צ'רלי ביטון
 | |||||
| צ'רלי ביטון, 2014 | |||||
| לידה |
11 באפריל 1947 ניסן ה'תש"ז  קזבלנקה, מרוקו הצרפתית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
24 בפברואר 2024 (בגיל 76) ט"ו באדר א' ה'תשפ"ד | ||||
| מדינה |
 ישראל | ||||
| תאריך עלייה | 1949 | ||||
| מקום קבורה | גבעת שאול ירושלים | ||||
| סיעה | חד"ש, הפנתרים השחורים | ||||
| |||||
צ'רלי שלום ביטון (11 באפריל 1947 - 24 בפברואר 2024) היה פעיל חברתי ישראלי וחבר הכנסת מטעם חד"ש, ממייסדי הפנתרים השחורים. ביטון היה פעיל למען זכויות בני עדות המזרח. במשך שנים רבות היה פעיל שמאל רדיקלי.
ביוגרפיה
ביטון נולד בקזבלנקה, מרוקו, עלה עם משפחתו לישראל בגיל שנתיים, וגדל בשכונת מוסררה שבירושלים.
נמנה עם מייסדי תנועת המחאה הישראלית הפנתרים השחורים ב-1971. היה מזכיר התנועה בשנים 1973–1977. בבחירות לכנסת השמינית התמודד ברשימת "הפנתרים השחורים-דמוקרטים ישראלים" שלא עברה את אחוז החסימה. הוא נידון למאסר של שבעה חודשים בגין תקיפת שוטר ב-1974, במהלך המחאה, אך סירב לרצות את העונש בפועל וירד למחתרת. לבסוף החליט להסגיר את עצמו, ואז קם לובי פוליטי שלחץ לשחרורו, והוא אכן קיבל חנינה כחמישה שבועות לאחר תחילת ריצוי עונשו.[1]
בין פעולות המחאה הנוספות שנקט עם ארגונו נמנים:
- זריקת שק עם עכברים לביתו של שר הסעד.
- גנבת בקבוקי חלב שהיו מונחים בלילות בדלתות הבתים של אחת השכונות האשכנזיות המבוססות. במקומם השאיר פתק עם הסבר: "בקבוק זה יכל להאכיל 10 חתולים ובמקום זה לקחנו אותו לשם האכלת 10 ילדי משפחות מצוקה".
- פריצה למפעל שמן תעשיות וחלוקת השלל שנבזז שם למשפחות מצוקה.
ב-1977 נבחר לכנסת התשיעית כסיעת הפנתרים השחורים במסגרת חד"ש. ושימש כחבר הכנסת מטעם חד"ש עד הכנסת השתים עשרה (1992). במהלך כהונתו בכנסת ה-12 התפצל מחד"ש ופעל כסיעת יחיד בשם "הפנתרים השחורים". ב-1992 התמודד בבחירות לכנסת השלוש עשרה ברשימת "התקווה", עם לאה שקדיאל שלא עברה את אחוז החסימה.
ביטון, שכונה בפי ראש הממשלה, מנחם בגין, "סר צ'ארלס ביטון" (לטענתו של ביטון, כשנבחר לכנסת חיבקו בגין ואמר לו שהוא "במפלגה הלא נכונה", כיוון שאביו של ביטון היה חבר תנועת החירות), נחשב לאחד מחברי הכנסת הצבעוניים והשונים ביותר מחברי הכנסת האחרים. למשל, ב-23 בדצמבר 1978 כבל עצמו באזיקים אל דוכן הכנסת. יושב ראש הישיבה, משה מרון, נאלץ להפסיק את הישיבה. ביטון ביקש לשחררו מהאזיקים. מספר חברי הכנסת ניסו לשחררו, אך רק לאחר התערבות כלבן הכנסת,[2] הוא שוחרר. באותו היום התראיין לנחמן שי, ואמר כי הוא "כאיש שמייצג את השכונות, את האנשים המדוכאים, את האנשים הדפוקים - אני חושב שמדי פעם הכנסת צריכה לדעת מה זה אנשים דפוקים". ביטון הורחק מהכנסת לחמש ישיבות כעונש על הכבילה.[3]
בספטמבר 1980 היה ביטון, לצדו של תופיק טובי, לחבר הכנסת הראשון שנפגש בפומבי עם ראשי אש"ף, ובהם יאסר ערפאת וסגנו אבו איאד, יחד עם אורי אבנרי בבלגרד.[4] הדבר היה עוד לפני חקיקת חוק איסור המפגשים עם אנשי אש"ף. כשחזר לישראל אמר: ”אני מוסמך מטעם האנשים שבחרו בי ובמפלגתי לכנסת, לדבר עם ערפאת, כדי לחפש ביחד פתרון של שלום במזרח התיכון”.[5]
מאז פרישתו מהכנסת עסק ביטון בפעילות פוליטית רק לעיתים מזדמנות והתפרנס כיבואן בגדים. בין היתר, השתתף בהפגנות הסטודנטים נגד ועדת שוחט לבחינת מערכת ההשכלה הגבוהה והעלאת שכר הלימוד. בשנת 2007 הקים תנועה חברתית, שפרט לפעילים ממוצא מזרחי, כוללת פעילים יוצאי ברית המועצות לשעבר וכמה יוצאי אתיופיה. ביטון הסתייג ממפלגת ש"ס, בה תמך תקופה מסוימת, ואמר עליה "הם הפקק שסתם את ההתפתחות החברתית של עדות המזרח".[6]
בעקבות האינתיפאדה השנייה והמשך האלימות הפלסטינית, התרחק ביטון מהשמאל הפוליטי הישראלי. בריאיון לעיתון "מקור ראשון" ב-9 בינואר 2009 אמר ביטון שערפאת הונה אותו ואת חבריו, וכי אין פרטנר פלסטיני להסכמים מדיניים עם ישראל.[7]
בשנת 2011 נטל חלק פעיל בהפגנות במסגרת מחאת האוהלים.[8]
בשנת 2015, לקראת הבחירות לכנסת העשרים, הודיע על תמיכה במפלגת ש"ס בראשות אריה דרעי על אף שגינה את המפלגה בעבר.[9][10]
נפטר ב-24 בפברואר 2024[11].
