ליכטנשטיין

ליכטנשטיין
Fürstentum Liechtenstein

דגל סמל
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה
מוטו לאומי	לאלוקים, הנסיך והמולדת
המנון לאומי	למעלה במעלה הריין הצעיר המנון
ממשל
משטר	מונרכיה חוקתית
ראש המדינה	נסיך ליכטנשטיין
	דניאל ריש
שפה רשמית	גרמנית
עיר בירה	ואדוץ 47°08′N 9°30′E
גאוגרפיה
יבשת	אירופה
העיר הגדולה ביותר	שאן
שטח יבשתי	160 קמ"ר (224 בעולם)
אחוז שטח המים	זניח
אזור זמן	UTC +1
היסטוריה
הקמה	התפוררות האימפריה הרומית ה"קדושה"
- תאריך	1806
ישות קודמת
דמוגרפיה
אוכלוסייה (הערכה 1 בדצמבר 2024)	39,978 נפש (215 בעולם)
צפיפות	249.86 נפש לקמ"ר (59 בעולם)
דת	נצרות קתולית
אוכלוסייה לפי גילאים 0 10 20 30 40 50 60 70 80 גילאי 0 - 14 14.26% גילאי 15 - 24 10.36% גילאי 25 - 54 38.97% גילאי 55 - 64 15.68% גילאי 65 ומעלה 20.73%
כלכלה
תמ"ג (2022)	7.37 מיליארד $ (162 בעולם)
תמ"ג לנפש	184,218$ (2 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי (2022)	0.942 (12 בעולם)
מטבע	פרנק שווייצרי‏ (CHF)
שונות
סיומת אינטרנט	li
קידומת בין־לאומית	423
(למפת ליכטנשטיין מוגדלת)   ואדוץ רוגל שלנברג גמפרין אשן מאורן שאן פלנקן טריזנברג טריזן בלצרס אוסטריה שווייץ ליכטנשטיין (למפת ליכטנשטיין רגילה)   ואדוץ רוגל שלנברג גמפרין אשן מאורן שאן פלנקן טריזנברג טריזן בלצרס אוסטריה שווייץ ליכטנשטיין

נסיכות ליכטנשטיין (בגרמנית: Fürstentum Liechtenstein) היא מדינה זעירה במרכז אירופה, הגובלת בשווייץ במערב ובאוסטריה במזרח. המדינה חברה באו"ם משנת 1990.

היסטוריה

נסיכות ליכטנשטיין נקראת על שם שושלת ליכטנשטיין, במקור בעלי טירת ליכטנשטיין שבאוסטריה תחתית, מאז המאה ה-12. משפחת ליכטנשטיין רכשה במשך השנים אדמות רבות, בעיקר בשטחי המדינות אוסטריה וצ'כיה של היום.

מעונו של נסיך ליכטנשטיין, המשקיף על הבירה

בתחילת המאה ה-18 רכשה את שטחי מחוזות שלנברג וואדוץ שבעמק הריין, אשר הוכרו על ידי הקיסר קרל השישי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" כ"נסיכות" במסגרת האימפריה הרומית ה"קדושה", שנקראה על שם בעליה. הרכישה בוצעה כדי לבסס מעמד פוליטי, אך בפועל כף רגלם של נסיכי בית ליכטנשטיין לא דרכה בנסיכותם במשך דורות, והם המשיכו להתגורר בווינה.

ב-1806, בעקבות התפוררות האימפריה הרומית ה"קדושה", הוכרה נסיכות ליכטנשטיין כמדינה ריבונית. במשך שנים מספר הייתה כבושה תחת צרפת של נפוליאון, ואחר כך הייתה חלק מהקונפדרציה הגרמנית. עם התפרקות הקונפדרציה הכריזה ליכטנשטיין על נייטרליות, וזו נשמרה במשך שתי מלחמות העולם. עד מלחמת העולם הראשונה הייתה בעלת קשרים כלכליים חזקים ביותר לאוסטריה, אך מצבה הכלכלי הקשה של אוסטריה בעקבות המלחמה הביא את ליכטנשטיין להיקשר כלכלית לשווייץ השכנה.

