פסגת מנהיגי אפריקה–ארצות הברית
פסגת מנהיגי אפריקה–ארצות הברית הייתה פסגה בינלאומית, שהתקיימה בוושינגטון די. סי. בין התאריכים 4–6 באוגוסט 2014 ובה השתתפו חמישים מנהיגים מיבשת אפריקה. את הפסגה אירח נשיא ארצות הברית, ברק אובמה בבית הלבן.
מנהיגים של כ-50 מתוך 54 המדינות הריבוניות שבאפריקה. הפסגה התמקדה בעיקר במסחר, השקעות וביטחונה של יבשת אפריקה[1].
לצד הפסגה הראשית היו גם מספר אירועים צדדים מלבד הפסגה עצמה[2].
רקע
ב-2013 ערך נשיא ארצות הברית, ברק אובמה ביקור בדרום אפריקה, סנגל וטנזניה. בביקור הכריז אובמה על תוכנותיו לארח פסגה דיפלומטית של מנהיגים מיבשת אפריקה[3].
הפסגה תוכננה להתעסק בעיקר בסחר והשקעה בכלכלת אפריקה. מזכירת המסחר האמריקאית, פני פריצקר הצהירה כי בפסגה יוצגו עסקאות חדשות עם יבשת אפריקה בשווי של כ-900 מיליון דולרים[4].
אירועי טרום הפסגה
פורום עסקי אפריקה–ארצות הברית
ב-4 וב-5 באוגוסט אירחו אנשי מחלקת המסחר האמריקאית ובלומברג פילנתרופיה (אנ') פורום עסקי, בפורום דובר על חיזוק הקשרים המסחריים בין ארצות הברית לאפריקה ובפרט על נושאים כמו מאבק בסחר בחיות בר, הגדלת זמינון ההון האמריקאי לחברות באפריקה, הגדרת מדיניות שתאפשר צמיחה כלכלית ביבשת, על שותפות ציבורית-פרטית, השקעה במערכות הבריאות באפריקה, חידושים טכנלוגיים, שמירה על ביטחון תזונתי כאשר האקלים של כדור הארץ משתנה בעקבות הההתחממות הגלובלית ובקידום שלום ושגשוג באפריקה. בפורום לקחו חלק גם יו"ר ג'נרל אלקטריק, ג'ף אימלט, נשיא הבנק העולמי, ג'ים יונג קים, מנכ"ל וולמארט, דאג מקמילון (אנ'), מנכ"ל דאו כימיקלים, אנדרו ליווריס (אנ') ועוד מספר מנכ"לים ויושב ראשי של חברות שונות. מלבדם, לקחו חלק גם פוליטיקאים אמריקאים בהם, מזכיר האוצר, ג'ק לו, סגן הנשיא, ג'ו ביידן, מזכיר המדינה, ג'ון קרי והיועצת לביטחון לאומי, סוזן רייס.
הפסגה
מפגשי מנהיגי הפסגה
משתתפים
אפריקה מורכבת מכ-54 מדינות ריבוניות שכולן חברות האיחוד האפריקאי, המדינות הועברו לחמישים מנהיגים אפריקאים שיש להן יחסים תקינים עם ארצות הברית והאיחוד האפריקאי כאחד[5]. יו"ר האיחוד האפריקאי, נקוסזנה דלמיני-זומה הוזמנה על אף שבאופן רשמי אינה מנהיגת מדינה[6][7]. הנשיא אובמה פגש את המנהיגים באופן קבוצתי ולא באופן פרטני[8][9]. מתוך חמישים המנהיגים שלושים ושבעה מהם היו ראשי מדינות[10].
רשימת המשתתפים
ראש ממשלת אלג'יריה, עבד אל-מאלכ סלאל
סגן נשיא אנגולה, מנואל ויסנטה (אנ')
ראש ממשלת אתיופיה, היילמריאם דסלן
נשיא אוגנדה, יוורי מוסווני
מלך אסוואטיני, מסוואטי השלישי
נשיא ארצות הברית, ברק אובמה
נשיא בורקינה פאסו, בלז קומפאורה
נשיא בורונדי, פייר נקורונזיזה
נשיא ג'יבוטי, אסמאעיל עומאר גואלה
נשיא גאנה, ג'ון דרמאני מהאמה
נשיא גבון, עלי בונגו
נשיא גמביה, יחיא ג'אמה
נשיא גיאנה, דייוויד גריינג'ר
נשיא גינאה, אלפה קונדה
נשיא גינאה ביסאו, ג'וזה מריו ואז (אנ')
נשיא גינאה המשוונית, תאודורו אוביאנג נגמה מבאסוגו
נשיא דרום אפריקה, ג'ייקוב זומה
נשיא דרום סודאן, סאלווה קיר מאיארדיט
נשיא הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, ז'וזף קבילה
נשיא הרפובליקה של קונגו, דניס ססו-נגוסו
סגן נשיא זמביה, גאי סקוט
ראש ממשלת חוף השנהב, דניאל קבלן דאנקן (אנ')
נשיא טוגו, פאורה גנאסינגבה
נשיא טנזניה, ג'קאיה קיקווטה (אנ')
נשיא כף ורדה, ז'ורז'ה קרלוש פונסקה
ראש ממשלת לוב, עבדאללה א-ת'ני
נשיא מאלי, איברהים בובאכר קייטה
ראש ממשלת מרוקו, עבד אל-אילה בן כיראן
נשיא מאוריטניה, מוחמד ולד עבד אל-עזיז
ראש ממשלת מאוריציוס, נאווין ראמגולם (אנ')
נשיא מדגסקר, הר רג'ונאריממפיאנינה
ראש ממשלת מצרים, אבראהים מחלב
נשיא מוזמביק, ארמנדו גבוזה
נשיא מלאווי, פיטר מותריקה
נשיא ניז'ר, מהמדואו איסופו
נשיא נמיביה, היפיקפוניה פוהאמבה
נשיא סומליה, חסן שייח' מחמוד
נשיא סנגל, מאקי סאל
ראש ממשלת סאו טומה ופרינסיפה, גבריאל קוסטה (אנ')
נשיא סיישל, ג'יימס מישל (אנ')
שר החוץ של סיירה לאון, סמורה קמארה (אנ')
נשיא צ'אד, אידריס דבי
נשיא קניה, אוהורו קניאטה
נשיא קומורו, איקילילו דואנינה
נשיא קמרון, פול בייה
נשיא רואנדה, פול קגאמה
נשיא תוניסיה, מונצף מרזוקי
רשימת מזומנים שלא הגיעו
- נשיא אלג'יריה, עבד אל-עזיז בותפליקה שהחליט לא להגיע עקב סיבות בריאותיות[11].
