לייפציג
 | |
| בית המשפט בלייפציג | |
| מדינה |
 גרמניה |
|---|---|
| מדינה פדרלית |
 סקסוניה |
| ראש העיר | בורקהארד יונג Burkhard Jung |
| שטח | 297.60 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ צפיפות | 1,800 נפש לקמ"ר (2014) |
| אזור זמן | UTC +1 |
| http://www.leipzig.de | |
.jpg)
לייפציג (גרמנית: Leipzig, להאזנה (מידע • עזרה), סורבית: Lipsk) (בעבר נקראה גם ליפסיא Lipsia) היא העיר הגדולה ביותר במדינת סקסוניה שבגרמניה והעיר ה-13 בגודלה בגרמניה.
שם העיר נגזר מהמילה הסלבית Lipa שפירושה עץ תרזה.
היסטוריה
בלייפציג התגוררו בתחילת שנת 2006 כחצי מיליון תושבים. ב-1871 עברה העיר את קו ה-100,000 והפכה ל"עיר גדולה" (Großstadt) רשמית בגרמניה. בשיאה - לפני מלחמת העולם השנייה - מנתה העיר 750,000 תושבים, אז הייתה העיר החמישית בגודלה בגרמניה. בזמן קיומה של מזרח גרמניה הייתה העיר השנייה בגודלה במדינה זו, אחרי ברלין.
העיר החלה את דרכה כהתיישבות סלאבית במאה ה־12 והתפתחה במהירות למרכז סחר בזכות היותה ממוקמת בין נתיבי מסחר ראשיים. היא הפכה לעיר המסחר הגרמנית הגדולה ביותר בסביבות שנת 1700[1].
אולם, למקומה המרכזי היו גם חסרונות - מספר קרבות התנהלו בתוכה או בסמוך לה, דוגמת מלחמת שלושים השנים וקרב לייפציג (1813), אשר בשנת 1913 נבנתה אנדרטה להנצחתו. העיר הייתה לאחד ממרכזי התרבות של אירופה בתקופתו של הפילוסוף והמתמטיקאי לייבניץ, שנולד בעיר ב־1646, ובזכות המלחין יוהאן סבסטיאן באך, שהיה הקאפלמייסטר של כנסיית תומאס בעיר החל מ־1723 ועד מותו ב-1750.
במהלך המאה ה-19 נבנתה בעיר תעלת קרל היינה במטרה להקל הוצאת סחורות ממפעלי העיר לכיוון הים.
אוניברסיטת לייפציג נוסדה ב־1409 והיא מהעתיקות והחשובות שבאוניברסיטאות בגרמניה. בשנת 2005 למדו בה כ-31,000 סטודנטים ועבדו בה כ-400 מרצים ו-3,300 עובדים אחרים. בלייפציג שוכנים שלושת מכוני מקס פלאנק: מכון לאנתרופולוגיה אבולוציונית, מכון למתמטיקה במדעי הטבע ומכון למדעי המוח וההתנהגות.
כ-5.6% מתושבי לייפציג אינם בעלי אזרחות גרמנית; זהו אחד משיעורי הזרים הנמוכים ביותר מבין עריה הגדולות של גרמניה. בלייפציג שררה בסוף 2005 אבטלה בשיעור של כ-21%, משיעורי האבטלה הגבוהים בגרמניה, בשנת 2017 שררה בלייפציג אבטלה בשיעור של כ-7%. העיר מחולקת לעשרה רבעים.
מוניטין העיר בתחום המוזיקה הגיע לשיאו במאה ה־19 וה־20 בזכות פליקס מנדלסון-ברתולדי, רוברט שומאן, ריכארד ואגנר ובית הספר הגבוה למוזיקה ולתיאטרון בלייפציג, שנוסד בעיר ב־1842 על ידי מנדלסון. בלייפציג שוכנת תזמורת הגוונדהאוס ידועת השם[2]. רבע מהעיר נהרס בשנים האחרונות של מלחמת העולם השנייה ולאחריה שופצה העיר תחת המשטר הקומוניסטי. למרות ההרס הרב שוחזר המרכז העתיק של העיר, לייפציג נחשבת לאחת היפות שבערי גרמניה.
המרי האזרחי במזרח גרמניה שהביא בסיומו לקריסת השלטון, לנפילת חומת ברלין ולאיחוד גרמניה, התחיל באספות שקטות בכנסיית ניקולאי בעיר.
