איציק מאנגר

איציק מאנגר

ציור שמן של הצייר ארתור קולניק המתאר את מאנגר הצעיר
ציור שמן של הצייר ארתור קולניק המתאר את מאנגר הצעיר
פרסים והוקרה	פרס איציק מאנגר ליצירה ספרותית ביידיש

יצחק (איציק) מַנְגֶר (מאנגר; בכתיב יידי: מאַנגער; 30 במאי 1901, צ'רנוביץ – 21 בפברואר 1969, גדרה) היה משורר, מחזאי וסופר יידיש.

תולדות חייו ויצירתו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

מאנגר נולד בעיר צ'רנוביץ (בירת בוקובינה עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה; כיום באוקראינה) בשנת 1901. אביו, הלל מאנגר, יליד קולומיאה, היה חייט-אוּמן שתיין, שוחר ספרות, שהתפאר באהבתו ל"ליטראתוירע" (צירוף המילים "ספרות" ו"תורה" ביידיש...). מאנגר למד סמסטר אחד בגימנסיה הגרמנית הקיסרית מס' 3 בעיר הולדתו, ובזמן הלימודים התוודע לספרות הגרמנית. כעבור חצי שנה הוא עבר ללמוד אצל קרובי משפחתו בקולומיאה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ברח לרומניה, ליאשי, שם התאחד עם משפחתו. שם ב-1918 התחיל לכתוב שירה ביידיש, שהושפעה מהשירה הגרמנית (מבחינת פורמולות, מצלול ואורתוגרפיה), ויצר קשר עם אישים משכבת האינטליגנציה דוברת היידיש כמו יעקב שטרנברג. הוא התגייס לצבא רומניה, ולאחר שסיים לשרת בצ'רנוביץ, חי מספר חודשים בבירה בוקרשט ואחר-כך שב ליאשי. החל לנהל חיים בוהמיים. כתב בעיתונות היומית היידית בצ'רנוביץ, ובשנת 1921 הופיע שירו הראשון, 'מיידל פארטרעט' בכתב העת "קולטור" של אליעזר שטיינבארג. התפרנס ממתן הרצאות במסגרת ארגון התרבות היהודי ברומניה (שדאג לשיבוץ של אינטלקטואלים להרצאות בערים ובמיוחד בעיירות בנושאים שעל אודותיהם יכלו להרצות); בין הנושאים שהרבה להרצות עליהם: 'מוות, לילה ושיגעון'; גולדפאדן; ו'הבלדה'. עדויות מהרצאותיו מלמדות על כך שמאנגר היה מרצה כריזמטי ואהוד למדי, בעל זיכרון פנומנלי, שסחף את קהלו.

ב-1928 ביקר לראשונה בוורשה בירת פולין, שהייתה בזמנו מרכז חיי תרבות היידיש במזרח אירופה. ב-1931 הוא נישא לאשתו הראשונה וחזר לצ'רנוביץ, ולאחר פרידתם ב-1932 שב לוורשה, שהפכה למרכז פעילותו עד שאולץ לעזוב את פולין ב-1938 בעקבות שלילת אזרחותו הרומנית. ב-1933 החל לחיות עם רחל אוירבך, ולראשונה התגורר בדירה משלו.

ב-1929 הוציא מאנגר לאור בבוקרשט את ספר שיריו הראשון, "שטערן אויפ'ן דאך" (כוכבים על הגג), שבו עירב מסורות ספרותיות חדשניות וישנות – אלמנטים מודרניסטיים (פורמליים-לשוניים, מטאפורות ונושאים) עם צורות קלאסיות כמו בלדה וסונטה – אחד ממאפייניה שירת מאנגר; וכן צָרַף יחד אלמנטים אירופיים עם אלמנטים (מסורות ונושאים) יהודיים. באותה שנה החל להוציא את כתב העת הקטן שלו, "מילים בודדות".

