ג'ק לו

ג'ק לו
Jack Lew
	לו, אוקטובר 2023
לידה	29 באוגוסט 1955 (גיל: 69); ניו יורק, מדינת ניו יורק, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
בת זוג	רות שוורץ
	3 בנובמבר 2023 – מכהן; (שנה ו־7 שבועות)
תחת מזכיר המדינה של ארצות הברית	אנתוני בלינקן
הנשיא ממנה	ג'ו ביידן
	→ סטפני האלט ממלאת מקום
	28 בפברואר 2013 – 20 בינואר 2017; (3 שנים ו־46 שבועות)
תחת נשיא ארצות הברית	ברק אובמה
	→ טימותי גייטנר סטיבן מנושין ←
	27 בינואר 2012 – 20 בינואר 2013; (51 שבועות ו־3 ימים)
תחת נשיא ארצות הברית	ברק אובמה
	→ ויליאם דיילי דניס מקדאנה ←

ערך זה עוסק בשגריר ארצות הברית בישראל. אם התכוונתם לקופץ למים בריטי, ראו ג'ק לו (קופץ למים).

ג'ייקוב ג'וזף "ג'ק" לו (באנגלית: Jacob Joseph "Jack" Lew; נולד ב-29 באוגוסט 1955) הוא איש ממשל יהודי-אמריקאי המכהן כשגריר ארצות הברית בישראל.

לו כיהן כראש משרד הניהול והתקצוב בבית הלבן (OMB) בשנים 2010–2012, תפקיד שבו כיהן גם בזמן ממשל קלינטון, בין השנים 1998–2001, והיה המעצב המרכזי של ממשלו למדיניות איזון תקציבי. משנת 2012 עד 2013 כיהן כראש סגל הבית הלבן ומשנת 2013 עד 2017 כיהן כמזכיר האוצר של ארצות הברית.

ביוגרפיה

לו נולד וגדל בניו יורק למשפחה יהודית, והוא שומר מצוות. סיים את לימודיו באוניברסיטת הרווארד בשנת 1978, ולימודי משפטים באוניברסיטת ג'ורג'טאון ב-1983.

הוא החל את הקריירה שלו בוושינגטון ב-1973 כעוזר פרלמנטרי של חבר בית הנבחרים ג'ו מוקאלי עד 1975. משנת 1979 עד 1987 היה יועץ ראשי לענייני מדיניות פנים ליושב ראש בית הנבחרים של ארצות הברית, טיפ אוניל. הוא כיהן גם בוועדת המדיניות וההיגוי של המפלגה הדמוקרטית, תחילה כסגן יו"ר ולאחר מכן עמד בראשה. שימש עוזרו של יו"ר הוועדה למנהל ותקציבים בבית הנבחרים.

לו עבד כמשפטן כחמש שנים בחברת עורכי הדין "ואן נס, פלדמן וקורטיס". כמשפטן, עסק בעיקר בדיני ייצור חשמל. כמו כן, עבד בעבר במרכז למחקר המזרח התיכון. שימש כמנהל תחום של הוועד הדמוקרטי הלאומי עבור הקמפיין של הוועד ב-1988, וכסגן מנהל במשרד לניתוח תוכניות של משרד העיר בוסטון למנהל ותקציבים.

מפברואר 1993 עד 1994 כיהן כיועץ מיוחד לנשיא ארצות הברית ביל קלינטון. היה אחראי על פיתוח מדיניות ועל היוזמה לשירות לאומי - "אמריקור" (Americorps), וכן על החקיקה לרפורמת ביטוח בריאות. באוקטובר 1994 עזב את הבית הלבן כדי לשמש מנהל ביצועי לענייני חקיקה במשרד למנהל ותקציבים בקונגרס האמריקאי. מאוגוסט 1995 עד יולי 1998 כיהן לו כסגן מנהל המשרד למנהל ותקציבים בקונגרס. בתפקיד זה שימש מנהל תפעול ראשי, הממונה על צוות של 500 אנשי צוות, והיה ממונה על תחום רחב סמכויות בנושאי תיאום המאמץ של ממשל קלינטון בנושאי תקציבים והקצאות ממשל. לא פעם שימש בצוות הממשל למשא ומתן בנושא חוק איזון התקציב של שנת 1997, כשהוא רוכש לעצמו מוניטין של איש משא ומתן סבלני ואפקטיבי.

הנשיא קלינטון מינה אותו לראש המשרד למנהל ותקציבים בקונגרס, והסנאט האמריקני אישר את מינויו ב-31 ביולי 1998. בתפקיד זה כיהן עד תום כהונת ממשל קלינטון בשנת 2001. כראש המשרד למנהל ותקציבים היה אחראי על מדיניות ממשל קלינטון לנושאי תקציב, מנהל ונושאי הקצאות שונות. כחבר קבינט וחבר בכיר של הצוות הכלכלי בממשל, הוא ייעץ לנשיא בנושאים רחבים הנוגעים למדיניות חוץ ופנים זו. הוא ייצג את ממשל קלינטון במשא ומתן התקציבי עם הקונגרס וכיהן כחבר במועצה לביטחון לאומי.

בתום כהונת ממשל קלינטון שימש לו סגן נשיא באוניברסיטת ניו יורק ופרופסור בבית הספר לשירות הציבורי באוניברסיטה. ביוני 2006 מונה למנהל בחברת הפיננסים סיטיגרופ. עם היבחרו של ברק אובמה לתפקיד נשיא ארצות הברית מונה על ידי הנשיא הנבחר, כבר בתקופת המעבר, כסגן מזכירת המדינה הילרי קלינטון עם אחריות לתחום התקציבים והמנהל, כאשר מקבילו ג'יימס סטיינברג מונה כאחראי לתחום המדיניות.^[1] ביולי 2010 הודיע אובמה כי בחר בלו להחליף את ראש משרד הניהול והתקצוב בבית הלבן, פיטר אורסג, ומינויו אושר בסנאט בנובמבר.

תפקידים נוספים שמילא הם חבר במועצה ליחסי חוץ, בוועד המייעץ למכון ברוקינגס והאקדמיה הלאומית לביטוח לאומי. בנוסף הוא חבר בארגון המשפטנים של וושינגטון די. סי. ומסצ'וסטס. הוא מתגורר בשכונת ריברדייל ברובע הברונקס שבניו יורק.

ב-10 בינואר 2013 הודיע נשיא ארצות הברית ברק אובמה שבכוונתו למנות את לו למזכיר האוצר. ב-27 בפברואר אישר הסנאט את המינוי, ולמחרת הושבע לו והחל את כהונתו.

ביוני 2014, נבחר לו על ידי "ג'רוזלם פוסט" כאחד מחמישים היהודים המשפיעים ביותר בעולם.^[2]

ב-5 בספטמבר 2023 הודיע נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן שבכוונתו למנות את לו לשגריר ארצות הברית בישראל.^[3] ב-31 באוקטובר אישר הסנאט את המינוי.

ב-5 בנובמבר 2023 הגיע גק לבית הנשיא בזמן מלחמת חרבות ברזל ומסר את כתב האמנה לנשיא יצחק (בוז'י) הרצוג.^[4]