פול-אמיל בוטה
 | |
| לידה | 6 בדצמבר 1802 |
|---|---|
| פטירה | 29 במרץ 1870 (בגיל 67) |
| ענף מדעי | ארכאולוגיה |
| מקום מגורים | צרפת, עיראק, ארץ ישראל, סוריה |
| תרומות עיקריות | |
| גילוי ארמונו של סרגון השני | |
פּוֹל-אמיל בוטה (בצרפתית: Paul-Émile Botta; 6 בדצמבר 1802 – 29 במרץ 1870) היה סייר וחוקר ארצות, חוקר טבע, רופא, ארכאולוג ודיפלומט צרפתי. הוא נודע בעיקר בזכות חקר הערים האשוריות העתיקות במסופוטמיה וגילוי ארמונו של סרגון השני בדור שרוכין (חורסבאד), תוך חיפושיו אחר שרידי נינוה. בוטה היה קונסול צרפת בירושלים.
ביוגרפיה
בוטה נולד בטורינו שבחבל פיימונטה, איטליה, שהייתה באותה עת הייתה מסופחת לצרפת, ובוטה גדל והתחנך בתרבות צרפתית. אביו, ההיסטוריון האיטלקי קרלו בוטה, היה בצעירותו תומך נלהב (וידידו האישי[1]) של נפוליאון ושל הסיפוח הצרפתי. אימו הצרפתייה נפטרה בילדותו. לאחר סיום השלטון הצרפתי בפיימונטה קיבל האב ב-1815 אזרחות צרפתית, וב-1817 מונה כרקטור האקדמיה ברואן בנורמנדי שבצרפת, לשם עבר עם בנו. ברואן החל פול-אמיל בוטה בלימודים מכינים לקראת לימודי רפואה, ובמקביל גילה עניין בתרבויות המזרח התיכון ולמד ערבית. ב-1822 עבר עם אביו לפריז שם המשיך בלימודי מדעים.
מסעות חקר
באפריל 1826 יצא כרופא (חרף העובדה שלא הוסמך ככזה) וכחוקר טבע על סיפון ספינת חקר למסע סביב כדור הארץ, מסע שנמשך שלוש שנים והסתיים ביולי 1829. המסע, שחצה אוקיינוסים, עבר בחופי ברזיל, מקסיקו וקליפורניה, המשיך להוואי, משם לסין וחזרה לאירופה. בוטה מילא בהצלחה את תפקיד הרופא, היה לדמות נערצת על חברי הצוות, ובעיקר הרבה לעסוק בחקר הטבע במקומות שבהם עגנה הספינה ואסף דוגמיות וממצאים להחזיר עמו לצרפת. עם השלמת המסע ומסירת הממצאים שב בוטה ללימודי אנטומיה, ובינואר 1830 קיבל דוקטורט.
ב-1831 הפליג בוטה לאלכסנדריה שבמצרים במטרה לשפר את שליטתו בערבית ולעסוק בחקר הארץ והטבע. לאורך מסעו, שנמשך שנים אחדות, רכש היכרות מעמיקה עם הארץ, עם אנשיה ועם תרבות ערב. בקהיר הכיר את בנג'מין ד'יזראלי, התיידד עמו והותיר עליו רושם עז. בוטה שימש, ככל הנראה, השראה לדמות הנוסע הצרפתי בספרו של ד'יזראלי "קונטריני פלמינג". הוא הצטרף כרופא לצבאו של מוחמד עלי, ובמסגרתו המשיך בסיוריו ובמחקרי הארץ והטבע ואסף ממצאים עבור המוזיאון בפריז. עם תום מסע זה שב לפריז, וב-1836 נשלח שוב למסע חקר בים סוף ובתימן. עם סיומו המוצלח של המסע לתימן התכוון בוטה להמשיך במסעות חקר נוספים, אך שוכנע בידי חבריו בסלוני פריז להצטרף לשירות הקונסולרי הצרפתי ולמסד בכך את חיבתו לנסיעות ולחקר ארצות, על בסיס היכרותו המעמיקה עם הלבנט, מומחיותו בתרבות ערב ושליטתו בשפה הערבית.
