אשור (עיר)

אשור

שרידי האתר של העיר אשור
אתר מורשת עולמית
אשור (קלעת שרקאת) האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2003, לפי קריטריונים 3, 4 הערות אתר בסיכון מאז 2003
מיקום
מדינה

אַשּׁוּר או אַשּׂוּר (כפי שבוטא שמה בפי האשורים) היא עיר עתיקה ובירתה הראשית של הממלכה והאימפריה האשורית המאוחרת, למעט מספר תקופות. העיר ממוקמת על החוף המערבי של צפון החידקל, ובין נהר הזב הגדול לזב הקטן.

את שמה קיבלה העיר משמו של האליל הלאומי שעמד בראש הפנתיאון האשורי, האליל אשור. שמו המודרני של האתר הוא קלעת שרקאת (Qal'at Sherqat) והוא מוכר בידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית משנת 2003.

מתארה של העיר בלתי רגולרי, קרוב לצורת משולש. העיר הותאמה לפיתול של החידקל (ויובל של החידקל קדום ממערב). במקום שהטופוגרפיה והנהר הם מיטביים. במקום שבו הסלע מוגבה בקרבת הנהר, נבחר למקם עליו את העיר. אורך צלע אחת של העיר כ-900 מ'. אורך החומה הדרומית כ-1,700 מ', ובסך הכל ההיקף הכללי של חומת העיר 3,200 מ', ושטחה כ-635 דונם.

ארכאולוגיה

גם קודם להתעוררותה כבירתה של האימפריה האשורית, הייתה אשור עיר-מדינה חשובה בצפון מסופוטמיה. שכבותיה הארכאולוגיות העתיקות ביותר (השכבות G ו H) מאמצע האלף השלישי לפנה"ס, שנסרקו באופן שטחי ביותר עד לימינו מבליטות את מקדש עִישְתַר, האלילה המסופוטמית שלקחה (בין השאר) חלק באגדת גילגמש הנודעת. המקדש נחשף בידי חברי המשלחת הגרמנית לחקר המזרח הקדום (Deutsche Orientgesellschaft), שפעלה באזור בין השנים 1903–1914 ובראשה עמד ואלטר אנדרי (Walter Andrae). המשלחת הייתה מן הראשונות שערכו חפירות ארכאולוגיות, הן באזור והן בכל שטחיה של האימפריה האשורית. הדמיון הרב בין כלי הפולחן, העיטורים והמבנה של המקדש, לאלו של מקביליהם השומריים מאשש את הסברה כי אשור נשלטה בידי מלכים שומריים, לפני ימיו של סרגון הראשון (מלך בין השנים 1920–1881 לפסה"נ בערך).

בחפירות הארכאולוגיות נמצאו שרידים מתקופת עובייד הקדומה. ראשית ההתיישבות העירונית באשור קשורה במפעלי השקיה מהנהר ששכנה לגדתו. פסלוני בעלי חיים שהתגלו מרמזים על נוכחות של שבטים נוודים באזור. שמות מלכיה כמו אֻשְפִּאַ וכִּכִּאַ, שבנו את מקדש האליל אשור וחומת העיר, מעידים על השפעה שומרית. אם כי ההיסטוריונים האשורים, מחברי לוח חורסאבאד, מציינים את המלכים הללו כ"מלכים שישבו באוהלים", תואר שמרמז על אופייה הנוודי-למחצה של התרבות האשורית העתיקה. אשפא, שהוזכר לעיל, היה המלך שקדם למלך האחרון שישב באוהלים, ובהקשר לבניית מקדש אשור בעיר ניתן להניח כי העיר הייתה במקור מוקד דתי ועם הזמן, סביב בסיס דתי זה, צמחה אשור העיר.

