינתיים הונהג קיצוב במזון, כשעל מקרי גניבת מזון הוטלו עונשי מוות. ביומנו הוא כתב: " תנאי החיים חייבים להתשפר, אחרת אנשי לא יעבדו כה קשה, לפיכך הגעתי למסקנה שאני חייב להעסיק רופאים כדי לרפא את הנידונים".[12]
ביסוס המושבה
פיליפ עמד על כך שלא יתבצע שום מעשה נקם על המקרה בו פגע בו חץ על ידי האבוריג'ינים שלא גרם למותו. בדצמבר 1790 נפצע הנידון ג'ון מקנטייר פצעי מוות באופן פתאומי במהלך מסע ציד על ידי אבוריג'ינים לא מוכרים ללא שום התגרות. על ערש מותו נשבע מקנטייר שהוא לא עולל לאבוריג'ינים כל רע, אך קצין הנחתים ווטקין טנץ' היה חשדן בנוגע לטענה זו. טנץ' נשלח בראש משימת תגמול אך לא איתר אף אחד מהאבורג'ינים התוקפים.[13] זמן קצר לאחר מכן, מתוך תסכול על העומס שבניהול המושבה, ובשל בריאותו הרופפת, התפטר פיליפ מתפקידו כמושל.
באותה עת המצב במושבה התייצב. אוכלוסייתה, שמנתה כ-2,000 איש, שוכנה באופן ראוי, ופעילות חקלאית לגידול מזון טרי כבר התקיימה. פיליפ הקצה לאחד הנידונים, גיימס רוס, חלקת אדמה ברוז היל (כיום פאראמטה), כדי להקים שם חווה ראויה, וכאשר רוס הצליח בכך, הוא קיבל את הקצאת הקרקע הראשונה במושבה. נידונים אחרים הלכו בעקבותיו. במרץ 1790 נהרסה הספינה "סיריוס" במושבת האי נורפוק, ובכך נמנעה מפיליפ אספקה חיונית. ביוני הגיע הצי השני עם מאות נידונים נוספים, שרובם היו חולים מדי כדי לעבוד.
בדצמבר היה פיליפ מוכן לעזוב את המושבה ולשוב לאנגליה, אך באופן כללי המושבה כבר נשכחה בלונדון והוא לא קיבל שום הוראות, והוא נאלץ להמשיך בתפקידו. ב-1791 הוא יעץ שהממשלה תשלח שתי שיירות של ספינות עם נידונים בשנה עם אספקה מתאימה. אך ביולי, כאשר הגיע הצי השלישי, עם 2,000 נידונים נוספים, נוצר שוב מחסור במזון והוא נאלץ לשלוח את הספינות "אטלנטיק" ו"קולקטה" להבאת אספקה.[14]
ב-1792 הייתה המושבה כבר מבוססת, אף אל פי שסידני הייתה גיבוב בלתי מתוכנן של בקתות עץ ואוהלים. תעשיית ציד לווייתנים התבססה, ספינות סוחר פקדו את סידני, ונידונים שסיימו לרצות את עונשם פנו לעיסוק בחקלאות. ג'ון מקארתור (אנ') וקצינים נוספים החלו לייבא כבשים להפקת צמר. עדיין חסרו במושבה חקלאים מיומנים, בעלי מלאכה וסוחרים והנידונים המשיכו לעבוד מעט ככל יכולתם, אף על פי שהם עבדו בעיקר כדי לגדל את מזונם.
בסוף השנה, פיליפ, שבריאותו התרופפה עוד יותר, סיים את כהונתו כמושל והפליג לאנגליה על סיפון הספינה "אטלנטיק". הוא לקח עמו דוגמאות רבות של צמחים ובעלי חיים. הוא גם לקח עמו את בנלונג ואת ידידו ימראוואן (Yemmerrawanne), צעיר אבוריג'יני נוסף, שלא כמו בנלונג, נכנע למזג האוויר ולמחלות באנגליה ונפטר לפני שעלה בידו לשוב למולדתו. בעת עזיבתו של פיליפ מנתה אוכלוסיית ניו סאות' ויילס 4,221 תושבים, מתוכם 3,099 היו נידונים. שנותיה הראשונות של המושבה היו שנים של מאבק וקשיים, אך הגרוע מכל כבר היה מאחוריה, ותקופת רעב כבר לא התרחשו. פיליפ הגיע ללונדון במאי 1793. הוא הגיש את התפטרותו באופן רשמי וניתנה לו גמלה של 500 ליש"ט בשנה.
