יום טוב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף עונג יום טוב)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שולחן חגיגי ערוך לקראת ליל הסדר, החל בליל יום טוב ראשון של פסח

יוֹם טוֹב הוא כינוי לתאריך קבוע בשנה, בו קבעה התורה חג. ימים אלה אסורים במלאכה בדומה לשבת, מלבד "מלאכות אוכל נפש". ימי החג שאינם נחשבים יום טוב ומותרת בהם מלאכה נקראים "חול המועד".

מספר הימים הטובים

מן התורה

התורה קבעה שישה ימים טובים:

מועד נוסף שקבעה התורה, הוא יום הכיפורים החל בי' בתשרי. מועד זה אינו יום טוב מפני שהוא אסור אף במלאכות המותרות ביום טוב. בתורה הוא מכונה "שבת שבתון" אך העונש הנקבע בתורה למחללו קל מהעונש שנקבע למחלל שבת.

מדרבנן

ערך מורחב – יום טוב שני של גלויות

בעקבות אופן קביעת החודשים בעבר, נוצר ספק ליהודים שגרו בחו"ל מתי בדיוק חל היום טוב (הם לא ידעו האם בית הדין עיברו את החודש או לא). על כן, קבעו חז"ל שעל כל יהודי שגר בחו"ל לחגוג שני ימים טובים בכל חג. כך יצא שבני חו"ל עורכים ימים טובים גם בתאריכים: ט"ז בתשרי, כ"ג בתשרי, ט"ז בניסן, כ"ב בניסן וז' בסיוון. ימים אלו נקראים "יום טוב שני של גלויות". אף אל פי שבימינו ידוע לכל מתי ראש החודש, שהרי הלל האחרון קידש את ראשי החדשים והתקין לוח קבוע, בכל זאת תיקנו חז"ל לשמור על יום טוב שני של גלויות, עקב חשש מתקלות שמא יחזור הדבר לקלקולו.

יום כיפור - מפאת הקושי הגדול לצום שני ימים רצופים, לא תיקנו חז"ל יום טוב שני, אף שהטעם לתקנה קיים גם ביום כיפור, היו שנהגו לקיים בחוץ לארץ שני ימים של יום הכיפורים, והמנהג מובא בשולחן ערוך[1]. אולם מביא הרמ"א שם בשם האור זרוע שאין לעשות כן, מחשש שיבא לידי פיקוח נפש[2].

ראש השנה - מכיוון שראש השנה חל בראש חודש עצמו, היה בלתי אפשרי להודיע לתושבי המקומות שמחוץ לירושלים האם נקבע ראש חודש תשרי ביום השלושים מאלול, או שמא לא באו עדים על מולד הלבנה, וראש החודש ובעקבותיו ראש השנה נקבעו ליום השלושים ואחד מאלול. כתוצאה מכך, שמרו ברוב העולם את ראש השנה במשך יומיים, ומטעם זה תקנו חכמים אף בארץ לשמור עד היום את ראש השנה במשך יומיים, בא' בתשרי ובב' בתשרי.

שבועות - בחג זה גם בחו"ל לא היה ספק, מאחר שאין לו תאריך קבוע אלא הוא נחגג ביום החמישים לפסח כך ששלוחי בית דין היו מספיקים להגיע גם לחו"ל. הסיבה שהוא בכל זאת נחגג יומיים היא כדי לא לחלק במועדות[3].

מצוות שמחה וכבוד יום טוב

התורה כותבת:

וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ

ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק י"ד
ממנהגי שמחת יום טוב לתת לקטנים קליות ואגוזים. חריטה על עץ- מאוספי הספרייה הלאומית, ישראל

ואף שפסוק זה נכתב בציווי על חג הסוכות, פרשנים רבים סוברים שעניין זה נוגע אף לשאר החגים.

וכך נאמר בתלמוד:

שנאמר "ושמחת בחגך", במה משמחם? ביין. רבי יהודה אומר: אנשים בראוי להם ונשים בראוי להן. אנשים בראוי להם - ביין, ונשים במאי? תני רב יוסף: בבבל - בבגדי צבעונין, בארץ ישראל - בבגדי פשתן מגוהצין. תניא רבי יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר "וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלקיך", ועכשיו שאין בית המקדש קיים, אין שמחה אלא ביין, שנאמר "ויין ישמח לבב אנוש"

מגמרא זו אנו לומדים, כי כיום, בזמן שבית המקדש אינו קיים, מצוות השמחה ביום טוב היא בקניית מתנות לאנשי הבית (כל אחד לפי מה שישמח אותו), באכילת בשר ושתיית יין.