עד האנשלוס ב-1938 ישב שליט הנסיכות הנסיך פרנץ הראשון בווינה. אשתו אליזבת פון גוטמן הייתה ממוצא יהודי. לאחר השתלטות הנאצים הוא ויתר על כס הנסיכות והוחלף על ידי בן דודו הנסיך פרנץ יוזף השני. הנייטרליות והקשר עם שווייץ אפשרו לנסיכות לעבור בשקט יחסי את שנות מלחמת העולם השנייה, ולאחריהן זכתה לפריחה כלכלית.

פוליטיקה

ליכטנשטיין היא מונרכיה חוקתית שבראשה עומד נסיך (בגרמנית: Fürst). הפרלמנט מונה 25 נציגים הנבחרים מדי 4 שנים בבחירות אזוריות, כאשר אחוז החסימה עומד על 8%. לנסיך יש סמכויות ביצועיות, מעל ומעבר למקובל במונרכיות חוקתיות אירופיות, כולל הסמכות לפזר את הממשלה (המונה ראש ממשלה ו-4 שרים). כמו כן יש לו הסמכות לאשר מינויים משפטיים ולהטיל וטו על חקיקה.

למרות החריגה מעקרון דמוקרטיה פרלמנטרית, אישרו תושבי הנסיכות ברוב מוחץ העברת סמכויות נרחבות מראש הממשלה (באותה תקופה, אוטמר הסלר) אל הנסיך, במשאל עם שנערך במרץ 2003, לאחר שהנסיך הנס אדם השני התריע שאי-אישורן יגרום לפרישתו והפיכת הנסיכות לרפובליקה. עובדה זו הופכת את ליכטנשטיין לאחת המונרכיות החוקתיות היחידות בהן מונהג משטר נשיאותי: סמכויותיו של הנסיך נגזרות מהחוקה גם לאחר משאל העם, בניגוד למצב החוקי השורר במונרכיה אבסולוטית.

ליכטנשטיין היא המדינה האחרונה באירופה שהעניקה זכות בחירה לנשים, לאחר משאל עם (שרק גברים הורשו להשתתף בו) ביולי 1984.

ביטחון

ליכטנשטיין מחזיקה משטרה המונה כ-125 עובדים (המצוידים בנשק קל בלבד), האחראית על הסדר הציבורי. בליכטנשטיין ישנם שיעורי פשיעה וכליאה נמוכים במיוחד, וישנו שיתוף פעולה נרחב עם אוסטריה ושווייץ בנושאי ביטחון הפנים.

ליכטנשטיין אינה מחזיקה כיום צבא, לאחר שזה בוטל במלחמת אוסטריה–פרוסיה ב-1866. עובדה זו גורמת לפרשנים ישראליים בתקשורת לייחס בציניות פעולות התקפיות מסתוריות ל"צבא ליכטנשטיין", במקרים שברור לכול כי ישראל עומדת מאחורי הפעולה אך היא שומרת על עמימות^{[דרוש מקור]}.

כלכלה

אף על פי ששטחה מצומצם ואוצרות הטבע שבה דלים יחסית, כלכלת ליכטנשטיין פורחת ותושביה נהנים מרמת חיים מהגבוהות בעולם. שיעור האבטלה בה הוא הנמוך ביותר מבין הכלכלות האירופיות, ועמד בסוף 2004 על כ-2.2%. נסיך ליכטנשטיין נחשב אחד מראשי המדינה העשירים בעולם, והונו האישי נאמד בכ-3.5 מיליארד דולר.

ליכטנשטיין אינה חברה באיחוד האירופי אלא באיגוד הסחר החופשי האירופי (EFTA), מסגרת מקבילה לאיחוד שהוקמה בשנת 1960. רוב מדינות האיגוד, וליכטנשטיין בהן, מסדירות את קשרי הסחר שלהן עם האיחוד האירופי במסגרת הקרויה "האזור הכלכלי האירופי" (EEA), המבטיחה למדינות החברות בה חופש של תנועה לאנשים, סחורות, שירותים והון, אך אינה מטילה על מדינות שאינן חברות באיחוד האירופי את החובות המוטלות על חברות האיחוד.

מאז 1923 ליכטנשטיין קשורה בברית מכס עם שווייץ, והמטבע המשמש בה הוא הפרנק השווייצרי.

