עלי בונגו
 |
יש לעדכן ערך זה.
| |
| יש לעדכן ערך זה. |
.jpg) | |||||
| נשיא גבון,החל משנת 2009 | |||||
| לידה |
9 בפברואר 1959 (גיל: 65) ברזוויל (קונגו הצרפתית) | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 גבון | ||||
| מפלגה | המפלגה הדמוקרטית הגבונית | ||||
| בת זוג |
אינגה לין קולינס סילבי ולנטן | ||||
| |||||
עלי בונגו אונדימבה (בכתיב לטיני: Ali Bongo Ondimba, שמו בלידה: אלן ברנאר בונגו (Alain Bernard Bongo), נולד ב-9 בפברואר 1959) הוא פוליטיקאי גבוני, נשיא גבון לשעבר. הוא בן לקבוצה האתנית באטקה (אנ').
עלי בונגו הוא בנם של אלבר ברנאר בונגו, לימים חאג' עומר בונגו, נשיא גבון בשנים 1967–2009 ושל אשתו השנייה, פאסיינס דבאני, מנהיגה פוליטית גבונזית ולימים מוזיקאית בינלאומית מצליחה. משפחת בונגו מנהיגה את המדינה החל משנת 1967 ונהנתה לאורך השנים מתמיכת צרפת. בימי שלטון אביו שימש עלי בונגו כשר החוץ של גבון (בשנים 1989–1991) ובשנים 1999–1991 היה נציג בונגוויל באספה הלאומית של גבון. בהמשך כיהן כשר ההגנה בשנים 2009–1999. באוגוסט 2009 אחרי מות אביו רץ בבחירות הנשיאותיות, שבהן ניצח כמועמד המפלגה הדמוקרטית הגבונזית, מפלגת השלטון. הוא ניצח עם 41.7% מהקולות. ניצחונו ב-2009 ובחירתו מחדש בשנת 2016 עוררו מחאות רבות מצד המחנות היריבים שטענו כי הבחירות לא היו הוגנות. בונגו מכהן גם כיושב ראש המפלגה הדמוקרטית.
בשלהי אוגוסט 2023 הודח מן הנשיאות בהפיכה צבאית שהתרחשה במדינה.
ביוגרפיה
שנותיו המוקדמות
עלי בונגו נולד בשנת 1959 בברזוויל, בקונגו הצרפתית, חלק מאפריקה המשוונית הצרפתית, תחת השם אלן-ברנאר בונגו כבנם הבכור של אלבר ברנאר בונגו, לימים עומר בונגו, והזמרת ז'וזפין נקאמה ששינתה מאוחר יותר את שמה לפסיאנס דבאני. אמו הייתה בת 15 בלידתו. באותה תקופה האב, אלבר-ברנאר בונגו, שירת באיש צבא בברזוויל[1]. בשנת 1960, אחרי הכרזת עצמאות גבון, המשפחה עברה לשם[2]. בגיל 14, בשנת 1973, כשאביו התאסלם יחד עם כל משפחתו, קיבל את השם המוסלמי עלי. בקרב חוגי האופוזיציה נפוצו מאוחר יותר שמועות לפיהן עלי בונגו היה כביכול ילד משבט איבו מניגריה שאומץ על ידי אביו רק בשנת 1968, אחרי מלחמת ביאפרה.
עלי בונגו למד את לימודי התיכון בצרפת, במכללה פרוטסטנטית בהרי סוון ואחר כך במכללה הקתולית נוטר דאם דה סנט קרואה בנאי-סיר-סן, על יד פריז[2]. לאחר מכן למד משפטים באוניסברסיטת פריז 1 פנתאון-סורבון.
בצעירותו, בעקבות אמו, רצה בהתחלה להיות זמר ויחד עם מוזיקאים מקורבים לזמר ג'יימס בראון שאותו העריץ מאוד, הקליט בשנת 1977 אלבום מוזיקת פֿאנק תחת הכותרת "A Brand New Man". האלבום לא זכה בהצלחה. עלי בונגו הלחין מנגינות גם עבור אמו הזמרת.
קריירה פוליטית
1987–1999: ההתחלה
בשובו מהלימודים בצרפת, עלי בונגו עבד בממשל אביו בשנים 1987–1989. בשנים 1989–1991 כיהן כשר החוץ של גבון בממשלתו של קזימיר אויה מ'בה. אולם החוקה משנת 1991 שאסרה על מינוי שרים מתחת לגיל 35, אילצה את בונגו, שהיה בן 32, להתפטר.
