מדוזות סוכך

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף מדוזות)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןמדוזות סוכך
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: צורבים
מחלקה: מדוזות ליצ׳י
סדרות
שם מדעי
Scyphozoa
איור המתאר את מחזור החיים של מדוזה: שלבים 1–3 פלאנולה (פגית), שלבים 4–10 פוליפ, שלבים 11–12 אפירה, שלבים 13–14 מדוזה.
מדוזת סרפד פסיפית
אורליות כחולות
Pelagia noctiluca
Cephea cephea
Catostylus mosaicus
מדוזה ממין Rhizostoma octopus שנפלטה לחוף
סלט מדוזות במסעדה בווייטנאם

מדוזות סוכך או מדוזות אמיתיות (שם מדעי: Scyphozoa) הם מחלקה של בעלי חיים ימיים, רב-תאיים, חסרי חוליות ופרימיטיבים, השייכים למערכת הצורבים ומכילות את מיני המדוזות המוכרות. קבוצות של מדוזות דומות השייכות למחלקות אחרות הם: כמה מההידרתים, המחלקה Staurozoa (בעלי גבעול) ומדוזות קובייתיות.

במחלקה זו יותר מ-200 מינים, שכולם חיים בים, אך לעיתים נסחפים גם למים מתוקים באמצעות זרמים.

השם מדוזה הושאל מדמותה של דמות נשית מפלצתית עם נחשים מתפתלים במקום שיער מהמיתולוגיה היוונית שנקראה מדוזה.

מבנה המדוזה

גוף מדוזת הסוכך הוא בצורת פעמון. מבנה המדוזה בסיסי ביותר: היא חסרת ראש, חסרת סנפירים, איבר רבייה או לב. במקום מוח יש לה רשת עצבים ראשונית בלתי מפותחת. גופה של המדוזה עשוי שתי שכבות, חיצונית ופנימית. בין שתי השכבות מצויה שכבה ספוגית-ג'לטינית שרובה מים ונקראת מזוגלאה.

במרכז השכבה המרכזית הפנימית מצוי חלל הקיבה. חלל זה משמש הן לתזונה והן לרבייה. בתחתית הגוף מצוי קנה ובקצהו פה, המשמש הן להכנסת מזון והן לפליטת פסולת. גוף המדוזה מורכב בעיקר ממים (מכ-94% עד לכ-98%), מלחים, מינרלים וחלבון.

מן הקנה יוצאות ארבע זרועות ציד, המתפצלות בהמשך חיי המדוזה לשמונה. לאורכן יש רבבות תאים צורבים המשמשים הן להגנה והן לציד של דגיגים, סרטנים ואצות מים. תאים צורבים נמצאים גם בתוך חלל העיכול, והם ממשיכים בפעולת השיתוק וההמתה של טרף שלא הומת קודם לכן.

המדוזה המצויה מגיעה לגודל של עד 60 סנטימטר. צבעה לבן, צהבהב או תכלכל. סביב כיפתה היא מעוטרת במעין זר כחול כהה. יש סוגי מדוזות המגיעות לגודל של עד 300 סנטימטר ואפילו יותר כשהגדולות מכולן הן מדוזת רעמת האריה שאורכה יכול לעלות על 36 מטר ומדוזת-ענק יפנית מחופי יפן שמשקלה עולה על 200 ק"ג. הגדולה במדוזות המעמקים היא הסטיגיומדוזה שאורך זרועותיה מגיע עד לאורך 10 מטרים.

כל המדוזות ארסיות, אם כי לחלקן הארס חלש ואינו מורגש.

פגיעת מדוזות בבני אדם

המדוזה מוכרת בעיקר בשל פגיעתה הצורבת במתרחצים לאורך חופי הים. לעיתים בעת סערה מושלכות מאות מדוזות אל החוף. אפשר להיפגע מצריבת המדוזה הן בעת שהיא במים והן על החוף. הצריבה במים היא לא רק במגע הישיר עימה, אלא גם על ידי תאי ארס משוטטים.[1] רוב המדוזות אינן קטלניות, וניתן להקל את צריבתן על ידי שטיפה בחומץ[2] (ולא שטיפה במים, משום שהדבר גורם להתפוצצות תאי הארס עקב אוסמוזה).