ספר השירים השני שלו, שיצא בוורשה ב-1933, נקרא "לאמטערן אין ווינט" (פנסים ברוח). ב-1935 פרסם בוורשה את "חומש לידער" (שירי החוּמש), בו הוצגו אבות האומה כיהודים מהשטעטל. מאנגר, שבשלב זה כבר היה מוערך וידוע בקרב הקהילות היהודיות במזרח אירופה ובארצות הברית, הגיע ביצירה זו לשיא מסוים. מלכתחילה הבין שהוא לוקח את כל מה שהוא רוצה לקחת, ומעביר אותו טרנספורמציה לכדי צורה הנראית פשוטה ועממית, תוך שהוא מערבב ישן וחדש באופן אנאכרוניסטי כאילו הם קורים עכשיו. שימוש אנאכרוניסטי בחומרים הוא תופעה אופיינית לספרויות יהודיות, ומאנגר הושפע מכלים אלה לא באופן ביקורתי אלא באופן אינטואיטיבי, יחסית לא מודע; אבל כאמן הוא עשה בזה שימוש מודע לחלוטין: הוא יכול היה לקחת תמונות מודרניסטיות ממשוררים גרמניים ולחברן עם דברים שהוא מכיר מהתנ"ך, משירה עממית ביידיש או משירה עממית ברומנית – וליצוק לתוכם סוגיות קיומיות. שירי החומש עושים שימוש בהליך זה שהוא מפתח קודם ומביאים אותו לשיא אחר. השירים עוסקים בתנ"ך (הוא מתחיל בחומש, וממשיך במגילה ובספרי תנ"ך נוספים; על כן הוא עתיד לכנותם "מדרש איציק"); מרבית סממניהם הם סממנים של בלדות (וחלקם נשמעים כמו שירי עם בלדיים); הוא עוסק בַּבעייתי, וכמו המדרש מספר את הסיפור שלא סופר – הפחד של שרה כשהיא רואה שאברהם משחיז את הסכין; כאבה של הגר כשהיא מגורשת – את מאנגר מעניינת הדרמה הפסיכולוגית, ובכך הוא מהווה ממשיך של י"ל פרץ. שירי החומש עוררו פולמוס של ממש בקרב היהודים, וגם בקרב הלא-יהודים הוא עורר הערכה, ביישמו כלים של אירוניה ובחינת הממדים הפסיכולוגיים לטיפול בסיפור המקראי. הכתיבה על נושאים מקראיים מאפשרת לו להיות משורר יהודי – וגם משורר אוניברסלי, אלמנט שהיה חשוב מאד למאנגר.

ב"מגילה לידער" (שירי המגילה), שאותם פרסם בוורשה שנה לאחר מכן, שילב דמויות ממגילת אסתר עם דמויות ומאורעות מהווי החיים של היהודים בתחילת המאה ה-20. שירים אלו החיו את מסורת ה"פורים שפיל" (חגיגות פורים שבהן הוצגה מגילת אסתר; הם הומחזו ב-1965 כמחזמר בשם "המגילה"). ספרו הסאטירי "דאָס בוך פון גן-עדן" (סיפור גן-העדן) עמד על תפיסת גן העדן אצל היהודים אל מול הווי החיים הקשה שלהם בעיירות. בשנת 1942 הוציא לאור בלונדון את ספרו "וואָלקענס איבערן דאַך" (עננים מעל הגג), שבו נדפס גם שירו הידוע "אויפֿן וועג שטייט אַ בוים" (על הדרך עץ עומד), שהתפרסם בלחנו של פיליפ לסקובסקי, וכן שיר הקינה "אונטער די חורבות" (תחת החורבות), שהתפרסם בלחנו של שאול ברזובסקי. בשנת 1951 איגד לראשונה את כל שירי התנ"ך שלו, "מדרש איציק", שראה אור בפריז. בשנת 1952 הוציא בניו יורק את ספר שיריו המקובצים "ליד און באלאדע" (שיר ובלדה).

ב-1939 נמלט מאנגר מפני הנאצים לפריז, שם ניסה לפלס את דרכו לארץ ישראל בלא הצלחה, ולאחר טלטולים רבים עלה בידו להגיע ללונדון ולאחר מכן, בשנת 1951 השתקע בניו יורק. הוא ביקר בישראל לראשונה כאורח לרגל תערוכת העשור, ובשנת 1966 עלה לישראל כשהוא כבר חולה, ונפטר בגדרה לאחר מחלה ממושכת בשנת 1969. נקבר בבית העלמין נחלת יצחק, בהלוויה שבה השתתפו אלפים.

