רבי משה יהושע יהודה לייב דיסקין
| שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: | |
| לידה |
1817 תקע"ז |
|---|---|
| פטירה |
22 בינואר 1898 (בגיל 81 בערך) כ"ט בטבת תרנ"ח |
| מקום קבורה | בית העלמין הר הזיתים |
| מקום פעילות |
רחבי רוסיה: מיינדזיז'ץ פודלסקי, קובנה, לומז'ה, מינסק, שקלוב ובריסק. ארץ ישראל: ירושלים. |
| השתייכות | פרושים |
| תחומי עיסוק | רב, אב"ד |
| תלמידיו | בנו רבי יצחק ירוחם דיסקין, רבי יוסף חיים זוננפלד |
| חיבוריו | שו"ת מהרי"ל דיסקין |
הרב משה יהושע יהודה לייב דיסקין (מכונה גם המהרי"ל דיסקין והרב מבריסק)[1] (י' בכסלו ה'תקע"ט[2] – מוצאי שבת ליל כ"ט בטבת ה'תרנ"ח[3]) היה רב ופוסק, מרבני ירושלים במאה השביעית לאלף השישי. נחשב לאחד ממנהיגי הזרם הקנאי בישוב הישן.
ביוגרפיה
פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו למכלול ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: ניסוח/תמצות.נולד בגרודנו שבאימפריה הרוסית למשפחת מתנגדים, לרבי בנימין דיסקין רבה של וולקוביסק, ונצר למשפחת דיסקין, משפחת רבנים ידועה. סבו, יהודה לייב חסיד, וסבתו עלו ארצה עם תלמידי הגר"א והתיישבו בצפת. דודתו רבקה הייתה לימים אמו של הרב אליעזר דן רלב"ג. לא ידועים פרטים על אימו, אך על פי מסורות משפחתיות הייתה אימו שרה בתו של גבריאל משקלוב שאף הוא עלה עם תלמידי הגר"א, והיה סבו השני של אליעזר דן רלב"ג מצד אביו. אחיו הוא הרב אברהם שמואל דיסקין.
בצעירותו הכיר את הרב יצחק אלחנן ספקטור, שלמד אצל אביו, ועל קשריהם הם שמרו במשך כל חייהם. בגיל 14[4] התחתן עם הינדה רחל, בת הרב ברוידה, רבה של וולקוביץ', ועבר לבית חותנו. קיבל סמיכה בגיל 18. משנת ה'תר"ד עד ה'תרל"ז שימש כרב בקהילות מרכזיות ברחבי האימפריה הרוסית: במיינדזיז'ץ פודלסקי, קובנה, לומז'ה (התמנה למשרה בגיל 25, כיורש אביו), מינסק, שקלוב ובריסק. במשך חייו שמר על קשרים טובים עם רבני קהילות יהודיות באירופה, בין היתר עם הרב יצחק אלחנן ספקטור, הרב עזריאל הילדסהיימר ורבנים נוספים.
לאורך כל שנות פעילותו אחז בקו פעולה תקיף ולא מתפשר, ועל כן גורש ונרדף ממקום למקום.
לאחר פטירת אשתו הראשונה נשא לאישה את שרה סוניה דיסקין לבית רטנר אשר הייתה נשואה קודם לכן לאליהו זלמן הלפרין, איש עתיר נכסים ממנו קיבלה ממון רב בעת הגירושים. כאשר נישאה לרב דיסקין, הביאה עימה נדוניה של 40,000 זהובים, איתה הקים ב-ה'תר"ם כשהתגורר כבר בארץ ישראל את בית היתומים דיסקין, ואת ישיבת אוהל משה. אשתו של הרב דיסקין נודעה בכינויה 'הרבנית מבריסק', והייתה דמות משמעותית בקהילה האשכנזית בירושלים[5].
