כלח
 | |
| מקדש נבו בכלח | |
| מידות | |
|---|---|
| שטח | כ-3.6 |
| מיקום | |
| מדינה | אשור |
כָּלַח (Kalḫu) הייתה עיר אשורית חשובה, אשר שכנה על נהר החידקל, דרומית לנינוה. כיום מכונים שרידיה תל נִמְרוּד על שם נמרוד המקראי.
העיר השתרעה על פני שטח של כ-3.6 קילומטר רבוע, והריסותיה נמצאו בנפת אל חמדניה שבעיראק, כ-30 קילומטר דרומית למוסול, וכקילומטר מהכפר נומנאה.
היסטוריה
שלמנאסר הראשון ייסד את העיר במאה ה-13 לפנה"ס. העיר שרדה כאלף שנים והתפרסמה בימי אשורנצירפל השני שהפך אותה לעיר הבירה שלו, ובנה בה ארמון גדול ומקדשים על שרידי עיר עתיקה יותר.
טקס חנוכה מרשים מלווה בחגיגות וסעודות מפוארות נערך ב-879 לפני הספירה כמתואר באסטלה שהתגלתה בחפירות באזור. עירו של אשורנצירפל השני אוכלסה בקרוב לשבעים אלף תושבים[1] וכללה גנים בוטנים וזואולוגים. בנו, שלמנאסר השלישי (858 עד 824 לפני הספירה), בנה את האנדרטה הידועה כזיגוראת הגדול ואת המקדש הצמוד לה. הארמון, ששוחזר כמוזיאון, הוא אחד משני הארמונות האשוריים היחידים שהשתמרו בעולם, כשהשני הוא ארמונו של סנחריב בנינוה.
כלח נשארה הבירה האשורית עד 706 לפני הספירה, כאשר סרגון השני העביר את הבירה לדור שרוכין (חורסאבאד). היא נותרה מרכז ראשי, ועיר מלכותית עד שנהרסה לחלוטין ב-612 לפני הספירה כשאשור הוכרעה בפלישתם של מדי ובבל.[דרוש מקור]
השם נמרוד קושר לאתר לראשונה, ככל הנראה, בידי קרסטן נייבור בביקורו במוסול במרץ 1766.
אשורנצירפל השני
המלך אשורנצירפל השני ששלט מ-883 עד 859 לפני הספירה בנה את בירתו החדשה בכלח. אלפי אנשים עבדו בבניית חומה באורך 8 קילומטר מסביב לעיר ובבניית הארמון. נמצאו כתובות רבות חרוטות באבני הגיר, בהן דברי המלך: "בניתי כאן ארמון מעצי ארז, ברוש, ערער, תאשור, תות-עץ ופיסטוק עבור המעון המלכותי וההנאה האצילית לנצח. ואת פראי ההרים והים חצבתי באבני גיר ובהט ומיקמתי כשומרי השערים". הכתובות אף תיארו את שלל הביזה שנשמר בארמון: "כסף, זהב, עופרת, נחושת וברזל, שלל ידי מהארצות שהכנעתי, שלל עצום ורב שיכנתי כאן בארמוני". כן תיארו הכתובות משתאות מפוארים שנערכו לכבוד ניצחונותיו, ואף את חרדת המובסים. הטקסט מפרט: "שבויים רבים לקחתי ושרפתי; רבים לקחתי בחיים, לחלקם גדעתי את פרק כף ידם, לאחרים קיצצתי את אפיהם, אוזניהם ואצבעותיהם; גם ניקרתי את עיניהם של חיילים רבים. שרפתי את צעיריהם, נשותיהם וילדיהם למוות." אודות כיבוש עיר אחת הוא תאר: "פשטתי את עורם של אצילים רבים וערמתי אותם לערימות". טקטיקות מזעזעות אלו הובילו להצלחותיו ב-877 לפני הספירה. בתום מסעו עד לים התיכון הוא הכריז "ניקיתי את נשקי בים העמוק והקרבתי כבשים לאלים".[2]
שלמנאסר השלישי
בנו של אשורנצירפל, שלמנאסר השלישי המשיך מהמקום בו עצר. ב-31 שנים מתוך 35 שנות שלטונו עסק במלחמה. לאחר קרב סמוך לנהר עאסי עם קואליציית מדינות פלישתית-סורית הוא התגאה:
שחטתי 14 אלף מחייליהם בחרב. כמו הדד, הנחלתי להם הרס. פיזרתי את גופותיהם למרחקים, וכיסיתי את פני המישורים השוממים בצבאותיהם הנמלטים. בנשקי שפכתי את דמם שזרם בנחלים ובעמקים. המישורים היו קטנים מהכיל את גופות הנופלים; כל הארץ מלאה בקבריהם. השתמשתי בגופותיהם לבנות גשר מעל הנהר.