יחד עם אנדרה מ'בה וקבוצת מקורבים (אלפרד מביקה מויאמה, ז'רמן נגויו מוסאוו) הקים קבוצה ששאפה לשנות באופן משמעותי את החיים הפוליטיים בגבון, תוך מעבר ברוח התקופה, למשטר רב-מפלגתי. שאיפה זו נתמכה אז על ידי הנשיא בונגו עצמו. בשנת 1990 הציג את מועמדותו במחוז הוט-אוגואה ונבחר.
בשנת 1996 עשה בונגו ניסיון לתפוס את המעמד המוביל במחוז הוט-אוגואה שנשלט על ידי בן דודו, שר ההגנה, הגנרל וראש המטה הכללי לשעבר, אידריס נגארי. תוך כדי כך הוא התעמת עם נגארי, אך השיג את תמיכת באיו שהבטיח את בחירתו מחדש במחוז.
1999–2009: שר ההגנה
בפברואר 2009 התמנה בונגו לשר ההגנה במקום הגנרל נגארי. כשר הגדיל הוצאות כדי לשמור על הפופולריות שלו בקרב החיילים והקצינים. בעת ובעונה אחת קידם את מקורביו. גיסו, שר הכלכלה פול ונגי, דגל בריסון תקציבי וחסם באותה תקופה אחת מעסקות הרכישות של משרד הביטחון. עלי בונגו נבחר מחדש כחבר הפרלמנט בשנים 2001–2006.
כהונתו הראשונה כנשיא (2009–2016)
אחרי שביוני 2009 מת אביו, הנשיא עומר בונגו, עלי בונגו, בתור סגן יושב ראש המפלגה הדמוקרטית, נבחר למועמד מפלגת השלטון בבחירות הנשיאותיות שנקבעו ב-30 באוגוסט 2009 בריאיון ל"קול אמריקה" הצהיר עלי בונגו כי ראה עצמו מועמד השינוי. תוצאות ההצבעה פורסמו ב-3 בספטמבר 2009: עלי בונגו נבחר כנשיא עם 41.73% מכלל הקולות, לעומת פייר ממבונדו – 25.64% ואנדרה מ'בה אובאמה – 25.33% המועמדים היריבים ערערו על אמיתות התוצאות. אחרי שתוצאות הבחירות אושרו, נכנס עלי בונגו לתפקיד הנשיא במקום אביו, ב-16 באוקטובר 2009 והוא הבטיח המשכיות ובאותו התנתקות מהעבר.
בתחילת נשיאותו הוביל מדיניות של בנייה מסיבית. המצע הכלכלי בבחירות שאף לקדם את המדינה בשלושה מישורים - "גבון הירוקה", "גבון התעשייתית" ו"גבון השירותים". "גבון הירוקה" הייתה אמורה לסמל המאמצים לשמירת הסביבה, עם טיפוח 13 הפארקים הלאומיים של המדינה שאורגנו בשנת 2002, והמכסים 11% מן השטח הלאומי, קידום החקלאות עם השגת העצמאות מבחינת האספקה העצמית של מוצרי המזון, וקידום ה"אקותיירות".
"גבון התעשייתית" אמורה להבטיח ניצול לטווח ארוך של משאבי הטבע של המדינה (נפט, גז טבעי, מנגן, עץ, ברזל), עיבוד מקומי של חומרי הגלם, איסור הייצוא של בולי עץ החל משנת 2010. "גבון השירותים" סימלה את השאיפה במיצוים של משאבי האנוש של המדינה - על ידי קידום החינוך, הבריאות, התקשורת ודרכי התחבורה, הבינוי והשיכון.
מדיניות בינלאומית
לאחר ינואר 2010 גבון הייתה למשך שנתיים חברה במועצת הביטחון של האו"ם ולמשך חודש נציג גבון, אמנואל איזוסה-נגונדה, כיהן כיושב ראש מועצת הביטחון. בהזדמנות זו ערך בונגו ביקור באו"ם ובארצות הברית. בנובמבר 2012 נציג גבון התקבל למועצת זכויות האדם של האו"ם.
חוזה חברתי
בפברואר 2014 קיבל הנשיא בונגו את הדו"ח מקקינזי לגבי אסטרטגיית ההשקעה בהון האנושי. בעריכת הדו"ח התעניינה במיוחד אשת הנשיא, סילביה בונגו אונדימבה. באפריל 2014 כינס בונגו את ה"אספה החברתית" (Assises Sociales) שכללה 1,300 נציגים, שדנה בפתרונות לעוני שבו שרוי שליש מהאוכלוסייה.