בעת היותו רב בבריסק[6] אירע מקרה של סכסוך גירושין בין זוג צעיר בבריסק. לאחר שהבעל סר מדרך הישר. האישה תבעה גט מבעלה, והבעל הסכים רק בתמורה לסכום של 3000 רובל, עד לנתינת הגט הושלש הסכום אצל הרב. לאחר שהאשה הפקידה את הסכום ניתן הגט, הרב הניח את הכסף במגירת שולחנו. דרכו הייתה לא לעלות על מיטה לצורך שינה אלא היה לו כסא עם משענת גדולה עליה היה מנמנם, באותו לילה כאשר הקיץ משנתו ראה כי מנורת הנפט הגדולה שעל השולחן כבתה, ומיד הבין שכנראה הגיעו העגלונים של העיירה שהיו ידועים כגנבים ולקחו את הכסף, ואכן ככה היה נגנב הכסף, באותו לילה שהה אצלו הרוגצובר, הרב מיד הלך עימו והעבירו את הנהר מכיוון שחשש שיפול עליו החשד, אבל בנוגע לזה שיחשדו אותו בעצמו, לא חשש כי בכל זאת הוא הרב. אלא שבאותה תקופה נתפס הכומר הראשי בשם מצ'ה במעל חמור בכסף מהכנסיה, ולכן חיפשו דרך להפליל את הרב להציג כאילו גם הרב גנב, הבעל הגרוש שהיה משכיל תבע את הרב אצל השלטונות, והלה נאסר באשמת מעילה באמון. הרב היה צפוי להישפט ולהישלח לסיביר לעבודת פרך, תמורת ערבות על סך 3000 רו"כ הצליחו להוציאו מבית הסוהר רק ליום כיפור, אלא שבמוצאי החג המתינו לו כרכרה עם סוסים אבירים ועד אור הבוקר כבר היה בברלין וככה הצליח לברוח עם משפחתו מרוסיה לארץ ישראל[דרוש מקור][7].
בארץ ישראל
בכ"ט בתמוז ה'תרל"ז[8], עלה לארץ ישראל, התיישב בירושלים וקבע את ביתו ברחוב חברון (בערבית: מעלה חלדיה) בעיר העתיקה. ישנה מסורת שלפיה הקפיד כי חלונות דירתו יפנו להר הבית, כדי שלא יעברו 30 יום בלא שיראה את הר הבית[9].
הרב דיסקין נחשב לאחד מחשובי רבני האשכנזים בירושלים והיה מכונה 'הרב מבריסק' על שם מקום רבנותו האחרון בגולה. הוא היה מעביר שיעורים שנחשבו עמוקים ונועדו למתי מעט מהעילויים שבתלמידי החכמים[9]., ועל פי בקשת קבוצת אברכים, העביר בפניהם שיעור יומי בגמרא[10]. בין חברי קבוצה זו היו רבי יוסף חיים זוננפלד ורבי זרח ברוורמן[11].
הרב דיסקין נפטר במוצאי שבת ליל כ"ט בטבת ה'תרנ"ח, מחשש לאסון אם תתקיים ההלוויה ההמונית בלילה, הורה הרב שמואל סלנט להלין את הנפטר למרות מנהג ירושלים האוסר זאת, ולקיים את ההלוויה רק בשעות הבוקר[3]. על שמו נקראו רחובות בירושלים ובבית שמש. בנו, הרב יצחק ירוחם דיסקין, עלה לארץ ישראל לאחר פטירת אביו, לעמוד בראש המוסדות שהקים אביו והיה מראשי הרבנים של אנשי היישוב הישן בראשית המאה העשרים.
בית היתומים "דיסקין-אוירבאך"
בירושלים נחשף הרב דיסקין למצבם הקשה של רבים מתושביה. בעיר שסבלה ממגפות תקופתיות שגרמו למותם של רבים, חיו מהגרים שלחלק גדול מהם אין קרובים היכולים לטפל בהם במקרה של מות אב או אם המשפחה. הוא הבין כי יש צורך למצוא פתרון למצבם של היתומים שנשארו ללא קרוב ומודע, כדי שלא יגיעו לבתי היתומים של המיסיון או ל"בית היתומים הברליני" בראשו עמד ד"ר ו. הרצברג, אותו זיהה הרב דיסקין עם חוגי המשכילים. בשנת ה'תר"מ הקים הרב דיסקין את בית היתומים דיסקין בחצר ביתו.
