פורלי

פורלי
Forlì
	סמל פורלי
	פורלי, 2008
מדינה	איטליה
מחוז	אמיליה-רומאניה
נפה	פורלי-צ'זנה
ראש העיר	רוברטו בלזאני (PD)
שטח	228 קמ"ר
גובה	34 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בקומונה	118,652 (2012)
‑ צפיפות	520 נפש לקמ"ר (2012)
קואורדינטות	44°14′0″N 12°3′0″E / 44.23333°N 12.05000°E
	www.comune.forli.fc.it
	(למפת איטליה רגילה) בארי נאפולי בולוניה רומא מילאנו טורינו קליארי פלרמו פירנצה ונציה קטנזארו סיציליה סרדיניה קור. צרפת שווייץ אוסטריה סלובניה הונגריה קרואטיה בוסניה; והרצגובינה; מ. תוניסיה אלג'יריה הים; האדריאטי; הים הטירני הים; הליגורי; הים התיכון פורלי

פיאצה סאפי, הכיכר המרכזית

פורלי (באיטלקית: Forlì להאזנה (מידע • עזרה)) היא קומונה המשמשת כמרכז המנהלי של נפת פורלי-צ'זנה שבמחוז אמיליה-רומאניה, איטליה.

פורלי שוכנת על גדת נהר מונטונה (Montone), ומהווה מרכז חקלאי חשוב. בעיר עברה הדרך ההיסטורית ויה אמיליה.

היסטוריה

בעת העתיקה

תאריך ייסוד העיר שנוי במחלוקת, מספר היסטוריונים טוענים כי היישוב נוסד על ידי גאיוס ליוויוס סלינטור, בשנת 207 לפנה"ס, ואילו אחרים טוענים כי היישוב נוסד מאוחר יותר, בתקופתו של יוליוס קיסר בשנת 88 לפנה"ס.

בימי הביניים

לאחר קריסת האימפריה הרומית המערבית, עברה העיר לשליטת אודואקר וממלכת האוסטרוגותים. מסוף המאה השישית ועד לשנת 751, הייתה העיר בשליטת ההגמוניה של רוונה שבאימפריה הביזנטית. במהלך תקופה זו ניסו הלומברדים לכבוש את העיר מספר פעמים: בשנת 665, 728 ו-742. בשנת 757 התאגדה העיר במדינת האפיפיור, כחלק ממתת פפין.

במאה התשיעית הוקמה פורלי כעיר מדינה עצמאית, ובשנת 889 הפכה לרפובליקה. במאבקי הגואלפים והגיבלינים, צידדה העיר בגיבלינים. כאמצעי לשימור עצמאותה, תמכה פורלי בכל קיסרי האימפריה הרומית ה"קדושה".

העיר תמכה בפרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" במאבקו באפיפיור גרגוריוס התשיעי, ובמלחמתו בעיר היריבה, פאנצה. כהכרת הטוב, הוענק לתושבי פורלי מגן בית הוהנשטאופן.

לאחר נפילת בית הוהנשטאופן בשנת 1257, נאלץ סגן הקיסר, גווידו דה מונטפלטרו לתפוס מחסה בפורלי, מעוזם האחרון של הגיבלינים באיטליה. דה מונטפלטרו קיבל מעמד של "קפיטן דל פופולו" (מפקד העם), והוביל את פורלי לניצחונות בולטים נגד אויביה, בהם בולוניה, ופירנצה.

בעת החדשה

השליט המפורסם בתולדות העיר היה פינו השלישי לבית אורדלאפי. פינו היה שליט אכזר, ששלט בעיר משנת 1466 עד מותו בשנת 1480 בחשד להרעלה. בתקופתו הועשרה פורלי בשלל מונומנטים, והאומנות פרחה בה. לאחר מותו בגיל ארבעים, נלחמו זה בזה הפלגים השונים בעיר, עד שהאפיפיור סיקסטוס הרביעי הכתיר את אחיינו ג'ירולמו ריאריו שהיה נשוי לקתרינה ספורצה, "הגבירה מפורלי", כשליט העיר.

בשנת 1488 תפסו בית ויסקונטי את השלטון בעיר. בשנת 1499 תפס צ'זארה בורג'ה את השלטון, והחזיק בו עד מותו בשנת 1507. לאחר מות בורג'ה, הייתה פורלי כפופה באופן ישיר יותר לאפיפיור.

ביוני 1796, במהלך מהפכה הצרפתית, נכנסו כוחות צרפתים לעיר. נפוליאון בונפרטה הגיע לפורלי ב-4 בפברואר 1797. במרץ 1831 מת בפורלי נפוליאון לואי לאחר שחלה בחצבת.

במאה התשע עשרה הייתה פורלי חלק מאיחוד איטליה. תושבי העיר הצטרפו בהמוניהם לצבאו של ג'וזפה גריבלדי במסע האלף.

במלחמת העולם הראשונה התחוללו בקרבת העיר מספר קרבות, בעקבות זאת קיבלה מדליית זהב "Fulcieri Paolucci De' Calboli". בניטו מוסוליני לימים ראש הממשלה, נולד בכפר קטן סמוך לפורלי. במלחמת העולם השנייה, נהרסו מספר מונומנטים ככנסיית סן ביאג'יו שבה היו ציורי קיר מעשה ידי מלוזו דה פורלי (Melozzo da Forlì) שחי במאה החמש עשרה. לאחר המלחמה חוותה העיר התאוששות כלכלית מהירה.

יהודי פורלי

רבי הלל בן שמואל מוורונה, התגורר בפורלי בסביבות שנת 1290, ובה כתב את חיבורו "תגמולי הנפש". הוא מכונה לעיתים על שמה, רבי הלל מפורלי. בתקופה זו, הייתה קהילה קטנה, ורבי הלל הרגיש בה בגלות.

ב-18 במאי 1418, התכנסה בעיר "אספות שלוחי קהילות איטליה", אשר החליטה לשלוח לאפיפיור מרטינוס החמישי מתנה יקרה. על מנת לאסוף את הכסף הדרוש, הוטל מס בסך דוקאט וחצי לכל 1,000 דוקאטים בכסף ובנדל"ן שהיו בבעלות המשפחה. המשלחת שהופיע בפניו בקשה כי יסיר את הגזרות שהוטלו עליהם על ידי קודמו, האנטי-אפיפיור בנדיקטוס השלושה עשר, ויחזיר להם את הזכויות שהיו להם בעבר. השליחות הצליחה, וליהודי איטליה הייתה תקופת רווחה.

האספה קבעה מספר תקנות הנוגעות לעניינים הפנימיים של הקהילות, התקנות נועדו להגביר את מוסריות היהודים, ולהימנע מלמשוך את תשומת לב האוכלוסייה הנוצרית. בין התקנות שנקבעו; איסור לשחק במשחקי קלפים וקוביות, איסור על לבישת בגדים ותכשיטים מנקרי עיניים, איסור להתקהל ברחובות במספרים גדולים, ואיסור על עריכת אירועים מפוארים. כמו כן, גינו בחריפות את העריות. גזירות אלו היו בתוקף עד שנת 1426, כל הפרה שלהם נענשה בקנסות או בנידוי, והגברים היו אחראים על נשותיהם. הגזירות נחתמו על ידי יהודי פורלי ונציגי הקהילות.

בשנת 1428, נגזרה גזירת הים ונאסר על רבי החובלים להסיע יהודים לארץ הקודש.

גורל הקהילה לא ידוע, בשנת 1569 גורשו יהודי מדינת האפיפיור, ומרביתם נקלטו במדינות האימפריה העות'מאנית.^[1]