כבוד יום טוב

בנוסף למצוות השמחה ביום טוב, ישנה גם מצווה לכבדו, ועל כן נהוג להסתפר, להתנקות ולהחליף לבגדי חג. כמו כן, יש להכין את הבית כראוי בסידורו ובניקיונו. חלק מעניין כבוד יום טוב הוא גם לטרוח בעצמו בהכנות אף אם יש לו עוזרים רבים שיעשו זאת.

עונג יום טוב

עניין נוסף הוא החובה לענג גופו ביום טוב על ידי ריבוי מאכלים טובים, עריכת שתי סעודות גדולות וריבוי האור בבית. כחלק מעניין עונג יום טוב קבעו חז"ל איסור לאכול בערב יום טוב אחר חצות היום, כדי שיכנס לחג כשהוא רעב ויאכל בתיאבון ובתענוג.

סעודת יום טוב

מצוות סעודת יום טוב, היא מדין שמחה שנאמר "ושמחת בחגך" (דברים טז) וצריך לאכול שתי סעודות, אחת ביום ואחת בלילה[4].

ונחלקו חכמים במסכת ביצה (דף טו עמוד ב) ופסחים (סח:) רבי אליעזר סובר ששמחת יום טוב רשות. ורבי יהושע חולק וסובר שהיא מצוה, ועל אדם לחלק את היום לשניים, – חציו לה’ בתורה ותפילה, וחציו לכם - בעריכת סעודות. וכך נפסק להלכה שסעודת יום טוב מצווה.

אין לצמצם בהוצאות הסעודה של יו”ט, כפי שנאמר בגמרא מסכת ביצה (דף טו:) אמר להם הקב”ה לישראל לוו עלי וקדשו קדושת היום והאמינו בי ואני פורע, ע”כ. ועוד אמרו במסכת ביצה (דף טז.) כל מזונותיו של אדם קצובים לו מר”ה ועד ר”ה חוץ מהוצאות שבת ויום טוב וכו’ שאם פיחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו.

ומצווה לקבוע את הסעודה על פת ביום טוב, ולאכול לחם משנה. ואוכלים בשר ושותים יין לשמחת יום טוב.

דיני מלאכה ביום טוב

ערך מורחב – כללי מלאכת יום טוב

כל מלאכה שאסורה בשבת אסורה גם ביום טוב, למעט עשית מלאכות לצורך אוכל נפש ולצורך שמחת החג. המלאכות המותרות באופן גורף הן:

נחלקו הראשונים לגבי תוקף איסורם של מלאכות קוצר צד דש טוחן ובורר, יש הסוברים שאיסורם הוא מדאורייתא[5] ויש אומרים שאיסורם הוא מדרבנן[6]. אמנם מלאכות טוחן ובורר לא נאסרו באופן גורף, אלא יש אופנים המותרים.

בנוסף למלאכות אוכל נפש הותרו מלאכות לצורך "מכשירי אוכל נפש", כגון השחזת סכין וגריפת תנור מהטיח שבו, אולם דין זה מוגבל רק למקרה בו לא היה אפשר לעשות מערב יום טוב כגון סכין שעמדה ביום טוב עצמו[7]. ובנוסף צריך שלא תהיה עשיית כלי כלומר רק תיקון כלי מותר אבל דברים שמוגדרים כיצירת הכלי אסורים[8]. מחמת הגבלות אלו דין זה הוא הלכה ואין מורין כן כלומר מותר לעשות כך אבל לא להורות כך מחמת שחוששים שיטעו להתיר גם במקרה שהיה אפשר לתקן גם בערב יום טוב או במקרים נוספים שאסורים.

בהבערה, אסרו חכמים להוליד אש חדשה, אך מותר להעביר אש קיימת ולהדליק באמצעותה אש חדשה. לכן רבים מדליקים מערב יום טוב נר נשמה (שדולק 24 שעות ויותר) כדי שיוכלו להעביר ממנו אש במשך החג. אף שהדלקת אש מותרת, כיבויה והחלשתה אסורים. לכן כשמדליק גפרור (על ידי אש דולקת ולא על ידי חיכוך) יש לתת לו להיגמר מעצמו ואסור לכבותו. אם התבשיל עומד להישרף על האש ואין ברירה אלא להקטינה- מותר שזהו צורך אוכל נפש. בעניין חשמל נחלקו הפוסקים אם מותר להדליקו ביום טוב, אך כיום הרוב הגדול של הפוסקים סוברים שאסור, וכך המנהג בכל תפוצות ישראל.