שנותיו האחרונות
ב-1792 נפטרה מרגרט, רעייתו של פיליפ. ב-1794 הוא נישא בשנית לאיזבלה וייטהד, ויחד עמה הוא חי במשך זמן מה בבאת'. אט אט השתפר מצב בריאותו, וב-1796 הוא שב לים ומילא סדרה של תפקידי פיקוד במלחמות הנפוליאוניות. בינואר 1799 הוא קודם לדרגת סגן אדמירל. ב-1805, בגיל 67, הוא פרש מהצי בדרגת אדמירל הדגל הכחול ובילה את רוב שנותיו האחרונות בבאת'. הוא המשיך להתכתב עם ידידיו בניו סאות' ויילס וקידם את ענייניה של המושבה בחוגי הממשל.
ארתור פיליפ נפטר בבאת' ב-31 באוגוסט 1814 ונטמן בכנסיית סנט ניקולאס שבבאת'האמפטון. קברו נשכח במשך שנים רבות והתגלה מחדש רק ב-1897 ושוקם. מדי שנה נערך טקס לזכרו בעיר הולדתו על ידי "האגודה הבריטית-אוסטרלית" (Britain–Australia Society).
ב-2007 העלה עורך הדין ואיש האקדמיה ג'פרי רוברטסון (אנ') טענה לכאורה ששרידיו של פיליפ לא טמונים בכנסיית סנט ניקולאס והם אבדו: "קפטן ארתור פיליפ לא נמצא היכן שניצבת מצבתו: ככל הנראה הוא קבור במקום אחר מחוץ לכנסייה, הוא ככל הנראה אבד. הוא לא במקום שבו האוסטרלים מאמינים שבו הוא נטמן".[15]
מורשתו והנצחתו
מקומות רבים באוסטרליה נקראו על שמו של פיליפ. על אלה נמנים פורט פיליפ והאי פיליפ שבוויקטוריה, האי פיליפ השוכן 6 ק"מ מדרום לאי נורפוק, רחוב פיליפ שבסידני, מחוז הבחירה הפדרלי פיליפ שבניו סאות' ויילס שהתקיים בשנים 1949–1993, הפרבר פיליפ שבבירה קנברה, מגדל המושל פיליפ שבסידני, ורחובות, פארקים ובתי ספר רבים, כולל בית ספר תיכון בפאראמטה. אנדרטה לזכרו של פיליפ נחנכה ב-1937 במנזר באת'. אנדרטה נוספת נחנכה ב-1932 בכנסיית סנט מילדרד שבלונדון. כנסייה זו נהרסה בבליץ ב-1940, אך החלקים העיקריים של האנדרטה שוקמו והוצבו ב-1968 ברחוב ווטלינג, ליד קתדרלת סנט פול. פרוטומה ואנדרטה נוספות ניצבות בתוך כנסיית סנט מרי לה בו הסמוכה. דיוקן של ארתור, פרי יצירתו של פרנסיס ויטלי, מוצג בגלריית הדיוקנאות הלאומית בלונדון. פסל שלו ניצב בגנים הבוטניים המלכותיים שבסידני.