הקמת בית היתומים עורר זעם בקרב הממסד הפרושי על הרב דיסקין. בסיוון תרמ"א פרסם הרב יחיאל מיכל פינס בעיתון 'הלבנון', הקרוב למימסד הפרושי, מאמר שנחתם בפסבדונים 'מר זוטרא' התוקף בצורה חריפה את בית היתומים דיסקין וגבאיו. הכותב מציין, כי בשל העובדה שהנדיבים בחוץ-לארץ אינם תורמים למוסד הנ"ל, "...חרה אפם עד להשחית בהרב הגאון הגדול ... מוהר"ר שמואל סלנט שליט"א על כי לא ירצה לחלל שמו הטוב ולקיים את דבר בית היתומים שלהם ...'[12] בתרנ"ב, כאשר שלחו הפרושים דין-וחשבון לאמריקה על מוסדות העדה האשכנזית, התעלמו לגמרי ממוסדות החסידים ומוסדותיו של הרב דיסקין. על מעשה זה הגיבו תומכי הרב דיסקין במאמר חריף. כאשר ניסה הרב דיסקין לאסוף כספים באמריקה לטובת בית-היתומים, יצא הרב סלאנט נגדו וטען כי הדבר פוגע בהכנסות 'הועד הכללי'. הרב דיסקין הגיב בטענה, כי 'הועד הכללי', למרות הכנסותיו העצומות, אינו מתפקד ואין בו כל תועלת[13].
פטירתו של הרב דיסקין בשנת תרנ"ח הניחה את בית היתומים ללא פטרון ומצבו הידרדר. הרב מנחם נתן אוירבאך, נכדו של הרב מאיר אוירבאך שנחשב לרבה של העדה האשכנזית בדור הקודם ובעל קשרים משפחתיים ענפים עם אישים בעלי השפעה ב'יישוב הישן', נרתם למען גיוס משאבים לבית היתומים מהפזורה היהודית. יזמותו הקנתה לו את ניהול בית היתומים, והוא נקרא מעתה 'בית היתומים דיסקין-אוירבאך'[14].
ישיבת אהל משה
מוסד נוסף שהקים המהרי"ל עם בואו לירושלים הייתה ישיבת "אהל משה". גם הקמת מוסד זה עמדה בסימן מאבק עם זרמים נוספים שפעלו באותה העת בירושלים. ישיבת "עץ חיים" (ה'תר"א) נחשבה הישיבה המרכזית בירושלים, ולצדה עמדו גדולי הדור האשכנזים כמו ר' שמואל סלנט ור' מאיר אוירבאך[15]. היה חשש שהישיבה החדשה שהקים המהרי"ל תנגוס מהנתח הכלכלי של ישיבת עץ חיים. אף על פי כן הישיבה הוקמה והמהרי"ל היה ראש הישיבה הראשון שעמד בראשה[16].
הנהגה
יחסיו עם הרב סלנט
מתיחות מסוימת שררה בין הרב דיסקין לרב שמואל סלנט, ובין הקבוצות שהיו מרוכזות סביב כל אחד מהרבנים. הרב סלנט טען גם כנגד הרב דיסקין כי ”לא קבלוהו אנשי העיר לרב ומנהל העדה, ומיום בואו אל הק' אינו יוצא מתוך ד' אמות של הלכה.”[17]. למרות זאת המהרי"ל והרב סלאנט חתמו במשותף על כמה מכתבים, בהיותם שתי המנהיגים הבולטים של היישוב הישן בירושלים.
לימודים כלליים
הרב שמואל סלנט נחשב לפחות קיצוני בכל הקשור ליחס ללימודים כלליים. בשנ"ת תרל"ט העבירה קרן משה מונטיפיורי תקציב לת"ת של ישיבת עץ חיים בכדי לממן לימוד ערבית לתלמידים. הדבר נעשה בהסכמת הרב סלנט, ואולם המהרי"ל נלחם בכך, ואכן ביטל את התוכנית[18].
השימוש בחרמות
ההיסטוריוגרפיה נוטה לייחס לרב דיסקין אידאולוגיה קנאית בהשוואה לדרך המתונה של מחנהו של הרב סלנט. למרות שבנושאים הלכתיים כאשר משווים בין פסיקותיהם של הרב דיסקין והרב סלנט[19] נראה שהרב דיסקין דווקא נטה להקל לעומת פסיקה מחמירה יותר של הרב סלנט[20].
מתקבל על הדעת שיחוס הקנאות לרב דיסקין מבוססת על כך שהוא הרבה להשתמש בחרם כאמצעי למלחמתו בפורצי-גדר, בעוד שהרב סלנט לא נקט בדרך זו. הרב דיסקין היה מעורב בהחרמתה של אגודת תשבי שהואשמה במינות[21], והוא זה שהטיל חרם על יהושע ילין ושלל את דמי החלוקה מהכולל שלו, משום ששלח את בנו דוד ילין לבית הספר כל ישראל חברים[9]. הרב סלנט גם התנגד לחרם שהוצא על ידי חוג הרב דיסקין כלפי יחיאל מיכל פינס[22].
