מדליין אולברייט

מדליין אולברייט
Madeleine Albright
לידה	15 במאי 1937; פראג, צ'כוסלובקיה (כיום צ'כיה)
פטירה	23 במרץ 2022 (בגיל 84)
מדינה	ארצות הברית
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
	23 בינואר 1997 – 20 בינואר 2001; (4 שנים)
תחת נשיא ארצות הברית	ביל קלינטון
	→ וורן כריסטופר קולין פאוול ←
	27 בינואר 1993 – 21 בינואר 1997; (4 שנים)
תחת נשיא ארצות הברית	ביל קלינטון
	→ אדוארד פרקינס ביל ריצ'רדסון ←

מדליין ג'אנה קורבל אולברייט (באנגלית: Madeleine Jana Korbel Albright;‏ 15 במאי 1937 – 23 במרץ 2022) הייתה דיפלומטית אמריקאית ממוצא יהודי, שכיהנה כמזכירת המדינה ה-64 של ארצות הברית.

אולברייט הוכרזה כמועמדת לתפקיד על ידי נשיא ארצות הברית ביל קלינטון ב-5 בדצמבר 1996. לאחר שאושרה בידי הסנאט של ארצות הברית, היא הושבעה לתפקיד ב-23 בינואר 1997. אולברייט הייתה האישה הראשונה שהחזיקה בתפקיד, והאישה בעלת הדרג הבכיר ביותר בהיסטוריה של הממשל האמריקאי עד אותה עת.

היא כיהנה כפרופסור ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת ג'ורג'טאון. היא החזיקה בתואר דוקטור מאוניברסיטת קולומביה ובמספר תארים של כבוד. כמו כן היא כיהנה כיושבת ראש הדירקטוריון של המועצה לענייני חוץ בארצות הברית. במאי 2012 הוענקה לה מדליית החירות הנשיאותית מידי הנשיא ברק אובמה.

היא שלטה בשפות אנגלית, צרפתית, רוסית וצ'כית. כמו כן היא דיברה פולנית וסרבו-קרואטית, והייתה מסוגלת לקרוא בשפות אלו.

נעוריה ותחילת דרכה

נולדה בשם מאריֶה יאנה קורבֶּלוֹבה (בצ'כית: Marie Jana Korbelová) בפראג שבצ'כוסלובקיה (כיום בצ'כיה) לאב הדיפלומט הצ'כי יוזף קורבל ולאמה אנה (שפיגלובה). היא גדלה כנוצרית-קתולית על ידי הוריה שהמירו את דתם מיהדות במטרה לברוח מרדיפות. בחייה היתה אפיסקופלית. "מדליין" היה גרסה צרפתית ל"מדלנקה", כינוי צ'כי שסבתה נתנה לה. אולברייט אימצה את השם החדש כשלמדה בבית ספר שווייצרי.

בשנים 1936–1939 היה אביה בשליחות דיפלומטית מטעם צ'כוסלובקיה בבלגרד, יוגוסלביה. בעקבות החלטת ועידת מינכן על חלוקת צ'כוסלובקיה במרץ 1938, ובשל קשריו של אביה עם הנשיא אדווארד בנש, מצאה משפחתה מקלט בלונדון. רבים מקרוביה היהודים בצ'כוסלובקיה נספו בשואה, ביניהם שלושה שנרצחו באושוויץ. למרות זאת היא אמרה שנודע לה על מוצאה היהודי רק בבגרותה^[1].

לאחר המלחמה משפחתה חזרה לצ'כוסלובקיה, אולם הם עברו לארצות הברית ב-1948, לאחר שהקומוניסטים השתלטו על המדינה, והתיישבו בדנוור. אביה לימד באוניברסיטת דנוור ויסד את בית הספר ללימודים בינלאומיים שם. בין תלמידותיו הייתה קונדוליזה רייס, לימים מזכירת המדינה. אולברייט הפכה לאזרחית ארצות הברית ב-1957. היא למדה מדעי המדינה במכללת וולסלי ובסיום לימודיה במאי 1959 התחתנה עם העיתונאי ג'וזף מדיל פטרסון אולברייט. לזוג נולדו שלוש בנות. הם התגרשו ב-1982. אולברייט למדה וקבלה תואר שני ודוקטורט מאוניברסיטת קולומביה.

