צבים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף צב)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המונח "צב" מפנה לכאן. לערך העוסק בערכים אחרים ששמם צב, ראו צב (פירושונים).
קריאת טבלת מיוןצבּים
צבים שונים
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
קבוצה: זאורופסידה
מחלקה: זוחלים
סדרה: צבים
שם מדעי
Testudines
תחום תפוצה

עיינו גם בפורטל

פורטל זוחלים ודו-חיים הוא שער לכל ערכי הזוחלים ודו-חיים במכלול. הפורטל מציג מידע אודות סדרות הזוחלים והדו-חיים, תמונות וסרטונים, קטעי הידעת?, ערכים מומלצים ועוד.


מינים שונים של צבים
צב יבשה מצוי
צב בריכה מהמין Actinemys marmorata
צב ים ירוק שוחה

צבּים (שם מדעי: Testudines) – סדרה של זוחלים דיאפסידים ובעלי שריון כבד החיים בסביבת מקווי מים מתוקים, בים וביבשה. קיימים כ-250 מינים שגודלם נע מ-8 סנטימטרים (3.1 אינץ') עד 2.74 מטרים (9.0 רגל) ומשקלים מקילוגרמים בודדים ועד ל-900 קילוגרם (2,000 ליברות). המאפיין הבולט שלהם הוא שריון כבד המכסה את הגב והגחון.

הצבים משויכים כיום לקבוצה הנכחדת ברובה Pantestudines.

אטימולוגיה

המילה "צָב" קיימת במספר שפות שמיות אחרות ובהן הארמית (צַבָּא) והערבית (ضَبّ, צַ'בּّ).

במקרא המילה מופיעה כמה פעמים. בפרשת נשא מופע הביטוי "עגלות צב"[1], ובמדרש[2] ובפירוש רש"י[3] מופיע כי הכוונה היא לעגלה בעלת כיסוי המתנייד יחד איתה למקום שאליו היא נוסעת, כדוגמת הצב שביתו מתנייד איתו. מופע אחר הוא בספר ויקרא:

וזה לכם הטמא בשרץ השרץ על הארץ החלד והעכבר והצב למינהו

ייתכן כי במקור הפסוק מתייחס לחיה הדומה לחרדון ולא לחיה הנקראת בימינו "צב"[4]. לכן, בעבר נעשה ניסיון לקרוא ליצור זה (המוכר בימינו כ"צב") בשם "שַלְחוּפָה" (מערבית: سُلَحْفَاة שֻׂלְחַפַה) אך המונח לא קנה אחיזה בשיח העברי. המילה נותרה מילה נרדפת[5], אך מוכרת פחות.

באנגלית ובשפות הלטיניות יש מספר שמות לצבים, בהתאם לסביבת חייהם:

  • "Turtle" - שם כולל לצבים. לעיתים ניתן לצבי ים.
  • "Tortoise" - לצבי יבשה.
  • "Terrapin" - לצבי מים מתוקים (שאינם מהווים קבוצה טקסונומית).

מיון מדעי של צבים

אנטומיה והתנהגות

לצבים שריון נוקשה וכבד על גבם וגחונם. שריון הגב ושריון הגחון מחוברים זה לזה כשבשריון מצויים פתחים לראש, לרגליים ולזנב. הזכר בעל שריון תחתון קעור וזנב ארוך יחסית לנקבה. הנקבה בעלת שריון תחתון שטוח וזנב קצר. ההבדל במבנה השריון התחתון מאפשר לצבים להזדווג ביציבות. בעת סכנה, חלק מהצבים מסוגלים להכניס את ראשם ורגליהם לתוך השריון כדי להתגונן.

מבחינה אנטומית, השריון של הצבים הוא התפתחות של כלוב הצלעות, ובנוסף לעצמות אלו וחוליות עמוד השדרה הוא כולל גם לוחות עצם המכוסים במגינים קרניים. דבר זה מרמז ששריון הצבים התפתח מאיחוי של אוסטאודרמים לשלד הצירי (צלעות ועמוד השדרה). מספר המגינים וצורתם משתנה בין הסוגים והמינים. השריון גדל עם הצב במשך חייו.

לסתות הצב מכוסות בחומר קרני קשה כדוגמת מקור עוף, ללא שיניים.

מזונם של הצבים מגוון, ומיני צבים שונים ניזונים מצמחייה, חסרי חוליות, פגרים, וצבי מים מתוקים מסוימים אף ניזונים מטרף חי[6]. צבי ים ניזונים בעיקר מאצות אך גם ממדוזות ואפילו מדגים[7].

רביית כל מיני הצבים נעשית ביבשה. הביצים מוטלות בגומחה שהנקבה חופרת בקרקע. נקבת הצב מכסה את הביצים בחול ועוזבת אותן. לאחר מספר שבועות בוקעים אבקועי הצבים מביציהם ומרביתם לא מגיעים לבגרות.

בניגוד לאמונה העממית, לא ניתן לקבוע את גילם של הצבים בעזרת ספירת מגִני הקרן הערוכים על שריון הגב שלהם. מספר המגנים ייחודי לכל מין של צב ואינו משתנה במהלך חייו. את גילו של הצב ניתן להעריך בעזרת טבעות הגדילה שעל שריונו, שבדומה לטבעות העץ, מתווספות לו מדי שנה, אלא ששיטה זו איננה יעילה עבור פרטים בוגרים שטבעות הגדילה שלהם בדרך כלל מטושטשות.

אריכות ימים

למרות הסכנות והטורפים האורבים להם, הצבים ידועים בתוחלת חייהם הארוכה. כמה מן המינים מאריכים חיים יותר מכל החולייתנים האחרים, לעיתים אף עד מאות שנים. על פי מדור המדע של הניו יורק טיימס, במיני צבים מסוימים חלק מאיברי גופם כגון הריאות, הכבד והכליות אינם מזדקנים. ב-22 במרץ 2006 מת בגן החיות של קולקטה, הודו, פרט מסוג צב אלדברה ענק בשם אדוויטה אשר גילו מוערך בכ-255 שנים; זאת על פי בדיקת פחמן-14 שבוצעה על שריונו. על פי תוצאות הבדיקה הוערך התאריך בו בקע מן הביצה בסביבות שנת 1750. מחקרים מסוימים מציעים שצבים למעשה לא מתים מזקנה, ובהיעדר מחלה או פציעה, למעשה אין מגבלה לאורך חייהם האפשרי, ותאורטית, הם יכולים לחיות לעד[8].

מיני צבים בישראל

בישראל קיימים באופן טבעי שמונה מינים מסדרה זו. רק אחד מהם לא מוגדר כמין בסיכון. לחופי ישראל מזדמנים 4 מיני צבי ים, ובשטחה מצויים שני מיני צב יבשה ושני מיני צבי מים מתוקים:

כמו כן, בישראל נמצא באופן לא טבעי צבגון אדום-האוזן הנפוץ בירקון ומגיע במעלה נחל האיילון לכל הפחות עד לוד. מוגדר בישראל כמין פולש.

הצב בתרבות האנושית

גלריה

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33246112צבים