אולם יש טוענים כי לא תמיד תאם דימוי זה את המציאות. פריידין מציין: "בשנת תרנ"ז כשעמל הרב דיסקין בייסוד 'כולל אמריקה', במסגרת מאבקו ב'ועד הכללי', יזמו ראשיו הפגנה ליד ביתו של הרב. דבר ההפגנה פורסם בעילום שם בעיתון 'הצפירה'. ראשי 'הועד הכללי', ובראשם הרב סלנט, החרימו את מפרסם המאמר, אך נתקלו בהתנגדותו של הרב דיסקין שביטל את החרם[23]. שנתיים קודם-לכן, כשעמדה בשיאה המחלוקת בין 'הועד הכללי' ל'בני משה', נטה הרב סלנט, בעצת פינס, להחרים את "בני משה" אך היתנה זאת בהסכמת הרב דיסקין. הרב דיסקין דחה את ההצעה. גם בתרנ"ד כאשר בן-יהודה הוחרם על ידי הרב סלנט, הרב דיסקין לא היה שותף לחרם ואף לא נטל חלק במאבק נגד בן-יהודה."[20] מכאן נראה שהחרמות הוטלו לא רק על ידי הרב דיסקין אלא גם על ידי הרב סלנט, ולעיתים אפילו נמנע המהרי"ל מחרמות במקום שהר"ש סלנט ראה לנכון להשתמש בהם.
החיכוכים עם הפרושים
הקבוצה שקבלה על עצמה את הנהגתו של המהרי"ל ערערה על ההנהגה האשכנזית הירושלמית הוותיקה של הפרושים. בתרמ"א נתן הרב דיסקין את חסותו גם ל'אגודת מייסדי היישוב' בפתח-תקוה, שברובה הייתה מורכבת מאנשי כולל הונגריה. חברי האגודה היו בעימות חריף עם מייסדי המושבה, שנמנו עם אנשי הממסד הפרושי, בראשותו של רבי יואל משה סלומון. במחלוקת זאת היה שיתוף-פעולה מסוים בין 'אגודת מייסדי היישוב' לבין ישראל דוב פרומקין, שנאבק בהנהגה הפרושית מסיבות שונות לחלוטין[24]. הרב דיסקין סייע בהקמת פתח תקווה, ושימש סמכות רוחנית עבור המתיישבים[25].
עמדת כוח נוספת במאבק עם הנהגת הפרושים רכש הרב דיסקין בהקמת "כולל אמריקה" ארגון צדקה למען עולים מאמריקה, מעשה שזכה בתמיכתו של הקונסול האמריקני. הכולל החדש זכה להצלחה בשלהי שנות ה-תר"ן, ו"הוועד הכללי" נאלץ להכיר בו ולהגיע עמו לפשרה.
בראשית שנות ה-תר"ם הפך הרב דיסקין לבעל השפעה מכרעת בכמה כוללים ירושלמיים אשר הסתכסכו עם "הוועד הכללי" של עדת האשכנזים בקשר לענייני כספים וסמכויות, או שדעתם לא הייתה נוחה מהנהגתו של הרב סלנט בתחומים אחרים. המהרי"ל הקים בית דין משלו למרות קיומו של בית הדין של הרב סלנט. הוא צירף לבית-דינו את רבי יעקב יהודה לייב לעווי מכולל ורשה, שקודם-לכן שימש כדיין בבית-דינו של הרב סלנט, אך נאלץ לפרוש עקב חיכוכים על רקע כלכלי בין כולל ורשה לבין משפחת סלנט. מאותו זמן הפך הרב דיסקין לפטרונו של כולל ורשה. כולל נוסף שראה ברב דיסקין את רועהו הרוחני, היה כולל הונגריה, שמאז יסודו לא השתלב במימסד הפרושי המזרח-אירופי[24].
קנאות
בבואו לירושלים, חידש את החרם על לימוד שפות זרות בבתי הספר.
לפי פרידמן[26] עלייתו של הרב דיסקין לארץ-ישראל הפכה את הקנאות לתופעה של קבע בירושלים, והראיה לכך היא כי הקנאים ראו ורואים בו עד היום את מורה דרכם. מנגד טוען פריידין[20] כי: "ממשיכיו של הרב דיסקין לא תמיד השכילו להבין את 'תורת הקנאות' שלו ונגררו לעיתים קרובות אחרי מעשים של קנאים קיצוניים שגרמו להם נזק. רק אצלם הפכה הקנאות למטרה בפני עצמה וחלק מאידאולוגיה".