מגזר השירותים הפיננסיים הוא הדומיננטי ביותר בכלכלתה. חוקים גמישים לרישום חברות ומס חברות מהנמוכים בעולם הפכו את ליכטנשטיין במשך שנים רבות למקלט מס מועדף, עם למעלה מ-70,000 חברות זרות (יותר מכפליים מאוכלוסיית המדינה) שנרשמו בה נומינלית כמטה פעולתן, והן אחראיות לכ-30% מהכנסות המדינה. בתחילת 2008 החלה חקירה של מספר מדינות בהם, גרמניה, צרפת, הממלכה המאוחדת וארצות הברית לבדיקה אם אזרחיהן התחמקו מתשלום מסים באמצעות חשבונות בנק חשאיים בליכטנשטיין. בהמשך גם ישראל הצטרפה לבדיקה. בקיץ 2008 החלה גרמניה במסע לחצים על ליכטנשטיין להגדיל במהירות את השקיפות של המערכת הפיננסית שלה, על רקע חקירה רחבת היקף של העלמות מס של אנשי עסקים ופוליטיקאים במדינה. משרד האוצר הגרמני חשף כי גרמנים עשירים הסתירו כ-6 מיליארד דולר דרך קרנות בליכטנשטיין, ומנעו מגרמניה הכנסות ממסים בהיקף של מאות מיליוני יורו. בעקבות לחצים מצד ארצות הברית והאיחוד האירופי ביטלה ליכטנשטיין ב-2009 את חוקי הסודיות הבנקאית. אחר כך, תוך 4 שנים, היקף ההון בבנקים שלה צנח ב-30%.

לאחר מלחמת העולם השנייה פיתחה ליכטנשטיין גם את מגזר התעשייה. תעשיות הפועלות במדינה כוללות אלקטרוניקה, טקסטיל, מכשירים מדויקים, ייצור מתכת, כלי עבודה חשמליים, תרופות ומוצרי מזון. כמחצית מהעובדים בתעשייה אינם תושבי המדינה ומגיעים מאוסטריה מדי יום. החברה הבינלאומית המוכרת ביותר והמעסיקה הגדולה ביותר במדינה היא Hilti, יצרנית של כלי עבודה, מערכות וכלים חשמליים מתקדמים אחרים. מגזר החקלאות במדינה כולל שדות מעובדים רבים וחוות קטנות הן באזור אוברלנד והן באונטרלנד. ליכטנשטיין מייצרת חיטה, שעורה, תירס, תפוחי אדמה, מוצרי חלב, בעלי חיים ויין.

תחבורה

ישנם כ-250 ק"מ של כביש סלול בתוך ליכטנשטיין, עם 90 ק"מ של שבילי אופניים מסומנים.

מנחת המסוקים בלצרס

רכבת של 9.5 ק"מ (5.9 מייל) מחברת בין אוסטריה ושווייץ דרך ליכטנשטיין. הרכבות של המדינה מנוהלות על ידי הרכבת הפדרלית האוסטרית כחלק מהמסלול בין פלדקירך, אוסטריה ובוכס, שווייץ. ליכטנשטיין נמצאת באופן נומינלי בתוך אזור התעריף האוסטרי Verkehrsverbund Vorarlberg.

חברת האוטובוסים של ליכטנשטיין מתחברת לרשת האוטובוסים השווייצרית בערים בוכס וסרגנס. אוטובוסים נוסעים גם לעיירה האוסטרית פלדקירך.

לליכטנשטיין אין נמל תעופה. שדה התעופה הגדול הקרוב ביותר הוא נמל התעופה הבינלאומי ציריך קלוטן, שווייץ (130 ק"מ). שדה התעופה הקטן הקרוב ביותר הוא נמל התעופה סנט גאלן (50 ק"מ). נמל התעופה פרידריכסהאפן (Friedrichshafen Airport) מספק גם הוא גישה לליכטנשטיין, הנמצאת במרחק 85 ק"מ משם. בעיירה בלצרס יש מנחת מסוקים קטן הזמין לטיסות שכר.

גאוגרפיה

ערך מורחב – גאוגרפיה של ליכטנשטיין

הנסיכות ממוקמת בעמק הריין שבהרי האלפים, על הגדה המזרחית של נהר הריין, המהווה את גבולה המערבי (עם שווייץ). ממזרח היא גובלת באוסטריה. פני השטח הרריים, בפרט בחלק המזרחי, והפסגה הגבוהה ביותר היא בגובה 2,600 מטר.