בלייפציג נמצאת תחנת הרכבת השלישית בגודלה בגרמניה, אחרי אלו של ברלין ופרנקפורט, עם 24 רציפים.
יהודי לייפציג
"רחוב היהודים" מוזכר בכתובים כבר ב-1359.
הקהילה היהודית בלייפציג הייתה גדולה ומשמעותית בחיי המסחר של העיר. לייפציג הייתה מקור פרנסה לסוחרים יהודים, הן כאלו שבאו לירידים על מנת לסחור והן כאלו שעברו אליה, בעיקר מהמזרח, ועסקו במסחר בה: המגיד מדובנא, הרב אברהם דנציג מחבר הספר חיי אדם, רבי נחמן מברסלב - ואף שימשה בסיפורו המפורסם על האיש-התרנגול, הרב שלמה גנצפריד (מחבר קיצור שולחן ערוך), והרב ברוך אפשטיין עורך 'חומש תורה תמימה', שזנח את מלאכתו כבנקאי אצל דודו, בעיר זו, ועבר לעסוק בכתיבת ספרו.
בעיר זו חי והתנצר עם משפחתו, המלחין הנודע פליקס מנדלסון (שינה את שמו לברטולדי) נכדו של משה מנדלסון. נחשב צאצא יהודי בעיני הגרמנים והיהודים, ודיוקנו מתנוסס במוזיאון היהודי במקום של כבוד.
שמואל יוסף עגנון תיאר את חוויותיו במהלך שהותו בלייפציג בתקופת מלחמת העולם הראשונה ברומן בחנותו של מר לובלין. כמו כן תיאר שעבר בבית הנתיבות ובאזור היהודי של לייפציג בדרכו מברלין לגרימה, בספרו "עד הנה" (פרק שני).
עם עליית הנאצים לשלטון חלה הידרדרות חריפה ביחס ליהודים[3].
קרל פרידריך גרדלר, ראש עריית לייפציג מ-1930 ועד 1937, על אף היותו שמרן ולאומן, נודע כמתנגד חריף למשטר הנאצי. הוא התפטר, לאחר שבהיעדרו, ממלא מקומו הורה על ניתוץ אנדרטה עם פסלו של פליקס מנדלסון. ערב מלחמת העולם השנייה חיו בעיר כ-10,000 יהודים והיו בה בתי כנסת רבים וחיי קהילה פעילים.
בליל הבדולח, הגרמנים שרפו את בתי הכנסת בעיר. ספרי תורה רבים הוסתרו בעלית הגג של ספריית האוניברסיטה בלייפציג, בשנת ה'תרצ"ח (1938) ונתגלו רק כעבור 60 שנה בה'תשנ"ח (1998). אחד מהספרים הועבר ליד ושם ונתקבלה עדות על הצלת ספרי תורה אחדים בעיר טרם ליל הבדולח. 553 יהודים נעצרו, בתי הכנסת ומבני הקהיליה נהרסו, ביניהם אחד המבנים הבולטים בעיר: בית הכנסת הגדול.
משלוחים למחנות ריכוז והשמדה החלו בג' בשבט ה'תש"ב, 21 בינואר 1942, ונמשכו עד ל' בשבט ה'תש"ה 13 בפברואר 1945, כש-220 אחרוני היהודים נשלחו למחנה טרזנשטט.
באזור לייפציג היה מחנה האסאג לייפציג, מחנה עבודה לנשים בתוך בית החרושת לנשק "שיינהפלד". במחנה זה שהו גם נשים שהועברו לשם ממחנה המוות מיידאנק, וגם שהוצעדו בצעדות המוות ממחנה פלשוב (בלוז'וב) בבית הקברות של קראקוב[4].
לייפציג נכבשה בידי חיילי ארצות הברית מידי גרמניה הנאצית, ב-ה' באייר ה'תש"ה.
לפי רשומות הקהילה היהודית, בסוף המלחמה נותרו בעיר 15 יהודים, ו-200 ששבו מטרזנשטט ייסדו את הקהילה מחדש. ב-1989 הקהילה בעיר מנתה 30 יהודים. בעקבות התמוטטות ברית המועצות והגירת היהודים, הקהילה מונה כ-1,200 יהודים[5]. בלייפציג חיי הקהילה הערים ביותר בגרמניה, ובבית הכנסת ברוד (ברודי), היחיד ששרד את השואה, מתקיים מניין יומי. בעיר גם מקווה טהרה, מרכז תורני, וחנות כשרה.