נחשב לקנאי, והנהיג חרם נגד המשכילים והמחדשים. סביב הרב דיסקין התקבצו חוגי הקנאים בירושלים, ואף היה לו בית דין מיוחד משלו. בעקבות תקנות וגזירות שרצה הרב דיסקין להתקין בירושלים נוצרה מתיחות בקהילה האשכנזית בירושלים, נקבע חוק כי כל תקנה וגזירה שיתקן הרב דיסקין ללא אישורו של הרב שמואל סלנט והרב משה נחמיה כהנוב, לא תחשב לתקנה, וכי בית הדין האשכנזי הקובע בירושלים, הוא בית הדין היושב בחצר בית הכנסת החורבה, מקום מושבו של הרב סלנט[27]. הרב סלנט בעצמו דאג למנות את הרב דיסקין כרב האחראי על בית המטבחיים[28].
מתלמידיו
- בנו הרב יצחק ירוחם דיסקין
- הרב שמחה זליג ריגר
- הרב יהושע צבי מיכל שפירא
- הרב יוסף חיים זוננפלד
- הרב יוסף רוזין (הרוגוצ'ובר)
- הרב ישעיה אורנשטיין
- הרב יעקב אורנשטיין
- הרב אברהם דוד יעקבזון
לקריאה נוספת
- שלום מאיר ולך, השרף מבריסק, תל אביב תשנ"ט
- יוסף שיינברגר, עמוד אש, ירושלים תשי"ד
- מאירה אליעז, מסע שורשים - תשעה דורות בארץ ישראל
- נחום סילמן, ספר אהל יהושע - לקט הנהגות והליכות מהרי"ל דיסקין, הוצאת טקסט רץ, ירושלים תשפ"א
קישורים חיצוניים
- שו"ת מהרי"ל דיסקין, באתר היברובוקס
- 'דיסקין, ר' משה-יהושע-יהודה-לייב ב"ר בנימין ("הרב מבריסק")', בתוך: דב ליפץ ונתן גורן (עורכים), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א (תשכ"ז), עמ' 41 טור 2 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1239).
- דיסקין משה יהושע, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- קונטרס החרם האחרון לבית ישראל - חיזוק החרם על ידי המהרי"ל - אתר ילקוט השבעתי אתכם
- על היחסים בין הרב סלנט לרב דיסקין - שרשור בפורום בחדרי חרדים, הייד פארק
- חרמות על בתי הספר בירושלים, חלקם בחתימת הרב דיסקין, באתר "דעת"
- ישראל פריידין, הרב מי"ל דיסקין, מייסד האורתודוכסיה הקנאית בירושלים – תדמית ומציאות, קתדרה 42, ינואר 1987, עמ' 128-121
- סיפורים על מהרי"ל דיסקין - אתר להבין
- כרטיס הקבר של הרב משה יהושע יהודה לייב דיסקין, באתר הר הזיתים
משה יהושע יהודה ליב בן בנימין דיסקין (1816-1898), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ ביידיש: דער בריסקער רב ; דור אחריו היה רב נוסף שכונה "הרב מבריסק": הרב יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק שכונה גם הגרי"ז מבריסק.
- ^ רור רבניו וסופריו ח"ג עמ' 10
- ^ 3.0 3.1 קינה אל נשיא ישראל, חבצלת, 24 בינואר 1898
- ^ לפי המופיע בדור רבניו וסופריו ח"ג עמ' 11 התחתן בהיותו "כבן שלוש עשרה"
- ^ על הרבנית ראו נ' אריאל, אשה בהנהגת היישוב הישן במאה הי"ט: הרבנית מבריסק, טללי אורות ב (תש"ן) עמ' 41-64.
- ^ הקדמה לספר השרף מבריסק. וולך. וכאיל תערוג חלק עובדות והנהגות עמוד קכח. ירושלים תשע"ח
- ^ בספר האיש על החומה, הסיפור מופיע כדלהלן: שני עשירים הפקידו אצלו כסף, ואחד מהם שניסה להוציא במרמה את כל הכסף, הלשין עליו לשלטונות. המהרי"ל שהיה צפוי למאסר, נדר שאם ינצל יעלה לא"י. בדיון השופט פסק לטובתו, ואז הוא עלה לארץ. לעומת זאת בדור רבניו וסופריו ח"ג עמ' 11 כתוב רק שנאלץ לעזוב את העיר בפקודת הממשלה.