בכלח הוא בנה ארמון שהתעלה על זה של אביו: גודלו היה פי שניים, כיסה שטח של 49 אלף מטר מרובע וכלל יותר מ-200 חדרים.[5]
בשנת 828 לפני הספירה, בנו התמרד נגדו ואליו הצטרפו 27 ערים אשוריות, בהן נינוה ואשור. הקרבות ארכו עד 821 לפני הספירה, 3 שנים לפני מותו של שלמנאסר.[5]
ארכאולוגיה
האתר תואר לראשונה בידי התייר הבריטי קלאודיוס ג'יימס ריץ' ב-1820, זמן קצר לפני פטירתו. משלחת החפירות הראשונה לנמרוד נוהלה לראשונה בידי אוסטן הנרי לייארד, שחפר בין 1845 ל-1847, ואחר בין 1849 ל-1851. [7] [8] [9] לייארד האמין תחילה שהאתר היה חלק מנינוה, וכך גם פרסם את תוצאות חפירותיו. לאחר מכן, החפירות הועברו לידי הורמוזד רסאם, בן העדה האשורית שחפר בשנים 1853–1854, ולידי ויליאם לופטוס בשנים 55–1854. [10] לאחר שהאשורולוג ג'ורג' סמית חפר קצרות באתר ב-1873 ורסאם שב לחפור בין 1877 ל-1879, נמרוד נעזבה למשך כ-60 שנה. [11] משלחת בית ספר בריטי לארכאולוגיה מעיראק בניהולו של מקס מלוואן חזרה לחפור באתר ב-1949. העבודות נמשכו עד 1963, כשהניהול הועבר לידי דייוויד אוטס ב-1958 ולאחר מכן לידי ג'וליאן אורצ'ארד ב-1963. [12] [13] [14]
המשך החפירות בוצעו בידי גופים שונים: המנהל הארכאולוגי של הרפובליקה העיראקית (1956, 1959-60, 1969-78 ו-92–1982) יאנוש מוייזינסקי (1974-76), פאולו פיורינה (1987-89) בעזרת המרכז לארכאולוגיה בטורינו בהתמקדות במבצר שלמנאסר, וג'ון קורטיס (1989). [15] מ-1974 ועד למותו בטרם עת ב-1976, יאנוש מוייזינסקי ניהל את פרויקט המרכז הפולני לארכאולוגיה מזרח תיכונית, בהרשאת המשלחת העיראקית. הוא תיעד את כל האתר בצילומי שקופיות 35ממ ותמונות 120ממ שחור לבן. כל תבליט שנשאר באתרו וכן כל השברים שפוזרו בין החדרים תועדו וצולמו. מוייזינסקי אף סקר עם ארכיטקט הפרויקט, ריצ'רד פ. סובולבסקי, את האתר ותיעד את תוכניותיו. [16]
המשלחות חשפו תבליטים נהדרים, עיטורי שנהב ותגליפים. אוסף אומנות השנהבים שהתגלה במבנה הקרוי "מצודת שלמנסאר" היה עשיר במיוחד וכלל אוצרות שנאספו מארצות כבושות בסגנונות פיניקים, סורים ואשורים והתפרס על פני כמאתיים שנה מהמאה העשירית ועד לשמינית לפני הספירה. האוסף כלל גם פרטים רבים של אביזרי רתמות סוסים. על גבי חלק מהשנהבים נמצאו חרותות כתובות עבריות המבטאות את הכיבוש האשורי של ארץ ישראל בידי האשורים.[17] פסל של אשורנצריפל השני נמצא שמור להפליא, כמו גם אריות מכונפים עם ראשי אדם במשקלים בין 10 ל-20 טון [18] כל אחד שומר על פתח הארמון. הכמות הרבה של כתובות המיוחסות לאשורנצריפל השני סיפקו מידע חשוב עליו ועל זמן שלטונו יותר מעל כל שליט אחר מתקופתו. חלקים מהאתר זוהו כמקדשים לנינורתה ולאנליל ובניין המיועד לנבו, אל הכתיבה והאומנויות.