בעיר קיים מכון מחקר על שם שמעון דובנוב לחקר ההיסטוריה של יהדות אירופה.
רבה של לייפציג מאז ספטמבר 2010, הרב מרדכי ז'ולט בלה[6], הוסמך במבנה בית המדרש לרבנים בברלין, בידי הרב חנוך ארנטרוי, בהסמכה הראשונה מאז 1938 על אדמת גרמניה. הרב גדל בהונגריה וגילה את יהדותו בגיל 9[7].
במקום בו היה בית הכנסת הגדול נמצאת כיום אנדרטת בית הכנסת בלייפציג.
מוקדי עניין
בעיר קיימים מספר מוקדי עניין[8], בין היתר:
אנדרטת קרב האומות - אנדרטה שהוקמה לזכר הקרב בין גרמניה לנפוליאון.
בניין העירייה הישן - בנייתו החלה במאה ה-16. כיום מאכלס את המוזיאון העירוני של לייפציג.
המוזיאון להיסטוריה מודרנית - מתאר את גרמניה תחת המשטר הקומוניסטי.
מוזיאון הקפה - כולל 15 חדרים המוקדשים להיסטוריה של המשקה.
הפנומטר של לייפציג - בעבר שימש לאחסון גז, וכיום מהווה מוזיאון אמנות ייחודי, הכולל תצוגות של אמנות פנורמית בגדלים יוצאי דופן.
ערים תאומות
נאנג'ינג, הרפובליקה העממית של סין
ראו גם
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל גרמניה | ||
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה
|
|---|
אתר האינטרנט הרשמי של לייפציג- "לִיפְּסֵיָא", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ו, עמוד 48, באתר HebrewBooks
משה גלעד, היא רוצה להיות ברלין: טיול בלייפציג, באתר הארץ, 30 בספטמבר 2014- לייפציג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אתר ,למטייל", סיור בלייפציג
- האתר של אלינוער ברקת, סיור מוזיקלי בלייפציג
- לייפציג: בירת הבילויים האמיתית של גרמניה
ליפציג (גרמניה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ מפת לייפציג, סוף המאה ה-16, באתר הספרייה הלאומית, פרוייקט ערים הסטוריות.
- ^ האתר של אלינוער ברקת, סיור מוזיקלי בלייפציג
- ^ זאב בוקסבוים - עדות שואה של נער מלייפציג - אתר מט"ח
- ^ ר' לדוגמה עדות אשה ניצולת המחנה
- ^ לייפציג היהודית (בגרמנית)
- ^ על אודות הרב בלה (בגרמנית)
- ^ על רבה של לייפציג ובית המדרש לרבנים בברלין באתר "אחינו"
- ^ Leipzig’s Tourist Attractions, Stadt Leipzig
| דירוג | שם | מדינה | אוכלוסייה | דירוג | שם | מדינה | אוכלוסייה | ||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 ברלין  המבורג | |||||||||
| 1 | ברלין | ברלין | 3,677,472 | 11 | ברמן | ברמן | 563,290 |  מינכן  קלן | |
| 2 | המבורג | המבורג | 1,853,935 | 12 | דרזדן | סקסוניה | 555,351 | ||
| 3 | מינכן | בוואריה | 1,487,708 | 13 | הנובר | סקסוניה התחתונה | 535,932 | ||
| 4 | קלן | נורדריין-וסטפאליה | 1,073,096 | 14 | נירנברג | בוואריה | 510,632 | ||
| 5 | פרנקפורט | הסן | 759,224 | 15 | דיסבורג | נורדריין-וסטפאליה | 495,152 | ||
| 6 | שטוטגרט | באדן-וירטמברג | 626,275 | 16 | בוכום | נורדריין-וסטפאליה | 363,441 | ||
| 7 | דיסלדורף | נורדריין-וסטפאליה | 619,477 | 17 | וופרטל | נורדריין-וסטפאליה | 354,572 | ||
| 8 | לייפציג | סקסוניה | 601,866 | 18 | בילפלד | נורדריין-וסטפאליה | 334,002 | ||
| 9 | דורטמונד | נורדריין-וסטפאליה | 586,852 | 19 | בון | נורדריין-וסטפאליה | 331,885 | ||
| 10 | אסן | נורדריין-וסטפאליה | 579,432 | 20 | מינסטר | נורדריין-וסטפאליה | 317,713 | ||
36152972לייפציג