חצות היום

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חצות היום הוא הזמן שבו נמצאת החמה באמצע המסלול שלה ברקיע השמיים, והוא קרוב לזמן אמצע היום. [1]. עקב מסלולי תנועת כדור הארץ והשמש, וכן סיבובם סביב עצמם, זמן חצות היום אינו קבוע, לא עבור מקום מסוים במהלך השנה, ואף לא עבור עבור מיקומים גאוגרפיים בקווי אורך[2] שונים על פני כדור הארץ באותו יום.

חישוב חצות היום בהלכה

לפי רוב הפוסקים, וכן נפסק בשערי תשובה באורח חיים (פט, א), מחשבים בפשטות את נקודת האמצע בין רגע זריחת החמה (הנץ החמה) לבין רגע שקיעת החמה; שהוא הזמן שבו מגיעה החמה ל"ראש כל אדם", כלומר לשיא גובהה.

השפעה על חישוב חצות הלילה

ערך מורחב – חצות הלילה

חישוב חצות הלילה בעל מורכבות גדולה יותר מחישוב חצות היום. אמנם, הדעה הרווחת בחישוב חצות הלילה, דומה לאופן חישוב חצות היום, כלומר מציאת האמצע בין השקיעה לזריחה. אך, פוסקים רבים נקטו שזמן חצות לילה הוא 12 שעות, ולא שעות זמניות, לאחר זמן חצות היום, וחישוב זה נותן נקודת זמן שונה. כך נקטו בשו"ת שב יעקב, ביד אפרים (סימן א), ביערות דבש (ח"א דרוש טו ו-ח"ב דרוש יב), בסידור היעב"ץ, ואחרים.

משמעות הלכתית

לחצות היום משמעות הלכתית חשובה בכמה נושאים.

איסור חמץ, שהוא דין דאורייתא, מתחיל בחצות יום של ערב פסח, כאשר משעה זו חל איסור על יהודי שיהיה כל חמץ ברשותו. בגמרא[3] נדרשת הלכה זו מהפסוק: "אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם" (ספר שמות, פרק י"ב, פסוק ט"ו), ומבוארת שלא ייתכן שכוונת הדברים הוא יום הפסח עצמו, שכן אסור שיהיה חמץ ברשות אדם בחג הפסח אפילו לרגע, אלא הכוונה היא לערב פסח, משעת חצות היום, שאז זמן הקרבת קרבן הפסח.

דעת הרמב"ם, וכן פסק בשולחן ערוך[4], וכן רוב הראשונים, שאף איסור אכילת חמץ מתחיל מזמן חצות בערב פסח. אך יש שחילקו בין איסור שהיית חמץ של ערב פסח, לבין איסור אכילת חמץ מן התורה שמתחיל דווקא עם פרוש חג הפסח.

הלכות נוספות מדרבנן

יש כמה הלכות מדרבנן שזמנן חצות היום:

  • האיסור על תספורת, וכן על כניסה למרחץ ואכילת סעודה גדולה קודם שהתפלל תפילת מנחה
  • סוף זמן תפילת שחרית, עבור מי שלא התפלל בזמן הראוי מחמת אונס או שוגג, הוא בשעת חצות
  • אסור לאדם להתענות בשבת וימים טובים עד חצות[5]
  • מקצת דינים של תשעה באב ממשיכים עד חצות היום (כגון ישיבה על-גבי ספסל).
  • זמן תפילת המנחה הוא מחצי שעה אחר חצות יום – הלכה שנלמדת מדין התורה של הקרבת קרבן התמיד אחר חצות.

הערות שוליים

  1. ^ בקו ישר מעל ראשו של האדם, עיין תוספות יום טוב, תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ה' עמוד א'
  2. ^ הדבר נכון עבור קווי אורך, אך לא עבור קווי רוחב שונים שבהם זמן חצות היום נשאר זהה
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ד' עמוד ב'
  4. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תמ"ג, סעיף א'
  5. ^ עיין במגן אברהם קנז, ס"ק ו


הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.