הארמונות של אשורנצירפל השני, שלמנאסר השלישי ושל תגלת פלאסר השלישי נחשפו. האובליסק השחור המפורסם של שלמנאסר השלישי התגלה בידי לייארד ב-1846. לייארד נעזר בהורמוזד רסאם, האנדרטה מתנשאת לגובה של כשני מטר ומנציחה את מסעות ניצחונותיו בין השנים 824–859 לפני הספירה. הוא מעוצב בצורת צריח של מקדש בראשו ומסתיים בשלוש מדרגות. על צדו האחד מתוארת משלחת כניעה ישראלית מונהגת בידי יהוא המעניקה תשורות ומשתחווה לפני המלך שלמנסאר השלישי בעודו נוסך נסך לפני אלוהיו. כתב היתדות על האובליסק מתאר "יהוא, בנו של עמרי" ומזכיר את מתנות הזהב, הכסף והעופרת וכן רומחים.
האוצרות של נמרוד שנחשפו בחפירות כוללות אוסף של 613 חתיכות של תכשיטי זהב ואבנים יקרות. הם שרדו את המהומות ושוד העתיקות שהתבצעו לאחר הפלישה לעיראק ב-2003 בכספת בבנק בה נשמרו למשך 12 שנים ו"התגלו" מחדש ב-5 ביוני 2003.[19]
העברת פסלי הענק ללונדון
_~_Assyrian_Empire_%2B_Lamassu,_Gates_at_Balawat,_Relief_Panel%27s_%26_Full_Projection.3.jpg)
ב-1847 לאחר חשיפה של יותר מחצי תריסר זוגות של פסלי ענק של אריות ושוורים הידועים גם כ"למסו" או "שדים" במשקל של כ-30 טון, אוסטן הנרי לייארד הביא שניים במשקל כ-10 טון ללונדון, האחד בצורת שור והשני בצורת אריה. המסע ארך 18 חודשים ובמהלכו אירעו מספר כמעט אסונות עד שהובאו למוזיאון הבריטי. המסע כלל את העמסתם על קרונות גלגלים. הם הונמכו בעזרת מערכת מורכבת של גלגלות ומנופים שהופעלו בידי עשרות אנשים. העגלות נמשכו בידי 300 גברים. תחילה הוא ניסה למשוך את העגלה בעזרת שוורים אך הללו סירבו לזוז. לאחר מכן הועלו על דוברה ש-600 מצופים מעורות של עזים וכבשים נדרשו כדי שהיא תצוף. לאחר ההגעה ללונדון נבנתה סוללה מיוחדת שאיפשרה את משיכתם לתוך המוזיאון על גבי גלגליות. פסלי ענק נוספים במשקל 30 טון הועברו לפריז מחורסאבאד בידי פול אמיל בוטה ב-1853. ב-1928 אדווארד צ'ירה העביר אף הוא פסל במשקל 40 טון מחורסאבאד לשיקגו. [18][20]
הסכנות לכלח
האנדרטאות בכלח מאוימות כיום מהאקלים העיראקי הנוקשה. מחסור בכיסוי מגן משמעו שהתבליטים העתיקים חשופים לבליה בידי רוחות הנושאות חול ובידי גשמים עונתיים. [21]
בתחילת מרץ 2015 נמסר כי נגרם לעיר נזק כבד כתוצאה מפעולות של לוחמי המדינה האסלאמית.[22]
ב-11 באפריל ארגון "המדינה האסלאמית" הפיץ סרטון המתעד את הרס שרידי העיר. בסרטון נראים אנשי הארגון הורסים עתיקות ואחר כך מפוצצים את האתר כולו. על-פי התמונות, שלא ברור מתי צולמו, נראה כי האתר נהרס לחלוטין. אחד מאנשי הארגון נשמע אומר בסוף הסרטון כי הוא וחבריו יפעלו בדרך דומה בכל מקום שיוכלו למחות בו את הסימנים לעבודת אלילים. [23]
בנובמבר 2016, נכבשה העיר מחדש על ידי הכוחות העיראקיים[24]
אזכורים במקרא
העיר "כלח" מוזכרת בתנ"ך בספר בראשית, פרק י', פסוקים י"א-י"ב, בהמשך לסיפורו של נמרוד, ואזכורן של ממלכות בבל, ארך ואכד וארץ שנער כאחת הערים שהוקמו על ידי אשור[25], אך בהבנה שונה[26] ניתן להבין שנמרוד הוא הבונה ומכאן גם כנראה השם המודרני שניתן לה, תל נמרוד:
וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ. הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי ה' עַל כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי ה'. וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר. מִן הָאָרֶץ הַהִוא יָצָא אַשּׁוּר וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה וְאֶת רְחֹבֹת עִיר וְאֶת כָּלַח. וְאֶת רֶסֶן בֵּין נִינְוֵה וּבֵין כָּלַח הִוא הָעִיר הַגְּדֹלָה.