היסטוריה

אשור הקדומה

תמונה של החפירות הארכאולוגיות של אשור, שצולמה בשנת 1909 על ידי גרטרוד בל

תקופת אשור הקדומה מתחילה בתחילת המאה ה-20 לפנה"ס. לפני כן הייתה אשור חלק מהאימפריה האכדית של סרגון והאימפריה של השושלת השלישית של אור. יש להניח כי תושביה השמיים של אשור הושפעו מהשלטון הזר השומרי, האכדי-השמי, וזה של השושלת השלישית של אור. עם היחלשות ממלכת אור השלישית, נכנסה אשור לעידן המלכים העצמאיים (שמצוינים אף הם בלוח חורסאבאד), שושלת זאת (בת שמונת האישים) שלטה לערך בין השנים 1940 – 1738 לפנה"ס ובראשה עמד פּוּזֻר־אשור הראשון. תושבי אשור והמלך אִילוּשוּמָה ערכו רפורמות כלכליות גדולות ופתחו את אשור למסחר אזורי. בנו אֶרִשֻום המשיך את מלאכת אביו, חיזק את חומות העיר, בנה את מקדש אדד ואת הארמון למלכי העיר. המבנה הפוליטי של העיר היה של אוליגרכיה עם מועצת נכבדים ובראשה המלך. היו מערכות מנהליות אזרחיות שבראשם עמד לימום - פקיד נבחר. תושבי העיר עסקו בחקלאות ובמסחר בין-אזורי בבדים ובבדיל. הסחר היה עם מושבות המסחריות בכניש ואתרים אחרים באנטליה. האשורים השתתפו במסחר הפנימי באנטליה וקיבלו תמורת הסחורות שלהם כסף וזהב. האשורים פיתחו מערכת מסחרית ופיננסית משוכללת וצברו רווחים גדולים מהמסחר.

המושבה בכניש נהרסה באמצע המאה ה-19 לפנה"ס. הפעילות המסחרית התחדשה בימי המלך שַמְשִי אַדַד הראשון. הוא היה ממוצא אמורי, כבש את העיר אשור ובנה בה מקדש נאה לאל אשור ואת המקדש הכפול של אנֻ ואַדַד. אך עם ימיו של אִשְמֵי-דָגוֹן, בנו ויורשו של שמשי-אדד, נפלה אשור קורבן לכוחה המתגבר של בבל בימיו של חמורבי. תעודות מלכותו של חמורבי מציינות את אשור כמעלת מס. לאחר מכן נכנסה אשור לתקופה אפלה של אי סדרים וחוסר דיווח על גורלה.

תקופת אשור התיכונה - האימפריה

בתקופה זו בהיסטוריה המסופוטמית ניכרת נדידת בני השבטים החוריים לתוך מסופוטמיה, ויסוד ממלכת מִיתַנִי, ששלטה באשור לפרק זמן של כ-70 שנים עד לערך 1360 לפנה"ס – תאריך עלייתו של אשור-אֻבַּלִּיט הא' לכס האשורי. הוא מלך ששחרר את אשור מידי מלכי מיתני וזכה לתארים נכבדים. יורשיו הנודעים אַדַד-נִירָרִי הראשון, שַׁלְמַנְאֶסֶר הא' ותּוּכּוּלְתִּי-נִינוּרְתַ הראשון דאגו לביצורי העיר, והשניים האחרונים אף בנו מחדש את מקדש אשור ועישתר ואת הארמון המאוחר.

אולם עם תום תקופת המלכים הללו צנחה אשור בשנית, והתאוששה רק בימיו של תִּגְלַת-פִּלְאֶסֶר הראשון בסוף המאה ה-12 ותחילת המאה ה-11. הוא שקד על שחזור ופיאור עירו על ידי חידוש מקדש אשור, אדד ואנֻ, ואף יש הטוענים כי בנה מעין גן חיות באשור. אך עם מותו של מלך רם זה נפלה אשור קורבן לשבטים הארמים שכבשו שטחים נרחבים מממלכת אשור.

