מערת מנות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מערת מנות היא מערת נטיפים פעילה ואתר ארכאולוגי-פרהיסטורי ליד המושב מנות שבגליל המערבי. קבוצות של ציידים-לקטים ישבו במערה בימי קדם והשאירו אחריהם שכבות ארכאולוגיות עשירות בכלים מסותתים מצור, עצמות בעלי חיים שניצודו, פיסות פחם-עץ, אפר ושרידי מדורות, וקונכיות ומינרלים שנלקטו. במערה התגלו גם ממצאים קדומים יותר. התגלית הבולטת ביותר היא גולגולת אדם והיא משרידי האדם המודרני הקדומים ביותר מחוץ לאפריקה.

האתר וסביבתו

מערת מנות ממוקמת בגליל המערבי, באזור של גבעות גיר נמוכות ומקורות מים, ברום של כ-220 מ' מעל פני הים. כיום הסביבה היא חורש ים-תיכוני וכמות המשקעים השנתית היא 600–700 מ"מ. המערה מורכבת מאולם מאורך (80 מ' אורך, 10–25 מ' רוחב) שרצפתו משופעת מאוד, ושני חללים במפלס נמוך יותר המתחברים לאולם מצפון ומדרום. מפולת סלעים וזקיפים פעילים חסמו ככל הנראה את הכניסה הראשית למערה בקצה המערבי (הגבוה) של האולם. עדיין לא ברור מתי בדיוק נחתמה המערה. הממצא הצעיר ביותר שהתגלה בתוך המערה הוא מתחילת התקופה האפיפלאוליתית.

תולדות המחקר

מראה כללי של האולם המרכזי במערת מנות.

מערת מנות התגלתה באקראי בשנת 2008 במהלך פעולות בנייה שפגעו בארובת המערה. מיד לאחר מכן ביקר במקום צוות מהמרכז לחקר מערות בישראל של האוניברסיטה העברית ודיווח לרשות העתיקות על מציאת כיפת גולגולת אדם, כלים מסותתים מצור ועצמות מאובנות של בעלי חיים. בעקבות הגילוי נערך סקר ארכאולוגי בו תועד ממצא פרהיסטורי עשיר, בעיקר מהתקופה הפלאוליתית העליונה[1]. בעקבות תוצאות הסקר וגילוי גולגולת האדם מתבצעת במערה חפירה ארכאולוגית שיטתית, החל משנת 2010, על ידי עמרי ברזילי מטעם רשות העתיקות, עפר מרדר מאוניברסיטת בן-גוריון, וישראל הרשקוביץ מאוניברסיטת תל אביב.

תקופות ותרבויות

תוכנית המערה, עם שטחי החפירה שנפתחו (מסומנים A-H).

עד כה נחפרו שמונה שטחי חפירה (מסומנים A-H) במקומות שונים במערה וזוהו התקופות והתרבויות הבאות[2][3]:

  • התקופה הפלאוליתית התיכונה: ממצאים פזורים, בעיקר בחלקים העמוקים יותר של המערה.
  • התקופה הפלאוליתית העליונה: שכבות ארכאולוגיות עשירות, שכבות אלה נחקרו בעיקר בשטח C ובשטח E[4]. לפי פריטי הצור המסותתים ועל פי סדר השתכבות השכבות הארכאולוגיות במערה זוהו לפחות שלוש תרבויות עתיקות: התרבות האחמרית, מעליה שכבות עשירות מן התרבות האוריניאקית, ומעליה שרידי תרבות בתר-אוריניאקית שעדיין איננה מוגדרת כראוי.
    השכבה האחמרית עשירה בלהבים ארוכים וצרים ובחודים. השכבות האוריניאקיות עשירות במגרדים ולהבים אופייניים, להבונים מפותלים וכלים עשויים מעצם וקרן. נמצאו עשרות כלים העשויים מעצם ומקרן, בעיקר חודים ומרצעים, בדומה לאתרים אחרים מתרבות זו בישראל ובאירופה[5].
  • התקופה האפיפלאוליתית: התגלו מעט מיקרוליתים פזורים בראש המדרון של האולם הגדול.
ממצאים מהחפירה: חודים מסותתים מצור מטיפוס "אל-ואד", אופייניים לתקופה הפלאוליתית העליונה בארץ ישראל.
ממצאים מהחפירה: כלים עשויים על קרן אייל.
ממצאים מהחפירה: קונכיות ימיות מהתרבות האוריניאקית.

