אוסטן הנרי לייארד

סר אוסטן הנרי לייארד (אנגלית: Austen Henry Layard‏; 5 במרץ 1817, פריז - 5 ביולי 1894, לונדון) היה מגלה ארצות, ארכאולוג, היסטוריון של האמנות, סופר, אספן, פוליטיקאי ודיפלומט בריטי, שהתפרסם בזכות חפירותיו בכלח (תל נמרוד).

לייארד נולד למשפחה ממוצא הוגנוטי. אביו, הנרי פ"ג לייארד, עבד בשירות האזרחי של ציילון, והיה בנו של דיקן קתדרלת בריסטול צ'ארלס פיטר לייארד. אמו הייתה ממוצא ספרדי חלקי, ובתו של הבנקאי נתניאל אוסטן. דודו היה בנג'מין אוסטן, עורך דין לונדוני ואחד ממקורביו של בנימין ד'יזראלי בשנות ה-20 ובשנות ה-30 של המאה ה-19.

לייארד התגורר באיטליה לאורך רוב תקופת ילדותו, קיבל שם חלק מחינוכו, והחל להתעניין באמנות ובמסעות; הוא למד גם בבתי ספר באנגליה, צרפת ושווייץ. לאחר שש שנים שבהן עבד במשרד של דודו, בנג'מין לייארד, הוא עזב את אנגליה ועבר לציילון מתוך מטרה לקבל מינוי בשירות האזרחי, וב-1839 החל לעבוד תוך כוונה לערוך מסע ברחבי אסיה.

לאחר שנדד במשך חודשים אחדים, בעיקר בפרס, ונטש את תוכניותיו בציילון, הוא חזר לקונסטנטינופול ב-1842 ופגש את השגריר הבריטי, סר סטרטפורד קנינג, שהעסיק אותו במגוון משימות דיפלומטיות בלתי רשמיות בטורקיה האירופאית. ב-1845, בתמיכת קנינג, עזב לייארד את קונסטנטינופול על מנת לבצע חפירות ארכאולוגיות באשור, שבזכותן קנה את עיקר פרסומו. הרעיון למשלחת זו נהגה כאשר במהלך מסעותיו למזרח רצה ללמוד עוד על חורבות כלח שעל החידקל, ועל התל הגדול של נינוה ליד מוסול, שנחפר באופן חלקי על ידי פול-אמיל בוטה.

לייארד המשיך לשהות בקרבת מוסול עד 1847, ערך חפירות בנינוה ובכלח, וחקר את מצבם של אנשים שונים; עם חזרתו לאנגליה ב-1848 פרסם בשני כרכים ספר על מחקריו בנינוה. ב-1849 פרסם נספח גדול שכלל איורים של המונומנטים בנינוה, על מנת להמחיש את העתיקות שתוארו בספרו. לאחר חודשים אחדים באנגליה, בהם קיבל תואר דוקטור למשפט אזרחי מאוניברסיטת אוקספורד, חזר לייארד לקונסטנטינופול כנספח בשגרירות הבריטית, ובאוגוסט 1849 החל במסעו השמני, בו הרחיב את חקירותיו להריסות בבל ולתילים של דרום מסופוטמיה, ונחשב כמי שגילה בתקופה זו את ספריית אשורבניפל. ב-1853 פרסם את תיאור עבודתו בספר "Discoveries in the Ruins of Nineveh and Babylon", וגם אליו צירף כרך איורים. במהלך מסעות המחקר שלו, לעיתים תוך קשיים מרובים, שלח לייארד לאנגליה פרטים נדירים המהווים חלק ניכר מאוסף העתיקות האשוריות המוצג במוזיאון הבריטי. ב-1866 ייסד לייארד את ה-"Compagnia Venezia Murano", ופתח גלריית זכוכית ונציאנית ברחוב אוקספורד 431. באותה שנה מונה גם לחבר הנאמנים של המוזיאון הבריטי.

