צב אליגטור מצוי
 צב אליגטור מצוי
| |
|---|---|
| שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | זוחלים |
| סדרה: | צבים |
| משפחה: | צבים נשכניים |
| סוג: | צב אליגטור |
| מין: | צב אליגטור מצוי |
| שם מדעי | |
 Macrochelys temminckii
| |
צב אליגטור מצוי (שם מדעי: Macrochelys temminckii) הוא מין של צב ממשפחת הצבים הנשכניים, ואחד מצבי המים המתוקים הכבדים ביותר בעולם. שמו של צב האליגטור ניתן לו בשל לסתותיו החזקות, צווארו דמוי הקפיץ ושלושת הרכסים האופייניים שעל גב שריונו, המעניקים לו מראה דומה לגב של אליגטור.
טקסונומיה
צב האליגטור והצב הנשכן המצוי משתייכים למעשה לשני סוגים נפרדים, צב האליגטור משתייך לסוג Macrochelys בעוד שהצב הנשכן המצוי משתייך לסוג Chelydra. בעבר הסברה השלטת הייתה כי הסוג Macrochelys כולל מין יחיד, אולם בעקבות מחקר נתגלה כי מדובר למעשה בשלושה מינים נפרדים: Macrochelys temminckii, Macrochelys suwanniensis ו- Macrochelys apalachicolae.
מורפולוגיה
צב האליגטור מאופיין בשריון עבה שעל חלקו הגבי שלושה רכסים של קשקשים גדולים המבדילים אותו מהצב הנשכן המצוי, שלו שריון חלק יותר. ראשו של הצב גדול וכבד ועיניו מוקפות "ריסים" בשרניים בצורת כוכב ותבניות מעגליות צהובות שמטרתן לשבור את קווי המתאר של העיניים ולשמור על הצב מוסווה. חלקו הפנימי של הפה מוסווה ועל קצה הלשון ישנו גידול דמוי תולעת המשמש את הצב לפיתוי טרף. צבעו של הצב אפור, חום, שחור או ירוק זית וגופו בדרך כלל מכוסה אצות.
צב האליגטור מגיע לבגרות במשקל 8 ק"ג ובאורך של כ-33 ס"מ, אך ממשיך לגדול במשך כל חייו. פרט יחיד יכול להגיע לאורך שריון של 35–80.8 ס"מ ולמשקל של 8.4–80 ק"ג. הזכרים בדרך כלל גדולים מהנקבות ופרטים השוקלים מעל 45 ק"ג הם בדרך כלל זכרים מבוגרים מאוד. משקלו של צב האליגטור הגדול ביותר שנמדד שנוי במחלוקת. לפי עדות שלא אומתה, ב-1937 נמצא בקנזס צב אליגטור במשקל 183 ק"ג. בנוסף, צב בן 16 שנים במשקל 113 ק"ג נשלח מאקווריום בשיקגו לאקווריום בטנסי ב-1999 כחלק מתוכנית ריבוי ומת שם. פרט נוסף במשקל 107 ק"ג חי בגן החיות ברוקפילד בפרברי שיקגו.
בניגוד לטענות לפיהן לצב האליגטור אחת הנשיכות החזקות בעולם החי, עוצמת נשיכתו נמדדה בכ- ק"ג-כוח. עוצמה זו חלשה אפילו מעוצמת הנשיכה של מספר מיני צבים אחרים, ושווה בערך לעוצמת הנשיכה של האדם בהשוואה למשקל הגוף. עם זאת, תועדו מקרים בהם נשיכה של צב אליגטור קטעה אצבעות של בני אדם. מעולם לא תועד מקרה של מוות כתוצאה מצב אליגטור.
תפוצה
צב האליגטור מצוי בעיקר בגופי מים בדרום-מזרח ארצות הברית. תפוצתו נפרשת מצפון-מערב פלורידה מערבה עד מזרח טקסס וצפונה עד צפון-מזרח קנזס, מיזורי, דרום-מזרח איווה, מערב אילינוי, דרום אינדיאנה, מערב קנטאקי ומערב טנסי. צבי האליגטור מצויים בנהר מיזורי צפונה לפחות עד סכר "גאבינס פוינט", הסכר הדרומי ביותר על נהר מיזורי בינקטון, דקוטה הדרומית. פרטים הנודדים לעומק היבשה יהיו בדרך כלל נקבות מקננות.
תזונה
צבי האליגטור הם טורפים אופורטוניסטים הניזונים מטרף שהם לוכדים וגם מפגרים. תזונתם הטבעית כוללת בעיקר דגים, פגרים של דגים (המושלכים חזרה למים על ידי דייגים) ושל חיות אחרות, רכיכות ודו-חיים, אך הם עשויים לאכול גם נחשים, חסילונים, תולעים, עופות מים, צמחי מים וצבים אחרים. לעיתים הם עשויים לטרוף גם מכרסמים שוכני מים כמו נוטריות, אונדטרות ואף ללכוד יונקים קטנים עד בינוניים כמו סנאים, אופוסומים, דביבונים וארמדילים שמנסים לשחות לגדה.