מוסול
ב-1842 מינה אותו לואי פיליפ, מלך הצרפתים כקונסול בעיר מוסול שבעיראק, תפקיד שנוצר במיוחד עבור בוטה במטרה לאפשר לו חקר עתיקות האזור. באותה עת גבר העניין בתרבות אשור ובמציאת שרידי העיר נינוה, שהאמינו כי קבורים תחת העיר מוסול או בסביבתה. במוסול הכיר בוטה את עמיתו הבריטי אוסטן הנרי לייארד, היכרות שהתפתחה לידידות אמיצה וארוכת שנים והניבה שיתופי פעולה פוריים.
חפירותיו הראשונות של בוטה באתר קויונג'יק, שם קיווה למצוא את שרידי נינוה, לא הביאו לתוצאות מעוררות עניין. משעבר בוטה ב-1843 לחפור מעברו השני של הנהר באתר חורסבאד, שם קיווה לאתר לבסוף את נינוה, נתגלו במהרה שרידי מבנה מרשים, שזוהה כארמונו המלכותי של מלך אשור סרגון השני בבירתו דור שרוכין. ממצא זה, אף שלא היה נינוה, עורר התרגשות והעניק פרסום רב לבוטה. החפירה נמשכה עד אוקטובר 1844, והממצאים תועדו וצוירו בקפדנות בידי צייר הארכאולוגיה אז'ן פלנדן שנשלח לסייע לבוטה. אלה מן הממצאים שהיו ניתנים לטלטול הועמסו בהמשך על רפסודות במטרה להובילם במורד החידקל והשאט אל ערב אל עיר הנמל בצרה, ומשם באוניה למוזיאוני אירופה, אולם כמחציתם אבדו לבלי שוב בשל טביעת הרפסודות העמוסות לעייפה בנהר. הממצאים ששרדו את המסע מוצגים במוזיאון הלובר בפריז. בוטה שב לפריז ב-1847 עטור תהילה, והשתתף בחנוכת התצוגה האשורית בלובר.
שנים אחדות לאחר מכן המשיך אוסטן הנרי לייארד את חפירת אתר קויונג'יק, מקום הזיהוי הראשוני של בוטה, והפעם מצא את שרידי נינוה - התברר כי בוטה שהקדימו פשוט לא חפר עמוק מספיק.
ירושלים
לאחר מהפכת 1848 וייסוד הרפובליקה הצרפתית השנייה מינה שר החוץ החדש של צרפת, אלפונס דה למרטין, את בוטה לתפקיד קונסול צרפת בירושלים (השלישי במספר, לאחר הקונסול אלואי-ז'ורל[1]), מינוי שנכנס לתוקף ב-14 באפריל 1848. באותה עת גילתה צרפת, כמעצמות אחרות, עניין רב בהרחבת השפעתה בירושלים העות'מאנית ובארץ ישראל, ומכוח יחסיה עם האימפריה העות'מאנית והסכמי הקפיטולציות היה הקונסול הצרפתי בעל החסות והסמכות השיפוטית על כלל תושביה הקתוליים של ארץ ישראל. המינוי גם שיקף את עניינה הגובר של צרפת בארכאולוגיה מקראית בארץ הקודש. ב-1850 קיבל בוטה את פניה של המשלחת הארכאולוגית הצרפתית הרשמית לארץ הקודש בראשות לואי פליסיאן קניאר דֶה סוֹסִי, וסייע לה במשימתה. ב-1853 קודם לדרגת קונסול כללי. במהלך שבע שנות כהונתו בירושלים נדרש בוטה תכופות להתערב בסכסוכים דתיים בין העדות השונות בעיר, ולא רווה נחת מכך.
אחרית ימיו
ב-1856 סיים בוטה את כהונתו בירושלים, וקיבל את משרת הקונסול הכללי בטריפולי (אז חלק מסוריה וכיום בלבנון), שם שירת לאורך 13 השנים הבאות. בשנים אלה הידרדרה בריאותו, וב-1868 ביקש לסיים את תפקידו ולשוב לצרפת. בפברואר 1869 שב לצרפת, ובחר לבלות את אחרית ימיו בעיירה אשר (Achères) שבמחוז איבלין, סמוך לפריז. הוא נפטר שם כעבור שנה, במרץ 1870.
על שמו קרוי רחוב בירושלים שבו שוכנת הקונסוליה הצרפתית.[2]
קישורים חיצוניים
 |
- ביוגרפיה מפורטת מאת אדגר נולטון (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 ג'יימס פין, עתות סופה, עמ' 47.
- ^ קריאת הרחוב על שמו נעשתה ביוזמת הקונסול הצרפתי והפרהיסטוריון רנה נוויל ב-29 באוקטובר 1948
26518353פול-אמיל בוטה