אודואקר

אוֹדוֹאָקֶר או אוֹדוֹוָקָר (Odoacer, Odovacer; בערך 435–493) היה שליט איטליה בשנים 476-493. הביא לביטולה של האימפריה הרומית המערבית, והיה השליט הברברי הראשון באיטליה.

חייו

אודואקר נולד באחד המחוזות שמצפון לדנובה (באזור אוסטריה של היום) שם התנחלו שבטים גרמניים שונים (רוגים, סקירים טורקילינגים, והרולים), ועצמו היה אולי בן-תערובת הוני וסקירי. ב-470 בערך הצטרף לצבא הקיסר המערבי באיטליה, שהיה מורכב אז ברובו ממגויסים ברברים (פואדרטי), ועלה בסולם הפיקוד. ב-475 הדיח מפקד הצבא הרומי, אורסטס, את הקיסר המערבי יוליוס נפוס, ומינה תחתיו את בנו הקטין רומולוס אוגוסטולוס לקיסר. אולם, משסרב אורסטס להעניק קרקעות לחייליו, מרדו בו הללו והכריזו על אודואקר כ"מלך". אודואקר רדף אחריו וחיסל אותו ואת אחיו. על רומולוס הנער חס ושילחו למשפחתו אחרי שוויתר על הקיסרות. משהודח רומולוס ב-476 לא שב עוד איש לשבת על כס הקיסרות המערבית, וזו פקעה.

אודואקר נמנע מלקרוא תגר על השלטון הלגיטימי, והכיר פורמלית ביוליוס נפוס הקיסר הרומי המערבי המודח. הוא אף טבע מטבעות הנושאים את שמו של נפוס. משנרצח הלה במקום גלותו בדלמטיה ב-480, קיבל אודואקר את סמכותו של הקיסר המזרחי, זנון, ושלח אליו את סמלי השלטון של הקיסרות המערבית. זנון השלים עם שלטונו באיטליה ואף העניק לו תואר 'אציל' (פטריקיוס). נראה שמשך 13 שנות שלטונו ניהל את איטליה בתבונה. הוא זכה באהדת העיר רומא והסנאט, והצליח לחלק אדמות לתומכיו בדרך כלל ללא התנגדות. אולם, פעולותיו מחוץ לגבולות איטליה עוררו את חששה של הקיסרות המזרחית, שהביאה לבסוף למפלתו. ב-480 פלש לדלמטיה (קרואטיה של היום) וסיפחה לבסוף לממלכתו. הוא הצליח להחזיר את השליטה הרומית בסיציליה מידי הונדאלים. ב-484 התפתה לסייע לקושרים נגד הקיסר המזרחי, זנון, והלה החל לפעול נגדו. בעידודו של זנון פלשו האוסטרוגותים בשנת 489 תחת הנהגת תאודוריק הגדול לממלכתו של אודואקר, השמידו את צבא הפואדרטי הברברי שלו ותוך שנה כבשו את מרבית איטליה. אודואקר התבצר בראוונה עד שהעיר נכנעה על פי הסכם שהושג בשנת 493. אז הזמין תאודוריק את אודואקר המנוצח למשתה ובמעמד זה הרגוֹ ככל הנראה בחרבו, וכך בא קץ לשלטונו.