צבי האליגטור בדרך כלל צדים בלילה ובמהלך היום מעדיפים לארוב לטרף במים העכורים. הצב שוכב חסר תנועה על הקרקעית כשפיו פעור והלשון דמוית התולעת מחקה תנועות של תולעת וכך מושכת טרף אל פי הצב. כאשר הטרף מתקרב מספיק הצב סוגר את פיו במהירות ובעוצמה ולוכד אותו. צבי אליגטור צעירים תופסים דגים קטנים בשיטה זו, אך צבים בוגרים זקוקים לכמויות מזון גדולות יותר ונדרשים לחפש מזון באופן פעיל יותר. צבי אליגטור בוגרים תועדו הורגים וטורפים אליגטורים אמריקאיים צעירים, אולם אלו אינם מהווים מקור מזון שגרתי עבור הצבים.
בשבייה, צבי האליגטור יאכלו כמעט כל סוג של בשר שיסופק להם, כגון בשר עוף, בשר בקר או בשר חזיר, אך יסרבו לאכול בעת חשיפה לטמפרטורות קיצוניות.
מחזור חיים ורבייה
צב האליגטור מגיע לבגרות בגיל 12 שנים בערך. ההפריה וההטלה מתרחשות אחת לשנה, בתחילת האביב באזור התפוצה הדרומי של הצב ומאוחר יותר באביב באזור התפוצה הצפוני. הנקבה בונה קן ולאחר כחודשיים מטילה בו 10–50 ביצים. מינם של הצאצאים נקבע לפי הטמפרטורה בה מודגרות הביצים. הקן בדרך כלל נחפר לפחות 45 מטרים מגדת המים על מנת למנוע את הצפתו. משך ההדגרה נע בין 100 ל-140 ימים והצאצאים בוקעים בתחילת הסתיו.
בשבייה, צבי האליגטור חיים בין 20 ל-70 שנים, אולם הערכות לגבי תוחלת חייהם בטבע נעות בין 80–120 שנים ואף יותר.
בטיפול האדם
צבי אליגטור נרכשים לעיתים במסגרת הסחר בחיות אקזוטיות ומגודלים כחיות מחמד. בשל גודלם וצרכיהם המיוחדים, הם מתאימים לגידול על ידי מגדלי צבי מים מנוסים בלבד.
הצבים מעדיפים לאכול דגים חיים אותם הם תופסים בשיטתם האופיינית, אך מוכנים לאכול גם בשר מסוגים שונים או ירקות עלים. האכלת הצבים באופן ידני מסוכנת. בנוסף, ידוע כי טמפרטורות קיצוניות פוגעות בתיאבון של הצבים עד כדי סירובם לאכול עד אשר תוחזר הטמפרטורה לטווח המתאים להם.
בשל גודלם, החזקת פרטים בוגרים בעייתית. ניתן לאחוז צבים קטנים בצדי השריון בביטחון יחסי, אך פרטים גדולים יש לאחוז בשתי ידיים, כאשר יד אחת אוחזת בשריון באזור שמעל הראש, והיד השנייה אוחזת בשריון באזור שמעל הזנב. נשיכתם של צבי האליגטור עלולה לקטוע אצבעות, ידיים (תלוי כמה הצב גדול וכמה הנשיכה חזקה), ולגרום לפציעות אחרות, לכן במדינות מסוימות בארצות הברית שבהן צבי האליגטור אינם חיים באופן טבעי (כגון קליפורניה) החזקתם כחיות מחמד אסורה.
מין פולש
מספר צבי אליגטור שוחררו או ברחו למקורות מים בצ'כיה ובגרמניה. בבוואריה צב אליגטור פצע ילד אך לא נתפס. בשתי המדינות ישנם חוקים האוסרים על החזקת צבי אליגטור ללא היתר, ושתיהן חברות באיחוד האירופי שבו ישנם חוקים נגד מינים פולשים.
מצב שימור
בשל לכידה של הצבים לצורכי מסחר במסגרת הסחר בחיות אקזוטיות, ציד לבשר והרס בתי הגידול הטבעיים שלהם, מדינות מסוימות הטילו איסורים על לכידת צבי האליגטור בטבע. ה-IUCN הגדיר את המין כמין בסכנה והחל מה- 14 ביוני 2006 המין זכה להגנה בינלאומית כאשר נכלל באמנת וושינגטון, אשר מטילה הגבלות על הוצאת צבי האליגטור מארצות הברית ועל סחר בינלאומי בהם. כיום, צב האליגטור נמצא בסכנה במספר מדינות בארצות הברית, ביניהן קנטאקי, אינדיאנה, אילינוי ומיזורי, בהן הוא מוגן על פי חוק. בקנזס המין מוגדר כ"זקוק לשימור".
קישורים חיצוניים
.jpg){kind=link}
הערות שוליים
| צבים נשכניים | ||
|---|---|---|
| צב נשכן | צב נשכן מצוי • צב נשכן מרכז-אמריקאי • צב נשכן דרום-אמריקאי | |
| צב אליגטור | צב אליגטור מצוי • צב אליגטור אפלאצ'י • צב אליגטור סוואני | |
23893551צב אליגטור מצוי