חיים אישיים
ביטון היה נשוי ואב לחמישה. התגורר במבשרת ציון. בנו החורג הוא ד"ר שי פרוינד, שהיה ממובילי מחאת הרופאים המתמחים ב-2011.[12]
קישורים חיצוניים
צ'רלי ביטון, באתר הכנסת - צ'רלי ביטון, באתר כנסת פתוחה
- (הקישור אינו פעיל, 28 במרץ 2018)פנתר אדום ריאיון עם צ'רלי ביטון ב"כל העיר", 1 באוגוסט 1980
- אמיר זוהר, היהפוך פנתר עורו, באתר הארץ, 18 בספטמבר 2007
- שמעון כהן, צ'רלי ביטון: "הסכמי שלום? הכול שקר אחד גדול", באתר ערוץ 7, 30 בינואר 2011
- (הקישור אינו פעיל, 28 במרץ 2018)
קובי מידן, "אנשים בלילה" עם צ'רלי ביטון, באתר iCast, 18 ביוני 2012 
אהרון ברנע מראיין את צ'רלי ביטון בתוכנית "מחוץ לזמן" של ערוץ הכנסת, באתר יוטיוב, 3.1.16
הערות שוליים
- ^ מרדכי בסוק, הנשיא חנן את צ'ארלי ביטון, דבר, 15 בנובמבר 1974
- ^ מידע על כלביית הכנסת באתר הכנסת.
- ^ החלטת ועדת הכנסת להרחיק את חבר הכנסת צ'רלי ביטון מחמש ישיבות רצופות של הכנסת, אתר הכנסת
- ^ MIDDLE EAST: Arafat's Nudge, באתר מגזין טיים, 6 באוקטובר 1980
- ^ דן ארקין, ח"כ ביטון בשובו: "בוחרי הסמיכוני לדבר עם ערפאת", מעריב, 23 באוקטובר 1980
- ^ עקיבא אלדר, צ'רלי ביטון מקים תנועה חברתית עם עולים מרוסיה, באתר הארץ, 30 באוגוסט 2007
- ^ נעמה נחושתאי, צ'רלי ביטון, באתר ynet, 11 בינואר 2009
- ^ רונן מדזיני, הפנתר ביטון במאהל: "אופטימי, התמידו במאבק", באתר ynet, 20 ביולי 2011
- ^ קובי נחשוני, הפנתרים השחורים תומכים בש"ס: "רק דרעי", באתר ynet, 15 בפברואר 2015
- ^
יאיר אטינגר, ותיקי הפנתרים השחורים תומכים בש"ס: "רתומים למפלגה בכל הכוח", באתר הארץ, 15 בפברואר 2015
- ^ צ'רלי ביטון, ממייסדי תנועת המחאה 'הפנתרים השחורים', הלך לעולמו בגיל 76, באתר ערוץ 7, 24 בפברואר 2024
- ^ אסתי אהרונוביץ, המחאה החברתית כחלק מהדי-אן-איי של צ'רלי ביטון, באתר הארץ, 19 באוגוסט 2011
- רשימת חברי הכנסת
- חברי הכנסת מטעם חד"ש
- חברי הכנסת מטעם סיעות יחיד
- הפנתרים השחורים
- מורשעים בעבירות על רקע אידאולוגי בישראל
- מורשעים בפגיעה בעובד ציבור בישראל
- ישראלים שקיבלו חנינה
- עולים לאחר קום המדינה: 1948–1950
- חברי הכנסת התשיעית
- חברי הכנסת העשירית
- חברי הכנסת האחת עשרה
- חברי הכנסת השתים עשרה
- מבשרת ציון: אישים
- ישראלים שנולדו ב-1947
- ישראלים שנפטרו ב-2024