ציד ותזונה

המדוזות צדות את טרפן באמצעות תאים צורבים – נמטוציטים/קנידוציטים – המצויים בארבע זרועות הציד שלהן, שהן המשכו של הקנה. תאים אלו כוללים "צִלְצָל" (שוט שבקצהו עוקץ) שנשלף בעת זיהוי הטרף, חודר לתוכו ומשמש מעין מזרק להחדרת הארס המשתק. בהמשך מתפצלת כל זרוע ציד לשתיים. בשלב זה יש למדוזה שמונה זרועות אך מִפתח הקנה נסגר ואינו מאפשר קליטה של דגיגים וסרטנאים. התזונה בשלב זה מתבצעת על ידי נקבים זעירים רבים המצויים לאורך הזרועות, הקולטים פלנקטון ובעלי חיים מיקרוסקופיים, היישר לחלל הקיבה.

מדוזות נאכלות על ידי כרישים, צבי ים ודולפינים. אלה טועים מדי פעם ואוכלים שקיות שקופות שנראות דומות למדוזות, דבר המביא לחנק שלהם. מדוזות נאכלות לעיתים גם על ידי בני אדם, בעיקר בסין. ישנן חינניות-ים (אחורני-זימים) שמתמחות באכילת זרועות הציד של המדוזות תוך שמירה על תאי הצריבה שלמים, ומשתמשות בתאי הצריבה כהגנה לגופן הרך.

מחזור חיים ורבייה

למדוזות מחזור חיים כפול – שלב רבייה זוויגית פֵּלאגי (שוחה חופשית) ושלב רבייה אל-זוויגית ישיב (מחובר למצע כגון סלעים ועלים). המדוזה מתרבה על ידי רבייה זוויגית. בחלל הקיבה, הוא החלל המרכזי של גוף המדוזה הנקבה, נמצאות הביציות. תאי הזרע שנפלטים מגוף הזכר צפים במים עד שהם נשאבים אל תוך חלל העיכול של הנקבה ומפרים את הביציות. מכל ביצית מתפתחת פלאנולה – פגית ריסנית. הפגית צפה במים עד שהיא נצמדת לסלע, קרקעית או משטח יציב כלשהו. כעת מתפתח פוליפ, מעין גוף מרכזי וממנו יוצאות זרועות ציד רבות. הפוליפ מתרבה בצורה אל-זוויגית על ידי הנצה וקטיעה וגדל למושבה בה יש מספר פוליפים עם התמחויות שונות (אכילה, רבייה והגנה). מאוחר יותר מתכנסות הזרועות של פוליפ הרבייה פנימה ומתפתח מבנה שיכול להזכיר ערמת צלחות (כל צלחת כזו נקראת אפירה). כל צלחת כזו תיפרד מאוחר יותר ותהפוך למדוזה עצמאית, תהליך שנקרא סטרובילציה.

טקסונומיה

במשך מאות שנים לא נחשבה המדוזה לבעל חיים. מלומדים בתקופת הרנסאנס החשיבו אותה לצמח. במאה ה-18 הסכימו המלומדים להכניס את המדוזה להגדרה של "זאופיטה" – יצור כלאיים בין צמח לבעל חיים. מהמאה ה-19 הוגדרה המדוזה חד־משמעית כבעל חיים, לאחר שנמצא שהיא מתפתחת מביצית מופרית, ואיבריה מתפתחים משתי שכבות רקמה בסיסיות: אנדודרמה ואקטודרמה. לבעלי החיים המפותחים יותר יש שכבה נוספת הנקראת מזודרמה, אך היעדרה של זו אינו פוסל את המדוזה מלהיות בעל חיים.

מיון:

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: מדוזה

הערות שוליים

  1. ^ כיצד נורה ארס המדוזות לגופנו?, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
  2. ^ אתר למנויים בלבד ללא שתן או קצף גילוח: מדענים מצאו את התרופה הכי טובה לצריבת מדוזה, באתר הארץ, 11 במאי 2017
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36540005מדוזות סוכך

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=מדוזות_סוכך&oldid=2349140"