קריירה ציבורית

בשנים 1976 עד 1978 הייתה עוזרת של הסנאטור אדמונד מאסקי ומ-1978 עד 1981 הייתה חברת צוות בבית הלבן ובמועצה לביטחון לאומי בממשלו של ג'ימי קרטר, והייתה אחראית לחקיקה הקשורה למדיניות חוץ.

בשנים 1981 ו-1982 שירתה כחברה במרכז ללימודים אסטרטגיים ובינלאומיים במחלקה לפרשות סובייטיות ומזרח אירופיות וסיפקה מחקר בנושא התפתחות בברית המועצות ומזרח אירופה. ב-1982 מונתה כפרופסור ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת ג'ורג'טאון. היא נבחרה כמרצה מצטיינת ארבע פעמים.

במערכות הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-1984 ו-1988 שמשה כיועצת לענייני חוץ למתמודדים מטעם המפלגה הדמוקרטית, שאמנם הפסידו במירוץ, אך הדבר חיזק את מעמדה הציבורי כמומחית בנושאים אלה.

שגרירה באו"ם

אולברייט מונתה לשגרירת ארצות הברית באומות המאוחדות, על ידי ביל קלינטון, זמן קצר לאחר בחירתו כנשיא. היה זה תפקידה הדיפלומטי הראשון. היא הגישה את כתב האמנה שלה ב-9 בפברואר 1993. בזמן שרותה באו"ם הייתה לה מערכת יחסים רעועה עם מזכ"ל האו"ם בוטרוס בוטרוס ראלי. אולבריט ספגה ביקורת על ריאיון שהעניקה לתוכנית "60 דקות" של רשת CBS. היא נשאלה על ידי המראיינת על השפעת סנקציות על עיראק: "שמענו שיותר מחצי מיליון ילדים מתו. אני מתכוונת, אלה יותר ילדים מאלה שמתו בהירושימה. ואת יודעת, האם המחיר היה שווה את זה?", אולברייט ענתה: "אני חושבת שזו בחירה קשה, אבל המחיר – אנחנו חושבים שהמחיר היה שווה את זה"^[2]. כשנשאלה על הריאיון ב-2005 אמרה: "מעולם לא הייתי צריכה לומר זאת, זה היה טיפשי", אבל עדיין תמכה בסנקציות^[3].

מזכירת המדינה

לאחר בחירתו לתקופת כהונה שנייה כנשיא של ביל קלינטון מונתה למזכירת המדינה, האישה הראשונה בתפקיד. אולברייט הייתה אחראית לשינוי עמדת ארצות הברית בסוגיות הקשורות ליוגוסלביה (לשעבר), אזור אותו הכירה היטב. בזמנה התחוללה מלחמת קוסובו, במסגרתה ניסו כוחות נאט"ו לאלץ את הממשלה הסרבית להביא לקץ מלחמת האזרחים בקוסובו בין הצבא של הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה וכוחות פרה-צבאיים סרביים לבין צבא שחרור קוסובו. המבצע היה כרוך בהפצצות רחבות היקף על יוגוסלביה. סרבים רבים ראו באולברייט כבעלת עמדות עוינות לסרביה.

בתקופת כהונתה כמזכירת מדינה עסקה אולברייט בקידום הסכמי השלום במזרח התיכון. בין השאר, השתתפה בשיחות השלום בין ישראל לאש"ף שהובילו להסכם וואי ובשיחות בין ישראל לסוריה בועידת שפרדסטאון.

בשנת 2000 אולברייט הייתה לאחד הפוליטיקאים המערביים הבכירים שפגשו את קים ג'ונג-איל, מנהיג קוריאה הצפונית^[4].