כלח מוזכרת גם בתור "חלח" במקרא. לאחר שמרד הושע בן אלה מלך ישראל במלך אשור שלמנאסר החמישי בשנת 724 לפנה"ס, עלה שלמנאסר לשומרון והחריבה סופית בשנת 722 לפנה"ס. שלמנאסר הגלה את תושבי השומרון לאשור.
בִּשְׁנַת הַתְּשִׁעִית לְהוֹשֵׁעַ לָכַד מֶלֶךְ-אַשּׁוּר אֶת-שֹׁמְרוֹן וַיֶּגֶל אֶת-יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיֹּשֶׁב אוֹתָם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי.
לקריאה נוספת
- גרשון גליל, "ויגל ישראל מעל אדמתו אשורה" : עיון מחודש בתעודה מנהלית מכלח (+2443 ND), בית מקרא, נב, ב, תשס"ז, עמ' 41–60
- מיכאל הלצר, על כתובות מן המאה השמינית לפנה"ס מכלח (נמרוד), מחקרים בתולדות עם-ישראל וארץ-ישראל, ד, תשל"ח, ע' 15–24
- מבוא לארכאולוגיה של ארץ־ישראל בתקופת המקרא יחידה 9
- Henry C. Rawlinson, On the Birs Nimrud, or the Great Temple of Borsippa, The Journal of the Royal Asiatic Society of Great Britain and Ireland, vol. 18, pp. 1–34, 1861
- D. J. Wiseman, The Nabu Temple Texts from Nimrud, Journal of Near Eastern Studies, vol. 27, no. 3, pp. 248–250, 1968
- D. J. Wiseman, Fragments of Historical Texts from Nimrud, Iraq, vol. 26, no. 2, pp. 118–124, 1964
- Barbara Parker, Seals and Seal Impressions from the Nimrud Excavations, Iraq, vol. 24, no. 1, pp. 26–40 1962
- Barbara Parker, Nimrud Tablets, 1956: Economic and Legal Texts from the Nabu Temple, Iraq, vol. 19, no. 2, pp. 125–138, 1957
קישורים חיצוניים
- כלח, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
 |
- כלח, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
כלח (עיר קדומה), דף שער בספרייה הלאומית- סרטון המציג את אוצרות נמרוד\כלח 5:36 דקות
- תצוגה במוזיאון הבריטי על נמרוד
- Discoveries At Nineveh by Austen Henry Layard, Esq., D.C.L. הזיהוי השגוי של לייארד את נמרוד כנינוה.
- Nimrud/Calah
- Centro Ricerche Archeologiche e Scavi di Torino excavation site מרכז מחקר לחפירות ארכאולוגיות בטורינו
- Archaeological site photographs at Oriental Institute תמונות מהמכון לחקר המזרח באוניברסיטת שיקגו
- עוד תמונות מהנשיונל ג'יאוגרפיק.
- אוצרות נמרוד נחשפים בעיראק, כתבה מהWall Street Journal (אנגלית) .
הערות שוליים
- ^ גלות ישראל ויהודה באשור ובבבל (מאות ח - ו לפנה"ס), פרדס הוצאה לאור, עמ' 130
- ^ Time Life Lost Civilizations series: Mesopotamia: The Mighty Kings. (1995) p. 96–7
- ^ Miller, J.M. & Hayes, J.H. (1986). A History of Ancient Israel and Judah. Westminster John Knox Press. p. 257-259.