הביוגרף האוסטרלי פרסיבל סירל, כתב על פיליפ במילון לביוגרפיה אוסטרלית:
יציב במחשבתו, צנוע, ללא רצון לבקש דבר עבור עצמו, פיליפ היה בעל דמיון מספיק כדי להעלות על הדעת למה הפכה המושבה, ובעל היגיון בריא להבין מה היה אפשרי ורצוי באותה עת. כאשר כמעט כולם התלוננו, הוא בעצמו מעולם לא התלונן. כאשר כולם חששו מאסון, הוא המשיך בעבודתו מתוך תקווה. הוא נשלח כדי להקים מושבת עונשין, והוא הניח את היסודות לדומיניון גדול.[16]
שנת ה-200 למותו
כחלק מסדרה של אירועים לציון 200 שנים למותו של פיליפ, נחנכה אנדרטה לזכרו במנזר וסטמינסטר שבלונדון ב-9 ביולי 2014. בטקס חנוכת האנדרטה תיאר הדיאקון של המנזר, ג'ון הול, את פיליפ: "יורד הימים הצנוע הזה, איש הספר והפטריוט, ששירותו חסר האנוכיות הניח את היסודות הבטוחים של מה שהתפתח לקהילה של אוסטרליה, ייזכר תמיד ויזכה לכבוד לצידם של החלוצים והחדשנים השוכנים באולם התווך הזה, כמו דייוויד ליווינגסטון, תומאס קוקרן ואייזק ניוטון".[17]
אנדרטה דומה נחנכה על ידי מושלת ניו סאות' ויילס, מארי באשיר, בכנסיית סנט ג'יימס שבסידני ב-31 באוגוסט 2014.[18]
קישורים חיצוניים
- יומן המסע של ארתור פיליפ (באנגלית)
- ארתור פיליפ במילון הביוגרפיה הלאומי (באנגלית)
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Leila Berney (10 October 2014). "On this day: Arthur Phillip born". Australian Geographic.
- ^ Parker, Derek (2009). Arthur Phillip: Australia's first governor. Woodslane Press, pp. 2–3.
- ^ Nigel Rigby, Pieter van der Merwe, Glyn Williams, Pacific Exploration: Voyages of Discovery from Captain Cook's Endeavour to the Beagle, Bloomsbury Publishing, 2018, p. 93.
- ^ Parker, Derek (2009). Arthur Phillip: Australia's first governor. Woodslane Press, p. 5.
- ^ 5.0 5.1 Robert J. King, Arthur Phillip and the First Fleet at Rio de Janeiro , Map Matters, Issue 35 , Spring /November 2018, pp. 10-16.
- ^ George Burnett Barton (1889). "History of New South Wales From the Records, Volume I - Governor Phillip - Chapter 1.4". Project Gutenberg of Australia. Charles Potter, Government Printer.
- ^ Fletcher, B.H. (1967). "Phillip, Arthur (1738–1814)". Australian Dictionary of Biography. 2. Melbourne University Press.
- ^ "The First Fleet". Project Gutenberg Australia.
- ^ "Geographical Names Register Extract - Sydney". Place Name Search. Geographical Names Board of New South Wales.
- ^ "Cable v. Sinclair (1788) NSWKR 7; NSWSupC 7". Macquarie University Law School.
- ^ Deirdre Coleman, Romantic Colonization and British Anti-Slavery, Cambridge University Press, 2005, p. 167.
- ^ Arthur Phillip, D.W. Wilkin's Blog, page 195.
- ^ Watkin Tench. A Complete Account of the Settlement at Port Jackson, pp.64-73.
- ^ Hunter, John (1793), An Historical Journal of the Transactions at Port Jackson and Norfolk Island, London, England: Printed for John Stockdale, Chapter XXIII
- ^ "Lost the plot - story transcript". 60 Minutes. Ninemsn. 22 April 2007. Archived from the original on 30 January 2008.
- ^ Serle, Percival (1949). "Phillip, Arthur (1738–1814), admiral, and first governor of New South Wales". Dictionary of Australian Biography. Project Gutenberg Australia.
- ^ A SERVICE TO DEDICATE A MEMORIAL TO ADMIRAL ARTHUR PHILLIP, Westminster Abbey, 9th July 2014.
- ^ "Arthur Phillip Memorial Service". St James' Parish Connections. St James' Church, Sydney: 12–14. October–November 2014. Archived from the original on 7 October 2014.
30572719ארתור פיליפ