צ'ארלס יוסט

צ'ארלס יוסט
Charles Yost

לידה	6 בנובמבר 1907 ווטרטאון, מדינת ניו יורק, ארצות הברית
פטירה	21 במאי 1981 (בגיל 73) וושינגטון הבירה, ארצות הברית
שם מלא	צ'ארלס וודרוף יוסט
מדינה	דגל ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת פרינסטון
עיסוק	דיפלומט, עיתונאי, סופר
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
שגריר ארצות הברית באומות המאוחדות ה־9 23 בינואר 1969 – 25 בפברואר 1971 (שנתיים ו־4 שבועות) תחת הנשיא ריצ'רד ניקסון ג'ורג' הרברט ווקר בוש ←

צ'ארלס וודרוף יוסט (באנגלית: Charles Woodruff Yost‏; 6 בנובמבר 1907 – 21 במאי 1981) היה דיפלומט, סופר ועיתונאי אמריקאי, שהתפקיד הרם שמילא בקריירה הדיפלומטית היה שגריר ארצות הברית באומות המאוחדות מ-1969 עד 1971.

ביוגרפיה

יוסט נולד בעיירה ווטרטאון (Watertown) שבמדינת ניו יורק ב-6 בנובמבר 1907. הוא למד בבית הספר הוצ'קיס (Hotchkiss), וב-1924 היה חברם לכיתה של רוזול גילפטריק (לימים סגן מזכיר ההגנה ותת מזכיר חיל האוויר של ארצות הברית) ופול ניטשה (לימים מזכיר הצי של ארצות הברית). לפני שסיים את לימודיו הגבוהים באוניברסיטת פרינסטון ב-1928, הוא למד לתואר שני באקול פראטיק דה אוטז אטיד שבפריז. בשנה שלאחר מכן ערך מסעות רבים בז'נבה, ברלין, ברית המועצות (בחברת הסופר קרוסוול באוון ), פולין, רומניה, הונגריה, יוגוסלביה, ספרד ווינה.

יוסט הצטרף לשירות החוץ של ארצות הברית ב-1930 על פי עצתו של מזכיר המדינה לשעבר רוברט לנסינג. הוא שירת כדיפלומט באלכסנדריה שבמצרים כפקיד קונסולרי ואחר כך עבר לנציגות הדיפלומטית של ארצו בפולין. ב-1933 עזב את שירות החוץ ופצח בקריירה ככתב זר עצמאי באירופה וסופר בניו יורק. לאחר נישואיו לאירנה רוביץ'-אולדקובסקה, שב יוסט למחלקת המדינה של ארצות הברית ב-1935 ונתמנה לעוזר ראש אגף בקרת נשק ותחמושת ב-1936. הוא השתתף בוועידת דמברטון אוקס בוושינגטון די. סי. מאוגוסט עד אוקטובר 1944, כשעבד על ניסוח הפרק השישי והשביעי של מגילת האומות המאוחדות. לאחר מכן הוא לקח חלק בוועידת האומות המאוחדות בנושא ארגון בינלאומי שנערכה בסן פרנסיסקו באפריל 1945 כעוזרו של מזכיר המדינה אדוארד סטטיניוס. ביולי אותה שנה הוא היה מזכירה הכללי של ועידת פוטסדאם.

ב-1945 הוחזר יוסט לשירות החוץ. שנה לאחר מכן היה לממונה על היחסים בתאילנד במהלך שלטונו הקצר של ראמה השמיני, מלך תאילנד. במהלך שנות הארבעים המאוחרות ובראשית שנות החמישים, הובילו אותו שליחויותיו לצ'כוסלובקיה, אוסטריה ויוון. ב-1954 מונה לציר בלאוס, ונהפך לשגריר הראשון ארצות הברית שם כעבור שנה. בשלהי 1957 מונה לשגריר בסוריה. זמן קצר לאחר מינויו התמזגו סוריה ומצרים לרפובליקה הערבית המאוחדת, וארצות הברית התבקשה לסגור את שגרירותה בסוריה. יוסט הועבר לשגריר במרוקו ב-1958.

ב-1961 החל את עבודתו הראשונה באו"ם כסגנו של השגריר עדלי סטיבנסון. אחרי מותו של סטיבנסון ב-1965 נשאר יוסט כסגן השגריר תחת ארתור גולדברג. ב-1964 הועלה יוסט לדרגת קריירת שגריר, דרגת שירות החוץ המקצועית והגבוהה ביותר, בהוקרה על שירות מכובד במיוחד למשך תקופה ממושכת. ב-1966 התפטר סופית משירות החוץ במטרה להתחיל את הקריירה שמעולם לא התחיל כסופר, במועצה ליחסי חוץ וכמורה באוניברסיטת קולומביה. ב-1969, הנשיא ריצ'רד ניקסון קרא ליוסט לחזור בו זמנית מפרישתו על מנת למנותו לשגריר ארצות הברית באומות המאוחדות. הוא התפטר מתפקיד זה ב-1971 והוחלף בג'ורג' הרברט ווקר בוש, לימים נשיא ארצות הברית. מיד לאחר מכן חזר לכתוב וללמוד בבית הספר לשירות החץ באוניברסיטת ג'ורג'טאון.

ב-1974, הוענק ליוסט גביע שירות החוץ על ידי עמיתיו שם. ב-1979, יוסט היה יושב ראש משותף של "האמריקאים עבור סאל"ט-2", ​​קבוצה שדחפה את הסנאט של ארצות הברית ליישום המעבר לאסטרטגיית הגבלת נשק. הוא היה נאמן של האוניברסיטה האמריקאית בקהיר, ומנהל מכון אספן לחילופי תרבות עם איראן.

יוסט נפטר ממחלת הסרטן ב-21 במאי 1981 בבית החולים של אוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25701186צ'ארלס יוסט