בסוף שנת 1968, חודשים ספורים לפני מותו, נוסד פרס ספרותי על שמו: פרס איציק מאנגר ליצירה ספרותית ביידיש, שחולק משנת 1969 ועד 1999.

ארכיון איציק מנגר מופקד במחלקת הארכיונים בספרייה הלאומית בירושלים.

תרגום כתביו

כתביו של מאנגר תורגמו לשפות רבות, בהן גרמנית, הולנדית, אנגלית ועוד. רבות מיצירותיו תורגמו לעברית על ידי מתרגמים שונים, ובעיקר בנימין טנא. את ספרו "דמויות קרובות" תרגם אברהם שלונסקי בשנת 1941.

ב-2010 יצא לאור בהוצאת חרגול הספר "שירי המגילה" על מגילת אסתר בעברית וביידיש, עם הערותיו של דוד אסף ואיוריו של נעם נדב.

מספריו

רוב יצירתו של מאנגר הודפסה לפני מלחמת העולם השנייה והוצאות אלה נדירות וקשות להשגה:

• שטערן איבערן דאך, בוקרשט, 1929
• לאנטערן אין וינט, ורשה, 1933
• חומש לידער, ורשה, 1935
• מגילה לידער, ורשה, 1936
• פעלקער זינגן, ורשה, 1936
• דעמערונג אין שיפגעל, ורשה, 1937
• ועלוול זבארז'ער שראייבט בריוו צו מלכעלע דער שיינער וינה/ורשה, 1937
• נאענטע גשטאלטן, ורשה 1938
• די ווונדערלעכע לעבנסבאשרייבונג פון שמואל אבא אבערוו (דאס בוך פון גן-עדן), 1939
• וולקענס איבערן דאך, לונדון, 1942
• הוצמך -שפיל, לונדון, 1947
• דער שנאיידר-גזעלן נטע מאנגער שפילט, לונדון, 1948
• מדרש איציק, פריז, 1951, הוצאה מחודשת : (מבוא : דב סדן, עריכה : חנא שמרוק), האוניברסיטה העברית בירושלים, החוג לספרות יידיש, ירושלים, תשכ"ט, 1968.
• ליד און באלאדע, ניו יורק, 1952
• שטערן אין שטויב, ניו יורק, 1967

לאחר המלחמה יצאו לאור הדפסות מחודשות, ואלה העיקריות שבהן:

• וואלקענס איבערן דאך, ניו יורק, הוצאת המחבר, 1947
• ליד און באלאדע, הוצאת המחבר, הדפסה: החברה המאוחדת להדפסה בע"מ, 1952
• מדרש איציק, בעריכת חנא שמרוק. מתוך הסדרה: "ספרות יידיש" (החוג ליידיש של האוניברסיטה העברית, ירושלים), הוצאת מאגנס, 1984
• מדרש איציק: חומש לידער, מגילה לידער. הוצאת י. ל. פּרץ, 1990
• ”טונקל-גאָלד: לידער. יידיש און דײַטש“. אסופה בעריכת אפרת גל-עד. הוצאת יידישער פֿאַרלאַג אינעם זורקאַמפּ פֿאַרלאַג, פרנקפורט 2004. (עם תקליטור)

ספריו שראו אור בתרגום עברי

• משירי טוס הזהב (בתרגומו של יעקב אורלנד), כרמל, 1995.
• מבחר שירים (בתרגומו של נתן יונתן), כתר, 1986.
• סיפור גן-העדן (בתרגומו של ק. א. ברתיני), עם עובד, 1982.
• לבנה אדמה על גג מכסיף‬, המנורה, 1975.
• שירים ובלדות (בתרגומו של בנימין טנא), על המשמר, 1969.
• משירי המגילה (בתרגומו של מרדכי אמיתי), ספריית פועלים, 1969.
• האור והזהב, תרגם מיידיש: נתן יונתן. הוצאת קשב לשירה, 2010.
• שירי המגילה - מגילה-לידער : מהדורת דו-לשונית עברית-יידיש, תרגם והעיר: דוד אסף ; אייר: נעם נדב. תל אביב : הוצאת חרגול, עם עובד, בית שלום עליכם, תשע"א 2010. מסת"ב 9789651321474.