כלכלה וסביבה

תושביה של מערת מנות התקיימו מציד של בעלי חיים ולקט של צמחים. ניתן לחקור את כלכלת הציד שלהם לפי עצמות בעלי החיים שנותרו במערה, שעליהן סימני חיתוך ושבירה. בתקופה הפלאוליתית העליונה ניצודו, הובאו למערה ונאכלו בעיקר פרסתנים כצבי ארץ-ישראלי ויחמור פרסי והנטייה הייתה לבחור פרטים צעירים למדי (כבני שנה) כמו גם בוגרים יותר. כמו כן ניצודו בקר הבר, אייל אדמוני, אייל הכרמל, חזיר בר ועז הבר, שועל, ארנבת, צב יבשה מצוי וציפורים רבות. קיים דמיון בין בחירת הציד של אנשי התרבות האחמרית והתרבות האוריניאקית במערה, אך נמצאו גם הבדלים משמעותיים. בשכבה האוריניאקית נמצאה כמות גדולה בהרבה של עצמות וניצודו יותר צבאים וציפורים, יחסית לשכבה האחמרית. דפוס זה, של הרבדת יותר שרידים ובחירת מינים קטני גוף יותר, פורש על ידי החוקרים כמייצג יישוב אינטנסיבי יותר באתר, כלומר חבורה שמנתה יותר אנשים או ישבה במערה זמן ממושך יותר[6].

במערה התגלו גם ריכוזי עצמות פרסתנים מחוץ לשכבה הארכאולוגית. ניתוח טפונומי הראה שריכוזים אלה מייצגים פעילות של צבועים נקודים גדולים, אשר הביאו את טרפם למערה בתקופות שבהן היא לא הייתה מיושבת. הצבועים העדיפו לצוד בעיקר יחמורים והותירו עצמות רבות עם סימני לעיסה ועיכול, כמו גם עצמות של צבועים צעירים (המציינים ככל הנראה תמותה טבעית) וקופרוליטים (גללים מאובנים)[7].

בתקופת היישוב מהתרבות האורניאקית התגלו במערה קונכיות רבות של רכיכות ימיות שהובאו לאתר מחוף הים התיכון. אלה שימשו ככל הנראה למאכל ולקישוט.

כמות גדולה של שרידי פחם, המייצגים את עצי הבעירה שהובאו למערה, השתמרה בשכבות הארכאולוגיות. ניתוח ארכאובוטני ראשוני מצביע על שכיחות גבוהה של אלון התבור ושל שרידי מין נוסף, ככל הנראה שקד. על סמך שרידי הצמחים ובעלי החיים נראה שהסביבה באזורים הסמוכים למערה הייתה מגוונת וכללה חורש ים-תיכוני ויער פארק פתוח[8].

בנוסף, היות שמנות היא מערה קרסטית פעילה, הופק מידע רב ממחקר משקעי המערות (נטיפים וזקיפים) שבתוכה. דיגום "טבעות" הגדילה של הנטיפים, תיארוכן באמצעות אורניום-תוריום ומדידת האיזוטופים היציבים של חמצן (δ18O) ופחמן (δ13C) בכל "טבעת" בנטיף, מספקים מידע ברמה גבוהה של רזולוציה המאפשר להראות שינויים שנתיים בטמפרטורה ובמשקעים. משקעי המערות המתוארכים לזמן היישוב במערה בתקופה הפלאוליתית העליונה מצביעים על זמינות רצופה של מים ועל צמחיית C3 נוטה ל-C4, כלומר נוף פתוח יחסית, בעיקר בזמן התרבות האחמרית במערה[9].