- ^ James Maxwell Miller, A History of Ancient Israel and Judah, Westminster John Knox Press, 1986-01-01. (באנגלית)
- ^ 5.0 5.1 Time Life Lost Civilizations series: Mesopotamia: The Mighty Kings. (1995) p. 100–1
- ^ Budge, Ernest Alfred Thompson Wallis (1920), By Nile and Tigris: a narrative of journeys in Egypt and Mesopotamia on behalf of the British Museum between the years 1886 and 1913, John Murray: London, OCLC 558957855
- ^ A. H. Layard, Nineveh and Its Remains, John Murray, 1849
- ^ A. H. Layard, Discoveries in the Ruins of Nineveh and Babylon, John Murray, 1853
- ^ A. H. Layard, The monuments of Nineveh; from drawings made on the spot, John Murray, 1849
- ^ Hormuzd Rassam and Robert William Rogers, Asshur and the land of Nimrod, Curts & Jennings, 1897
- ^ George Smith, Assyrian Discoveries: An Account of Explorations and Discoveries on the Site of Nineveh During 1873 to 1874, Schribner, 1875
- ^ M. E. L. Mallowan, Nimrud and its Remains, 3 vols, British School of Archaeology in Iraq, 1966
- ^ Joan Oates and David Oates, Nimrud: An Imperial City Revealed, British School of Archaeology in Iraq, 2001, מסת"ב 0903472252
- ^ D. Oates and J. H. Reid, The Burnt Palace and the Nabu Temple; Nimrud Excavations, 1955, Iraq, vol. 18, no. 1, pp. 22-39, 1956
- ^ Paolo Fiorina, Un braciere da Forte Salmanassar, Mesopotamia, vol. 33, pp. 167-188, 1998
- ^ Janusz Meuszynski, Neo-Assyrian Reliefs from the Central Area of Nimrud Citadel, Iraq, vol. 38, no. 1, pp. 37-43, 1976
- ^ מבוא לארכאולוגיה של תקופת המקרא, יחידה 9 עמ' 111, 155, 173
- ^ 18.0 18.1 Time Life Lost Civilizations series: Mesopotamia: The Mighty Kings. (1995) p. 112–121
- ^ אוצרות נמרוד נחשפים בעיראק, כתבה מהWall Street Journal (אנגלית)
- ^ Oliphant, Margaret The Atlas Of The Ancient World (1992) p. 32
- ^ Jane Arraf (11 בפברואר 2009). "Iraq: No Haven for Ancient World's Landmarks". w:The Christian Science Monitor.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ דאעש מחריב עיר אשורית בת אלפי שנים בעיראק, באתר וואלה!, 6 במרץ 2015
- ^ [ http://www.iba.org.il/bet/bet.aspx?type=1&entity=1086986 ]
- ^ Nimrud: Iraqi forces 'retake ancient city from IS' אתר BBC מ-13 בנובמבר 2016
- ^ פירוש רש"י על פי המדרש רבה
- ^ רמב"ן.
| מסופוטמיה | ||
|---|---|---|
| ממלכות בתקופת הברונזה | ||
| שומר | אומה • אור • ארידו • ארך • אשנונה • באד-טיבירה • בורסיפה • דיר • לגש • מלגיום • נגירסו • ניפור • סיפר • כיש • שדופום • שורופק | 
|
| עילם | שושן • אנשאן | |
| אכד | אכד • מארי • גותים | |
| אמורים | אמר • תותול • איסין • ארך • לרסה • בבל • כיש • מרי • תרקה • ימחֿד • אכלתום | |
| בבל | התקופה הבבלית הקדומה • כשים • האימפריה הבבלית החדשה • כשדים • דור-כוריגלזו | |
| אשור | אשור • כלח • דור שרוכין • נינוה • חרן • אימגור-אנליל • האימפריה האשורית החדשה | |
| חור | מיתני • אורקש • נוזי • אוררטו | |
| נושאים מרכזיים | ||
| ממשל | מלכי שומר • מלכי אשור • מלכי בבל | |
| מיתולוגיה | מיתולוגיה מסופוטמית • הוראות שורופק • אנומה אליש • עלילות גילגמש • מרדוך • קינת ניפור • הדת הבבלית אשורית | |
| שפה | כתב יתדות • אלפבית ארמי • שומרית • אכדית • אמורית • עילמית • חורית • ארמית | |
| נהרות | פרת • חידקל • חבור • בליח • דיאלא • הזב הגדול • הזב הקטן | |
38046765כלח