ליכטנשטיין היא אחת משתי המדינות היחידות בעולם (יחד עם אוזבקיסטן) שגם להן וגם לכל המדינות הגובלות בהן אין מוצא לים.

דמוגרפיה

ליכטנשטיין היא המדינה הרביעית הקטנה ביותר באירופה, לאחר קריית הוותיקן, מונקו וסן מרינו. שליש מאוכלוסייתה המקומית מורכבת מזרים, בעיקר גרמנים, אוסטרים ושווייצרים.

השפה הרשמית במדינה היא גרמנית, אם כי רבים מדברים אלמאנית (ניב של גרמנית).

מבחינה דתית כ-76% מהאוכלוסייה הם קתולים, 8.5% הם פרוטסטנטים, 1.4% הם נוצרים מסוגים אחרים (אורתודוקסים וכו') ו-4% הם מוסלמים. 5.4% הגדירו עצמם כחסרי דת.

בליכטנשטיין חיים כמה עשרות יהודים בלבד, המהווים 0.1% מן האוכלוסייה. מספרם הולך ופוחת. במדינה אין בתי-ספר יהודיים. תפילות וטקסים דתיים נערכים בבתים פרטיים.

ב-27 בנובמבר 2005 הצביעו תושבי המדינה נגד היוזמה למניעת הפלות. היוזמה הוצעה על ידי הארכיבישוף הקתולי-רומי וולפגנג האס ונתמכה בתחילה על ידי הנסיך הנס אדם השני, שלאור ההתנגדות ליוזמה החליט להיות נייטרלי.

ספורט

חלק ניכר מתושבי ליכטנשטיין עוסקים באופן פעיל בענפי ספורט שונים, על פי הוועד האולימפי של ליכטנשטיין למעלה משליש מהאוכלוסייה רשומה במועדוני ספורט. מועדוני קליעה החלו לפעול בנסיכות כבר בשנת 1800, וגלישת הסקי במדרון מקורה בסוף המאה ה-19.

הספורט הלאומי של ליכטנשטיין הוא סקי אלפיני, הכדורגל הוא הענף הפופולרי ביותר. קבוצות הכדורגל של ליכטנשטיין משחקות בליגות הכדורגל של שווייץ, הקבוצה הבכירה ביותר היא ואדוץ המשחקת בליגה השווייצרית הראשונה. נבחרת ליכטנשטיין בכדורגל נחשבת לאחת החלשות באופ"א ומעולם לא העפילה לטורניר משמעותי.

במשחקים האולימפיים משתתפת המדינה מאז 1936, למרות מספר התושבים הקטן היא הגיעה להישגים משמעותיים באולימפיאדות החורף כשזכתה ב-10 מדליות, כולן בתחרויות הסקי האלפיני. ביחס למספר אזרחיה היא המדינה בעלת מספר המדליות הגבוה ביותר.

מלבד הנסיך, האישיות המפורסמת ביותר במדינה היא הני ונצל, ספורטאית ממוצא גרמני, אשר זכתה ב-4 מדליות באולימפיאדות ו-5 באליפויות עולם בסקי אלפיני.

לקריאה נוספת

• יוסף ולק, ליכטנשטיין בתקופת הרייך השלישי מתוך: כיום אתמול, הוצאת ששר, אוניברסיטת בר-אילן ומכון ליאו בק, 1997. עמ' 89–107.

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של ליכטנשטיין
• ליכטנשטיין הדיגיטלית - האתר הרשמי של המדינה (באנגלית)
• אלדד בק, ליכטנשטיין: טיול בארץ שעד היום יש בה מכשפות, באתר ynet, 13 באפריל 2010
• יוסף ג'קסון, כסף לא מהווה בעיה: הצצה לנסיכות ליכטנשטיין, באתר ynet, 28 בנובמבר 2010
• רויטרס, סערה בליכטנשטיין: הנסיך ייעלב ויעזוב עם הכסף?, באתר ynet, 11 ביוני 2012
• ג'ון הנדרסון, הניו יורק טיימס, חמישה ימים ברגל: כך חצינו את ליכטנשטיין, מהקטנות שמדינות אירופה, באתר TheMarker, ‏9 ביולי 2019
• ליכטנשטיין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• How has Liechtenstein Managed to stay Independent?, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 7:37)(באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34667196ליכטנשטיין