על אף שהותרו מלאכות לצורך אוכל נפש אסור לעשות דבר שאינו צורך היום. לדוגמה, אסור לבשל אוכל ליום שלמחרת. אם היום שלמחרת הוא שבת תיקנו חז"ל שאפשר לבשל אך יש להתקין עירוב תבשילין מערב יום טוב לצורך כך (ראו יום טוב הסמוך לשבת). בנוסף, אסור לבשל אוכל בשביל אדם שאינו יהודי או בשביל בעלי חיים.

כמו כן נאסר לעשות מלאכה שאינה שווה לכל נפש כלומר כל צורך שאינו צריך לרוב בני אדם אסור מסיבה זו אסור לשרוף בשמים בשביל ריח ביום טוב[9] לגבי עישון נחלקו הפוסקים אם נחשב שווה לכל נפש או לא[10] יש אומרים שבימינו שהתמעט העישון גם המתירים יאסרו ויש חולקים.

רוב דיני מוקצה שווים בין יום טוב לשבת, אך ישנם מעט דינים שהחמירו בהם חכמים יותר משבת כדי שלא יזלזלו ביום טוב.

עירוב חצרות ליום טוב

ככלל, עירוב חצרות נתקן לגבי שבת ולגבי יום הכיפורים[11]. לגבי יום טוב נאמר בגמרא "אין עירוב והוצאה ליום טוב"[12]. נחלקו המפרשים בביאור משפט זה. המגיד משנה הסביר בדעת הרמב"ם שאין צורך בעירוב חצרות ביום טוב, וההוצאה מחצר לחצר מותרת גם ללא עירוב[13]. לעומת זאת לדעת הרשב"א יש צורך בעירוב חצרות ליום טוב לשם הוצאת דברים שאין בהם צורך היום[14]. השולחן ערוך פסק כדעת הרמב"ם שאין צורך בעירוב עבור יום טוב[15] ואילו הרמ"א פסק כדעת הרשב"א[16]. דעה שלישית היא דעת הריטב"א, לפיה אין היתר לטלטל ביום טוב דברים שאין בהם צורך היום ואפילו עשה עירוב חצרות אין הדבר מועיל[17]. המשנה ברורה מביא בשם מהרש"ל שלא נהגו להניח עירוב חצרות ליום טוב, אך טוב שכאשר מניחים עירוב חצרות בערב פסח לצורך כל שבתות השנה יאמרו שעירוב זה מועיל גם לימים הטובים שבה[18].

מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך

בגמרא מבואר[19] שמלבד לצורך אוכל נפש, יש גם היתר שמוכר בשם "מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך", כלומר מאחר שהותר לעשות מלאכות לצורך אוכל נפש הותרו גם מלאכות שלא לצורך אוכל נפש. בדין זה נחלקו הראשונים, יש אומרים שהיתר זה הוא רק לצורך הנאת הגוף שדומה לאכילה או לצורך מצווה שזמנה ביום טוב, כגון הוצאת סכין למילה ולולב לנטילה או מים לרחוץ רגליו וכדומה[20], ויש אומרים שהיתר הוא אף שלא לצורך כלל[21], אולם גם לשיטתם מלאכה שאין בה צורך לאותו היום אסורה, לשיטות אלו יש אומרים שההיתר מוגבל רק למלאכות הוצאה והבערה[22], ובשאר המלאכות אסור שלא לצורך כלל, מלאכות כמו כתיבה וכד' שאינם צורך אכילה כלל נאסרו באופן גורף.

המסכת העוסקת בדיני יום טוב היא מסכת ביצה.

דינים נוספים

קידוש

נוסח קידוש ליום טוב

  ביום טוב עורכים קידוש גם בלילה וגם ביום. נוסח הקידוש שונה מהנוסח של שבת וישנם שינויים קלים מחג לחג. כמו כן, בכל יום טוב מברכים ברכת שהחיינו (נשים מברכות בהדלקת נרות וגברים יוצאים ידי חובה בברכה שבקידוש) חוץ משביעי של פסח.

הבדל נוסף בין שביעי של פסח לבין שאר הימים טובים הוא באמירת ההלל. בכל הימים טובים אומרים הלל שלם בברכה, חוץ משביעי של פסח בו אומרים הלל בדילוג ולשיטת הספרדים אף לא מברכים.