בונגו הודיע על גיוסם של 250 מיליארד פרנקים CFA למשך 3 שנים לטובת צעדים שנועדו לסייע למשפחות החלשות. גבון תחת שלטונו של עלי בונגו המשיכה בקשרים המסורתיים עם צרפת. הנשיא ניקולא סרקוזי העניק לו את עיטור הלגיון הכבוד עם דרגת קצין בכיר. בניגוד לכך, רשויות החוק הצרפתיות חקרו את רכישות הנכסים שקנה הנשיא בונגו בצרפת- כמו הדירה בשדרות פוש והוטל דה סואקור וכן שתי מכוניות פרארי.
הבחירות הנשיאותיות בשנת 2016
ב-2016 הציג עלי בונגו מועמדותו לכהונה נוספת בראש הרפובליקה. לקראת הבחירות הוא נחשב לאחד משני הפייבוריטים, לצדו של מתנגדו העיקרי, ז'אן פינג. הוא זכה כבר בסיבוב הראשון, עם 49.8% מקולות הבוחרים. לפי התוצאות הרשמיות מועמד האופוזיציה זכה ב-5,000 קולות פחות. האופוזיציה התרעמה על כך שהתוצאות נודעו באמצעות הכרזה של שר הפנים ולא מהלשכה האחראית על ההצבעה. היא טענה לזיופים באזור הוט אוגוגה, שבה ההששתפות בהצבעה הייתה 99.9% לעומת הממוצע הארצי של 59.5%. אחרי הודעת הניצחון של בונגו פרצו פרעות שבמהלכם הוצת בניין האספה הלאומית.
הבחירות הנשיאותיות בשנת 2023 וההפיכה הצבאית
ערך מורחב – ההפיכה הצבאית בגבון (2023)
באוגוסט 2023 נערכו בחירות לנשיאות המדינה, בהן זכה עלי בונגו בכשני שלישים מהקולות, ובכך התכוון להמשיך לכהונה שלישית רצופה בנשיאות. עם זאת, דקות ספורות לאחר הכרזת תוצאות הבחירות הופיעו מספר קצינים בצבא גבון מול מסכי הטלוויזיה הארצית, והודיעו על תפיסת השלטון, פירוק מוסדות המדינה וסגירת גבולות המדינה.
חיים פרטיים
עלי בונגו פגש בשנת 1975 לרגל מסיבה תיירת אמריקאית מלוס אנג'לס בשם אינגה לין קולינס שהפכה בשנת 1984 לאשתו הראשונה. בהמשך לדברי עלי בונגו בני הזוג התגרשו, אך אינגה בונגו מכחישה זאת. היא חזרה בינתיים לקליפורניה. בשנת 1989 התחתן עלי בונגו עם אזרחית צרפתית, סילבי ולנטן, בתו של אדואר ולנטן, בעלי קונסורציום הביטוח "אומניום גאבונה ביטוחים וביטוחי משנה" OGAR, הנשוי בעצמו לאחת מבנותיו של עומר בונגו.
לעלי בונגו ולסילבי בונגו ולנטן 4 ילדים: מליכה בונגו אונדימבה, נוראדין אדואר בונגו ולנטן, ג'ליל לואי בונגו ולנטן וילד מאומץ – בילאל.
פרסים ואותות הוקרה
לקריאה נוספת
- Barry Turner (ed) The Statesmen's Yearbook 2014: The Politics, Cultures and Economies of the World
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של עלי בונגו
עלי בונגו, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- ?Who will succeed Omar Bongo באתר סוכנות החדשות IRIN בנושאים הומניטריים (ניירובי), 11 בפברואר 2005
- כתבת דיוקן מאת פיליפ ברנאר בעיתון לה מונד 17 ביוני 2009, עודכן ב-5.03.2010 Philippe Bernard -Ali-Ben Bongo, Monsieur Fils
- פרופיל: נשיא גבון עלי בונגו, באתר וואלה!, 18 בדצמבר 2018
הערות שוליים
- ^ 2009 Ph.Bernard
- ^ 2.0 2.1 B.Turner
- ^ כתבה של דוד מקומבה דיסומבה ב-gabon review 24.06.2016
36998265עלי בונגו