הגולגולת

שבר של כיפת גולגולת אנושית, שקיבל את הכינוי "מנות 1", נמצא בשעת גילוי המערה בשנת 2008 על מדף סלע בחלל הצפוני, ופורסם בשנת 2015 בכתב העת Nature בידי צוות חוקרי המערה בראשות ישראל הרשקוביץ[10]. הגולגולת מאובנת לחלוטין, והיא שייכת לגבר או אישה בוגר/ת, עם נפח מוח שמוערך בכ-1,100 מ"ל. ניתוח השוואתי מפורט של צורת הגולגולת העלה שהיא שייכת לאוכלוסיית האדם ושהיא דומה לגולגולות אדם מאוחרות יותר מהתקופה הפלאוליתית העליונה של אירופה ומצפון אפריקה. בהתחשב בטווח הגילים ובתיארוך של השרידים הארכאולוגיים במערה, הגולגולת שייכת לשלהי התקופה הפלאוליתית התיכונה או לשלב הקדום ביותר של התקופה הפלאוליתית העליונה.

לתגלית הגולגולת ותיארוכה חשיבות רבה למחקר התפתחות האדם. בתחילת התקופה הפלאוליתית העליונה לא מוכרים שרידי שלד אנושיים כלל במזרח התיכון, והם נדירים למדי גם באזורים אחרים. הגולגולת היא העדות הראשונה לקיומם של בני אדם במזרח התיכון בתקופה זו. בנוסף, הגירת האדם המודרני מאפריקה לשאר העולם החלה במקום ובתקופה האלה, לפי המודלים הארכאולוגיים והגנטיים המקובלים. אוכלוסיית העולם שמחוץ לאפריקה כיום היא במידה רבה תוצאה של נדידה זו, שהחלה בשלהי התקופה הפלאוליתית התיכונה או בתחילת התקופה הפלאוליתית העליונה ועברה כמשוער דרך הלבנט. הרשקוביץ וצוותו מציעים כי מנות 1 מאמתת את המודלים של התפשטות האדם מאפריקה לשאר העולם.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מערת מנות בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ עמרי ברזילי וחובריו (2012). מערת מנות. חדשות ארכאולוגיות 124.
  2. ^ Hershkovitz I., et al. (2015). Levantine cranium from Manot Cave (Israel) foreshadows the first European modern humans. Nature.
  3. ^ עמרי ברזילי, עופר מרדר וישראל הרשקוביץ (2014). מערת מנות, עונות 2011-2012. חדשות ארכאולוגיות 126.
  4. ^ Barzilai, O., Hershkovitz, I., Marder, O., 2016. The Early Upper Paleolithic Period at Manot Cave, Western Galilee, Israel. Human Evolution 31(1-2):85-100.
  5. ^ Tejero, J.M.,et al., 2016. The osseous industry from Manot Cave (Western Galilee, ..Israel): Technical and conceptual behaviours of bone and antler exploitation in the Levantine Aurignacian. Quaternary International 403: 90-106 .
  6. ^ Yeshurun, R., Schneller-Pels, N., Barzilai, O., & Marder, O. (2019). Early Upper Paleolithic subsistence in the Levant: Zooarchaeology of the Ahmarian–Aurignacian sequence at Manot Cave, Israel. Journal of Human Evolution.
  7. ^ Orbach, M., & Yeshurun, R. (2019). The hunters or the hunters: Human and hyena prey choice divergence in the Late Pleistocene Levant. Journal of human evolution.
  8. ^ Marder O., et al. (2013). The Upper Palaeolithic of Manot Cave, Western Galilee, Israel: the 2011–12 excavations. Antiquity, 87, 337.
  9. ^ Yasur, G., et al. (2019). Climatic and environmental conditions in the Western Galilee, during Late Middle and Upper Paleolithic periods, based on speleothems from Manot Cave, Israel. Journal of human evolution.
  10. ^ Hershkovitz I., et al. (2015). Levantine cranium from Manot Cave (Israel) foreshadows the first European modern humans. Nature.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0