בחנותו של מר לובלין
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | ש"י עגנון |
| שפת המקור | עברית |
| הוצאה | |
| הוצאה | הוצאת שוקן |
| תאריך הוצאה | 1974 |
| מספר עמודים | 187 |
בחנותו של מר לובלין הוא רומן פרי עטו של שמואל יוסף עגנון המספר את סיפורו בגוף ראשון במהלך שהותו בגרמניה בתקופת מלחמת העולם הראשונה. הכרך השלישי מתוך ספרי ש"י עגנון שיצאו לאחר מותו.
רקע
במהלך הרומן מתאר עגנון את שהותו אצל אחיו אנשל בלייפציג ואת קורותיו שם על מגוון האנשים אותם הוא פוגש. הסיפור כולו מתרחש כמחשבות וזיכרונות העולים בדעתו בעת שהיתו בחנותו של מר לובלין.
בהקדמה לספר כותב עגנון:
”מעשה ערב שבת אחד נכנסתי לחנותו של בעל טובתי שבלייפציג. והיה הוא צריך ללכת למקום אחד ולא היה לו על מי להניח את חנותו. קיבלתי עלי לשבת בחנותו עד שיחזור. יצאו שעות הרבה ולא חזר. לא הנחתי את מקומי וישבתי מתוך מחשבות רבות והרהורים הרבה, מכאן ואילך אם נזכרתי דבר אחד מאותן המחשבות ומאותם הרהורים נזכרתי דברים שמסתעפים מהם. כדי להקל עלי מעומס הדברים כתבתי אותם על הספר שאני נותן לפניך וקראתי את הספר על שם המקום שעשיתי בו.”
במשך הספר עגנון עובר מנושא לנושא ובין לבין מותח הוא ביקורת על המלחמה ומתלונן על שהייתו הממושכת בחנות. כך לדוגמא כותב:
”כמה שעות יצאו משעה שהניחני מר לובלין בחנותו? לא הסתכלתי בשעון ולא רציתי להסתכל בו. מכיר אני את השעון. בזמן שאין לי זמן אין לו זמן, בזמן שיש לי זמן יש לו זמן. אין לי זמן הוא ממהר ורץ, יש לי זמן הוא זוחל ואינו זז. אלמלי הרהורי דברים שמסייעים אותנו לקצר בהם את הזמן מי היה יכול לעמוד מפני אריכות הזמן.[1]”
עלילה
בספר מספר עגנון על דמויות בעיר לייפציג, ומאריך בסיפור על כל דמות בפני עצמה. על עצמו מספר עגנון שאבות העיר לייפציג רצו לגרשו אך מר לובלין סייע בידו. על מר ארנו (אהרן) לובלין, האיך היגר מגליציה (מכורתו של עגנון) ללייפציג ואיך פתח בה חנות לכלי בית, ועלה לגדולה. על עוזרו של מר לובלין כריסטיאן למקי ואשתו, גלגוליהם עד שנסתייעו בידי לובלין.
שוכרי החנויות שכניו של מר לובלין, הזקן ויצלרודה, ערירותו ובדידותו. משחיז הסכינים גץ ווייגיל, סכסוכיו עם ויצלרודה. האומן יאקוב וויינוורצל, אהבתו לתנ"ך וליהודים, ומות כל בניו. ומוכר הצעצועים אדם איזבא, שמלפנים הייתה פרנסתו מצויה ברווח, אך משפרצה המלחמה יושב הוא בלא כלום, ומסתייע על ידי גברת זלצמן.
יהודים תושבי לייפציג, הרב יונתן, וידידותו עם עגנון. בעלי בית הקפה, משפחת זלצמן, בתם המאומצת שחזרה לאמה, בנם היחיד שנהרג במלחמה. ומר יעקוב שטרן, תושב בוטשאטש לשעבר שנקלע ללייפציג.
לקריאה נוספת
- הלל ברזל, מ"ספר המלבושים" ל"בחנותו של מר לובלין", ידיעות אחרונות, 8 בדצמבר 1974
- שרה כץ התעסקותו של עגנון בחנות הריקה, מאזנים, פברואר 1975, עמודים 171-177, (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
קישורים חיצוניים
- בחנותו של מר לובלין, באתר של הוצאת שוקן
חיים באר, המפתח להבנת "בחנותו של מר לובלין" מאת עגנון, באתר הארץ, 12 באוגוסט 2016- דוד אסף, 'חלומותיהם החדשים' (ב): היכן הייתה חנותו של מר לובלין?, בבלוג "עונג שבת", 11 ביולי 2014
- דב סדן, זימון אופיו ועניינו (דברים על "בחנותו של מר לובלין" לש"י עגנון), דבר, 28 במרץ 1975
- יהודית צוויק, ספר תכלית המחשבות (עם קריאה ראשונה ב"בחנותו של מר לובלין"[...)], דבר, 22 בנובמבר 1974
- מאיר חובב, "בחנותו של מר לובלין", מעריב, 1 בנובמבר 1974
הערות שוליים
- ^ בחנותו של מר לובלין, עמוד 107
