מרטינוס החמישי
 | |||||
| לידה |
1369 ג'נצנו, מדינת האפיפיור  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
20 בפברואר 1431 (בגיל 62 בערך) רומא, מדינת האפיפיור | ||||
| מדינה | מדינת האפיפיור | ||||
| |||||
מרטינוס החמישי (בלטינית: Martinus V; 1369 – 20 בפברואר 1431) נולד בשם אוטו קולונה (Otto Colonna) או אודו קולונה (Oddone Colonna) היה אפיפיור בין השנים 1417 ועד מותו. בחירתו ציינה את קץ הקרע המערבי בכנסייה הקתולית.
תולדות חייו
מרטינוס החמישי נולד למשפחת קולונה, אחד מבתי האצולה העתיקים והחשובים באיטליה ואחת משתי המשפחות החזקות שהתמודדו על השליטה ברומא (מול משפחת אורסיני). הוא יועד לכמורה מצעירותו. ב-1390 מונה לבישוף אורבינו. בין 1404 ל-1406 מונה לקרדינל וב-1410 היה חבר בוועדה שחקרה את יאן הוס.
הוא נבחר לאפיפיור על ידי קונקלווה בת 23 קרדינלים שהתקיימה במסגרת ועידת קונסטנץ ב-11 בנובמבר 1417, יום חגו של מרטין מטור ולכן בחר את השם האפיפיורי "מרטינוס". בחירתו הייתה בחירה במועמד מוסכם וסיימה את הקרע בין תומכי האפיפיור גרגוריוס השנים עשר והאנטי-אפיפיור בנדיקטוס השלושה עשר. הוא החל את כהונתו כאפיפיור ב-14 בנובמבר 1417.
הוא עזב את קונסטנץ בראשית 1418 אך נע באיטיות לאורך איטליה, כולל שהיה ארוכה בפירנצה עד שנכנס לרומא בספטמבר 1420. מטרתו הייתה להשיג הכרה ותמיכה ציבורית רחבה ככל האפשר. במהלך מסע זה הגישו לו יהודי העיר פורלי מתנות ועתירה לבטל את גזירותיו של האנטי-אפיפיור בנדיקטוס השלושה עשר וביקשו את החזרת זכויות המסחר והמגורים שלהם בעיר. האפיפיור הנבחר קיבל את עתירת היהודים, עם זאת הוא זכור בהיסטוריה היהודית כאפיפיור שחתם על גזירת הים, איסור על העברת יהודים ואולי גם סחורות של סוחרים יהודים במזרח הים התיכון מאירופה (בעיקר מערי המסחר של איטליה כונציה וג'נובה) לארץ ישראל במאה ה-15, בעקבות סכסוך על המקומות הקדושים בירושלים, המצב הגאופוליטי במזרח הים התיכון ושיקולים מדיניים של מדינת האפיפיור מול ערי המדינה האיטלקיות.
למרות האיסור יש עדויות של עולים מגרמניה שהיטלטלו במשך חודשים במסלול מפותל וארוך דרך פולין, רומניה, הים השחור, טורקיה וסוריה - עד שהגיעו למחוז חפצם.[1]
מרטינוס נודע כאפיפיור נמרץ, מלומד, מנהל נבון ושמרן מבחינה דתית. הסכמיו (הקונקורדטים) עם האימפריה הרומית ה"קדושה", אנגליה וצרפת הבטיחו מניעת רפורמות בכנסייה וביצרו את מעמדה של מדינת האפיפיור ששבה להיות תחת הנהגתו ישות מדינית חשובה. ב-1 במרץ 1420 הוציא מרטינוס החמישי בולה אפיפיורית המנדה את חברי התנועה ההוסיטית בבוהמיה ואת תנועתו של ג'ון ויקליף. הדבר פתח 14 שנים של מלחמות דת בבוהמיה שכונו "המלחמות ההוסיטיות".
הוא הורה על כינוס ועידה כנסייתית כל חמש שנים, הראשונה התכנסה ב-1423 בפאביה ונמשכה בסיינה שנה מאוחר יותר, בהשתתפות דלה ופוזרה. הוועידה השנייה התקיימה לאחר שבע שנים בבזל וסמוך לאחר פתיחתה נפטר האפיפיור מרטינוס החמישי כתוצאה משבץ מוחי.
לקריאה נוספת
- Kenneth M. Setton, The Papacy and the Levant, DIANE Publishing, 1978, מסת"ב 0871691272
קישורים חיצוניים
- ערך באנציקלופדיה הקתולית (באנגלית)
- מרטינוס החמישי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מרטינוס החמישי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ מרדכי נאור, "ספר העליות", מסדה, ההוצאה לאור- משרד הביטחון, 1990, עמוד 14
| הקודם: גרגוריוס השנים עשר |
אפיפיור (רשימת האפיפיורים) |
הבא: אאוגניוס הרביעי |
מרטינוס החמישי36510193Q169612