לקריאה נוספת

• דב סדן, 'מדרש איציק', פאלק און ציון, 1981.
• דב סדן, המשורר - ברו ותוכו, 1980.
• חנא שמרוק, '"מדרש איציק", ובעיות מסורותיו הספרותיות', הספרות, ב', 2, תש"ל-1970.
• יוסי גמזו, 'שירי החומש או חילול החומש: שירתו המקראית של מאנגער', זהות, ה', תשמ"ח-1988.
• יוסי גמזו, 'התנ"ך של איציק מאנגר: במלאת עשור לפטירתו של המשורר', הדאר, נ"ט, ג', תש"ם-1980.
• טלי נתיב, 'בנו של החייט הקומדיאנט': איציק מאנגער, דבר השבוע, ינואר 1981.
• טלי נתיב, 'הצגה חדשה בישראל של יצירת איציק מאנגר', הדאר, י"ז, 60, תשמ"א-1981.
• נתן יונתן, 'בין פאתוס לאירוניה: הערות אחדות על מאנגער ושירתו', מאזנים, נ"ז, 4, תשמ"ד-1984 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
• יוסי גמזו, 'בין ויזתא לפסטריגתא': לבחינת ראייתו הדו-פוקאלית של איציק מאנגר את סיפור מגילת-אסתר, הדאר, 70, י"ז, תשנ"א-1991.
• רפי ויכרט, 'עקדותיו של איציק מאנגר', עיתון 77, 219, תשנ"ח-1998.
• דב נוי, 'אליהו הנביא ביצירת איציק מאנגר', דרך אגדה, ו', תשס"ג-2003.
• אלכסנדר שפיגלבלאט, פינות כחולות: איציק מאנגר – חיים, שיר ובלדה (מיידיש: יהודה גור-אריה), הוצאת כרמל, ירושלים, 2009. מאמר ביקורת על הספר - באתר יד ושם

קישורים חיצוניים

• רשימת הפרסומים של איציק מאנגר, בקטלוג הספרייה הלאומית
• איציק מאנגר מקריא משיריו
• The Itzik Manger ballads' site (באנגלית)
• ספרי איציק מאנגר לעיון ולהורדה, באתר ארכיון האינטרנט (ביידיש)
• איציק מאנגר מקריא משיריו ומתראיין אצל אברהם טאבאטשניק, המרכז הלאומי לספרי יידיש, באתר ארכיון האינטרנט
• מילים לשירים של איציק מאנגר, באתר "שירונט"
• דב סדן, המשורר – ברו ותוכו, על המשמר, 3 בינואר 1969
• שלום חולבסקי, "איציק מאנגר (רְשָׁמִים)", חוליות, גיליון 7, סתיו 2002, עמ' 267–282
• דב סדן, "בין כפיפה לזקיפה: על איציק מאנגר", חוליות, גיליון 7, סתיו 2002, עמ' 283–285
• תמר אייל, ‏תשתיות פולקלוריות בפרוזה של איציק מאנגר - פנטסיה ועדות, באתר של אוניברסיטת חיפה, 2009 (דף הקטלוג של המאמר)
• אלישע פורת, החמצה... והמלצה!, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 6 במרץ 2011
• לילך נתנאל, "שירי המגילה: מהדורה דו-לשונית עברית-יידיש" מאת איציק מאנגר, והמשתה עדיין נשמע, באתר הארץ, 16 במרץ 2011
• יעקב בר-און, המדרש החילוני של מאנגר לתנ"ך, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 14 במרץ 2011
• יצחק לאור, סיר לילה מוכסף, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2010
• דורון קורן, פורים בלי שפיל, באתר ynet, 18 בנובמבר 2010
• רפאל בשן, המשורר אשר בא מן הכחול: רפאל בשן משוחח עם איציק מאנגר, מעריב, 30 ביולי 1965
• המגילה: האופרה העממית מאת איציק מאנגער 1976, הקלטת וידאו של רשות השידור

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] איציק מאנגר26147075