אמורית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אמורית היא שפה שמית מוקדמת מן הענף הצפוני-מערבי אשר דוברה בפי שבטי האמורי השמיים הצפוניים, להם חשיבות רבה בדברי הימים המוקדמים של המזרח התיכון. היא מוכרת אך ורק משמות פרטיים אשר אינם ממקור אכדי אשר תועדו בידי לבלרים אכדיים במהלך שלטון האמורי בבבל (מסוף האלף השלישי לפנה"ס עד תחילת האלף הראשון לפנה"ס), בעיקר ממארי ובמידה פחותה מכך מאללח', מאל-הרמל ומכאפאיה (Khafaya). לעיתים קרובות מצויים שמות אלה גם בטקסטים מצריים מוקדמים; ושם מקום אחד – "שְׂנִיר" עבור הר חרמון – מוכר מהתנ"ך (דברים ג, ט). מאפיינים ראויים לציון כוללים:

  • האמורית מקיימת את ההבחנה השמית האופיינית בין צורות יִקְטֹל, המציינות פעולה שטרם נשלמה, לצורות קָטַל, המציינות פעולה שנשלמה. למשל, "Yantin Dagan" – "יתן דגון" (נת"נ); "Raṣa Dagan" – "רצה דגון" (רצ"י\ה). בשונה מן העברית והאכדית ובדומה לערבית שימרה האמורית את התנועה הסופית של הגוף ה-3 בצורות קָטַל (a-). תנועת האית"ן בצורות יִקְטֹל היא a בדומה לערבית ולהבדיל מן ה-i הנהוגה בעברית ובארמית.
  • באמורית התקיימה תבנית פועל ובה עיצור שני דגוש, בדומה לבניין העברי פִּעֵל. למשל, "Yabanni-Il" – "יבנה אל" (בנ"י\ה).
  • במספר מקרים בהם מופיע העיצור š בשפה האכדית, באמורית - בדומה לעברית ולערבית - מופיע העיצור h. לפיכך, הכינויים החבורים לנסתר ולנסתרת הם hu– "שלו" ו- ha– "שלה", ותחילית בניין הגרימה היא h ולא š כבאכדית.
  • הכינויים החבויים לגוף הראשון בצורות קָטַל הם ti- (יחיד) ו- nu- (רבים), כמקובל בענף השמי הצפוני-מערבי.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0