סעודות החג

בהלכה נפסק כדעת הראשונים שביום טוב אין מצוות שלוש סעודות כמו בשבת וניתן להסתפק בשתיים. עם זאת היו שהחמירו לאכול סעודה שלישית ואף מלווה מלכה גם ביום טוב[23], ויש חצרות חסידיות בהן נוהגים לאכול סעודה שלישית ולהאריך בסעודה עד מוצאי החג, בשביל "להמשיך את קדושת החג" הלאה. כמו כן, יש הנוהגים לאכול סעודה שלישית ביום טוב אחרון של פסח, על בסיס דעת הגאון מווילנה שכל אכילה של מצה במשך ימי הפסח היא מצווה, על כן אוכלים עוד סעודה כדי להיפרד מן המצה. בחסידות חב"ד מייחסים חשיבות רבה לסעודה זו ומכנים אותה סעודת משיח.

תפילות החג

בכל יום טוב מתפללים ארבע תפילות- ערבית, שחרית, מוסף ומנחה. תפילות העמידה כוללות שבע ברכות (בניגוד ליום חול בו יש תשע עשרה ברכות). אך שונות בנוסחן מתפילות שבת. גם בין יום טוב אחד למשנהו יש שינויי נוסח קלים. בתפילת מוסף של יום טוב מזכירים ברוב הקהילות את קרבן המוסף שהיה קרב בבית המקדש באותו יום[24].

בכל יום טוב קוראים בתורה פרשה המיוחדת לאותו יום, ובמפטיר קוראים את פרשת קרבן המוסף של אותו יום. בכל יום טוב שאינו חל בשבת עולים לתורה חמישה קרואים ואחד נוסף למפטיר והפטרה.

הבדלה

גם במוצאי יום טוב עורכים הבדלה כמו במוצאי שבת, אך אם היום טוב לא חל בשבת מדלגים על ברכת "מאורי האש" (מכיוון שהיא נבראה במוצאי שבת), וכן על ברכת "בשמים" שכן ביום טוב אין נשמה יתירה כמו בשבת. יש נוהגים לדלג גם על הפסוקים שנהוג לומר לפני הבדלה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ רמ"א או"ח תרכד:ה.
  2. ^ רמ"א או"ח תרכד:ה. ראו גם יום טוב שני של יום הכיפורים, מאורות הדף היומי, כ"ו אב תשס"ו.
  3. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות קידוש החודש, פרק ג', הלכה י"ב.
  4. ^ ראה בהרחבה באתר דין מאת הרב שלמה בארי
  5. ^ רמב"ן מלחמת ה' יג, עמ' ב', מדפי הרי"ף רשב"א עבודת הקודש א' ו'.
  6. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שביתת יום טוב, פרק א', הלכה ה'-ח', ר"ן על הרי"ף, מסכת ביצה, דף יב עמוד א'.
  7. ^ ביצה כח עמ' ב.
  8. ^ ר"ן על הרי"ף ביצה טו.
  9. ^ כתובות ז.
  10. ^ עיין סיכום השיטות ביאור הלכה תקיא' ד'
  11. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות עירובין, פרק ח', הלכה ד'.
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף י"ב עמוד ב'.
  13. ^ מגיד משנה הלכות יום טוב פרק א הלכה ד והלכות עירובין פרק ח הלכה ד.
  14. ^ חידושי הרשב"א ביצה יב עמוד א דיבור המתחיל ומ"מ משמע, מובא גם במגיד משנה הלכות עירובין ח ד.
  15. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקכ"ח, סעיף א', וראו גם משנה ברורה שם סעיף קטן א.
  16. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקי"ח, סעיף א'.
  17. ^ חידושי הריטב"א מסכת ביצה דף יב עמוד א דיבור המתחיל וכתב הריטב"א, מובא גם בביאור הלכה סימן תקי"ח דיבור המתחיל ואם הניח עירוב.
  18. ^ משנה ברורה סימן תקיח סעיף קטן י.
  19. ^ ביצה יב.
  20. ^ תוספות שם רמב"ן שבת קכד:
  21. ^ רש"י שם. משנה תורה לרמב"ם, הלכות שביתת יום טוב, פרק א', הלכה ד'.
  22. ^ כך יש מפרשים את דברי המגיד משנה שם
  23. ^ דינים והנהגות לחזון איש.
  24. ^ בנוסח הספרדים לא נהוג להזכיר את פסוקי המוספים של יום טוב בתפילת מוסף.

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0