לאחר מכן חזר לייארד לעיסוקיו הפוליטיים. ב-1852 נבחר לפרלמנט הבריטי כמועמד הליברלי של מחוז הבחירה איילסברי שבבקינגהמשייר, ולמשך שבועות אחדים כיהן כתת-מזכיר החוץ, אך לאחר מכן החל לבקר את מדיניות הממשלה, בעיקר בכל הנוגע לניהול הצבא הבריטי. הוא שהה בחצי האי קרים במהלך המלחמה, והיה אחד מחברי הוועדה שמונתה לחקור את התנהגות חיל המשלוח הבריטי. ב-1855 סירב להצעתו של לורד פלמרסטון לכהן במשרה שאינה קשורה לשירות החוץ הבריטי, ונבחר ללורד רקטור של אוניברסיטת אברדין. לאחר שהפסיד בבחירות באיילסברי ב-1857 הוא ביקר בהודו על מנת לחקור את הסיבות לפרוץ המרד ההודי הגדול. ב-1860 נבחר לכהונה נוספת בפרלמנט, מטעם סאות'וורק, לאחר ששנה אחת קודם לכן נכשל בניסיון לעשות זאת ביורק. בין 1861 ל-1866 כיהן לייארד בתפקיד תת-המזכיר לענייני מדינה, תחת ראשי הממשלה לורד פלמרסטון וג'ון ראסל. לייארד מונה לנציב העבודות העליון לאחר שהליברלים בראשות ויליאם גלאדסטון חזרו לשלטון ב-1868, והושבע לחבר המועצה המלכותית.

לייארד התפטר מתפקידו במשרד החוץ ב-1869, לאחר שנשלח למדריד כשגריר כבוד. באותה שנה נשא לאשה את מרי אניד אוולין גסט, בתה של ליידי שרלוט גסט (היא הייתה בת 23, הוא בן 52).^[1] ב-1877 מונה לתפקיד השגריר בקונסטנטינופול, וכיהן בתפקיד זה עד חזרת גלאדסטון לשלטון ב-1880, כאשר החליט לפרוש מפעילות ציבורית. ב-1878, עם כינוסו של קונגרס ברלין, הוכתר לייארד לאביר במסדר האמבט.

לאחר פרישתו עבר להתגורר בוונציה, והקדיש את עיקר זמנו לאיסוף תמונות של בית הספר הוונציאני ולכתיבה ותרגום בנושא האמנות האיטלקית, אותו למד אצל ידידו ג'ובאני מורלי. ב-1887 פרסם ספר על מסעו הראשון למזרח, תוך הסתמכות על רשימותיו מאותה תקופה. תקציר של הספר פורסם ב-1894, זמן קצר לאחר מותו של לייארד, וכללה הקדמה קצרה עם הערותיו של לורד אברדייר. לייארד נהג גם לכתוב מאמרים עבור אגודות מדעיות שונות.

עבודותיו

Layard, A. H. (1848–49). Inquiry into the Painters and Arts of the Ancient Assyrians (vol. 1–2).
Layard, A. H. (1849). Nineveh and its Remains. London: John Murray.
Layard, A. H. (1849). Illustrations of the Monuments of Nineveh.
Layard, A. H. (1849–53). The Monuments of Nineveh. London: John Murray.
Layard, A. H. (1851). Inscriptions in the cuneiform character from Assyrian monuments. London: Harrison and sons.
Layard, A. H. (1852). A Popular Account of Discoveries at Nineveh. London: John Murray.
Layard, A. H. (1853). Discoveries in the Ruins of Nineveh and Babylon. London: John Murray.
Layard, A. H. (1853). A Second Series of the Monuments of Nineveh. London: John Murray
Layard, A. H. (1854). The Ninevah Court in the Crystal Palace. London: John Murray.
Layard, A. H. (1894). Early Adventures in Persia, Susiana, and Babylonia. London: John Murray.
Layard, A. H. (1903). Autobiography and Letters from his childhood until his appointment as H.M. Ambassador at Madrid. (vol. 1–2) London: John Murray.