- ^ בהאיש על החומה ח"א עמ' 160, כתוב שעלה בתמוז תרל"ח
- ^ 9.0 9.1 9.2 שילר, אלי וביגר, גדעון. ירושלים, העיר העתיקה. ירושלים: אריאל. 1988. עמ' 196
- ^ הרב יעקב אורנשטיין, 'תולדות אלופי'
- ^ האיש על החומה ח"א עמ' 162
- ^ "הלבנון" יז 45, י"ח בסיוון תרמ"א. עמ' 357-358
- ^ ישראל פריידין, הרב מי"ל דיסקין, מייסד האורתודוכסיה הקנאית בירושלים – תדמית ומציאות, קתדרה 42, ינואר 1987, עמ' 124
- ^ מנחם פרידמן, חברה במשבר לגיטימציה, ירושלים: ביאליק. 2001. עמ' 40
- ^ שביט, יעקב (עורך). היסטוריה של ארץ ישראל, שלהי התקופה העות'מאנית. ירושלים: יד יצחק בן צבי. 1983. עמ' 245
- ^ מנחם פרידמן, חברה במשבר לגיטימציה, ירושלים: ביאליק. 2001. עמ' 107
- ^ הערת שוליים שהוסיף הרב סלנט, לנוסח ההיתר שהתיר הרב סלנט ובית-דינו את החרם שהוטל על יחיאל מיכל פינס, מובא במאמרו של איתם הנקין, החרם על רי"מ פינס בירושלים וקשריו עם גיסו רבי דוד פרידמן
- ^ ראה האיש על החומה ח"א.
- ^ לפחות בשני עניינים - שימוש בשמן שומשומין בפסח ובענייני השמיטה
- ^ 20.0 20.1 20.2 ישראל פריידין, הרב מי"ל דיסקין, מייסד האורתודוכסיה הקנאית בירושלים – תדמית ומציאות, קתדרה 42, ינואר 1987, עמ' 127
- ^ מנחם פרידמן, חברה במשבר לגיטימציה, ירושלים: ביאליק. 2001. עמ' 63
- ^ העתק מכתב שכתב הרב סלנט לרב מרדכי גימפל רוז'ינאי
- ^ במכתב ששלחו אנשי כולל אמריקה בירושלים בכ"ה באייר תרנ"ז לראש הכולל בניו-יורק מסופר: ' ... כי יצא רבינו שליט"א חוץ ד' אמותיו להראות למנהלי "הוועד הכללי" כי אין העולם הפקר ולא כל העולה על רוחם יעשו. ולולי עזרת מרן הקדוש שליט"א היו מוסיפים להחרים את כל אחד ואחד החושב טוב'
- ^ 24.0 24.1 ישראל פריידין, הרב מי"ל דיסקין, מייסד האורתודוכסיה הקנאית בירושלים – תדמית ומציאות, קתדרה 42, ינואר 1987, עמ' 121-123
- ^ ספר הברית והזיכרון לחברת אגודת מיסדי היישוב, ירושלים ה'תרמ"א.
- ^ פרידמן, מנחם. חברה ודת ירושלים: תש"ח. עמ' 12-16
- ^ הוספות אברהם משה לונץ לספר תבואת הארץ עמ' תק"ב
- ^ 'אמרי שפר' שמועות בשם הרב אברהם שפירא, ערך הרב יצחק דדון
37567137משה יהושע יהודה לייב דיסקין
- המכלול: עריכה - כל הערכים
- הרובע המוסלמי: אישים
- לומז'ה: רבנים
- ברסט: רבנים
- קובנה: רבנים
- מינסק: רבנים
- שקלוב: רבנים
- ירושלים: רבנים
- רבנים ארץ-ישראלים
- רבנים ליטאים
- רבנים בלארוסים
- אנשי עליות קדומות לארץ ישראל
- יהודים הקבורים בהר הזיתים: חלקת הפרושים
- משפחת דיסקין
- אנשי היישוב הישן
- רבנים ביישוב
- ילידי 1818
- ארץ-ישראלים שנפטרו ב-1898
- עולים לארץ ישראל בשנים 1800–1881
- פולין: אבות בתי דין
- ליטא: אבות בתי דין
- בלארוס: אבות בתי דין
- רבנים אורתודוקסים משנות ה'ת"ק - ה'ת"ר
- רבנים אורתודוקסים משנות ה'ת"ר - ה'ת"ש
- רבני ערים באירופה