- נשיא אנגולה, ז'וזה אדוארדו דוש סנטוש
נשיא בוטסואנה, יאן קאמה[12].- נשיא זמביה, מייקל סאטה שהחליט לא להגיע עקב סיבות בריאותיות.
- נשיא חוף השנהב, אלאסן ואטארה
- נשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי[13].
- מלך מרוקו, מוחמד השישי.
נשיאת ליבריה, אלן ג'ונסון-סירליף שהחליטה לא להגיע בעקבות התפרצות האבולה באפריקה[14].- נשיא סיירה לאון, ארנסט באי קורומה שהחליט לא להגיע בעקבות התפרצות האבולה באפריקה[15].
רשימת מנהיגים שלא הוזמנו
נשיא אריתריאה, איסאייס אפוורקי לא הגיע בעקבות אמברגו נשק שהוטל על אריתריאה על ידי האומות המאוחדות ואת סירובה להעלות את דרג היחסים בין אריתריאה לארוצת הברית לדרג מלא של יחסים דיפלומטיים.
נשיא הרפובליקה המרכז-אפריקאית, קתרין סמבה-פנזה (אנ') לא הוזמנה בעקבות השעיית מדינתה מהאיחוד האפריקאי בעקבות מלחמת האזרחים במדינה[16][17].
נשיא זימבבואה, רוברט מוגאבה
נשיא סודאן, עומר אל-בשיר לא הוזמן מאחר שהוא מבוקש על ידי בית הדין הפלילי הבינלאומי, גם מחלקת המדינה האמריקאית החשיבה באותם ימים את סודאן כחלק מרשימת המדינות המממנות טרור. ממשלת סודאן מתחה ביקורת על הדרתה[18].
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "Statement by the Press Secretary Announcing the U.S.-Africa Leaders Summit". whitehouse.gov. 21 בינואר 2014. נבדק ב-29 בינואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Side Events". Inter Action: A United Voice For Global Change. נבדק ב-7 באוגוסט 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Obama to host summit of African leaders next year". Fox News. 30 ביוני 2013. נבדק ב-31 ביולי 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Keeler, Dan (22 ביולי 2014). "Obama's Africa Summit Set to See $900m+ in Deals Announced". The Wall Street Journal. נבדק ב-30 ביולי 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Washington Prepares to Host Meeting of African Leaders". NY Times. 29 ביולי 2014. נבדק ב-30 ביולי 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Obama to invite 47 leaders to US-Africa summit". News24. נבדק ב-29 בינואר 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "White House On U.S.-Africa Leaders Summit". allafrica.com. נבדק ב-29 בינואר 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Akande, Laolu. "U.S-Africa Summit: Obama Rules Out Meeting With Jonathan, Others". The Guardian (Nigeria). אורכב מ-המקור ב-6 באוגוסט 2014. נבדק ב-30 ביולי 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Wonacott, Peter (21 ביולי 2014). "Obama Charts a Risky Course With Africa Heads-of-State Summit". The Wall Street Journal. נבדק ב-30 ביולי 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Heads of Delegation". whitehouse.gov. אורכב מ-המקור ב-20 בינואר 2017. נבדק ב-6 באוגוסט 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Vines, Alex (1 באוגוסט 2014). "The First US-Africa Summit: More than a Birthday Party for President Obama". Chatham House. נבדק ב-6 באוגוסט 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Botswana's Khama misses US-Africa Leaders Summit". en.starafrica.com. 5 אוגוסט 2014. אורכב מ-המקור ב-8 אוגוסט 2014. נבדק ב-6 אוגוסט 2014.
- ^ "Why did Sisi decline Obama's invitation to Washington?". Al Arabiya News. 23 ביולי 2014. נבדק ב-6 באוגוסט 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Two African Leaders Skip Obama Summit to Deal With Ebola". Bloomberg Business Week. 31 ביולי 2014. נבדק ב-31 ביולי 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Boyer, Dave (31 ביולי 2014). "3 African leaders cancel trip to U.S. over Ebola outbreak; Obama still plans summit". Washington Times. נבדק ב-31 ביולי 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Uninvited To U.S. -Africa Leaders Summit: CAR's Catherine Samba-Panza". afkinsider.com. 28 ביולי 2014. נבדק ב-30 ביולי 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^
פסגת מנהיגי אפריקה–ארצות הברית, בביצוע Obama administration may revise the list of African leaders invited to US summit, סרטון באתר יוטיוב
- ^ "Sudan criticises its exclusion from US-Africa summit". Sudan Tribune. 26 בינואר 2014. נבדק ב-29 בינואר 2014.
{{cite news}}: (עזרה)
31339351פסגת מנהיגי אפריקה–ארצות הברית