האימפריה החדשה

התקופה מתחילה בימי אשור-דן השני ויורשו אדד-ניררי השני ששיקמו את הממלכה והעיר אשור. אשור נצירפל השני בחצי הראשון של המאה ה-9 לפנה"ס, הקים עיר חדשה נימרוד (כלח התנ"כית) והעביר את הבירה מאשור. הוא לא זנח לגמרי את אשור והסב את ארמון המלך הישן למקום קבורה למלכי אשור. בנו שלמנאסר השלישי לא נטש את העיר ובנה בה חומת כפולות, שערים ומגדלי שמירה רמים וטיפל במקדשי עישתר, אדד ואנֻ. באמצע המאה ה-8 לפנה"ס עלה לשלטון תיגלת פלאסר השלישי. הוא הרחיב את הממלכה ולחם בסוריה וארץ ישראל. הוא ארגן את הממלכה מחדש. בסוף המאה ה-8 לפנה"ס עלה לשלטון סרגון השני שכבש את שומרון. הוא הפיח רוח חיים באשור ושיפץ את מקדש האליל אשור שבה, כפי שעשה בנו סנחריב שהרבה לבנות בעיר העתיקה. בנייתו של סנחריב הייתה תוצאתה של מגמת החזרת המסורת העתיקה שאפיינה את בית סרגון השני. סנחריב העביר בירתו לנינוה. כן שחזר לגדולתם את מקדשי סין ושמש, ביצר את עירו ונקבר בה, נכדו אשורבניפל עסק גם הוא בהרחבת העיר נינווה ובניניה המרכזיים.

לאחר מות אשורבניפל התערער מצבה של הממלכה ובניו סבלו ממרידות של שרי הצבא שהביאו לפלישות של ממלכת מדי והרס מוחלט של העיר אשור בשנת 614 לפנה"ס.

לאחר התפוררות האימפריה

לאחר הרס אשור היא לא נבנתה מחדש תקופה ארוכה. העיר יושבה מחדש על ידי קבוצה קטנה של אנשים בתקופה הפרתית במאה השנייה לפנה"ס ונבנו הארמון הפרתי ומקדש חדש לאל אשור, אך עם תום התקופה הפרתית נתרוקנה אשור שוב מתושביה. בתקופה הפרסית הייתה התאוששות באשור והיו בה מקדשים לאל אשור. בתקופה הערבית במאה השביעית לספירה נעזבה העיר ולא נבנתה מחדש.

ראו גם

• הסחר האשורי באשור הקדומה עם המושבות האשוריות באנטוליה

לקריאה נוספת

• לכסיקון מקראי, מנחם סוליאלי, הוצאת דביר.
• אלעזר ליפא סוקניק, הערך אשור, אנציקלופדיה מקראית, כרך א, עמ' עמ' 752–760, הוצאת מוסד ביאליק.
• האנציקלופדיה לארכאולוגיה, ליאונרד קוטרל.

• Walter Andrae: Das wiedererstandene Assur. Hinrichs, Leipzig 1938 (2. Aufl. Beck, München 1977). מסת"ב 3-406-02947-7
• Walter Andrae: Babylon. Die versunkene Weltstadt und ihr Ausgräber Robert Koldewey. de Gruyter, Berlin 1952.
• Eva Cancik-Kirschbaum: Die Assyrer. Geschichte, Gesellschaft, Kultur. C.H.Beck Wissen, München 2003. מסת"ב 3-406-50828-6
• Olaf Matthes: Zur Vorgeschichte der Ausgrabungen in Assur 1898-1903/05. MDOG Berlin 129, 1997, 9-27. ISSN 0342-118X
• P. A. Miglus: Das Wohngebiet von Assur, Stratigraphie und Architektur. Berlin 1996. מסת"ב 3-7861-1731-4
• Susan L. Marchand: Down from Olympus. Archaeology and Philhellenism in Germany 1750-1970. Princeton University Press, Princeton 1996. מסת"ב 0-691-04393-0
• Conrad Preusser: Die Paläste in Assur. Gebr. Mann, Berlin 1996. מסת"ב 3-7861-2004-8

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אשור בוויקישיתוף

• אשור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אשור (עיר קדומה), דף שער בספרייה הלאומית
• אשור, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אשור (עיר)36732154Q200200